חוצה גבולות גלות ואמנות | לא־לראות

הדרה לוין ארדי, איור: אורן שץ
הדרה לוין ארדי, איור: אורן שץ

יש דברים שאינך יכול לדבר עליהם עם איש, אז אתה עושה מהם שיר, ודרכו מנסה לדבר עם העולם כולו. היו דברים שפחדתי לכתוב כי כשדברים מתנסחים על דיוקם ויוצאים אל האור הם הופכים לפרי עץ הדעת, וכל מי שאוכל מהם מגורש מגן עדן.

יש דברים שאינך יכול לדבר עליהם עם איש, אז אתה עושה מהם שיר, ודרכו מנסה לדבר עם העולם כולו. היו דברים שפחדתי לכתוב כי כשדברים מתנסחים על דיוקם ויוצאים אל האור הם הופכים לפרי עץ הדעת

הדעת גוזרת עליך גלות ודנה אותך אל בדידותך ואל ההכרה במערומים האנושיים ובעליבות הקיומית. ישנם אנשים המדמים כי הבחירה בידך. אבל האמנות היא בדיה ואשליה של חירות. הרי משראית, אינך יכול שוב לא־לראות. ובכל זאת אנשים מבלשטים את עצמם לדעת רק כדי לא־לראות, ומידי פעם אתה עצמך שב לא־לראות ביודעין.

תחתיות

וְאַתְּ יוֹרֶדֶת אֶלֶף מַדְרְגוֹת
לַתַּחְתִּיּוֹת,
אִם לֹא תַּחֲצִי אֶת הַגְּבוּלוֹת
אֵיכָה תַּרְחִיבִי דַּעַת,
בַּמְּאוֹרוֹת תּוּכְלִי לָגַעַת
רַק מִלֵּב מַאְפֵּלְיוֹת.

אני האומן הרודף אחרי המעריצים שלו,
כדי שיחתמו על לוח ליבי "היינו פה"

יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאֵינְךָ יָכוֹל לְדַבֵּר עֲלֵיהֶם עִם אִישׁ, אָז אַתָּה עוֹשֶׂה מֵהֶם שִׁיר, וְדַרְכּוֹ מְנַסֶּה לְדַבֵּר עִם הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. אַתָּה מַקְלִיט אוֹתוֹ גָּלְמִי וְחָרְפִּי בְּלֵב עִיר מְשֻׁנָּה וּמַרְגִּישׁ שֶׁהָרַעֲיוֹן הָעֶקְרוֹנִי חוֹמֵק מֵהַזּוּלָת ונֶעְרָם בְּשׁוּלֵי הַדְּבָרִים, בְּשֶׁטַח הַהֶפְקֵר שֶׁבֵּינֵיכֶם, שֶׁבּוֹ אֵינְךָ יוֹדֵעַ אִם אַתָּה מְדַבֵּר אֶל עַצְמְךָ אוֹ אֵלָיו.

לְעוֹלָם אֵינְךָ יוֹדֵעַ אִם הַזּוּלָת שׁוֹמֵעַ, גַּם כְּשֶׁאַתָּה שׁוֹכֵב אִתּוֹ, גּוּפוֹ מַמָּשׁ, לֵב בְּתוֹךְ לֵב, אוֹ כְּשֶׁאַתָּה נִצְמָד אֵלָיו מֵאָחוֹר, וּמַסְנִיף אֶת עָרְפּוֹ הַפָּגִיעַ. גַּם כְּשֶׁאַתָּה מַצְמִיד אֶת נִשְׁמַת אַפְּךָ אֶל עוֹרוֹ וְלוֹחֵשׁ לְתוֹכוֹ, מְנַסֶּה לְהַטְמִיעַ אֶת הָרַעֲיוֹן בַּבָּשָׂר הֶחָשׂוּף, וּמְקַוֶּה שֶׁגַּם אֻנּוֹת מוֹחוֹ גְּמִישׁוּת כְּפִי צְעִירוּתוֹ, לְהִתְחַשְׁמֵל מִן הַמַּגָּעִים שֶׁל הָרַעֲיוֹנוֹת בַּבְּשָׂרִים, לְעוֹלָם אֵינְךָ יוֹדֵעַ. לִפְעָמִים אֵינְךָ בָּטוּחַ כְּבָר מָה אַתָּה אוֹמֵר. וּבְעֶצֶם, מָה אַתָּה רוֹצֶה.

יֵשׁ אָמְנָם לְהוֹדוֹת עַל כָּל הַפִיזִיּוּת הַזֹּאת, אֲבָל לִזְכֹּר לִבְגֹּד בָּהּ בְּהִצְטַיְּנוּת. לָלֶכֶת רָכִיל עַל אוֹדוֹתֶיהָ בְּסוֹדוֹת שֶׁבֵּינְךָ לְבֵין הַקָּהָל. לִהְיוֹת רְאִי לְצַעֲרוֹ שֶׁל הַזּוּלָת. שֶׁיִּתְגַּבֵּר עָלָיו יִצְרוֹ, וְיוֹלִיכוֹ בָּאַשְׁלָיָה הַזֹּאת, לִהְיוֹת אִתִּי, וְאָז לִהְיוֹת אֲנִי וְאַף יוֹתֵר מִמֶּנִּי. לְרֶגַע קָט, בְּמַאֲזַן כּוֹחוֹת נָפִיץ, לִהְיוֹת לִי בַּעַל בְּרִית. שֶׁיִּצְטַעֵר, שֶׁיִּתְאַהֵב עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁיִּצְטַעֵר בְּעֹנֶג רַב. שֶׁיְּחַפֵּשׂ אֶת קִרְבָתְךָ, אֶת הַמִּלִּים שֶׁלְּךָ, אֶת הַנּוּאָנְסִים שֶׁקֹּדֶם נֶעֶלְמוּ מִבִּינָתוֹ.

עַכְשָׁו בָּא הַקָּהָל בְּסוֹדְךָ, וְאַתָּה בְּסוֹדוֹ, וַהֲיִיתֶם גּוּף אֶחָד. (נִזְכַּרְתִּי שֶׁפַּעַם הִזְהִיר אוֹתִי עִבְרִי אֶחָד מִפְּנֵי הַנְּטִיָּה שֶׁלִּי לְהִתְחַבֵּר אִישִׁית מְאוֹד עִם הַקָּהָל. אֲנִי הָאָמָּן הָרוֹדֵף אַחֲרֵי הַמַּעֲרִיצִים שֶׁלּוֹ, אָמַרְתִּי לוֹ, כְּדֵי שֶׁיַּחְתְּמוּ עַל לוּחַ לִבִּי, "הָיִינוּ פֹּה").

עַכְשָׁו בָּא הַקָּהָל בְּסוֹדְךָ, וְאַתָּה בְּסוֹדוֹ, וַהֲיִיתֶם גּוּף אֶחָד. (נִזְכַּרְתִּי שֶׁפַּעַם הִזְהִיר אוֹתִי עִבְרִי אֶחָד מִפְּנֵי הַנְּטִיָּה שֶׁלִּי לְהִתְחַבֵּר אִישִׁית מְאוֹד עִם הַקָּהָל. אֲנִי הָאָמָּן הָרוֹדֵף אַחֲרֵי הַמַּעֲרִיצִים שֶׁלּוֹ, אָמַרְתִּי לוֹ, כְּדֵי שֶׁיַּחְתְּמוּ עַל לוּחַ לִבִּי, "הָיִינוּ פֹּה")

וְהָעִנְיָן הוּא לֹא לְפַחֵד כְּלָל מֵהַסְּתִירוֹת הַפְּנִימִיּוֹת, מֵהָרְצוֹנוֹת, מֵהַפְּנִיּוֹת הַסּוֹטוֹת. בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, אַתָּה גּוּשׁ אָחִיד שֶׁל סַךְ־כָּל סְתִירוֹתֶיךָ וּפְנִיּוֹתֶיךָ. לֹא לְפַחֵד מֵחִלּוּפֵי גּוּפִים, מֵהָאָתָּה, מֵהָאֲנִי, מֵהַקָּהָל, מִגּוּף שְׁלִישִׁי, לֹא לְפַחֵד לְהִזְדַּהוֹת, וְאָז לָצֵאת מֵהַדֵּעוֹת, וּלְהַתְקִיף אֶת עַצְמְךָ מִן הַחֲזִית.

נציב מלח

אִי אֶפְשָׁר לְהַרְפּוֹת. אִי אֶפְשָׁר לֹא לְהַבִּיט לְאָחוֹר.
מִי שֶׁרָאָה, אֵינוֹ יָכוֹל לֹא־לִרְאוֹת. מֶלַח הַדְּמָעוֹת
יַקְשֶׁה אֶת לְבָבוֹ, הִנֵּה סְדוֹם בַּלֶּהָבוֹת,
וְאִי אֶפְשָׁר לֹא־לִרְאוֹת, וְאִי אֶפְשָׁר לֹא־לְהַשְׁווֹת.
זֶה שֶׁרָאָה, יַבִּיט לְאָחוֹר עוֹד וָעוֹד כְּדֵי לִזְכֹּר
וְלֹא־לַחֲזֹר.
גַּם אִם יַאַסְרוּ עָלָיו לְהַשְׁווֹת, הוּא יַשְׁוֶה,
פֶּן מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה,
כְּחֹמֶר בְּיַד הַמַּדָּע מוֹחוֹ יְחַשֵּׁב וְלֹא יִמָּחֶה,
כִּי לִבּוֹ לֹא טַח מֵרְאוֹת וְלִבּוֹ לֹא הָיָה לוּט מֵהַשְׂכֵּל
וְלֹא הִתְעַרְפֵּל מִן הַתַּעֲמוּלוֹת, וְלֹא שָׁהָה לְסִסְמָאוֹת,
וְלֹא שַׁךְ מִן הַגְּזָרוֹת וְלֹא מָכַר אֶת נַפְשׁוֹ
בַּעֲבוּר חֶזְיוֹנוֹת וּפִתְיוֹנוֹת וּמִקְּסָמִים לַהֲמוֹנִים,
לֹא תַּחַת שׁוֹטִים וְעַקְרַבִּים, וְלֹא בְּתַחְבּוּלוֹת.
וְאִי אֶפְשָׁר לְהַרְפּוֹת, וְאִי אֶפְשָׁר לֹא־לִרְאוֹת "פְּנֵי הַלּוֹט
הַלּוֹט עַל כָּל הָעַמִּים וְהַמַּסֵּכָה הַנְּסוּכָה עַל כָּל הַגּוֹיִם".
ישעיהו כ"ה ז': "וּבִלַּע בָּהָר הַזֶּה פְּנֵי הַלּוֹט, הַלּוֹט עַל כָּל הָעַמִּים, וְהַמַּסֵּכָה הַנְּסוּכָה עַל כָּל הַגּוֹיִם."

טָרוֹף־טֹרַפְתִּי

כְּשֶׁכָּתַבְתִּי עַל הַלֶּהָבוֹת בִּסְדוֹם,
לֹא דִּבַּרְתִּי עַל הַמֶּמְשָׁלוֹת,
דִּבַּרְתִּי עַל הַנְּפָשׁוֹת,
דִּבַּרְתִּי עַל צְלִיבַת הַיְּשׁוּעוֹת.
חָלַמְתִּי חֲלוֹמוֹת שֶׁהִתְעַוְּתוּ עָלַיכָּל בֹּקֶר,
וְהִשִּׁילוּ מֵעָלַי אֶת שְׁמִי
לְהַשְׁלִיכֵנִי לְבוֹרוֹת.הַחֲרָדוֹת
חָגוֹת עַל פֶּתַח הַשָּׁמַיִם
כְּעִטִּים עַל שְׁמוּרָתָם הַמְּעֻנָּה
בְּדַעַת וּבְמַחְסוֹר.חָשַׁבְתִּי עַל זֶה.
לֹא חָשַׁבְתִּי עַל הַמֶּמְשָׁלוֹת.
חָשַׁבְתִּי עַל הַבְּדִידוּיוֹת
וְעַל שְׂרִיגֵי הַמִּשְׁפָּחוֹת
וְאֵיךְ טָרוֹף־טֹרַפְתִּי לְיַעֲקֹב,
בַּת לִזְקוּנָיו,
זִיו אִיקוֹנִין שֶׁלִּי דּוֹמֶה לְפָנָיו
אֲשֶׁר רָאִיתִי צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלַי
וְלֹא שָׁמַעְתִּי,
וּבָאתִי עַכְשָׁו בִּמְקוֹמוֹ,
וְאֵינִי מַבְדִּילָה בֵּין אָבִי לְבִתּוֹ.

קיצור הסיפור שנגמר ולא היה
(על המלצות וסמכויות שאי אפשר לסרב להן)

לְכָל עַוְלָה וְהַלְעָגָה יֵשְׁנָה סִבָּה וּמַטָּרָה קְדוֹשָׁה וְנַעֲלָה שֶׁתַּצְדִּיק אֶת חֶרְפָּתָהּ, וּלְכָל פְּגִיעָה בִּבְדִיד־אֱנוֹשׁ נִתָּן לִמְצֹא אֵיזוֹ טוֹבַת־הַכְּלָל עַרְטִילָאִית, וְאִם אֶפְשָׁר, גַּם עֲתִידִית, אֲפִלּוּ נַדְלָנ"ִית אוֹ אַקְלִימִית, שֶׁתְּעַרְטֵל אֶת הַיָּחִיד מִזְּכוּיוֹתָיו וּתְסַמֵּא אֶת הֶגְיוֹנוֹתָיו; וְאֵין לְךָ חָזוֹן קָדוֹשׁ בְּלִי הַבְטָחָה לִגְאֻלָּה נִבְעֶרֶת עִם פִּתְיוֹנוֹת נָאִים בַּדֶּרֶךְ, לִשְׁבּוֹת אֶת לֵב הַנּוֹאָשִׁים, הַמְּשַׁחֲרִים לְהַבְטָחוֹת וּגְאֻלּוֹת, וְגַם לְטֶרֶף, וְהֵם כְּתִינוֹקוֹת שְׁבוּיִים, נוֹחִים לְהִתְפַּתּוֹת. הַמַּמְלָכָה תְּמִימַת דֵּעָה־אַחַת וְסַמְכוּיוֹת, וּמִתַּמֶּמֶת כַּיָּאוֹת, שֶׁאֵין וְלֹא־הָיְתָה וְלֹא תִּהְיֶה כְּפִיָּה, רַק הַמְלָצוֹת, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְסָרֵב לָהֶן אֶלָּא בְּדִין גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת.

בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, אַתָּה גּוּשׁ אָחִיד שֶׁל סַךְ־כָּל סְתִירוֹתֶיךָ וּפְנִיּוֹתֶיךָ. לֹא לְפַחֵד מֵחִלּוּפֵי גּוּפִים, מֵהָאָתָּה, מֵהָאֲנִי, מֵהַקָּהָל, מִגּוּף שְׁלִישִׁי, לֹא לְפַחֵד לְהִזְדַּהוֹת, וְאָז לָצֵאת מֵהַדֵּעוֹת, וּלְהַתְקִיף אֶת עַצְמְךָ מִן הַחֲזִית

וְכָל מִי שֶׁהֻמְלַץ כַּהֲלָכָה קִבֵּל מִיְּדֵי הַמַּמְלָכָה אִינְדּוּלְגֶּנְצִיָּה יְרֻקָּה בְּכַשְׁרוּת בָּגָ"ץ, אִשּׁוּר כְּנִיסָה לַחַיִּים הַטּוֹבִים, לָצֵאת וְלָבוֹא כְּאַוַּת נַפְשׁוֹ, כְּשֶׁחָזוֹ מְנֻפָּח מִצִּיּוּן־לִשְׁבָח עַל הַסּוֹלִידָרִיּוּת שֶׁלּוֹ עִם עַצְמוֹ וְעִם הַשִּׁלְטוֹן. וְהֶהָמוֹן בִּטְרַנְס קָדוֹשׁ לִכְפּוֹת אֶת הַסּוֹלִידָרִיּוּת שֶׁלּוֹ עַל גּוּפוֹ שֶׁל זוּלָתוֹ, וּלְטַהֵר אֶת הָאָרֶץ מִן הַכּוֹפְרִים בְּדַעְתּוֹ, לְהַשְׁלִיכָם לַיָּם אוֹ לִכְלוּבִים, לְהַלְבִּין פְּנֵיהֶם בָּרַבִּים, בָּאֻלְפָּנִים, בְּפִי בְּכִירִים, שְׁלִיחִים, דֻּגְמָנִיּוֹת וּמַגִּישִׁים, לְהַרְחִיקָם מֵהַחַיִּים בְּחֶזְקַת מְסֻכָּנִים־מִלֵּדָה עַד שֶׁיּוֹכִיחוּ (כָּל 24 שָׁעוֹת וְעַל חֶשְׁבּוֹנָם) אֶת בְּרִיאוּתָם. וְהַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא, אִם לֹא יִדֹּם, יֻכְרַז כּוֹפֵר, לֵיצָן, פִּשְׁפֵּשׁ־אָדָם, רָאוּי לְגֵיהִנּוֹם, לְקוֹל צַהֲלוּלֵי הַבּוּז הַמְּאֻחָד שֶׁל הֶהָמוֹן וְהַהֶגְמוֹן וְהַבּוֹן־טוֹן, אֲשֶׁר עָנָה בְּמַקְהֵלָה כְּאוֹטוֹמָט לְאֵיזֶה בְּרָיֶאן־כּוֹכָב־עֶלְיוֹן.

הלמות הלב

הַדִּכָּאוֹן הוֹלֵם
אֶפְשָׁר הָיָה לְצַפּוֹת מִמֶּנּוּ
שֶׁכְּבָר יֵעָלֵם.
הַפְּסַנְתֵּר הוֹלֵם
אֶפְשָׁר הָיָה לְצַפּוֹת מִמֶּנּוּ
שֶׁכְּבָר יְנַגֵּן,
אֲבָל הוּא כּוֹאֵב לִי בַּלֵּב.

לא לראות

אֲנִי צוֹפָה בְּסִפּוּרֵי אַהֲבָה שֶׁל אֲחֵרִים לְאֹרֶךְ שָׁנִים,
בּוֹחֶנֶת מָה קוֹרֶה לְעוֹר הַפָּנִים, לַתֵּאוֹרְיוֹת שֶׁלָּהֶם
עַל יְחָסִים וֶאֱלֹהִים, וְאֵיךְ טוֹב לוֹ, לַבֶּנְאָדָם, לִהְיוֹת.
הֲבָלִים. הֲבָלִים וְזוּטוֹת. אֲנָשִׁים מְבַלְשְׁטִים אֶת עַצְמָם לָדַעַת
רַק כְּדֵי לֹא־לִרְאוֹת.

כל השירים פרי עטי. השיר "תחתיות" ו"אני האמן הרודף אחרי המעריצים שלו" הוא מתוך הספר "השנים העצובות" 2022. שאר השירים חדשים, מתוך ספר בכתובים.

הדרה לוין ארדי היא מוזיקאית, סופרת, משוררת, אמנית ספוקן-וורד, מופיענית (גם קצת מציירת). בוגרת אוניברסיטת ניו יורק בקולנוע וטלוויזיה בהצטיינות יתרה. פרסמה 3 ספרים (שירה ופרוזה), 18 אלבומים (אנגלית ועברית) ומדי פעם מפרסמת מאמרים וטורים. לעולם לא תוותר על כוס היין שלה. "הבוב דילן והטום ווייטס הישראלית" (הארץ).

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 882 מילים
סגירה