מאז  כיבוש הגדה המערבית ומזרח ירושלים ב-1967 ביססה ישראל את מדיניותה על שליטה בקרקע ובניית התנחלויות ישראליות בשטח שנכבש. השמאל הישראלי החל לבנות את ההתנחלויות בגבול ירדן ונתן לזה צידוק בטחוני. אך משנת 1977, עם עליית הליכוד הימני לשלטון, המדיניות השתנתה, והקמת ההתנחלויות הורחבה גם לשטחי הגדה המערבית הרוויה באוכלוסייה פלסטינית.

השמאל הישראלי החל לבנות את ההתנחלויות בגבול ירדן ונתן לזה צידוק בטחוני. אך מ-1977, עם עליית הליכוד לשלטון, המדיניות השתנתה והקמת ההתנחלויות הורחבה גם לשטחי הגדה הרוויה באוכלוסייה פלסטינית

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

הפלסטינים ראו בכך גזלה והשתלטות על אדמתם. השמאל אימץ את פתרון שתי המדינות, ואילו הליכוד לא הכיר במדינה פלסטינית ולא ב"אלקודס"  כבירת הפלסטינים.

ממשלתם של בנימין נתניהו, איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' החדשה הכריזה  על תכנית ממשלת ישראל, שמאחוריה מסתתרת כוונה לספח ולהרחיב את ההתיישבות היהודית בגדה המערבית בניגוד לחוק הבינלאומי. זאת בנוסף להתנהגות בן גביר בעלייתו הראוותנית למסגד אל־אקצא.

סמוטריץ' הודיע על  ניכוי של 139 מיליון שקלים מכספי הרשות הפלסטינית הנגבים עבורה ע"י ישראל – לטובת משפחות יהודיות שיקיריהן נהרגו כתוצאה מפעולות טרור שביצעו פלסטינים בישראל ובגדה המערבית.

אם נוסיף לכל אלה את עצירת הבנייה הפלסטינית בשטחי C ומניעת פיתוח כלכלי וחברתי פלסטיני בשטחי C, נגיע למסקנה שיש כאן כוונה להביא לקריסת הרשות הפלסטינית.

וכאן עולה השאלה החשובה: מה יקרה אם הרשות הפלסטינית תקרוס? ומהי ההשפעה של קריסת הרשות הפלסטינית על ישראל?

מפעולות הממשלה החדשה עולה שיש כאן כוונה להביא לקריסת הרשות הפלסטינית. וכאן עולה השאלה החשובה: מה יקרה אם הרשות הפלסטינית תקרוס? ומה תהיה השפעת קריסתה על ישראל?

אולי נתניהו, בן גביר ולפניהם נפתלי בנט ובני גנץ חושבים שהשקט בחזית הדרום והיעדר התקוממות של אינתיפאדה פלסטינית עממית בגדה המערבית ובמזרח ירושלים נובע מעוצמתו של הצבא הישראלי, מפעולותיו של הישראלי ומדיניות הרג פלסטינים והריסת בתים – אבל האמת היא שהסיבה לשקט וליציבות בעזה ובגדה המערבית המערבית ומזרח ירושלים נעוצה בגורמים אחרים:

ראשית, בגלל נוכחות נשיא הרשות הפלסטינית אבו מאזן, הנוקט במדיניות של רוגע, מניעת התנגדות מזוינת ומניעת יציאת פלסטינים לרחוב. זאת באמצעות הנחיותיו לראשי מנגנוני הביטחון הפלסטינים, שעיקרן לא לאפשר לפלסטינים לצאת לרחוב ולהפעיל אלימות נגד ישראלים.

כל זה בנוסף לתיאום ביטחוני מלא בין השב"כ הישראלי לבין שירותי הביטחון הפלסטינים, שתכליתו למנוע פעולות נגד הפלסטינים ולעצור לוחמי התנגדות פלסטינים חמושים כמו מוסאב א-שתייה, מנהיג חמאס בשכם ואחרים.

המנגנונים הפלסטינים מנהלים משא ומתן עם ראשי ההתארגנויות בג'נין גדודי ג'נין ובשכם "גוב האריות" عرين الاسود, כדי שאלה ימסרו את נשקם בתמורה לחנינה מהשב"כ הישראלי.

השקט הנשמר בחזית עזה, והימנעות חמאס מחיכוך עם ישראל בגזרה זו, נובע גם מהמדיניות שהנהיג "מתאם פעילות ממשלת ישראל בשטחים הפלסטיניים הכבושים" ע'סאן עליאן, שהעניק כמעט 20,000 היתרי עובדה לעובדים מעזה לעבוד בתוך ישראל, וזאת אפילו ללא התייעצות עם חמאס.

השקט הנשמר בחזית עזה, והימנעות חמאס מחיכוך עם ישראל שם, נובע גם ממדיניות מתאם פעילות ממשלת ישראל בשטחים ע'סאן עליאן, שהעניק כמעט 20,000 היתרי עבודה לעובדים מעזה, מה שאושש את כלכלתה

על פי דווחי התקשורת הישראלית,  כניסת מיליוני שקלים מדי יום לרצועת עזה, והתאוששות הכלכלה בעזה שמביאים אתם עובדים אלה, יוצרים לחץ כבד על תנועת חמאס, שאף היא נהנית מהכנסות אלה, לנקוט במדיניות של רוגע ויציבות בחזית הדרום.

מהלך דומה ננקט גם בגדה המערבית שם ניתנו  עשרות אלפי אישורי עבודה  לצעירים, לאנשי עסקים והקלות כלכליות משמעותיים מאוד בגדה המערבית שתורמים לשקט.

אם תתממש תכניתם של סמוטריץ' ובן גביר למוטט את הרשות הפלסטינית, יהיו לכך השלכות חמורות על ישראל, בהן:

1

חמאס עלולה להשתלט על הגדה המערבית. היא מגייסת המונים באמצעות ארגוני צדקה ותנועות סטודנטים באוניברסיטאות פלסטיניות, דרך הסברה במסגדים ובאירועים חברתיים, והיא מקימה ובונה בסיס עממי רחב שיתמוך בה בשעה זו.

2

חוסר השליטה של ​​ישראל ברחוב הפלסטיני, וכשההמונים הפלסטינים ייצאו לרחובות בהיעדר תקווה והנהגה, ישראל תתקשה לעצור את המחאה וההסלמה הפלסטינית, שיהפכו בהדרגה לעימות מזוין.

אם תתממש תכניתם של סמוטריץ' ובן גביר למוטט את הרשות הפלסטינית, יהיו לכך השלכות חמורות על ישראל. בהן השתלטות חמאס על הגדה וחוסר שליטה של ישראל ברחוב הפלסטיני, הסלמה ועימות מזוין

לסיום, מסר ברור לנתניהו:

יש למנוע מבן גביר וסמוטריץ' ליישם אג'נדה הכוללת סיפוח ולחזור בדחיפות לשולחן המשא ומתן עם ההנהגה הפלסטינית והנשיא אבו מאזן, כדי להגיע לשלום צודק המבוסס על פתרון שתי המדינות והחלטות האו"ם בנושא.

ד"ר עלי אל-אעור הוא המנהל הכללי של מכון אל קודס ללימודי ישראל. מומחה לקשר עם החברה הישראלית, בעל דוקטורט מהמחלקה לאסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים ועמית מחקר בפורום לחשיבה אזורית. הוא גם פרשן פוליטי לענייני ישראל בתקשורת הפלסטינית ומתמקד ביחסים בין הפלסטינים לישראלים בתקשורת הישראלית. מנהל ברשות הפלסטינית בתחום ירושלים.