הלוקיישן: רמת הגולן. האירוע: תצוגת תכלית של צה"ל. ברקע התותחים הרועמים המצלמה עוברת לשרפות שיצרו פגזים בשטחים הפתוחים. בחור לבוש מדים שנראה כמו ריינג'ר מערבות הסרנגטי מסתובב בשטח עם אנטנה גדולה.
הוא יודע מה הוא מחפש ולרוע המזל מוצא: זאב מוטל על הארץ ללא רוח חיים. "הוא מת מרסס, לא מכדור", אומר הבחור בקול רגוע ותקיף בטלפון, כנראה בשיחה עם נציגי הצבא. הוא חותך את קולר המשדר מצווארו של בעל החיים שהיה במקום הלא נכון – שהוא למעשה הבית שלו.
"הצבא צריך להתאמן ושטחי האש שלו הם בית גידול טוב. דווקא מה ששומר על החיות האלה זה המוקשים ושטחי האש. המקומות האלה הם שמורות הטבע הכי טובות בארץ, נקיות מאדם. הצבא הוא גורם חיובי כאן", אומר צלם הטבע גלעד גיא, שהיה זה שמצא את הזאב המת. הצבא הקטלני במזרח התיכון, כפי הנראה גם לחיות הבר, הוא זה ששומר על הטבע? כן.
במהלך השיחה המרואיין יבטא עוד כמה פרדוקסים כאלה בנושא היחסים עם הזאבים – וחיות הבר בכלל – ובנושא השפעת האדם ברמת הגולן, שם מצויים השטחים הפתוחים האחרונים שנותרו ברוחב לב מצפון לבאר שבע.
"הצבא צריך להתאמן ושטחי האש שלו הם בית גידול טוב. דווקא מה ששומר על החיות האלה זה המוקשים ושטחי האש. המקומות האלה הם שמורות הטבע הכי טובות, נקיות מאדם"
הלהקות האחרונות
בימים אלה גיא משיק קמפיין מימון המונים להפקת סרט טבע על חיי להקת זאבים ברמת הגולן יחד עם הבמאי נדב הראל. בעבר הוא לחם בחזית הסביבתית בגולן אך בשלב מסוים הבין שמוטב לו להתמקד בלהראות את הבעיה במקום להילחם בטחנות הרוח באמצעות מאבק נקודתי כזה או אחר.
אם לשפוט לפי הדמו שאפשר לראות כאן, הסרט אכן יחשוף לקהל הרחב את טורפי העל האלה במלוא הדרם ואת האופן שבו עצם ההישרדות שלהם מהווה מעין אבן בוחן לאפשרות של קיום טבע פראי בישראל. גיא מעריך שכיום מסתובבות בשטח כ־10 להקות כאלה. לפני כעשור מספרם הוערך ב־15. בסך הכול מדובר בכמה מאות זאבים.
הם חיים בצפיפות מהגבוהות בעולם ביחס לטורפי-על מסוגם.. המתעד תר אחריהם במשך יממות בין הרי געש רדומים לערוצי נחלים שוקקי חיים. אף שהזאבים נחשבים למין מוגן, הם מאוימים על ידי ירי – מבוקר פחות או יותר – כדי למנוע טריפות של בקר. משרד החקלאות מעודד את זה בכ־2,000 שקלים לראש.
אף שהזאבים נחשבים למין מוגן, הם מאוימים על ידי ירי – מבוקר פחות או יותר – כדי למנוע טריפות של בקר. משרד החקלאות מעודד את זה בכ־2,000 שקלים לראש
אלא שהירי הוא לא האויב היחיד של הזאבים, שמאוימים כיום גם על ידי תנופת הפיתוח המבהילה שעליה החליטה הממשלה היוצאת עבור רמת הגולן. הכוונה היא להכפיל את האוכלוסייה בפי 10 עד אמצע המאה ולהקים שתי ערים חדשות.
זו עלולה להיות מכה סופנית שתכחיד את הזאבים. הסרט, כך מקווים יוצריו, יראה את חיי הזאבים ואת היחסים ביניהם – שנותרו עלומים מעיני אדם, גם מרוב תושבי הגולן – ואולי יעורר את השיח הציבורי על שימור שטח הבר הגדול ביותר שנשאר בצפון הארץ. השאלה לדעתם פשוטה: האם אנחנו רוצים שיהיו פה זאבים כאלה עוד 20 שנה, או לא?
"בני אדם זה מוות"
אף שיש לו רעיונות שיאפשרו חיים ברי קיימא לכלל הצדדים, גיא פחות רוצה לדבר על הפתרונות. בתשובה לשאלת תם – מי הרעים בסיפור הזה? שמא מדובר במגדלי הבקר, הציידים או אולי רשות הטבע והגנים ומשרד החקלאות – הוא עונה ש"כולם בצד הטוב, כולם רוצים לחיות".
אנחנו יושבים בחצר יחידת הדיור שהוא שוכר בצפון רמת הגולן ולידינו כלבה חמודה. האם גם הכלבה הזו בסכנה לטריפה על ידי זאבים? "לא, פיזית הם יכולים להזיק לה אבל אין להם עניין לבוא לפה. אנחנו מסוכנים בשבילם, הם אלה שבורחים מאיתנו.
"בני אדם זה מוות, אין זאב בגולן שלא פגש מוות מבני אדם, שלא איבד בן משפחה, זו חיה שמבינה טוב מאוד מה קורה סביבה. בשמורות טבע בעולם אין להם את הרתיעה הזו מבני אדם", הוא אומר ומוסיף שממילא יש להם כאן מזון בשפע, גם בלי חיות המחמד.
"בני אדם זה מוות, אין זאב בגולן שלא פגש מוות מבני אדם, שלא איבד בן משפחה, זו חיה שמבינה טוב מאוד מה קורה סביבה. בשמורות טבע בעולם אין להם את הרתיעה הזו"
"צפיפות הזאבים פה גבוהה, בין השאר הודות לזמינות הבקר, אבל גם בלעדיו יש להם מה לאכול. בסרט אתה רואה שהם אוכלים חזיר שצדו שנייה לפני כן, ויש גם צבאים ונברנים וזה תלוי בלהקה: כל אחת וההתמחויות שלה.
"אחת תתבסס יותר על משק האדם ואחרת על חיות בר, תלוי איפה היא חיה ומה הכישורים שלה. זו חיה לומדת ומסתגלת. הבעיה היא שבשוטף יש ירי ופירוד של להקות באופן שמשטח את התרבות שלהן ככה שהם נפגשים עם להקות אחרות ונהיה הכול מהכול".
"לא יישאר זאב אחד"
גיא בן ה־41 סוגר בגולן כמעט עשור. "בהתחלה אמרתי לעצמי, 'אהיה פה חודש–חודשיים ואחזור למרכז'. ואז נחשפתי להרבה טבע, אם כי זאבים לא כל כך ראיתי. לקח לי חצי שנה לראות את הזאבה הראשונה והתאהבתי. אתה פתאום רואה משהו שנראה כמו כלב אבל מתנהג לגמרי אחרת בשטח.
"זו חיה פחדנית וחכמה שיודעת לקשר מאיפה אתה רואה אותה, יכולה ללכת לידך בלי שתבחין. מאז התחלתי להכיר עוד להקות ותוך כדי יצרתי קשרים עם פקחים, בוקרים, מיידים וכל מי שנוגע לדבר".
אחת הדמויות המסקרנות בסרט היא צייד בשם סאשה שפורס בגילוי לב את תמונת המצב, שעלולה להיות עגומה מאוד בקרוב: "זאבים לפעמים עושים נזק די גדול ובמקרי חירום אין ברירה, יורים. לא יהיו זאבים כי הם צריכים שטח פתוח וחיות בר אחרות כדי שיהיה להם מה לאכול. אז הם עוזבים, ועוד כמה שנים – אם זה ממשיך ככה – לא נשאר פה זאב אחד. אנחנו אשמים".
"זו חיה פחדנית וחכמה שיודעת לקשר מאיפה אתה רואה אותה, יכולה ללכת לידך בלי שתבחין. מאז התחלתי להכיר עוד להקות ותוך כדי יצרתי קשרים עם כל מי שנוגע לדבר"
זאב בודד
הסרט נקרא "דאלווה", שהוא בעצם הסבא של רוב הזאבים שגיא עוקב אחריהם. הוא היה ממושדר וקיבל את שמו מאקולוג של רשות הטבע והגנים שלכד אותו. העלילה, ככל שאפשר לתכנן כזו בסרט טבע, משתרגת סביב סיפור החיים של דאלווה והלהקה שאליה השתייך כמו גם של הזאבים בכלל.
"לצד ליווי הלהקה והסתכלות מנקודת המבט של הזאבים, הסרט ייתן גם תמונת מצב למה שקורה פה היום, כולל ציידים ובוקרים שכל אחד מהם מראה את העולם שלו. לא בהכרח כדי להגיד מי הרעים והטובים אלא פשוט להראות מה קורה.
"דאלווה מת ואי אפשר לספר את סיפורו שוב ולכן נתבסס גם על זאבים אחרים, הרעיון הוא להראות את כל האירועים שקרו באמת ואת השחזורים שלהם בשטח: איך פרט בן שנה–שנתיים יוצא מהלהקה והופך לזאב בודד שמסתובב בשטח כדי להכיר זיווג, אלה אירועים משמעותיים בחיי זאב.
"רגע יוצא דופן קרה כשהבת של דאלווה המליטה במאורה יחד עם אימא שלה, דבר שהוא די קיצוני בחיים שלהם, כמו אצלנו. למעשה קל מאוד להסתכל על חיי חברה אנושיים כדי להבין את הזאבים. כמו שאצל בני אדם, בת היולדת בבית ההורים – המשפחה והיא עצמה תשאף להיפרדות – זה אופייני גם לזאבים. במקרה הזה היא דווקא גידלה את הגורים יחד עם אימה.
"יש שם דרמות שדי מזכירות את הסוציולוגיה של חברות שבטיות קדומות של בני אדם. גם אנחנו טורפי־על ומסלול החיים שלנו דומה לשלהם: בגרות מינית, עזיבה של הבית, מסתובבים בעולם ומחפשים את העתיד שלנו, את הזיווג והדור הבא", הוא מוסיף.
"יש שם דרמות שדי מזכירות את הסוציולוגיה של חברות שבטיות קדומות של בני אדם. גם אנחנו טורפי־על ומסלול החיים שלנו דומה לשלהם: בגרות מינית, עזיבה של הבית, מסתובבים בעולם ומחפשים את העתיד שלנו"
קודם כל יורים
יצאנו לשטח וראינו דווקא צבי, לא זאב. אבל הם כאן באזור. לצד תיעוד הזאבים, גיא עסק גם במשדור שלהם עבור רט"ג ומכיר טוב את השטח ואת יחסי הגומלין בין הזאבים לבני האדם שמאיימים עליהם. כאמור, יש לו הבנה לשני הצדדים.
"יש ירי די גורף בזאבים ואני אפילו לא בהכרח מתנגד לו, אבל גם הירי צריך להיות בתבונה. לירות בכל דבר שזז זו לא חכמה וזה פחות או יותר המצב כיום. אם יש לך להקה שטורפת, ואדם מקבל מהם נזק שיכול להגיע ל־20 עד 30 אלף שקל בשבוע מטריפת עגלים – אז יש מקום לטיפול, אבל ירי צריך להיות מוצא אחרון בעוד שהיום קודם כל יורים.
"יש ירי די גורף בזאבים ואני אפילו לא בהכרח מתנגד לו, אבל גם הירי צריך להיות בתבונה. לירות בכל דבר שזז זו לא חכמה וזה פחות או יותר המצב כיום"
"זה מפרק להקות ואז במקום משפחה אחת שדואגת לאוכל שלה יש לך עשרה בודדים שהולכים על משק החי והטריפות מתגברות. יש משקים שהורידו עשרות זאבים. עם זאת, במקרה שבו להקה התלבשה על עדרים אני יכול להבין ירי ממוקד, שמבחין במי יורים ומרחיק אותם. רוב השטחים מגודרים ברמת גדרות בקר שמונעות כניסה לזאבים.
"יש פתרונות ואפשר ליישם אותם והם צריכים לבוא מכיוון של קרנות פיצוי ותמיכה בחקלאים שהיום משאירים אותם על הקצה. כל נזקי הטריפות זה בסך הכול כשני מיליון שקל בשנה אבל למגדל שמפסיד מאה אלף שקל זה כסף גדול. ראיתי ירי בזאבים אבל לא אכניס את זה לסרט. אני מתעד את החיים שלהם.
"ציידים ובוקרים הם אנשי טבע גדולים, חיים את השטח ודואגים לו כמי שבחרו להרוויח מעט יחסית כדי לחיות בסגנון של קירבה לטבע, לא כי הם נהנים ממוות של חיות בר. אני בטוח שנוצרת קהות חושים לזה בקרב ציידים. בכלל, אם לא היה כאן שטח מרעה המקום הזה היה הופך לנדל"ן.
"מספר הזאבים משתנה. בממוצע יש חמישה ומשהו גורים בלהקה ויש תקופות שבהן האוכלוסייה מכפילה את עצמה. מצד שני יש גם מוות טבעי וידי אדם. היו שנים שבהן נורו 130 זאבים ויש גם סיכון של הרעלות המיועדות לטורפים, זאבים ותנים. בפועל מי שנפגעים הם עופות דורסים, נשרים ועיטי שמש ועוד מינים בסכנת הכחדה. הם הראשונים שנפגעים.
"העניין הוא שאנשים נדחקים לקצה וזה חלק מהתפיסה שמאפשרת ירי. צריכים להיות יותר משאבים המוקצים לעניין הזה, שייטיבו עם האדם והחיה". כאמור, חוץ ממגדלי הבקר, האיום הגדול באמת על הזאבים הוא כרסום השטחים הפתוחים.
"יש פתרונות ואפשר ליישם אותם והם צריכים לבוא מכיוון של קרנות פיצוי ותמיכה בחקלאים שהיום משאירים אותם על הקצה. כל נזקי הטריפות זה בסך הכול כשני מיליון בשנה"
"זה התחיל בטורבינות וממשיך לתוכנית ממשלתית שרוצה לדבוק בחזון הציוני ולכסות הכול בבטון ומלט. אתה מסתכל על זה ואומר לעצמך הגולן צריך להיות שמורה ביוספרית שתשרת את כל תושבי הארץ. אנשים אומרים לי, 'אתה מדבר ככה כי אתה גר בגולן, זה נימ"בי'. לא, אני גר בגולן בגלל שיש כאן טבע המיועד לכולנו ואת זה מדינת ישראל רוצה להשמיד.
"נכון שצפוף במרכז אבל תמיד יש אפשרות לעבות יישובים קיימים והפתרון הוא לא להציף את הגולן ולא לעבות באופן שמדברים עליו, בהכפלת האוכלוסייה כאן פי שלושה בתוך חמש שנים, עם 50 אלף איש בקצרין לבדה. זה קיצוני. צריכה להיות תוכנית לשמירה על השטחים הפתוחים. כל פעם לוקחים קצת ובסוף נתעורר בארץ בלי טבע".
ההתערבות האנושית יכולה להיות גם לטובת חיות הבר. גיא מציין אירוע שבו בעת הלכידה העניק בשטח טיפול לזאבים החולים בסקביאס: "עצם זה שהייתי שם והתעקשתי על זה שיקבלו טיפול בשטח אפשר להם לעבור את החורף. לאחר מכן ראיתי אותם מחלימים ומתאוששים ומתפקדים כחלקים חיוניים בלהקה".
"פגשתי להקות מאוד אלימות, כל אחת והאופי שלה, אבל אי־אפשר לשטח התנהגות של בעלי חיים. התופעות שקורות אצלנו מצויות אצלם"
בסוף התיעוד רואים גם את הדקויות של היחסים בתוך הלהקה, והעיניים של גיא בורקות כשהוא נזכר ברגע הזה: "זאב שמגיע לאחים שלו עם חתיכה של חזיר בר בפה ומחנך אותם לאכול ביחד ולא לגנוב. אחת מהן חטפה את החתיכה והזאב ניגש אליה והחזיק אותה בגב עד שהיא עזבה את זה ושוב ניסתה לחטוף – וזה חזר על עצמו כמה וכמה פעמים, הוא רץ אחריה והיא משחררת.
"יש להקות שבהן סדרת החינוך הזו מאוד אלימה. דברים כאלה מרגשים אותי, בהתנהלות, העדינות והאהבה שיש בהם, לצד האקשן, הציד, היחס לחיות אחרות והמפגשים ביניהן. פגשתי להקות מאוד אלימות, כל אחת והאופי שלה, אבל אי־אפשר לשטח התנהגות של בעלי חיים. כל התופעות שקורות אצלנו מצויות אצלם".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם