אחד הריטואלים החגיגיים ביותר ברומא הקיסרית היה תהלוכת ניצחון מפוארת לאחר כל מערכה צבאית בה הובס ומוגר האויב. התהלוכה התנהלה לאורכה של עיר הבירה, ורבבות ניצבו בצדי הדרך כדי לצפות בה ולהמטיר זרי פרחים על המצביאים והחיילים המנצחים, ששבו הביתה משדה הקרב.
אחד הריטואלים החגיגיים ביותר ברומא הקיסרית היה תהלוכת ניצחון מפוארת לאחר מערכה צבאית בה הובס האויב. התהלוכה התנהלה לאורך עיר הבירה, ורבבות ניצבו בצדי הדרך להמטיר פרחים על המנצחים
הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי
האטרקציה המרכזית במצעד הניצחון או הטריומף, הייתה מרכבת המפקד הכללי, האיש שזכה בתהילת עולם ובשבח הקיסר. ההמונים הריעו בעיקר לו, כאשר מרכבתו עברה בסך.
בחלק האחורי של המרכבה ועל דרגש מיוחד מאחורי המפקד המנצח, עמד עבד, שתפקידו היה ללחוש למפקד כי אולי היום הוא בשיא תהילתו, אך מחר הוא יום חדש. מילולית, לחש הלחשן באזני אדוניו את הביטוי הלטיני "ממנטו מורי" – זכור שאתה עלול למות. כלומר, הנך רק אדם, בן-תמותה, אז אל תעלוז יותר מדי, התחשב במנוצחים כי מחר אתה עלול להיות בצד השני.
ממשלת הימין המלא מקיימת תהלוכת ניצחון שכזאת כבר שבועות, אבל ללא הלחשן וללא הצניעות הנדרשת מכל מנצח, על מנת שניצחונו לא יעוורנו או יעבירו על דעתו.
יתרה מכך, בעוד מצעד הניצחון צועד, הוא הופך ראוותני יותר, תאוותני יותר דורסני יותר. הימין מתהדר בניצחונו וזה היה אכן ניצחון מהדהד ומשמעותי בחברה חצויה וחלוקה לשני חצאים כמעט שווים.
הגיע הזמן שהשמאל יתרגל למציאות החדשה- לא סופרים אתכם יותר pic.twitter.com/uH9LZzEmX7
— אופיר כץ Ofir Katz (@OfirKatzMK) December 13, 2022
אבל עם השבעת הממשלה החדשה והתבהרותם הסופית של תוצאות והשלכות הבחירות, מתחוור שהמנצחים רומסים את המנוצחים גם אחרי הניצחון. וללא מנוצחים קשה לשמר ולמנף ניצחון.
בעוד מצעד הניצחון צועד, הוא הופך ראוותני יותר, תאוותני יותר דורסני יותר. הימין מתהדר בניצחונו וזה היה אכן ניצחון מהדהד ומשמעותי בחברה חצויה וחלוקה לשני חצאים כמעט שווים
אנשי הימין המלא מתהוללים כמפתחים, לא כחוגרים. הניצחון שלהם בבחירות איננו יעד אלא אמצעי, שממנו הם צריכים להוכיח לעצמם ולמחצית העם שלא בחרה בהם, שביכולתם למשול ולשמש כמנהיגות הפוליטית של כולם. אבל הם לא עושים זאת. תחושת הניצחון מערפלת את חושיהם והם מרגישים שהם יכולים לממש את כל הפנטזיות שלהם ללא הגבלה ועל חשבון אלה שהעדיפו ממשלה אחרת.
כל מנצח ממהר להצהיר שהממשלה שלו תהיה הממשלה של כולם. אך אחד לא עומד בהבטחה הזאת כי כל שחקן פוליטי מייצג ציבור מסוים וכל אחד קרוב אצל הציבור שלו. ההבדל הוא במינון ובסגנון של ההטיה.
הממשלה הנוכחית שוברת שיאים באופן בו היא אצה למחוק ולבטל כל הישג של הממשלה שקדמה לה, ומעבר לכך, גם הישגים רבי שנים שיצרו תקדימים וייסדו מבני ונהלי יסוד בדמוקרטיה הישראלית, עומדים בסכנת הטיהורים של הממשל החדש.
שכרון הניצחון הימני אינו יודע גבולות: השמטת היסודות של בית המשפט העליון וערעור מערכת האיזונים והבלמים באופן בלתי הפיך, נהלי בחירת שופטות ושופטים, הסטטוס-קוו החילוני-דתי, קשרי ישראל יהדות התפוצות, תכנים וערכים במערכת החינוך, סדרי ונהלי ביטחון ביהודה ושומרון, הדרת נשים, להט"בים וכל ציבור אחר, מדיניות כלכלית, מדיניות שיכון ובינוי ציבוריים, נתיבי נסיעה ציבורית בכבישים, הפיכת מושגים כאתיקה ומוסר וקריטריונים לבחירת ומינוי נציגי ציבור ללעג ולקלס ועוד ועוד דוגמאות. להט השינוי אינו נשלט ולא לחינם קוראים לו רבים מאלה שרצים בחזית ההרס – מהפכה.
הממשלה שוברת שיאים בריצתה למחוק ולבטל כל הישג של הממשלה שקדמה לה. גם הישגים רבי שנים שיצרו תקדימים וייסדו מבני ונהלי יסוד בדמוקרטיה הישראלית, עומדים בסכנת הטיהורים של הממשל החדש
והמהפכה הזאת היא יעילה ואכזרית, בעיקר כי אין כל כך מי שיתנגד לה ויתקומם נגדה. כה אלימה, חטופה וטוטאלית ההשתלטות הזאת על סדר היום הפוליטי-ציבורי, שמחצית העם עומדת משתאה לנוכח התעוזה והחוצפה ואינה מסוגלת להגיב.
הנזקים שעומדים ליפול על הדמוקרטיה הישראלית הם ארוכי ועמוקי טווח. המתנגדים ההמומים, מרביתם עדיין לא מעכלים ולא מבינים שמה שהם רואים זה מה שהם רואים, ואילו האחרים, הציניקנים, מאמצים את הפילוסופיה הלניניסטית ש"ככל שיהיה יותר רע, יהיה יותר טוב". כלומר, החמרת המצב תאלץ ותאיץ את סיום הסיוט ואת שיבתם של השפויים. הם מעדיפים לראות את השפל כמקפצה וכטלטלה שתעורר את הטובים מרבצם ותבהיר להם עד כמה חמור המצב.
כך שהקרע ההולך ומתרחב בחברה הישראלית ניזון מטעויות חמורות של שני הצדדים: זחיחות המנצחים ואדישות המנוצחים, ושני הקטבים האלה מטפחים ומאדירים האחד את השני. שני הצדדים שותפים באותה מידה לחידלון שעלול לגדוע את הדמוקרטיה הישראלית לנכות של קבע. הם קצרי רואי להבחין שהסירה היא אותה סירה ושהם ישוטו או יטבעו יחד. אבל בקצב שחלק אחד מחורר את הסירה והאחר לא עושה דבר כדי לסתום את החורים, אופציית הטביעה היא הרבה יותר ממשית.
פוליטיקה היא מטוטלת. אם המשקולת נוטה בחוזקה לצד אחד, היא תשוב באותה עצמה ובאותה תקיפות לצד השני. חדוות הניצחון בימין מקהה את חושי הפוליטיקאים שם. הם לא חושבים כלל על היום שאחרי ועל ההשלכות האגרסיביות והקיצוניות של המהלכים שלהם. רפיסות המחנה הנגדי מעודדת אותם לחשוב שהדרך פנויה ושהם יכולים לעשות ככל העולה על רוחם. עד כדי כך אצה להם הדרך.
הקרע ההולך ומתרחב בחברה הישראלית ניזון מטעויות חמורות של שני הצדדים: זחיחות המנצחים ואדישות המנוצחים, ושני הקטבים מטפחים האחד את השני ושותפים באותה מידה לחידלון
במקום ממנטו מורי, הביטוי הלטיני שרץ בראשם הוא קרפה דיאם, "תפוס את היום", או אכול ושתה כי מחר נמות. כל יום שעובר ובו נמשכת הילולת המהפכה חסרת הגבול, מכלה את שאריות הדמוקרטיה הישראלית.
ייתכן כי בשלב מסוים תנוע משקולת המטוטלת לצד השני באותה עצמה ובאותה רהיטות, אבל מתחתיה תהיה שרועה מערכת פוליטית ישראלית רצוצה וריקה מתוכן ומערכים, והלחש ממנטו מורי מרחף מעליה.
ד"ר מולי פלג הוא מנהל ביה"ס הבין-לאומי במכללת אורנים. הוא סוציולוג פוליטי בהכשרתו. בוגר האוניברסיטה העברית (בהצטיינות) במדע המדינה ויחסים בינלאומיים, ובעל דוקטורט במדע המדינה. מולי פרסם שישה ספרי מחקר והגות, נובלה בשם דור הפלקט (2015), ושלושה ספרי שירה. כתב יד לספרו הרביעי הושלם בימים אלה. מולי מרבה לפעול בהתנדבות בחברה האזרחית בישראל והשתתף בפעילויות רבות בארגונים כגון צו פיוס, שורשים, Tech2Peace, Start-Up 50-50, רוח נשית ואחרים. מטרתו העיקרית והחשובה ביותר היא יצירת שיח בונה ומחבר בחברה הישראלית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
עבור העם (הרומי) זו הייתה הצגה עם תרועות ופרחים, עבור המצביא המנצח זו הייתה מציאות של שלמונים. כך היה אז, וכך גם היום:
בזמן שהימין והשמאל מכלים את עצמם לריק על מאבק של "ערכים", עסקני הליכוד והרבנים נצמדים לערך האמיתי של הדברים – מזומנים.