במחקר נרחב, פרופ' עמיחי כהן ואני ניתחנו את התנועה הפופוליסטית בישראל וביקשנו להסביר מדוע הדמוקרטיה הישראלית חשופה במיוחד לפרויקטים פופוליסטיים. ואכן, את בליץ השינויים החוקתיים הצפוי לנחות עלינו – פסקת התגברות, שנמוך מעמדו של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, שינוי בשיטת בחירת השופטים, צמצום סמכות בית המשפט לבטל חוקים, שינוי בדרכי המינוי של יועצים משפטיים ועוד, יש להבין כפרויקט חוקתי פופוליסטי.

את בליץ השינויים החוקתיים הצפוי – פסקת התגברות, שנמוך מעמד חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, שינוי שיטת בחירת השופטים, צמצום סמכות ביהמ"ש לבטל חוקים ועוד, יש להבין כפרויקט חוקתי פופוליסטי

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

לקח משחיקה דמוקרטית בעולם הוא, שייחודם של הפופוליסטים החדשים אל מול השליטים הסמכותניים של אמצע המאה הקודמת היא הפעולה במסגרת הפורמלית החוקית והחוקתית לשם קידום מטרותיהם. בניגוד לעבר, בו היו ננקטים אמצעים לא חוקיים ואף אלימים כדי להפוך את הסדר החוקתי, התמוטטות דמוקרטית מתרחשת כיום על ידי ממשלות נבחרות המנצלות לרעה את המוסדות הדמוקרטיים כדי להחליש, בדרכים חוקתיות וחוקיות, את המוסדות והערכים הדמוקרטיים עצמם. כלומר: הפופוליזם מלווה בפרויקט חוקתי לשם הגשמת מטרותיו – "חוקתיות פופוליסטית". לפרויקט החוקתי הפופוליסטי תיתכן השלכות דרמטיות לאופיו של המשטר.

חוקר הפופוליזם פרופ' פול בלוקר מציין שלמערכות פופוליזם חוקתי ארבעה מאפיינים עיקריים:

1

ראשית, ריבונות העם כטענה מרכזית בהצדקת פעולות השלטון. מכאן נובע טיעון אחר של הפופוליסטים, לפיו מערכת משפט חזקה הופכת את ריבונות העם לפיקציה בלתי ממומשת.

2

שנית, כלל הכרעת הרוב ככלי המשילות. כוח פוליטי עבור הפופוליסטים הוא ביטוי של רצון הרוב. בעוד שפוליטיקה פרלמנטרית וייצוגית מביאה לפרגמנטציה של החברה ולהחלשת האחדות החברתית, ה"רוב", לעומת זאת, הוא ישות אחידה אותה הפופוליזם השמרני משווה לאומה כולה, השוואה המאפשרת לו לשנות באופן רדיקלי את כללי המשחק.

בניגוד לעבר, כשננקטו אמצעים לא חוקיים ואף אלימים להפיכת הסדר החוקתי, התמוטטות דמוקרטית מתרחשת כיום ע"י ממשלות נבחרות, המנצלות לרעה את המוסדות הדמוקרטיים כדי להחלישם בדרכים חוקיות

3

שלישית, אינסטרומנטליות כאסטרטגיה פוליטית. פופוליזם מתייחס למשפט ואל החוק כאל אמצעי אותו ניתן להפעיל לטובת ובשם הפרויקט הקולקטיבי. חוקתיות פופוליסטית נוטה למוטט את ההבחנה בין פוליטיקה רגילה ופוליטיקה חוקתית, שבאה לידי ביטוי בשינוי קבוע ותכוף של נורמות וכללים חוקתיים במסגרת הפוליטיקה היום-יומית. מיטוט זה הוא תוצאה של הניסיון להפחית בערך מעמד החוקה, אבן היסוד של חוקתיות ליברלית, כחוק עליון.

התוצאה של מהלכים אלו כפולה: משבר של שלטון החוקה, שמדגיש את אופיו השרירותי של המשטר הפוליטי, ונטילת הסמכות המכוננת על-ידי הרוב הפוליטי כדי לשחרר את העם ממגבלות משטריות. כאשר הממשלה לוקחת על עצמה את תפקיד הסמכות המכוננת, מהלך זה נוטה להיות חד-קולי, פרטיזני-מפלגתי, ומוניסטי במקום הליך מכונן שבנוי על הכללה והסכמה רחבה.

4

רביעית, טינה כלפי המשפט ומערכת המשפט. הפופוליזם נוקט בגישה ביקורתית שמגיעה גם כדי טינה של ממש כלפי חוקתיות ליברלית ומשפטית והמשפטיזציה של החברה והפוליטיקה. כך, למשל, הפופוליזם מבקר את הרעיון לפיו המשפט הוא ניטרלי וא-פוליטי. כמו-כן, הפופוליזם מתנגד לרעיון שריבונות מצויה במערכת המשפט ובחוקה כמסמך המשפטי העליון, וכי זו מצויה אצל האומה או העם שנותר תמיד בלתי מוגבל על-ידי המשפט והחוק. לבסוף, שלטון החוק, שנתפס ברעיון הליברלי כגורם מרסן שמגביל את הממשלה, מוחלף בתפיסה קולקטיבית בה המשפט אמור לשרת את הקהילה והעם.

התוצאה של מהלכים אלו כפולה: משבר של שלטון החוקה, שמדגיש את אופיו השרירותי של המשטר הפוליטי, ונטילת הסמכות המכוננת על-ידי הרוב הפוליטי כדי לשחרר את העם ממגבלות משטריות

נקודה אחרונה זו חשובה במיוחד בניתוח השפעתו של הפופוליזם. כך, למשל, פרויקטים פופוליסטים לשינוי חוקתי מתמקדים בשינוי סמכויות וכללי בחירת שופטים של בתי משפט חוקתיים במטרה להחליש את עצמאותם, להעמיס אותם ב"שופטים מטעם" ואפילו להשתלט עליהם.

בעוד שבעבר הלא רחוק בתי משפט נתפסו כמגן בפני עריצות הרוב ונטיות סמכותניות, כמגני החירות ואוכפי האחריותיות, כיום בתי משפט הפכו למתבוננים שקטים מהצד או אף שותפים לשחיקת הדמוקרטיה.

*  *  *

במשטרים פופוליסטים במדינות כמו הונגריה ופולין נוטרלו בזמן קצר יחסית מאפייני יסוד של הדמוקרטיה והותקפו מוסדות שלטון החוק, חירויות יסוד, כללי בחירות ותקשורת חופשית. המשטרים במדינות אלו הצליחו באמצעות רפורמות משפטיות וחוקתיות למסד גרסה חדשה של משטר סמי-סמכותני.

דוגמה לפרויקט חוקתי פופוליסטי קיבלנו בחוק יסוד הלאום, שגם צורת חקיקתו הייתה אופיינית למשטרים פופוליסטיים. החוק עבר בתמיכת רוב לא-גדול והאופוזיציה התייצבה נגדו כאיש אחד.

בחקיקת חוק הלאום, בניגוד לחקיקת חוקי-היסוד של זכויות האדם, לא היה שיתוף-פעולה בין קואליציה לאופוזיציה וניסיון ליצור חוק שיבטא את זהותם של כלל אזרחי המדינה. היה בו לא רק "אצבע בעין" כלפי הציבור הערבי, אלא גם "אצבע בעין" כלפי האופוזיציה. "הנה לכם", כמו אמרו מעצביו של החוק, "אנו יכולים להשיג רוב של שישים ואחד חברי כנסת, וברוב הזה נעשה כל מה שבא לנו". זוהי הגישה הפופוליסטית של המנצח לוקח הכל.

היבט זה תואם באופן מוחלט את מאפייני הפרויקט החוקתי הפופוליסטי איתו פתחתי את המאמר: כלל הכרעת הרוב ככלי המשילות המבטא את רצון העם וריבונותו, ונטילת הסמכות המכוננת על-ידי הממשלה והפעלתה באופן פרטיזני-מפלגתי במקום הליך כוללני הבנוי על הסכמה רחבה.

במשטרים פופוליסטים כמו בהונגריה ופולין נוטרלו מאפייני יסוד של הדמוקרטיה והותקפו מוסדות שלטון החוק, חירויות יסוד, כללי בחירות ותקשורת חופשית. דוגמה לפרויקט חוקתי פופוליסטי היא חוק הלאום

קיימת חשיבות רבה בכך ששינויים חוקתיים דרמטיים ייעשו לא על-ידי דריסת הצד השני, אלא בהתחשבות בדעות נוגדות ותוך ניסיון לייצר הסכמה רחבה ולמציאת נוסחאות מאוזנות. רק כך, ניצור מציאות חוקתית יציבה הזוכה ללגיטימיות דמוקרטית.

פרופ' רוזנאי הוא סגן דיקן בבית ספר הארי רדזינר למשפטים, מנהל אקדמי משותף של מרכז רובינשטיין לאתגרים חוקתיים, אוניברסיטת רייכמן, ויו״ר משותף של הסניף הישראלי של הארגון הבינלאומי למשפט ציבורי. בעל תואר דוקטור במשפטים מה-LSE. תחומי ההתמחות שלו הם משפט חוקתי השוואתי ותאוריה חוקתית.