לאחרונה אני נתקל בלא מעט הורים, בכול הגילאים אגב, שבגאווה גדולה מכריזים בכול הזדמנות אפשרית שלילד/ה שלהם אין טיקטוק. אז בואו נדבר על זה רגע. בהכשרתי אני קרימינולוג ויזם חברתי, והתחביב שלי זה לפתח שיחות עם הורים שלא מאפשרים לילדיהם להשתמש בפלטפורמות הטכנולוגיות שנפוצות היום.

אני נתקל בלא מעט הורים המכריזים בגאווה שלילד/ה שלהם אין טיקטוק. כקרימינולוג ויזם חברתי התחביב שלי זה לפתח שיחות עם הורים שלא מאפשרים לילדיהם שימוש בפלטפורמות טכנולוגיות נפוצות

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

אז לרוב, כאשר אני מנסה להבין לעומק מהי הסיבה לפחד הבלתי מוסבר הזה אצל הורים, אני מגיע לאותו העיקרון. "מחקרים קובעים ששימוש ברשתות חברתיות ובפלטפורמות גיימינג יוצרים השפעה שלילית על התפתחות הילד/ה". ואכן, הם צודקים.

אבל תראו, יש מיליון מחקרים אקדמיים (ואפילו אחד שלי מתקופת התואר), שבודקים מה הן ההשפעות של השימוש ברשתות על בני נוער. בדקו את זה מיליון פעם ומכול הכיוונים, וכמות המחקרים שהגיעו לממצאים המציגים השפעה שלילית הם פי כמה רבים יותר מאלו שמצאו השפעה חיובית.

שני דברים יש לי לומר על כך ואולי להציע זווית מעט שונה על הסוגייה:

1

לכול מה שאנחנו עושים, צורכים, שותים, אוכלים, נושמים, יש השפעות רעות וטובות עלינו. גם כששותים מים מינרליים, מחקרים יראו על מיליוני חיידקים שמופרשים מהפלסטיק של הבקבוק ועל ההשפעות ההרסניות לכך על תפקודן התקין של הכליות שלנו.

2

המחקר שאני מציע לעמיתי באקדמיה לעשות הוא הפוך – בואו תבדקו מה ההשפעות של אי-השימוש ברשתות האינטרנטיות, ומניעת גישה של בני נוער לפלטפורמות חברתיות נפוצות, כול זאת כאשר הם חיים בסביבה המודרנית של דורנו. ולא ליום יומיים, שבוע, שבועיים, במשך כמה שנים טובות, פשוט אל תיתנו להם להיות מחוברים. מה לדעתכם יהיו מסקנות המחקר? מסכן הילד שישתתף בניסוי הזה.

המחקר שאני מציע לעמיתי באקדמיה לעשות הוא הפוך – תבדקו מה השפעות אי-השימוש ברשתות, ומניעת גישה של בני נוער לפלטפורמות חברתיות נפוצות כשהם חיים בסביבה המודרנית של דורנו

למישהו לא ברור שחוסר גישה לעולם האינטרנטי מהווה פגיעה חמורה בהתפתחותו החברתית של הילד? כול הילדים היום מסיימים בית ספר, חוזרים ומתיישבים לשחק ולשהות יחד און ליין, או לחלופין יוצרים אינטראקציה אחד עם השני ברשתות. וזה עוד במקרה הטוב כשיש להם לימודים. בתקופת הקורונה הפלטפורמות הללו היו המרחב היחידי שבו הם יכלו להיפגש אחד עם השני.

כיום יש אלפי ילדים ובני נוער שאין להורים שלהם כסף לעמדת גיימינג. איך לדעתכם הם מרגישים? איך השגרה שלהם ניראית? איך היה להם בקורונה? איך זה השפיע עליהם?

דמיינו אותנו בצעירותנו, חוזרים הביתה אחרי בית הספר, כולם זורקים את התיק ורצים למטה לשחק ביחד בחוץ, ואתם נשארים בבית. לא יום, לא יומיים, כול הילדות, לא יכולים לרדת לשחק עם כולם. אז זה בדיוק המצב כשהרשתות החברתיות מחוץ לטווח הנגיעה של הילד.

אני לא צריך מחקר אקדמי בשביל להבין שניתוק חברתי משפיע בצורה נוראית על ההתפתחות של הילד, מכול הבחינות – נפשית שכלית פיזית רגשית – איך שלא תסתכלו על זה.

לסיכום אומר שאיני טוען כי יש לאפשר לבני הנוער לעשות ככול העולה על רוחם ולצלול לטכנולוגיה עד אשר יגמר להם האוויר, ממש לא. אני טוען שאנחנו, ההורים, חייבים להפסיק לפחד מהפלטפורמות האלו. עלינו להבין שיש לנו אחריות לדעת להשתמש בהן ולשלוט על המושגים, בכדי שאנו נוכל להדריך את ילדינו כיצד להשתמש בהן במודעות, בתבונה ולמטרות טובות למען הכלל.

דמיינו אותנו בצעירותנו, חוזרים הביתה אחרי בית הספר, כולם זורקים את התיק ורצים למטה לשחק ביחד בחוץ, ואתם נשארים בבית. לא יום, לא יומיים, כול הילדות, לא יכולים לרדת לשחק עם כולם

אז הורים יקרים, אם עוד לא פתחתם טיקטוק, לא משנה בני כמה אתם, קדימה, תעשו את זה. בשבילכם, אבל בעיקר בשביל הדור הצעיר, אחרת איך תדעו להעביר להם את המסר אם לא תדברו באותה שפה? בהצלחה!

איגור ופרצקי, בן 32, אבא ל 3, הוא קרימינולוג ויזם חברתי, יוצר תוכן, וסטודנט לתואר שני בתקשורת באוניברסיטת תל אביב. לאחר שירות ביטחוני של 13 שנים החליט להתמקד בקידום פרוייקט חברתי אותו יזם לאחרונה. כיום יו״ר ומייסד עמותת סטארט און – המקימה מרכזים טכנולוגיים בשכונות מצוקה עבור נוער בסיכון.