אמש, ב-19 בנובמבר, מלאו 45 שנה לנחיתתו של אנואר אל-סאדאת בישראל. למרות שחלפה כבר כמעט חצי מאה, האירוע ההיסטורי עודנו מעורר במצרים פולמוס ער שכולל ביטויים רבים של הערכה לצד קומץ התנגדויות.
ב-19 בנובמבר מלאו 45 שנה לנחיתתו של סאדאת בישראל. למרות שחלפה כבר כמעט חצי מאה, האירוע ההיסטורי עודנו מעורר במצרים פולמוס ער שכולל ביטויים רבים של הערכה לצד קומץ התנגדויות
הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי
אחד המתנגדים הבולטים למהלך בשעתו היה שר החוץ המצרי, אסמאעיל פהמי. באוטוביוגרפיה שפרסם תיאר את ההלם שאחז בו שעה שנשיאו חשף בפניו בפעם הראשונה, באוקטובר 1977, את כוונתו לבקר בירושלים. השיחה הנוקבת שהתפתחה בין השניים נמשכה כשמונה שעות, והסתיימה ללא הסכמות. כעבור ימים, משהחתוור לפהמי שסאדאת נחוש לממש את יוזמתו ושכשל בניסיונו לשכנעו לסגת ממנה, הגיש במחאה את התפטרותו.
באותה עת בנו של אסמאעיל פהמי, נביל (יליד 1951), היה מדינאי צעיר בראשית דרכו. באוטוביוגרפיה משלו שפרסם ב-2020, פהמי הבן – שעשה מאז קריירה דיפלומטית ענפה בזכות עצמו במסגרתה כיהן בין היתר כשגריר מצרים בוושינגטון וכשר חוץ – התייחס להחלטתו של אביו שלא לתמוך בשלום עם ישראל.
קוראים שציפו להכאה של הבן על חטאו של אביו נחלו אכזבה. גם בחלוף למעלה מארבעה עשורים מצדיק פהמי את התפטרות אביו בטענה שיוזמת סאדאת פגמה ביכולת להשיג שלום ערבי-ישראלי כולל ולפתור את הבעיה הפלסטינית, והעניקה לישראל "נורמליזציה מוקדמת מדי" שפגעה באינטרסים של כלל האומה הערבית. לשיטתו, התוצאה העגומה נבעה מכניעתו של סאדאת לדרישותיה של ישראל, אשר זכתה לראות את מצרים יוצאת ממעגל העימות מבלי שנדרשה להוכיח לערבים שפניה אכן לשלום.
ביקורתו של פהמי הבן מתבססת על ההנחה שסאדאת יכול היה לכפות על ישראל הסדר טוב יותר לו היה מתאזר ביתר סבלנות, אך אין הוא מתייחס לאפשרות שהתעקשות מצרית על שלום כולל הייתה מטרפדת את השלום המצרי-ישראלי.
לתרחיש זה סבירות גבוהה נוכח ההתנגדות העקרונית שהביעה בשעתה חזית הסירוב הערבית בהובלת סוריה, אש"ף, עיראק ולוב לעצם המהלך, כמו גם חוסר הנכונות של ממשלת בגין לפשרה טריטוריאלית ביהודה ושומרון.
קוראים שציפו להכאה של הבן על חטא אביו נחלו אכזבה. גם בחלוף עשורים מצדיק פהמי את התפטרות אביו בטענה שיוזמת סאדאת פגמה ביכולת להשיג שלום ערבי-ישראלי כולל ולפתור את הבעיה הפלסטינית
ביקורתו של פהמי האב על סאדאת נכתבה בשנות השמונים, כשמצרים סבלה עדיין מחרם ערבי בעקבות מהלכיה העצמאיים. פהמי הבן, מצדו, נמנע מלהציע שקלול עדכני ומאוזן יותר של הרווחים ארוכי הטווח – הטריטוריאליים, המדיניים, הביטחוניים והכלכליים – שהקנה לקהיר השלום עם ישראל אל מול המחירים קצרי המועד שנגבו ממנה.
נראה שעמדתו השלילית על יוזמת סאדאת אינה משקפת רק נאמנות עיוורת של בן לאביו, אלא גישה ביקורתית עמוקה יותר כלפי ישראל. האחרונה מוצגת בספרו כמי שגילתה חוסר מחויבות לתהליך אוסלו וכאחראית העיקרית לכישלונו בשל פעולות כמו הרחבת ההתנחלויות. ישראל גם מתוארת על ידו כמדינה אגרסיבית, שהכניסה למזרח התיכון נשק להשמדה המונית.
אך יש כיום במצרים גם עמדות אחרות ומאוזנות יותר מבחינה היסטורית, והן רווחות יותר בעיתונות הממסדית. מאמר שפורסם בספטמבר האחרון ביומון "אל-מצרי אל-יום" הוכיח את מתנגדי יוזמת השלום של סאדאת. מחברו ד"ר מוחמד צפי אל-דין ח'רבוש, ראש המחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת קהיר, קבע כי הזמן שחלף רק הוכיח את צדקת דרכו של נשיא מצרים ואת קוצר ראותם של מבקריו.
לדברי הכותב, סאדאת הצליח להביא לנסיגת ישראל מחצי האי סיני, לפתיחה מחדש של תעלת סואץ ולחזרת התושבים המצרים לערי התעלה. לעומת זאת, הגולן הסורי נותר עד היום תחת כיבוש ואילו ההתנחלויות בגדה המערבית ממשיכות לגדול. יתרה מכך, העיקרון של "שטחים תמורת שלום" הומר על ידי ישראל ב"שלום תמורת שלום". בעיניו, עיון מחודש בנאום סאדאת בכנסת מוכיח כי דיבר כ"מנהיג מנצח" ולא כ"תבוסתן", כפי שניסו לצייר מתנגדיו.
כותבת נוספת, ד"ר הנד ג'אד, ראשת מוסד "בית אל-ערב" לפיתוח ולתרבות, קבעה בנובמבר הנוכחי במאמר ב"אל-דסתור" כי במרחק השנים ניכר שסאדאת היטיב לנהל את המשא ומתן לשלום עם ישראל וחסך שפיכות דמים מבניה של מצרים. להערכתה, לו הפלסטינים היו שומעים ב-1977 לעצתו, היה מצבם כיום טוב יותר.
ד"ר הנד ג'אד קבעה כי במרחק השנים ניכר שסאדאת היטיב לנהל את המו"מ לשלום עם ישראל וחסך שפיכות דמים מבניה של מצרים. להערכתה, לו הפלסטינים היו שומעים ב-1977 לעצתו, היה מצבם כיום טוב יותר
נשיא מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי, שיבח אף הוא את יוזמת השלום של סאדאת בנאום שנשא באוקטובר 2021 כדוגמה לקריאה נכוחה של המציאות, שצריכה לשמש מקור השראה להמרת תפיסות שאבד עליהן הכלח בתפיסות חדשות אצל מנהיגים ערבים בני ימינו. עם זאת, את הצעד המעשי שנקט סאדאת, ביקור נשיאותי מצרי בישראל, א-סיסי טרם נקט וספק אם ינקוט בעתיד הנראה לעין.
ד"ר אופיר וינטר הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי ליד אוניברסיטת תל אביב ומרצה בחוג ללימודי הערבית והאסלאם באוניברסיטת תל אביב. ספרו Peace in the Name of Allah, העוסק במאמציהם של המשטרים במצרים, בירדן ובאיחוד האמירויות להקנות לגיטימיות דתית-אסלאמית להסכמי השלום עם ישראל, ראה אור בהוצאת דה-גרויטר. (צילום: חן גלילי)
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם