רבים במחנה הקרוי בשיח הפופולרי בישראל "מרכז-שמאל" הוכו הלם וחלחלה למראה תוצאות הבחירות האחרונות. גוש הימין-חרדים זכה לניצחון מוחץ, הרבה בזכות התחזקותה המטאורית של מפלגת הציונות הדתית, שניתן כבר לכנות בלב שלם המפלגה היהודית-פשיסטית.
רבים במחנה המכונה "מרכז-שמאל" הוכו הלם וחלחלה למראה תוצאות הבחירות. גוש הימין-חרדים זכה לניצחון מוחץ, הרבה בזכות התחזקותה המטאורית של מפלגת הציונות הדתית
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
אין בי ספק שזו תהיה ממשלה רעה לרוב יושבי הארץ הזו, אבל משתי סיבות עיקריות לא היה צריך לצפות למשהו אחר. ברמת המיקרו, הקמפיין של מפלגות הימין-חרדים פשוט היה טוב יותר. הם דיברו על הבעיות שבאמת מטרידות את הציבור היהודי: חוסר הביטחון האישי, חוסר המשילות, יוקר המחייה ומשבר הדיור- והציעו פתרונות.
מנגד, במחנה "השינוי" רק הציעו מה לא – לא ביבי ולא כהנא. אלו אכן תנאי פתיחה הכרחיים לקידומה של חברה דמוקרטית ושוויונית יותר, אך הם לא מספיקים. המסר הזה פשוט לא מעורר תקווה, ולא צריך להיות פרשן פוליטי מנוסה כדי להבין שמה שהמפלגות הללו בעצם מציעות זה לא שינוי אלא בדיוק ההיפך – עוד מאותו הדבר, העיקר שיהיה בלי החוליגנים של הצד השני. כי בניגוד לאיתמר בן-גביר, אנחנו לפחות נראים טוב בחליפה.
בתוך כך צריך לשים לב במיוחד למפלגות השמאל היהודיות, העבודה ומרצ, שמשום מה טעו לחשוב שלא נבחין בכך שמעט ההבדלים שהיו קיימים ביניהם לבין מפלגות המרכז היטשטשו לגמרי בשנה האחרונה.
הם היו שותפים לממשלה שהעבירה רפורמות כלכליות ימניות ששר האוצר בנימין נתניהו היה מקנא בהן, והרגה בשנת קיומה יותר פלסטינים בגדה מבכל שנה אחרת של ממשלות בהנהגת נתניהו.
לא צריך להיות פרשן פוליטי מנוסה כדי להבין שמה שמפלגות "השינוי" מציעות זה לא שינוי אלא בדיוק ההיפך – עוד מאותו הדבר, העיקר שיהיה בלי החוליגנים של הצד השני. כי בניגוד לבן-גביר, אנחנו נראים טוב בחליפה
אם מרב מיכאלי מוציאה באופן אוטומטי את הפונפונים כשצה"ל מפגיז בעזה, מה מבדיל אותה מבני גנץ שמתגאה במספר הפלסטינים שהרג? ובעוד בנימין נתניהו מכנס מסיבת עיתונאים כדי להבטיח חינוך חינם מגיל 0 עד גיל 3, מפלגת העבודה קברה את אותה ההצעה בדיוק במעמקי המצע שלה, מגיבה במקום להוביל.
מברכת את צה"ל ושב"כ על עוד פעולה ביטחונית חשובה שנועדה להגן על אזרחיות ואזרחי ישראל.
הפעולה הזו מצטרפת לעבודה מאומצת של כוחות הביטחון בחודשים האחרונים שמאפשרת לכולנו להיות עם המשפחה בשקט בחגים.— Merav Michaeli מרב מיכאלי (@MeravMichaeli) September 28, 2022
אחרי כל זה הם יצאו לקמפיין בחירות בו לא הציעו ולא הבטיחו שום דבר אותו אפשר לכנות "שמאלי". במקום להתנות את הכניסה שלהם לממשלה הבאה בפתיחה במו"מ עם הרשות הפלסטינית על הסדר קבע, מרצ העתיקה את הקמפיין של גנץ, מרחה את הפרצופים המפחידים של ביבי ובן-גביר באדום-דם וזעקה להצביע אחרת וועאליה. אכן יש אלקטורט לא מבוטל של ישראלים שלא-ביבי-לא-כהנא מספיק להם, אבל אם גם גנץ ולפיד מציעים את זה בדיוק, למה אנחנו צריכים את מרצ?
אין לי ספק שלנתניהו אין שום כוונה לקיים את התוכנית הכלכלית שלו, ואין לי ספק שההצעות של המפלגות בגוש שלו בענייני מערכת המשפט וביטחון פנים ייצרו מציאות גרועה מזו הנוכחית. אבל הם לפחות הציעו שינוי של מציאות רעה, בעוד שממשלת השינוי למעשה הבטיחה סטטוס קוו. המחנה שאמור להיות כביכול המחנה השמרני, דווקא הוא זה שמנער את העץ.
מרצ העתיקה את קמפיין גנץ, מרחה את הפרצופים המפחידים של ביבי ובן-גביר באדום-דם וזעקה להצביע אחרת וועאליה. אכן יש אלקטורט של ישראלים שזה מספיק להם, אבל גם גנץ ולפיד מציעים את זה
כשעולים לרמת המאקרו, אפשר להבין את ההתנהגות המשונה הזו של המפלגות שקרויות בטעות שמאל. המבנה הבסיסי של המשטר בישראל "היהודית והדמוקרטית" הוא כזה של עליונות יהודית, וככזה הוא אינו מאפשר קידום של צדק ושוויון אמיתיים בתוכו.
מה שבן-גביר עושה זה בעצם לחדד את הסתירה שבין יהודית לדמוקרטית ולהגיד "חבר'ה, חלאס עם החארטות. זה או זה או זה, ואני מציע להישאר עם היהודית". הוא כמובן לא יודה בזה ואולי אף באמת ובתמים אינו רואה עצמו כך, אבל גם אם קונים את מצג השווא של "ההתמתנות", אין באמת דרך אחרת לפרש את מי שמציע לטרנספר אזרחים לא נאמנים ולהתיר לכוחות הביטחון לפעול ללא ריסון רק כלפי קבוצה אתנית אחת.
ח"כ איתמר בן גביר: "כשנרכיב את הממשלה אני אקדם את חוק הגירוש שיגרש מכאן כל מי שפועל נגד מדינת ישראל לחיילי צה"ל. זורקי אבנים ובקבוקי תבערה על חיילים יגורשו מכאן. מי שפועל נגד המדינה כמו עופר כסיף יגורשו. אולי לאירופה, צריך שם ידיים עובדות"#ספי_ויניר @GLZRadio
— Yanir Cozin – יניר קוזין (@yanircozin) August 16, 2022
בדבר אחד הוא צודק – זה באמת או זה או זה. ובכל זאת, מפלגות השמאל היהודיות מצטרפות למפלגות המרכז והימין "הממלכתי" כדי להציע לכולנו להמשיך באחיזת העיניים הזו, להמשיך להאמין ב-ו' החיבור שבין היהודית והדמוקרטית.
האמת היא שכרגע אין להם ברירה אחרת, כי במשטר אתנוקרטי אין אפשרות לקדם שלום, צדק ושוויון באופן מהותי, אלא רק להציע פירורים וניהול הסכסוך במקרה הטוב. האפרטהייד, המצור, חוק קמיניץ וחוק הלאום, האפליה בחלוקת המשאבים וחמישה עשר מנדטים למפלגה יהודית-פשיסטית, כל אלה הם נגזרות הכרחיות של סוג המשטר הישראלי.
מבנה המשטר בישראל "היהודית והדמוקרטית" הוא כזה של עליונות יהודית. בן-גביר מחדד את הסתירה שבין יהודית לדמוקרטית ואומר "חלאס עם החארטות. זה או זה או זה, ואני מציע להישאר עם היהודית"
אין טעם להמשיך להאמין באחיזת העיניים הזו הקרויה מפלגות השמאל היהודיות. שמאל אמיתי צריך לשים את נקודת הפתיחה לכל דיון פוליטי בדרישה לשותפות יהודית-ערבית מלאה שחותרת לשינוי מבנה המשטר; מדינת כל אזרחיה סוציאל-דמוקרטית צריכה להפוך למטרת העל.
כעת, כשהשמאל היהודי חטף את הכאפה המצלצלת הבלתי נמנעת, עליו לומר בלי חשש: "חבר'ה, חלאס עם החארטות, זה או זה או זה, ואני מציע להישאר עם הדמוקרטית". אחרת יאלצו לקוות שהימין ימשיך לבחור במנהיג עם אישיות מספיק בעייתית כדי שהם יזכו לשתף פעולה שוב עם אביגדור ליברמן וזאב אלקין.
זה או זה או זה. תבחרו.
גלעד ניצן הוא דוקטורנט בבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב, חוקר כלכלה פוליטית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו