ממשלה של שנאת ישראל

אריה דרעי מתלוצץ עם בנימין נתניהו ויריב לוין במליאת הכנסת, 13 בדצמבר 2022 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
יונתן זינדל/פלאש90
אריה דרעי מתלוצץ עם בנימין נתניהו ויריב לוין במליאת הכנסת, 13 בדצמבר 2022

לראשונה הושבעה בכנסת ממשלה של שונאי ישראל. לא את עם ישראל שונאים בנימין נתניהו, בצלאל סמוטריץ', אריה דרעי ושותפיהם. אני מניח שבדרכם המעוותת יש בהם סוג של אהבה לעם ישראל כקולקטיב. אבל את מדינת ישראל הם שונאים שנאה עזה. היא בעיניהם מכשלה, גיבנת שנוספה על עם ישראל, חטוטרת שיש למצוא דרך להסיר או להתעלם ממנה.

לראשונה הושבעה בכנסת ממשלה של שונאי ישראל. לא את עם ישראל הם שונאים, אבל את מדינת ישראל הם שונאים שנאה עזה. היא בעיניהם מכשלה, גיבנת שנוספה על עם ישראל, חטוטרת שיש להסירה

מטרת הממשלה היא לחזור ולנהל את ישראל כאילו הייתה שבט, קבוצה לא מדינית, שנקלעו לתוכה גרים שצריך להחליט אם ואיך לארח. מטרתה, במלים אחרות, להחזיר אותנו לימי טרום הציונות ולעלות על נתיב היסטורי אחר לגמרי.

עטיפת הספר "יסודות הטוטליטריות" של חנה ארנדט
עטיפת הספר "יסודות הטוטליטריות" של חנה ארנדט

בספרה "יסודות הטוטליטריות" מסבירה חנה ארנדט ששלוש קבוצות נפגשו יחד באנטישמיות האירופית של ראשית המאה העשרים. מה שהפגיש את האליטות, הכנסייה והאספסוף היה העוינות ליישויות המדיניות שקמו באירופה.

המדינה, אותו גוף שמחויב לרווחת כל אזרחיו, הייתה פסולה בין היתר כי קיבלה לתוכה יהודים. אותם יהודים שהאליטות פחדו להתחרות איתם, שהכנסייה שנאה מקדמת דנא ושהאספסוף הוסת לחשוב שהם המקור לצרותיו. המדינה עמדה בדרכה של כל אחת מהקבוצות האלה. פגעה באליטות עם מחויבותה להשקיע משאבים בצרכי הציבור הרחב, פגעה בכנסייה ביצירת מקור סמכות אלטרנטיבי ופגעה בכבוד הלאומי של האספסוף. שלושתם יחד קמו עליה.

ממשלת נתניהו השישית מחברת גם היא בין האליטות החדשות לבין הכנסייה היהודית ולנציגי אספסוף מוסת. הפוליטיקאים המייצגים את שלושת הציבורים האלה עוינים באופן עמוק את השלשלאות שנכרכו סביבם על-ידי מדינה עם יומרות להיות דמוקרטיה ליברלית. כמו בניצני הטוטליטריות באירופה, הם מונעים על-ידי רגש אנטי-מדינתי רב-עוצמה.

בספרה "יסודות הטוטליטריות" מסבירה ארנדט ש-3 קבוצות נפגשו יחד באנטישמיות האירופית של ראשית המאה ה-20. מה שהפגיש את האליטות, הכנסייה והאספסוף היה העוינות ליישויות המדיניות שקמו שם

השטן הגדול הראשון בעיני הממשלה החדשה הוא מערכת המשפט, או ליתר דיוק הרעיון של שלטון החוק. בשיגעון הגדלות שלו, בנימין נתניהו השתכנע שהוא מלך ישראל, והמלך כידוע אינו יכול להרע ואינו כפוף לחוק. עזרו לו בכך מלחכי הפנכה שהלכו והתקהלו סביבו, והעובדה שכל בעל דעה עצמאית בליכוד הרחיק עצמו מסביבתו.

בדיוק כמו דונלד טראמפ בארצות הברית שהולך ומסתבך משפטית, גם חלק מתומכי נתניהו רואים בהעמדתו לדין אירוע בלתי נתפס – לא בגלל שהם מאמינים בחפותו, אלא בגלל שהם מאמינים שהמלך, כעניין שבהגדרה, אינו יכול להיות אשם בדבר.

שלטון החוק עבור חלקים אחרים בקואליציה הוא רעיון מדינתי אנטי-לאומי. המחשבה שמישהו יכפה על עם הנצח ערכים בני חלוף כמו שוויון או כבוד האדם היא זרה לתפיסתם. המחשבה שיש מסגרת מדינית עם כללי משחק שנובעים מהגינות ולא מייעוד היסטורי מכבידה עליהם. התפישה לפיה המדינה מחויבת לפרט לפני שהפרט מחויב למדינה, תמוהה בעיניהם, מזיקה, מחלישה.

השטן הגדול השני בעיני שונאי מדינת ישראל שבממשלה הוא רעיון האזרחות. המדינה המודרנית מושתתת לפני הכל על הרעיון שכל אחד מאזרחיה הוא שווה זכויות, לכל הפחות במישור הפרטי. די בסטטוס האזרחות כדי להפוך כל פרט לזכאי לכל ההטבות שמדינה מעניקה לאזרחיה.

המסגרת המדינתית בנויה מאזרחים, ואין לה כל העדפה מראש כלפי אזרח כזה או אחר, גם אם בסמליה ותרבותה היא משקפת את הרקע הקבוצתי של חלקם יותר משל אחרים. בדלי הזכויות הזה, שהמדינה מחויבת להעניק לכל אזרח, מבקשת הממשלה החדשה לבעוט. חבריה אינם מבינים מדוע ייחשבו כלל האזרחים כשווים בפני רשויות המדינה, כאשר חלקם מגיעים מקבוצת הלאום והדת שלהם. הקולקטיב שלהם אינו אזרחי מדינת ישראל, הקולקטיב היחיד שלהם הוא יהודים, רצוי דתיים, רצוי גברים, רצוי סטרייטים.

השטן הגדול הראשון בעיני הממשלה החדשה הוא מערכת המשפט, או ליתר דיוק הרעיון של שלטון החוק. בשיגעון הגדלות שלו, נתניהו השתכנע שהוא מלך ישראל, והמלך כידוע אינו יכול להרע ואינו כפוף לחוק

התפיסות השבטיות והאנטי-מדינתיות של הממשלה החדשה הובילו לאסונות הגדולים בהיסטוריה המודרנית. הלקחים שנלמדו מאסונות אלה נכתבו בדם ההורים והסבים שלנו. הם כללו את ההבנה שכבוד האדם, כל אדם, הוא הבסיס לקיום האנושי וכי שלטון החוק, המבטיח שוויון בין האזרחים וכופה על הרשויות לכבד כל אחד מהם, הוא הבסיס לקיום המדינתי. בלעדי שני אלה מדינות מתדרדרות למלחמות הכל בכל ולתהומות קטסטרופליים.

רועי פלד הוא מרצה למשפט מינהלי בביה"ס למשפטים ע"ש חיים שטריקס במכללה למינהל, והשנה משמש כמרצה אורח באוניברסיטת קליפורניה בברקלי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 622 מילים ו-1 תגובות
סגירה