כמה מחברי הכנסת החדשים שנבחרו לכנסת לאחרונה באירוע החגיגי של השבעת השרים והח"כים החדשים, עוד לא הספיקו לחמם את הכורסאות שלהם באולם המליאה. זאת משום שמייד כשצורפו לממשלה הם אצו רצו ללשכת יו"ר הכנסת להגיש את התפטרותם ליו"ר החדש אמיר אוחנה, על מנת לאפשר לאנשים חדשים להיכנס במקומם לכנסת כדי להינות ממנעמי השלטון.

כמה מהחכ"ים החדשים שהושבעו לכנסת לאחרונה באירוע החגיגי לא הספיקו לחמם את כורסאותיהם באולם המליאה. כבר כשצורפו לממשלה הם אצו רצו ללשכת יו"ר הכנסת להגיש את התפטרותם

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

כבר ביום ראשון בשבוע שעבר התייצבו בלשכת היו"ר השרים החדשים מש"ס יואב בן צור ויעקב מרגי והגישו את התפטרותם מהכנסת ובמקומם נכנסו ח"כים חדשים. גם השרים עמיחי אליהו (עוצמה יהודית) ומיקי זוהר (הליכוד) התפטרו מהכנסת ובעקבותיהם שרים נוספים.

התופעה הזו נובעת מ"החוק הנורווגי", שחוקק לראשונה בארץ ב-2015 (תיקון 42 לחוק יסוד הכנסת) כהוראת שעה ונקבע בו כי שר או סגן שר רשאים להתפטר מהכנסת ולפנות את מקומם לבא בתור ברשימת מפלגתם. אם אותו שר יתפטר מהממשלה הוא יוכל לחזור אל הכנסת במקום הח"כ האחרון שנכנס עפ"י חוק זה.

נקבע אז שרק שר אחד מכל רשימת מועמדים יוכל להתפטר מהכנסת, אולם ביוני 2020 החליטה משום מה ממשלת נתניהו-גנץ  להרחיב את החוק הזה ולקבוע (בסעיף 49 לחוק יסוד הכנסת) כי שליש מחברי סיעה רשאים להתפטר מהכנסת ולפנות את מקומם לח"כים חדשים.

אבל נבחרי הציבור לא הסתפקו בכך. ביולי 2021 החליטה ממשלת בנט-לפיד  להגדיל את מכסות השרים הרשאים להפסיק את חברותם בכנסת, כך שמסיעה בת 10 ח"כים ויותר, למשל, יוכלו להתפטר 5 שרים.

בעקבות התיקון לחוק הפכה הכנסת לתחנת מעבר של ח"כים. בכנסת ה-23, למשל, 12 שרים פינו את מושביהם בכנסת ובמקומם נכנסו ח"כים חדשים. בכנסת ה-24 התפטרו לא פחות מ-21 שרים וסגני שרים מהממשלה ובמקומם נכנסו ח"כים חדשים שכיהנו בתפקידם כשנה אחת בלבד.

לאחר התיקון לחוק הפכה הכנסת לתחנת מעבר של ח"כים. בכנסת ה-23, 12 שרים פינו את מושביהם בכנסת לח"כים חדשים. בכנסת ה-24 התפטרו לא פחות מ-21 שרים וסגני שרים ובמקומם נכנסו ח"כים שכיהנו כשנה

הדבר המדהים הוא שהחוק שהונהג בארץ מכונה "החוק הנורווגי", אבל בנורווגיה ובמדינות אחרות כמו שוודיה, צרפת והולנד השימוש בחוק הזה הוא הרבה יותר מצומצם ומוגבל. בנורווגיה נקבע כי ישנם חברי פרלמנט מחליפים המשתלבים בעבודת הפרלמנט כממלאי מקום של חברי הפרלמנט, במקרה שנבצר מהם להשתתף בישיבות הפרלמנט בשל שליחות לחו"ל או מחלה.

בדברי ההסבר לחוק שהונהג בארץ נאמר כי מטרתו "להבטיח כי לסיעות הקואליציה יהיו מספיק ח"כים שיכולים להתמקד בעבודה הפרלמנטרית כדי לשפר את עבודת הכנסת ואת הייצוג של הציבור בדיוני המליאה והועדות וכן לאפשר לשרים וסגני השרים להתמסר לעבודתם בממשלה".

אבל זו כמובן זו לא כל האמת. עלות כניסתם של ח"כים נוספים לכנסת במקום השרים שהתפטרו היא משמעותית. עפ"י הערכות מרכז המידע והמחקר של הכנסת  עלותו של כל ח"כ שנכנס לכנסת במקום זה שהתפטר היא 1.5 מיליון ש"ח לשנה, מתוכם 412 אלף שקל לבניית לשכה.

יתרה מזו, ח"כים חדשים זקוקים לתקופה של חצי שנה לפחות כדי ללמוד כיצד לתפקד כח"כ. בפרק זמן זה הם אינם מסוגלים למלא ברצינות את תפקידם כגורם מפקח ומבקר על הממשלה.

אפשר בנקל להבין מדוע הפוליטיקאים מכל המפלגות תמכו בהרחבת "החוק הנורווגי". קודם כל משום שהדבר מאפשר הכנסתם של עוד עסקנים ואנשי ציבור שלעולם לא היו מגיעים לכנסת לכהן כמחוקקים. שנית, הדבר מאפשר לשרים להיעדר מהכנסת, משום שהם אינם חייבים להגיע להצבעות ולדיונים כי ישנם ח"כים חדשים שיעשו זאת במקומם.

עלות כניסת ח"כים נוספים לכנסת במקום השרים שהתפטרו משמעותית. עפ"י הערכות מרכז המידע והמחקר של הכנסת – עלותו ח"כ שנכנס לכנסת במקום המתפטר היא 1.5 מיליון ש"ח לשנה, מתוכם 412 אלף לבניית לשכה

לכן לדעתי, על בסיס הניסיון הרב שצברתי שבשנים הארוכות שבהן הייתי כתב פרלמנטרי, הנזק מהאינפלציה של הכנסת ח"כים חדשים לכנסת עפ"י "החוק הנורווגי" הוא רב יותר מהתועלת שצומחת מכך. הפעלת החוק תהיה ראויה רק אם תתבצע במשורה ולא בצורה מוגזמת ובזבזנית. דווקא בימים אלה של החמרה במצב הכלכלי, חשוב לצמצם בהוצאות ולא להרחיבן.

גדעון אלון הוא עיתונאי. הוא עבד 35 שנים כעתונאי ב״הארץ״, מתוכן 17 שנים ככתב פרלמנטרי של הארץ, ולאחר מכן 14 שנים ב״ישראל היום״. הוא הגיש תכניות בערוץ הכנסת, הפיק סרט תיעודי על תפקוד ועדת חוץ ובטחון ופירסם שלושה ספרים. האחרון שבהם הוא: ״מתחככים״, ובו סיכום 40 שנות עבודתו העיתונאית. בסוף אפריל 2021 יצא לגימלאות.