הילד שצעק המלך הוא עירום

ערד ניר במהדורת ערוץ 12, צילום מסך
ערד ניר במהדורת ערוץ 12, צילום מסך

ואז זה קרה, אחרי אלפי שעות אולפן מביכות, קם עיתונאי אחד אמיץ ואמר את האמת: המלך הוא עירום!

יושבי הממלכה הזדעזעו. המלך? המלך שלנו? איך אתה מדבר עליו ככה.

ובכלל, אתה עיתונאי, צעק שופר החצר, איך אתה יכול לדבר ככה? איך עיתונאי יכול לנקוט עמדה? אתה לא מתבייש.

ומלך השופרות זעם: אתה לא מתבייש? יש לנו סטנדרטים, אצלנו נותנים חדשות, לא דעות. אתה מושעה!

אתה עיתונאי, צעק שופר החצר, איך אתה יכול לדבר ככה? איך עיתונאי יכול לנקוט עמדה? ומלך השופרות זעם: אתה לא מתבייש? יש לנו סטנדרטים, אצלנו נותנים חדשות, לא דעות. אתה מושעה!

*  *  *

וברצינות. חברת החדשות של 12, פעם חברת החדשות של ערוץ 2, הייתה חברה מפוארת. לשיאה הגיעה, כמה אירוני, בנובמבר 1995. אז, רק בת שנתיים (תאמינו או לא, ערוץ 2 יצא לדרך ב-4 בנובמבר 1993, את האולפנים חנך ראש הממשלה רבין), עשתה החברה בית ספר לתקשורת לערוץ 1 הזקן, המיושן והעייף. הם היו צעירים ובועטים. יעקב אילון, גדי סוקניק, דב גילהר, מיקי חיימוביץ, אהרל'ה ברנע, עמנואל רוזן ועוד, חבורה שרובה ככולה לא נושקת ל-40, עשתה חדשות כמו שעושים חדשות. הכתבים רצו לשטח, באולפן לא עשו הנחה לאף אחד, מחלקת התחקירים עבדה שעות נוספות ומוצר חדש בשם "אולפן שישי" נוסד, ובו מיטב העיתונאים שחטו מדי שבוע את כל הפוליטיקאים באשר הם.

בשנים האחרונות חל פיחות זוחל ברמת הערוץ, ולצערנו בשנה האחרונה, מאז קום ממשלת השינוי, הפיחות טס עד כדי קריסה מוחלטת של הערוץ. כמו הצפרדע שמתבשלת לאט לאט במים עד שהיא מורתחת, כך גם אנחנו כמעט לא הרגשנו.

עיתונאים בכירים ומשמעותיים הלכו ונשרו מהערוץ. אחד אחד. במקומם הגיעו דור צעיר שבמקום להיות בועט וחוקר, הם במקרה הטוב חבורה עייפה של סתגלתנים. נתניהו בשלטון? נו, שיהיה. נתניהו נותן נאום לאומה במקום מסיבת עיתונאים עם שאלות? אז נחזור על הציטוטים שלו משם. זה 50 אחוז שקרים, בדותות וחצאי אמת במקרה הטוב? מה אתם רוצים, אנחנו בסך הכל מצטטים.

ומעל כולם: כוכב הערוץ הבלתי מעורער, אחרי שנים של פרשנים ברמה הכי גבוהה שיש, הפך להיות עמית סגל. בן למשפחה לאומית קיצונית, אב מחבל יהודי חבר המחתרת היהודית שישב בכלא, אח שמחפש להבעיר את המזרח התיכון עם חזון הקמת בית מקדש שלישי ועלייה על הר הבית ובנוסף מתמודד ברשימה קיצונית לכנסת.

בשנים האחרונות חל פיחות זוחל ברמת הערוץ. מאז קום ממשלת השינוי, הפיחות טס עד כדי קריסה מוחלטת של הערוץ. כמו הצפרדע שמתבשלת לאט במים עד שהיא מורתחת, גם אנחנו כמעט לא הרגשנו

כשאומרים כוכב, לא אומרים זאת בכדי. ברצותו עושה סגל תכנית על אלילו בנימין נתניהו, ימי בנימין, שמשודרת, כמה מפתיע, בערוץ הבית, רגע לפני הבחירות. ברצותו הוא מקדם את הספר שלו על הפוליטיקה. ברצותו הוא המגיש הבלעדי של סקרי הערוץ שהופכים להיות סקרים שבועיים או דו-שבועיים.

התחושה הנצרבת בציבור היא של בחירות, על אף שהסקרים מורצים רגע אחרי שהושבעה הממשלה. על מנת לרצות את הכוכב החדש, מוקלטת תוכנית הדגל, אולפן שישי, לפני השבת! תוכנית אקטואליה, בעולם שבו ציטוט בטוויטר מתיישן בשלוש דקות, מוקלטת כמה שעות לפני שידורה על מנת לכלול בה את הכוכב הגדול.

חלילה לנו מלפתוח טלוויזיה ולא לראות בה את סגל. ולפני כחודשיים, רגע לפני הבחירות, מוזזת הצידה הפרשנית הותיקה רינה מצליח מהנחיית "פגוש את העיתונות", תוכנית שמזוהה עם שמה, ובמקומה נוחת במשבצת, במוצאי שבת, מי אם לא נער הזהב של הערוץ, עמית סגל. גיים, סט אנד מאץ' עמית סגל. ואפילו בלי מאמץ.

שלא תבינו לא נכון, מותר לעמית סגל להיות ימני, אפילו קיצוני, מותר לו להיות כהניסט לכאורה או למצער אח של מי שרץ במפלגת הכהניסטים, מה שאסור לו זה להנדס תודעה. הוא, מכולם, חייב באקסטרה פאסון ואתיקה.

אלא שזה אותו סגל, שחשוד מראש בביביזם, שקופץ בכל סיבוב בחירות ומודיע לנו שזה או ביבי או עוד סיבוב בחירות. זה אותו סגל שמפרסם חדשות שלא בהכרח קרו כפי שהוא מספר (וכמובן משרתות את ראש האופוזיציה) או מפזר הערכות על ימין ועל שמאל, שבשוך הקרבות ובהתפזר העשן מתגלות כהפוכות מהמציאות.

זה אותו סגל שבמקביל לשליטתו המוחלטת בערוץ 12 מגיש תכניות רדיו, מנחה אינספור פאנלים בוועידות רבות (תעשו גוגל, עמית סגל וועידות). הוא מפרשן גם בגלי ישראל, עולה לדבר בגלי צה"ל ונוסף לכל כותב טור מרכזי בידיעות אחרונות, העיתון החשוב במדינה, העיתון שבעליו עומד למשפט פלילי בצוותא עם אחד, בנימין נתניהו.

זה לא קינג ביבי, זה קינג סגל, השולח היום רגליים וידיים כמעט לכל ערוץ תקשורת אפשרי במדינה. בדף הטוויטר שלו, אגב, הוא לא מחבב ריבוי דעות. הח"מ, כמו רבים אחרים, חסום בדף הזה. ומה מצחיק? שמעולם לא עקבתי אחרי עמית סגל. אני חסום רק כי הבעתי דעות, לא על הדף שלו, שלא לרוחו. דעות ליברליות למשל.

זה לא קינג ביבי, זה קינג סגל, השולח היום רגליים כמעט לכל ערוץ תקשורת במדינה. בדף הטוויטר שלו, אגב, הוא לא מחבב ריבוי דעות. הח"מ, כמו רבים אחרים, חסום שם. ומה מצחיק? שמעולם לא עקבתי אחריו

אגב, סגל גם לא מתבייש להגיד את דעתו בשידור. איך אמר לא מזמן בראיון לידיעות אחרונות במסגרת קידום ספרו? "נחשבתי למאמי עד שהתחלתי להגיד את דעתי". ומרגע שהתחיל, לא הפסיק.

* * *

ואז קם אדם אמיץ כמו ערד ניר, מהוותיקים שבחברי מערכת חדשות 12, מי שהיה שם מהרגע הראשון של הערוץ ואומר אמת. הוא מזכיר לנו שראש מפלגת הליכוד, בנימין נתניהו, הוא נאשם בפלילים, שעל מנת לזכות בשלטון הכשיר מפלגה של כהניסטים. אמת צרופה, לא דעה, לא מחשבה, אמת קוסמית.

ומי הראשון שקם לבקרו? האופוזיציה? הערוצים המתחרים? לא! כוכב הערוץ, נער הפלא שידו בכל ויד כל בו, עמית סגל. הוא, כך הוא מסביר, לא מרוצה מהבעת דעות בשידור חי. כלומר, לא הבעת דעות שלא תואמות את הדעה שלו. כן, עמית הוא חבר. איך נקרא הספר של אביו על ימי המחתרת היהודית? "חברים יקרים". גם עמית הוא חבר, ולכן הוא רץ לבקר את ערד ניר, שבסך הכל אמר אמת.

לעמית סגל אין בעיה להגיד בשידור את דעתו, לקבוע קביעות ככל שיחפוץ או לשדר "חדשות" כשהן באופן חשוד מוטות לצד אחד. לסגל מותר. לערד ניר? מה פתאום! הוא לא כוכב.

והאמת שהבושה היא לא על עמית סגל. אפילו לא על אבי וייס שבזמן האחרון נדמה כמו חבר במערך הדוברות של הליכוד. הבושה היא עליכם: יונית לוי, דני קושמרו, רינה מצליח, אהוד יערי ושות'. הבושה היא על כל אחד ואחד מכם, כי אתם יודעים שערד ניר צודק. אתם יודעים שהוא גיבור, אתם יודעים שהוא בסך הכל הרשה לעצמו להגיד אמת בערוץ, שמתדרדר אט אט מחדשות רציניות לפטפטת בחסות עמית סגל.

אתם יודעים את זה ואתם שותקים. אתם יודעים ואתם פוחדים לקום ולהגן על החבר שלכם ערד ניר, שנמאס לו לשתוק ונמאס לו שמארחים באולפנים כהניסט, שעקר סמל מרכב ראש ממשלה שנרצח זמן קצר לאחר מכן, ומתייחסים אליו כמו עוד פוליטיקאי ראוי במשחק.

הבושה היא עליכם גבירותיי ורבותיי מערוץ 12. בסופו של דבר מה שישאר מכם זה שרתים של עמית סגל וחבריו. חבורה של שתקנים, סטטיסטים, שמצטטים שקרים מטעם האופוזיציה, לא בוחנים עובדות ולא מתעניינים בהן ומראיינים כל אחד באולפן ללא קשר לעברו או לנבזות והגזענות שבתוכניותיו.

ומי הראשון שקם לבקרו? האופוזיציה? הערוצים המתחרים? לא! כוכב הערוץ שידו בכל ויד כל בו, עמית סגל. הוא, כך הוא מסביר, לא מרוצה מהבעת דעות בשידור חי. כלומר, דעות שלא תואמות את הדעה שלו

וסגל? חבר הוא לא, את זה כבר הבנתם. לא ירחק היום וייפטרו גם מכם, שתקנים יקרים, וימלאו את השורות בסגלים קטנים שנוצקו בדמותו. עם האומץ העיתונאי שאתם (לא) מגלים, זה יקרה מהר מאוד. ראו הוזהרתם, היום הזה קרוב משאתם חושבים.

יעוז סבר, איש עסקים, סופר, מנכ״ל MyTeam Group, יו"ר לשכת המסחר ישראל-המפרץ, לשעבר עיתונאי, דובר עיריית רעננה וראש יחידת התקשורת במשרד הביטחון. ישראלי שאכפת לו.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,137 מילים ו-2 תגובות
סגירה