בעשרים בנובמבר, ממש בתחילת משחקי גביע העולם בכדורגל, כשבארגנטינה לא דיברו, חשבו, כתבו או קראו על שום דבר שלא היה קשור לליונל מסי ולביצועים שלו ושל חבריו על כר הדשא, הלכה לעולמה אישה שהייתה סמל ארגנטינאי, בקנה מידה קטן רק במעט מסמלים כמו אווה פרון, דייגו מראדונה וצ'ה גווארה.
בתחילת המונדיאל, כשבארגנטינה לא דיברו או חשבו על שום דבר מלבד למסי וביצועי קבוצתו, הלכה לעולמה אישה שהייתה סמל ארגנטינאי, בקנה מידה קטן רק במעט מסמלים כמו אווה פרון, מראדונה וצ'ה גווארה
הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי
כמו שלוש הדוגמאות שהבאתי, גם הגברת הֶבֶּה דֶה-בּוֹנַאפִינִי, הייתה סמל שנוי במחלוקת פוליטית עזה בארגנטינה. טוב, אולי מראדונה שנוי במחלוקת קצת פחות.
רבים בעולם, גם אלה שלא מכירים את שמה של הגברת, מכירים את הארגון שעמדה בראשו. "האמהות של כיכר מאיו", היו במשך שנים סמל לגבורה נשית – אמהית, שהתפרסם בעולם כולו.
עם מותה של בּוֹנַאפִינִי, נשיא ארגנטינה הכריז על שלושה ימי אבל, שהתקבלו באדישות כללית בצבור המרותק למכשירי הטלוויזיה, ובמקביל יצאה ידיעה (שהוכחשה על ידי השלטון) על בקשה שהועברה להתאחדות הכדורגל ולנבחרת, לעלות לשחק עם סרט שחור לאות אבל. הבקשה שהוכחשה לא נענתה, מה שהיווה את יריית הפתיחה בסכסוך המתוקשר בין נבחרת הכדורגל לשלטון.
בכל יום חמישי התאספו האמהות בכיכר שממול לבית הממשל, מטפחות לבנות לראשן, וצעדו במעגל בדרישה מהחונטה הצבאית הרצחנית ששלטה בארגנטינה בין השנים 1976-1983 למסור אינפורמציה על גורל ילדיהם שנחטפו, וככל הנראה עונו ונרצחו על ידי שלטון הגנרלים.
משהו באומץ של הנשים האלה, או אולי בהד התקשורתי שהשיגו, מנע מהגנרלים לפגוע בהן, ואולי זה פשוט שעשע את הסדיסטים ההם, לראות את הסבל שלהן, מבלי שהייתה להם שום כוונה למסור אינפורמציה – גורל החטופים איננו ידוע עד היום.
בכל יום חמישי התאספו האמהות בכיכר בית הממשל, מטפחות לבנות לראשן, וצעדו במעגל בדרישה מהחונטה הצבאית הרצחנית ששלטה בארגנטינה בין 1976-1983 למסור אינפורמציה על גורל ילדיהם שנחטפו וכנראה עונו ונרצחו
כדי להבין איך זה שדמות גדולה מהחיים כמו נשיאת אמהות כיכר מאיו הפכה לדמות כל כך שנויה במחלוקת, צריך לצלול קצת לעומק הפוליטיקה הארגנטינאית.
הנרטיב הרשמי לגבי "המלחמה המלוכלכת", כפי שמכונה התוכנית הסיסטמית של שלטון הגנרלים לדיכוי ואלימינציה של "ארגוני הטרור" בשנות השבעים, אינו זוכה לקונצנזוס מלא.
בעוד שרוב רובו של הציבור הארגנטינאי מסתייג ומגנה את מעשי הדיקטטורה, את החטיפות, העינויים והרציחות – הדעות לגבי הקורבנות שנויות במחלוקת גדולה.
הנרטיב הרשמי, שהתחזק וקיבל מעמד של נרטיב יחיד מאז שעלתה שושלת קירשנר לשלטון בשנת 2003, גורס שהקורבנות היו בחלקם אזרחים חפים מפשע שלא היה להם דבר וחצי דבר עם הסכסוך הפוליטי במדינה, וחלקם היו נערים אידיאליסטים שנלחמו בדיקטטורה, לוחמי חופש שהקריבו את חייהם.
האמת ההיסטורית שונה במקצת.
עוד לפני ההפיכה הצבאית, בזמן השלטון הדמוקרטי של איזבל פרון, ארגוני טרור שמאלנים-מרקסיסטים ביצעו פיגועים, חטיפות ומעשי רצח, בתמיכה של ממשלת קובה, וככל הנראה גם של בריה"מ.
בעוד שרוב רובו של הציבור הארגנטינאי מסתייג ומגנה את מעשי הדיקטטורה, את החטיפות, העינויים והרציחות – הדעות לגבי הקורבנות שנויות במחלוקת גדולה
התוכנית הייתה להפוך את דרום אמריקה לקומוניסטית, וכל האמצעים היו כשרים. הארגונים היו אגב פלגים של המפלגה הפרוניסטית, מפלגה שתמיד הייתה סופרמרקט של דעות, שמאל ימין ומרכז שוהים בה בכפיפה אחת, והאידיאולוגיה היחידה שמאחדת אותם היא התאווה לכח ולשלטון.
החיים בארגנטינה היו בלתי נסבלים בתקופה של טרם ההפיכה, ואפשר לומר שהגנרלים התקבלו בשמחה כמעט על ידי כל הציבור, עניים, עשירים, אינטלקטואלים ופשוטי העם. הם עייפו מהטרור ומחוסר הביטחון האישי, ושיוועו להשבת הסדר שהבטיחו הגנרלים.
רוב רובם של הנעלמים, אם כן, היו לוחמי גרילה רדיקליים, וכך גם חלק לא קטן מהוריהם.
הגברת בונאפיני מעולם לא הסתירה את דעותיה הרדיקליות.
באצטלה של לוחמת למען זכויות אדם, היא תמכה בכל ארגון טרור בעולם. הסנדיניסטים בניקרגואה, ה-ETA בספרד, כל הארגונים הפלסטינים, וכמובן שהייתה ממעריציו של צ'ה גווארה, פידל קסטרו והוגו צ'אבז.
באצטלת לוחמת למען זכויות אדם, בונאפיני תמכה בכל ארגון טרור בעולם. הסנדיניסטים בניקרגואה, ה-ETA בספרד, הארגונים הפלסטינים, והייתה ממעריצי צ'ה גווארה, קסטרו וצ'אבז
ב-11 בספטמבר, עם נפילת מגדלי התאומים, היא הביעה שמחה גדולה במילים "יופי שפעם אחת הם רואים מה זה לסבול", והוסיפה שהיא לא חושבת שנהרגו שם עניים.
לא חסרו לה כמובן גם התבטאויות אנטישמיות, הידועה שבהם הייתה נגד עיתונאי שמאלני ארגנטינאי שהעז לבקר אותה על השמחה שלה על נפילת המגדלים. "לא רק שהוא יהודי, הוא גם פרו אמריקאי", היא התקיפה את מי שנחשב לגדולי התומכים באידיאולוגיה שהיא שייכת אליה. להגנתה היא טענה שהיא לא חושבת על היהודים שום דבר שונה ממה שלמדה מהכנסייה הקתולית.
כאשר נבחר נסטור קירשנר לנשיא בשנת 2003, הוא הגיע מפרובינציה רחוקה בדרום ארגנטינה. אף אחד לא הכיר אותו, ולא הייתה לו שום השפעה במוקדי הכח המסורתיים של המפלגה הפרוניסטית.
הוא ואשתו, שמעולם לא נחשדו בזיקה גדולה לענייני זכויות אדם, החליטו להניף את הדגל הזה, ולאמץ אותו כשלהם על מנת לסחוף אחריהם גדודי מצביעים מהשמאל הפרוגרסיבי. התוכנית עבדה להפליא.
בונאפיני הייתה מהאנשים הראשונים שנקראו ללשכתו של הנשיא קירשנר, והיא הפכה בת בית שם לאורך כל כהונתו וכהונתה של אשתו.
באמצעות התקציבים שנשפכו עליה ועל הארגונים שלה, היא הפכה לאימפריה כלכלית, עם עיתון, תחנת רדיו ואוניברסיטה משלה, אבל את התקציבים הגדולים ביותר היא קיבלה על מנת להקים פרויקט בניה ציבורית לעניים.
באמצעות התקציבים שנשפכו על בונאפיני וארגוניה, היא הפכה לאימפריה כלכלית, עם עיתון, תחנת רדיו ואוניברסיטה משלה. אבל את התקציבים הגדולים ביותר היא קיבלה על מנת להקים פרויקט בניה ציבורית לעניים
כמעט 300 מיליון דולר (שלמעלה ממחציתם נעלמו) הוקצו לעמותה בשם "חלומות משותפים" שהגברת בונאפיני מסרה את ניהולה לידי שני אחים שהכירה כאשר היו בכלא בעוון רציחתם של הוריהם.
כאשר בית המשפט זימן אותה לחקירה, היא סירבה כמובן להגיע, וגדודי מעריצים ואקטיביסטים של "זכויות אדם" הגנו עליה בגופם מפני הרדיפה של מערכת המשפט, שלטענתם רודפת אותה רדיפה פוליטית.
בשנים האחרונות היא הפכה לשופר פוליטי אדוק של סגנית הנשיאה (והנשיאה לשעבר) קריסטינה קירשנר, במה שנראה כמו אחוות מושחתות. הרבה פעמים נדמה שאת ההתבטאויות הכי אלימות ופרועות שקירשנר לא יכולה להרשות לעצמה היא משדרת דרך הגברת הזקנה שמותר לה הכל.
כך קורה שבונאפיני קוראת לצעוד על בית המשפט העליון ולהפילו (אותו בית משפט שאמור לדון בהרשעה של קריסטינה קירשנר בשחיתות וגניבה של מיליארד דולר).
כך גם היא קוראת להעמיד את הנשיא לשעבר מקרי מול כיתת יורים בכיכר מאיו (אותה הכיכר בה היא צעדה באומץ מול הגנרלים) ודורשת לבדוק את יעילותם של אקדחי טייזר על בתו בת השנתיים של אותו מאוריציו מקרי.
כאשר ביהמ"ש זימן אותה לחקירה, היא סירבה כמובן להגיע, וגדודי מעריצים ואקטיביסטים של "זכויות אדם" הגנו עליה בגופם ממערכת המשפט, שלטענתם רודפת אותה רדיפה פוליטית
החברה בארגנטינה שסועה ומפולגת, יותר אפילו מהחברה בישראל או בארה"ב, והשאלה אם הגברת הֶבֶּה דֶה-בּוֹנַאפִינִי היא מלאך או שטן, תלויה כנראה בהשתייכותך הפוליטית. זה לא נושא שמומלץ לדבר עליו ליד שולחן ארוחת חג המולד.
גיא נבו הוא יליד 1964, עורך דין לשעבר, יזם סדרתי בהווה. גרוש מאד, אב לשתי בנות, חי בארגנטינה מאז רצח רבין אותו לקח באופן אישי. לכלב שלו קוראים רון.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם