9:00 בבוקר, ביר סוויר, סיני
"זה פה, אתה יכול לרדת", אומר לי נהג המונית הבדואי. נכנסתי פנימה ותהיתי אם הגעתי למקום הנכון. המלון היה עדיין מנומנם – ומכל האנשים בעולם ראיתי את דב נבון בצעדת בוקר פסטורלית על החוף.
"פה זה 'אקווה סאן' אברהם'?" שאלתי. "לא, פה זה 'אקווה סאן' הישן. תלך עוד קצת דרומה לחדש, זה כמה דקות מכאן", הוא אמר וצדק.
אחרי הליכה של כמה דקות דרומה בשמש, הגעתי למקום החדש, 'אקווה סאן אברהם', שהוא שיתוף פעולה ראשון מסוגו בין רשת האכסניות הישראלית לבעלים המקומי, שנהנה מקהל נאמן של ישראלים שמגיעים לשם מזה שלושה עשורים.
אחרי הליכה של כמה דקות דרומה בשמש, הגעתי למלון החדש, 'אקווה סאן אברהם', שהוא שיתוף פעולה מסקרן, ראשון מסוגו, בין רשת האכסניות הישראלית לבעלים המקומי
"הכי קרוב לתאילנד"
ליד שולחן הקבלה יש ווייפיי בקליטה די טובה ורציפה. שני מצרים צעירים רוכנים על מחשב נייד, היחיד שנראה כאן פתוח – וכמה אורחים מגיעים להתחבר לטלפון, לפני שיחזרו לתוכנית ההתנתקות שלשמה הגיעו.
כלבים משוטטים על החול ולידם רובצים זוגות צעירים עם ילדים, כולם כאן ישראלים. הם נראים מבוססים למדי. זיהיתי ביניהם כמה ידוענים במונחי מדינת תל אביב. עובדי המקום חגים סביבם, לוקחים הזמנות ומטאטאים חול מהרצפה, עד אינסוף.
אחד מהם כותב על הלוח במבואה את זמני הזריחה והשקיעה של השמש והירח, והכי חשוב – של הגאות והשפל. אף אחד לא רוצה להיכנס למים רדודים מדי ולהיתקע קרוב לריף ולקיפודי הים.
אחד מהם כותב על הלוח במבואה את זמני הזריחה והשקיעה של השמש והירח, והכי חשוב – של הגאות והשפל. אף אחד לא רוצה להיכנס למים רדודים ולהיתקע קרוב לריף ולקיפודי הים
ברקע מתנגנת מוזיקת אמביינט גנרית ופלייליסט שמזכיר בית קפה בתל אביב. כשהמוזיקה מתחלפת לערבית, אחת האורחות מבקשת בעדינות "להחליף למשהו יותר צ'יל". הבקשה התקבלה וחזרו הצלילים המוכרים מהבית.
אחד העובדים מציג את עצמו בפני כ"מג'יק", הוא עושה פה קסמים. הגעתי מוקדם והצ'ק אין הרשמי הוא רק ב־14:00. אבל אנחנו בזמן סיני והכל נזיל, אז הוא דואג להכניס אותי לחדר כבר עכשיו.
לא רואים במתחם חושות והכל נראה היי־אנד בעיצוב אוריינטלי. בכניסה לחדרים ניצבות גיגיות מים כמו למרגלות סוכות מציל, כדי לטבול רגליים ולא להכניס פנימה את החול. הכלבים מנצלים את הגיגיות לשתייה. בין החדרים למבואה יש המון חללים אינטימיים ומקורים שאפשר להתבודד בהם. בקומה השנייה יש מרפסת משותפת עם נוף מרהיב לים האדום והחולות הלבנים.
במקרה שלי, המרפסת הקשתית השקיפה בעיקר לכביש החוף של סיני. לא נורא, החדר עדיין מעוצב בקפידה וכיפי.
בשירותים, הלם: בידה. איפה זה ואיפה הבול פגיעה שיש בקמפים השכנים?
בגזרת האוכל, אחת האורחות אמרה שלא התלהבה, אבל אין ספק שמדובר במקום מפונפן, כשבמקום פיתות דקות מסורתיות מגישים לחמניות נימוחות ואת הקפה של הבוקר מציעים עם חלב סויה. גם בארוחות עצמן היו שפע אופציות טבעוניות.
"מבחינתי זה הכי קרוב לתאילנד שאפשר", אומרת לי אחת האורחות. "זה לא סיני שאנחנו מכירים, אבל בתור חוף משפחתי, איפה תקבל חדר ברמה כזאת ב־500 שקל? זה חצי מחיר ביחס לארץ.
"העובדים ממש נחמדים ואחד מהם מדבר עברית. הפלאפל כאן מפול, שזה להיט, ואין פה חד־פעמי, שזה בכלל גאוני. מסתבר שאפשר להסתדר בלי קשיות וכוסות פלסטיק", הוסיפה האימא הצעירה שהגיעה מצפון תל אביב. קיטרנו קצת ביחד על מחירי הדיור והצפיפות בעיר הגדולה, וחזרנו ליהנות מהשלווה בחוף.
"זה הכי קרוב לתאילנד שאפשר", אומרת אחת האורחות. "לא סיני שאנחנו מכירים, אבל בתור חוף משפחתי, איפה תקבל חדר ברמה כזאת ב־500 שקל? זה חצי מחיר ביחס לארץ"
"לא קמפ ולא מלון"
'אקווה סאן אברהם' נפתח באביב האחרון, בהשקעה ראשונה של ישראלים בסיני מזה שנים. הגעתי לכאן ללילה אחד בחגי תשרי, שיא העונה, ושילמתי 500 שקל כולל בופה לארוחת בוקר וערב. זה כמעט פי עשרה יותר יקר מהמחיר ששילמתי בעבר בקמפ אקווריום של עוודה, שנמצא כאן ממש ליד.
מצד שני, ביחס לאילת זה יותר מחצי מחיר לחדר משפחתי ממוזג ומעוצב. מצד שלישי, אברהם בעצמם מציעים באכסניה שלהם באילת גם חדרים משותפים לתרמילאים, בעלות של כמאה שקלים.
דווקא פה, בנאת המדבר של דרום סיני, הם כיוונו לרמה הגבוהה ביותר. איך נולדה השותפות הזו והאם הם מתכננים להעתיק משהו מהמודל של האכסניות בישראל לסיני? האם בקרוב נוכל לטייל לעוד מקומות במזרח התיכון תחת הלוגו של קבוצת התיירות מישראל? האם זו סנונית ראשונה שפותחת את הדרך לעוד השקעות של ישראלים בסיני?
אחרי כמה שעות של בילוי כאורח, תפסתי לשיחה את מי שנראה הכי בולט בשטח והתברר כמנהל. "אנחנו לא קמפ ולא רוצים להיות מלון אלא משהו באמצע", אומר הבחור הגבוה, חמוש בכובע רחב תיתורה, שנראה כמו שחקן קולנוע שנקלע לניהול כפר הנופש.
איך קוראים לך?
"אשרף מרואן".
השם הזה מוכר לי מאיפשהו.
"כן, השם הזה הפך אותי למפורסם", (צוחק).
איך הגעת לכאן?
"ההורים שלי עבדו ברשת מלונות הילטון, אז הסתובבתי בהם מגיל ארבע. גרתי ב־10 מקומות בעולם. לפני שהגעתי לפה עבדתי באינטרקונטיננטל וארבע העונות בקהיר".
כמה חדרים ועובדים יש ויהיו כאן בהמשך?
"כרגע יש לנו 40 חדרים ובסוף יהיו קרוב ל־100 – ועוד אזור משותף, ככה שיוכלו להתארח כאן 350 אנשים שיתפרסו על פני רצועת חוף של שני קילומטר. יש לנו 38 עובדים ומכוונים ל־70, כולם פה מצרים, הרבה מאלכסנדריה".
בישראל "אברהם" מתגאים בחיבור למקומיים. זה קורה גם כאן?
"כרגע אנחנו מנסים לעשות מיקור חוץ של שירותים בקהילה, כמו, למשל, מכבסות מקומיות שאנחנו עובדים איתן, או בקבוקי פלסטיק שאוספים ומעבירים לבדואים למחזור".
זה המקום הכי יקר בביר סוויר.
"אנחנו בעונת שיא בתפוסה של מאה אחוז. בבוקינג המחיר משתנה ובאוף סיזן יכול לרדת ב־30%".
מה אתה חושב על שיתוף הפעולה של 'אקווה סאן' עם 'אברהם הוסטל', הישראלים?
"אני מעריך את המוניטין שלהם, הם מאורגנים ורוצים להיפתח ללוקיישנים חדשים ולוטשים עיניים לעוד. הרבה שנים החלק הזה של החוף היה נטוש בגלל סיבות שלא קשורות אלינו, כמו המהפכה ב־2010.
"ישראלים אוהבים את המקום הזה ובגלל היחסים בין שתי המדינות שיתוף הפעולה העסקי פועל במים מאוד חמימים. אנחנו רוצים לשמור על הווייב של סיני אבל העולם מתקדם, נציע את החוויה המוכרת עם 'למון טוויסט'".
"ישראלים אוהבים את המקום ובגלל היחסים בין שתי המדינות שיתוף הפעולה העסקי פועל במים מאוד חמימים. נשמור על הווייב של סיני ונציע את החוויה המוכרת עם 'למון טוויסט'"
תיירות אזורית
שיתוף הפעולה בין קבוצת אברהם לריזורט "אקווה סאן" נרקם בקורונה, על רקע היכרות מוקדמת וארוכת שנים של חלק מהשותפים עם בעלי המקום המצרי, הישאם, ובת זוגו הישראלית ורד.
"אנחנו מוגדרים שם כ'טור־אופרייטר', יש לנו בלעדיות במכירה לאתר ולאור זה, המוצר בפיקוח שלנו", אומר מנכ"ל קבוצת אברהם, גלעד שאולוף. לדבריו, הם עדיין לומדים את השטח ובוחנים אפשרויות נוספות, מעבר לאירוח בלוקיישן עצמו.
"השקענו כסף, בסדרי גודל של מיליוני שקלים, וכרגע זה בשלב התחלתי ובשאיפה שדברים יעבדו ואז ניקח את הדבר הזה צעד אחד קדימה כדי להציע עוד פעילויות וסיורים, כחלק מהתפיסה של למצוא חיבוריות ומה הערך המוסף שנוכל להביא, על מה נוכל להתפשר ומה לא מהותי.
"זה מתחבר לחזון שלנו, שאפשר לייצר עולם טוב יותר דרך תיירות אזורית. הגבולות קיימים אבל את התייר שמגיע נרצה להעביר תהליך משמעותי שחורג מציר ירושלים תל אביב. יש לנו לא מעט מקומות אבל לא נעשה העתק–הדבק מאחד לשני. יש ידע שאיתו באים אבל צריכים להגיע צנועים".
"אפשר לייצר עולם טוב יותר דרך תיירות אזורית. הגבולות קיימים אבל את התייר שמגיע אלינו נרצה להעביר תהליך משמעותי שחורג מציר ירושלים תל אביב"
תזמון טוב לסיני
חוץ משני המותגים בעלי המוניטין שהתחברו לפעילות משותפת, הנכס העיקרי של החוף הוא הריף, שאפשר להיכנס אליו בצורה חלקה בעזרת חצים הממוקמים בחלק הדרומי והצפוני.
איכשהו האלמוגים כאן שרדו למרות שסיני עוברת בשנים האחרונות פיתוח מואץ, כמו למשל באזור סנטה קתרינה, שם אמורים להיפתח בתי מלון חדשים, למורת רוחם של המקומיים. גם שארם א־שייח' התמרקה בחודשים האחרונים לקראת ועידת האקלים, והתחדשה במדרחובים וחנויות שמוכרות עוד מאותו דבר.
הפתיחה של כפר נופש גדול כמו "אקווה סאן אברהם" מתכתבת עם המגמה הזו ומגיעה בתזמון של תנופה מחודשת בתיירות מישראל לסיני, בעקבות הסרת אזהרת המסע לחצי האי בקיץ שעבר. בשנה החולפת רבים חזרו לבקר שם, אחרי שנמנעו מכך תקופה ארוכה.
הפתיחה של "אקווה סאן אברהם" מתכתבת עם מגמת הפיתוח בסיני ומגיעה בתזמון של תנופה מחודשת בתיירות מישראל לשם, אחרי שאזהרת המסע לחצי האי בוטלה בקיץ שעבר
"יש לנו אחריות"
קבוצת התיירות אברהם נפתחה לפני 12 שנה ומונה כמה שותפים: ניצן קמחי, דרור טישלר, ירון בורגין, גל מור ומעוז ינון. בהמשך הצטרפה אליהם קרן האימפקט ברידג'ס. הנכס הראשון שלהם הוא אכסניית פאוזי עזאר שנפתחה ב־2005 בבית ערבי מהמאה ה־19 בנצרת העתיקה (50 מיטות).
ב־2010 הם פתחו את האכסניה בסמוך למחנה יהודה בירושלים (300 מיטות), ב־2016 בבניין בזק הישן בתל אביב (400 מיטות), ולפני כשנה ליד התחנה המרכזית באילת (500 מיטות). במקביל, החליטו לאחרונה להתרחב גם לפיליפינים וכאמור, לסיני.
!["זכות האשה על גופה". שלט על הקיר של אברהם הוסטל בתל אביב. נובמבר 2022 (צילום: עומר שרביט)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2022/11/WhatsApp-Image-2022-11-22-at-13.17.21-280x360.jpeg ""זכות האשה על גופה". שלט על הקיר של אברהם הוסטל בתל אביב. נובמבר 2022 (צילום: עומר שרביט)")
המנכ"ל בן ה־37 מכהן בתפקיד כשנה ולפני כן היה סמנכ"ל תפעול וניהל את האכסניה בירושלים. הוא מגדיר את אברהם כ"חברת אימפקט" ובשיחה איתו קשה לספור את כמות הפעמים שדיבר על קידום ערכים יחד עם המטרות העסקיות.
לשם כך, הוא והבעלים מוכנים לשלם גם מחיר הפסד נומינלי, כמו, למשל, בוויתור על שטח פרסומי גדול על הקיר המזרחי באכסניה שלהם בתל אביב. "המון חברות הציעו לנו לתלות שם שלט פרסומי", אמר שאולוף.
כל תל־אביבי ראה את הקיר הענק, שבמשך תקופה ארוכה התנוסס עליו שלט עם הכיתוב "ואהבתם את הגר". כיום, לאחר סקר עובדים שהתבקשו לומר מה הכי חשוב להם לקדם על סדר היום החברתי, הוחלט שהשלטים יציפו את המאבק באלימות נגד נשים ומעמד האישה. במקביל, יצא קול קורא לעבודות אומנות בנושא – והן יוצגו בחלל הענק באכסניה. שאולוף חושב שזה חלק מהתפקיד שלו.
"קל מאוד להיות ציניים ואנחנו חברה עסקית שצריכה להרוויח אבל מאמינים שבסוף, במקביל לזה שיש ממשלה, לדעתי יש לנו אחריות בעולם הזה. יש לנו השפעה גדולה על הקהילה והסביבה ודרך הפעילות אנחנו יכולים לקדם ערכים שמאמינים בהם".
באברהם מוכנים לשלם מחיר הפסד נומינלי, כמו בוויתור על שטח פרסומי גדול על הקיר המזרחי באכסניה שלהם בתל אביב. "המון חברות הציעו לנו לתלות שם שלט פרסומי"
"בסיני ההתנהלות יותר עדינה"
אחרי כמה חודשים של פעילות, הלוקיישן של אברהם בביר סוויר עדיין לא מציע חיבור לשטח ולאזור בסיורים ובמפגשים עם המקומיים, כמקובל באתרים האחרים שלהם. עם זאת, המנכ"ל אומר שהם בהחלט שואפים גם לזה.
"חשוב לי שכל אדם שיגיע יראה שזה לוקיישן של אברהם, אבל העיצוב שונה, ההשפעה של העיר. זה שיש לנו חברת טיולים שמוציאה מאות סיורים לאלפי אנשים בשנה לא בהכרח אומר שנעתיק את זה לסיני. צריך ללמוד את השטח ולייצר שיתופי פעולה לאט.
"כרגע אנחנו מציעים שם את חוויית האירוח הבסיסית ולא מתנפלים בכל הכוח. רוצים להבין מה האורחים רוצים, מה נוכל לתת, איך דברים מתנהלים מבחינת חוקיות ורגולציה".
"חשוב לי שמי שיגיע יראה שזה לוקיישן של אברהם, אבל העיצוב שונה, ההשפעה של העיר. מה שנכון לירושלים לאו דווקא נכון לסיני. נלמד את המקום ונייצר שיתופי פעולה לאט"
מה היו האתגרים בשיתוף הפעולה בסיני?
"ההתנהלות במצרים יותר עדינה. אין עניין לשים לאף אחד אצבע בעין וזה נכון לכל מדינה, גם בפיליפינים יש קשיים ובירוקרטיה, גם בארץ לא תמיד יותר קל".
איך קרה שדווקא בסיני פתחתם את המקום הכי יקר, כשבאילת עשיתם את ההיפך, עם אפשרות לחדרים משותפים בכמאה שקלים?
"בסוף מה שחשוב הוא ה"וואליו־פור־מאני". המטרה היא לא להיות הכי זולים וגם בארץ יש חלופות זולות יותר מאיתנו. תמיד יש מרווח ולעתים מנהלי ההזמנות אומרים לנו שהשוק מתמחר יקר יותר ואנחנו עוצרים אותם בכוונה כי למרות שיקר פה והכל עולה גם לנו, יש גבול.
"בסיני ברור שיש אלטרנטיבות אחרות אבל זה לא אותו מוצר. אנחנו גם עובדים כחוק ויש לזה עלויות. לפני עשר שנים גם אני הייתי בוחר בחושות ולאו דווקא במקום שלנו בסיני.
"היום אני יכול לישון במלון חמישה כוכבים וגם בשק"ש תחת כיפת השמיים וליהנות משתי החוויות. אני תמיד אומר למנהלי היחידות שלנו, אם אדם הגיע והבין שהמוצר לא מתאים לו, קח את הכסף. אני לא רוצה שאנשים יסבלו ומכוון לתיאום ציפיות מעולה, שהאורח יבין מה הוא מקבל".
"לפני עשר שנים גם אני הייתי בוחר בחושות ולאו דווקא במקום שלנו בסיני. היום אני יכול לישון במלון חמישה כוכבים וגם בשק"ש תחת כיפת השמיים וליהנות משתי החוויות"
עוד אכסניה במזרח התיכון?
הטרנד בתיירות המקומית הוא גלמפינג, ורשת סלינה שפועלת בתחום הזה הגיעה לאחרונה להנפקה בוול סטריט. שאולוף לא שולל גם את האופציה של צורת הלינה הזו, בהתאם למיקום והצורך.
"אנחנו לא שוללים כלום. גם בארץ אנחנו רוצים לפתוח עוד מקומות לאו דווקא במרכזי הערים אלא יותר בפריפריה ובצפון, כאלה שיותר מחוברים לטבע ולספורט ובודקים שיתוף פעולה גם עם מרתון ישראל. זה יהיה משהו אחר ושונה ותלוי מיקום, אין מטרה להקים גלמפינג אבל אם נבין שזה נכון שיהיה אז נעשה את זה".
בעת הקמתה, אחד השמות ששקלו השותפים לאברהם הוא "אכסניות המזרח התיכון". האם נראה מתישהו סניף נוסף באזור הזה?
"לגמרי. בין אם זה יקרה יום אחד בלבנון או מקום אחר, השאיפה היא להיות במזרח התיכון וכרגע אנחנו מנסים לחפש שם ולהתמקד בתיירות אזורית. אין משהו קונקרטי, ממש בודקים הכול מסביב".
"בין אם זה יקרה יום אחד בלבנון או במקום אחר, השאיפה היא להיות במזה"ת ואנחנו מנסים לחפש שם ולהתמקד בתיירות אזורית. אין משהו קונקרטי, בודקים הכל מסביב"
"ציונות זה תיירות"
במהלך הקורונה הקבוצה ניסתה להשאיר גרעין פעילות בכל האתרים שלה ולשמר כמה שיותר מהעובדים. לדברי המנכ"ל, נכון להיום התיירות בארץ עדיין לא קרובה לשיאים שנשברו בשנים שלפני המגפה, אך מורגשת התאוששות.
"ההחלטה היבשה הנכונה בקורונה כנראה הייתה צריכה להיות לסגור הכול ולהוציא את כולם לחל"ת עד יעבור זעם. במודע בחרנו ללוות אותם ולא סגרנו אף לוקיישן בשום שלב. עשינו הכול מהכול כדי לשמר ולהשאיר כמה שיותר עובדים. יכולנו לסבלט או לארח קבוצות של פלסטינים שקיבלו אישור לעבור לארץ, או עובדי מערכת הבריאות, כל מה שיכולנו והחוק אפשר – והוא אפשר.
"יש לנו מבנים יפים פחות או יותר, אבל בסוף יש פה חברה הבנויה מהאנשים שעובדים בה, סדר גודל של 200 עובדים בארץ ועוד כ־80 בסיני ובפיליפינים.
"אנשים איכותיים שמתחברים לחזון ולערכים שלנו ומאמינים בדבר הזה. אנחנו עדיין לא במספרים של 2019, שאז נכנסו לארץ 4.5 מיליון תיירים, אבל מאמין שנסיים בחצי מזה.
"אם לא יהיו אירועים ביטחוניים אז המספרים כרגע מעודדים, הקצב חוזר לעצמו וגם עם חצי מכמות התיירים – התפוסות גבוהות. האתרים בירושלים ובתל אביב יכולים להגיע ל־80%, אילת וסיני יותר עונתיים".
הפעלתם בישראל שאטל משלכם לתיירים, גם בסופי שבוע?
"הפעלנו שאטל בין ירושלים לתל אביב ונצרת והיום שוקלים אם לחדש את זה, יש חברת מוניות שאנחנו בקשר איתם ועוזרים לתיירים למצוא פתרונות גם בסופי שבוע".
מה הכי כואב לך לשמוע מתיירים שמגיעים מחו"ל?
"יקר פה, לא רק לתיירים ממזרח אירופה. לא מזמן פגשתי תייר מהריביירה הצרפתית שהתלונן שישראל יקרה. שנית, התחבורה הציבורית מאוד מקשה ולא נגישה. לבסוף, שערי הכניסה לישראל: לפעמים יכולים לעשות את המוות לתיירים שביקרו במדינות ערב או באיראן.
"יעצרו אותם שעות בגבול וזו חוויה מאוד קשה בכניסה לארץ. אנחנו מנסים לקדם שיפור בדברים האלה יחד עם התאחדות המלונות, ILH ומנכ"ל משרד התיירות, שהיה אצלנו כמה פעמים. אם בשנות ה־50 ציונות הייתה חקלאות, היום זה תיירות".
"יקר פה, לא רק לתיירים ממזרח אירופה. התחבורה הציבורית מקשה ולא נגישה – ושערי הכניסה לישראל יכולים לעשות את המוות לתיירים שביקרו במדינות ערב"
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
הקפיטליזם – תאוות הבצע החזירית – מזמברת את כדה"א, משנה את המראה שלו למטרות רעות. יש מה ללמוד מהאנדיאנים וכו', אשר כיבדו את אמא אדמה. הקארמה תחנך האדם ב-19 מכות מצרים או יותר. הקורונה הייתה קדימון – קדימונצ'יק.