ד"ר עלי אל-אעור
הזמן של
ד"ר עלי אל-אעור

ד"ר עלי אל-אעור הוא מומחה לקשר עם החברה הישראלית, בעל דוקטורט מהמחלקה לאסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים ועמית מחקר בפורום לחשיבה אזורית. הוא גם פרשן פוליטי לענייני ישראל בתקשורת הפלסטינית ומתמקד ביחסים בין הפלסטינים לישראלים בתקשורת הישראלית. מנהל ברשות הפלסטינית בתחום ירושלים.

הפלסטינים מאוכזבים מביקור ביידן לאזור

יתכן שביקור הנשיא האמריקאי ג'ו ביידן במזרח התיכון הוא המשך הפילוסופיה ותכנית קודמו בתפקיד, הנשיא דונלד טראמפ. גם טראמפ, שדחק את הזכויות הפוליטיות של העם הפלסטיני, תוך התעלמות מוחלטת מסוגיית המשך הבנייה בהתנחלויות והכיבוש ומפינוי חלק גדול מהפלסטינים מבתיהם ואדמותיהם, במיוחד מאזור חברון ושכונת שיח ג'ראח בירושלים. כך בוצעה החייאה מחדש לעסקת המאה, שנה וחצי לאחר מותה.

יתכן שביקור ביידן במזה"ת הוא המשך הפילוסופיה ותכנית קודמו בתפקיד, טראמפ, שדחק את הזכויות הפוליטיות של העם הפלסטיני. כך בוצעה החייאה מחדש לעסקת המאה, שנה וחצי לאחר מותה

המטרה האמיתית של ביקור ביידן לאזור היא העיסוק בעניינים הכלכליים בלבד. עניינים שמעסיקים את ארה"ב לאחרונה לנוכח הפלישה הרוסית לאוקראינה ובמיוחד עניין האנרגיה והעלאת מחירי הדלקים למיניהם בארה"ב.

כשההנהגה האמריקאית בראשות ביידן הגיעה לאזור, התחנה הראשונה שלה הייתה תל אביב, וההודעה שיצאה מראש הממשלה יאיר לפיד ומהנשיא ביידן דומה להצהרת בלפור משנת 1917.

את ההצהרה לתקשורת אפשר לסכם בארבע נקודות עיקריות:

1

שילוב ישראל באזור המזרח התיכון עד כדי שתהיה מקובלת גם על האומה הערבית ולא רק על ההנהגות במדינות הערביות ששולטות באופן אגרסיבי ודיקטטורי בעמן.

2

ביידן הבטיח לישראל שלאיראן לעולם לא יהיה נשק גרעיני.

3

ביידן הבטיח יתרון צבאי וביטחוני ישראלי במזרח התיכון.

4

ביטול והדרה של הנושא הפלסטיני ממשוואת המזרח התיכון כשדחה את הטיפול בסוגיית המדינה הפלסטינית למועד בלתי ידוע. לדבריו: "מדינה פלסטינית נראית רחוקה כל כך". או כפי שהפלסטינים מבינים את דבריו – לעולם לא תקום.

*  *  *

מול הנתונים וההבטחות הללו שהעניק ביידן לישראל (מימין ומשמאל) יש לזכור את הכרתו בישראל כמדינה יהודית ובהיותו ציוני לנצח שלבו שייך לישראל.

כאן יש לשאול את השאלה החשובה ביותר: מה נשאר לביידן להציע לפלסטינים? האם נותרה תקווה לפלסטינים לשלום? האם העם הפלסטיני הפך למיעוט שמחפש אוכל, שתייה, ג'יפים יוקרתיים ו-Wi-Fi מהיר?

מה נשאר מכל זה לפלסטינים? המנהרה קרסה והפלסטינים כבר לא מחפשים אור בקצה המנהרה, כי לביידן כבר אין מה להציע להם. ההתנחלות הפכה לנורמה ישראלית, והפתיחה מחדש של הקונסוליה האמריקאית במזרח ירושלים הפכה לבלתי אפשרית. הריגת שירין אבו עקלה הסתיימה ללא דיון רציני, הכיבוש נמשך בשטחים הפלסטיניים הכבושים, והחלטות האו"ם בקשר אליו מאופסנות בארכיון ומכוסות בטונות של אבק.

מה ביידן מציע לפלסטינים? פתיחה מחדש של הקונסוליה האמריקאית במז' ירושלים לא מתאפשרת. הריגת שירין אבו עקלה הסתיימה ללא דיון רציני, הכיבוש נמשך והחלטות האו"ם בקשר אליו כוסו בטונות אבק בארכיון

באשר לביקורו של ביידן בבית לחם, גם הוא לא הביא בשורה לעתיד העם הפלסטיני, ועדיף היה לקבוע בסדר היום בביקור מפגש עם המשפחות הפלסטיניות המאוימות בגירוש משכונת שייח ג'ראח, כדי שישמע בעצמו על המצוקות שלהם. או לחליפין לתאם לו ביקור במסאפר יטא בחברון, או בחומת ההפרדה, או ביקור בוואדי אל חמס בצור באהר, שבו נהרסו 17 בתים.

כאן ברצוני להגיד לנשיא ביידן: קיימת טעות בהבנתך הבסיסית של הנרטיב הפלסטיני, התרבות הפלסטינית והסיפור הפלסטיני.

ותדע שזרקת לים התיכון טרום הגעתך לתל אביב את כל הערכים.

תדע לך שישנו עם שחי בארץ זו, ואין ביכולותך להתעלם ממנו, אין אתה יכול להתעלם מהזכויות הפוליטיות שמגיעות לעם הפלסטיני או להתעלם מזכותו להקים מדינה עצמאית ובירתה ירושלים.

ביידן, לפני שעזבת את המזרח התיכון הייתה הפצצה ישראלית על רצועת עזה, וילדי עזה התעוררו לקולות ההפצצות והמטוסים הישראלים.

ברצוני להגיד לך כי ביקורך במזרח התיכון הוא האחראי הבלעדי לדם הישראלי והפלסטיני שיישפך, חס וחלילה, באזור.

ברצוני להגיד לך, הנשיא ביידן, שכשלון עסקת המאה שנבנתה כעסקת שלום במזרח התיכון – נובע מההתעלמות המוחלטת מהזכויות הפוליטיות של העם הפלסטיני ומאופן ההתנהלות של הנשיא טראמפ מול העם הפלסטיני, והגדרתו כמיעוט שמחפש אוכל ומים.

ועכשיו הגיעה ההצהרה בעניין ירושלים, הצהרה שגרמה לאכזבה וכאב גדול ולא הותירה מקום לשלום וחזון. כל שבט נידח חי בכבוד וחירות העולים מאות מונים על אלה של עם המונה כ-12 מליון תושבים. בכך ביקורך הותיר את העם הפלסטיני עמוק בתוך הייאוש.

אחרי תכנית המאה של טראמפ הגיעה ההצהרה שלך בעניין ירושלים. הצהרה שגרמה לאכזבה וכאב גדול ולא הותירה מקום לשלום וחזון. כל שבט נידח חי בכבוד וחירות העולים מאות מונים על אלה של העם הפלסטיני

שילוב ישראל במזרח התיכון ונורמליזציה עם דובאי ובחריין ואפילו עם ג'יבוטי וסומליה לא ישיגו ביטחון ושלום לישראלים. הכתובת האמיתית היא הפתרון המדיני ויישומו היום, לא מחר. כי העתיד יהיה גרוע יותר, ונושא עמו חושך וייאוש.

ד"ר עלי אל-אעור הוא מומחה לקשר עם החברה הישראלית, בעל דוקטורט מהמחלקה לאסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים ועמית מחקר בפורום לחשיבה אזורית. הוא גם פרשן פוליטי לענייני ישראל בתקשורת הפלסטינית ומתמקד ביחסים בין הפלסטינים לישראלים בתקשורת הישראלית. מנהל ברשות הפלסטינית בתחום ירושלים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 634 מילים

מדוע הסכימה הרש"פ למסור את הקליע שהרג את אבו עאקלה לארה"ב

מהיום הראשון לנפילת שירין אבו עאקלה לפני כחודש וחצי תוך כדי סיקורה העיתונאי של כניסת צה"ל למחנה הפליטים בג'נין, הודיעה הרשות הפלסטינית כי היא דורשת חקירה בין לאומית בעניין מותה. הרשות עמדה על כך שהקליע לא יימסר לישראל כי ישראל היא זאת שאחרית למותה.

מהיום הראשון לנפילת העיתונאית שירין אבו עאקלה, הודיעה הרשות הפלסטינית כי היא דורשת חקירה בינל' בעניין מותה. הרש"פ עמדה על כך שהקליע לא יימסר לישראל כי ישראל היא זאת שאחרית למותה

יש לציין כי נעשו כמה חקירות מקיפות סביב הנושא בנוסף לעדויות של עיתונאים שנכחו בזירת האירוע. החשובות בהן הן חקירת רשת אלג'זירה, חקירת הרשות הפלסטינית, תחקיר של בצלם וחקירת רשת cnn.

מרבית החקירות והתחקירים הגיעו למסקנה אחת מוחלטת, שהמנוחה נורתה בקליע של אחד מחיילי צה"ל.

אך תחקיר צה"ל ציין שלא ניתן לדעת את מקור הקליע וכי יתכן מאוד שהמקור לירי הוא החמושים הפלסטינים.

זאת למרות שעדויות העיתונאים בזירה מצביעות על מקור אחר. למשל עדותה של העיתונאית שדא חנאישה, שעמדה ליד אבו עאקלה בעת הירי והעידה בבטחה כי במקום האירוע לא היה ירי בין חיילים ישראלים לחמושים פלסטינים.

גם תחקיר בצלם מאשר את העובדה שהחמושים הפלסטינים היו רחוקים מזירת האירוע לא פחות מ-600 מטר, בשטח סגור וחסום לכיוון הזירה, אבל כוחות צה"ל היו במרחק של 180 מטר מהמקום בה עמדה אבו עאקלה.

לנוכח תוצאות התחקירים והחקירות שנעשו, הודיעה הרשות כי לא תמסור את הקליע שהרג את אבו עאקלה לשום גורם בינלאומי וכי היא מתכוננת לשלוח את כול חומר החקירות לבית הדין הבינלאומי. זאת למרות דברי מזכיר המדינה של ארה"ב על כך שהדרך הזו לא תניב פירות.

חקירות מקיפות סביב הנושא נוספו לעדויות עיתונאים שנכחו בזירה, בהן תחקיר אלג'זירה, חקירת הרש"פ, תחקיר בצלם ותחקיר cnn. מרבית החקירות והתחקירים הגיעו למסקנה שהמנוחה נורתה בקליע של אחד מחיילי צה"ל

אך בימים האחרונים הודיע התובע הכללי הפלסטיני אכרם חטיב לרשת אל-ג'זירה כי הצד הפלסטיני הסכים לבדיקה בליסטית שיבצעו האמריקאים בקליע שהרג את המנוחה.

בהסתמך על תוצאות אותה בדיקה, שנערכה בישראל בנוכחות משקיפים אמריקאים, טען משרד החוץ האמריקאי כי הקליע ניזוק באופן משמעותי ולכן לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי מאיזה כלי נשק הוא נורה.

כאן נשאלת השאלה מדוע הסכימה הרשות הפלסטינית למסור את הקליע לידיים אמריקאיות.

  • האם בדיקת הקליע מספיקה כדי להפנות זרקור שיאיר את הנסיבות סביב הריגתה של אבו עאקלה?
  • מה קיבלה הרשות תמורת מסירת את הקליע לארה"ב?
  • האם בדיקת הקליע ע"י המומחים האמריקאיים תעצור את דרישת הרשות לחקירה בינלאומית?

הרי ארה"ב ביקשה לא מזמן את מסירת הקליע לידיה, אך הרשות סירבה לבקשה זו. מה השתנה מאז?

כאן נשאלת השאלה מדוע הסכימה הרשות הפלסטינית למסור את הקליע לידיים אמריקאיות. הרי ארה"ב ביקשה לא מזמן את מסירת הקליע לידיה ונתקלה בסירוב של הרש"פ. מה השתנה מאז?

ככול הנראה שיחת הטלפון האחרונה בין מזכיר המדינה האמריקאי אנתוני בלינקן עם ראש הרשות מחמוד עבאס "אבו מאזן" חיזקה את מסכת הלחצים האמריקאית על הרשות למסור את הקליע לפני ביקורו של נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן לאזור. במיוחד ביקורו הצפוי בבית לחם.

כנראה שהרשות נענתה לבקשה זו של ביידן אחרי לחצים מצד סנטורים מהמפלגה הדמוקרטית  להשלים את החקירה בסוגייה זו.

לדעתי בדיקת הקליע לא תספיק כדי להוכיח את האמת כפי שהיא, וממצאיה לא יאשרו את מקור הירי בזירה. כדי להגיע לאמת המוחלטת הדבר יחייב חקירה לעומק וגם שמיעת עדויות העדים שנכחו באירוע נפילת המנוחה.

מראש שיערתי כי בדיקת הקליע ע"י ישראל והמומחים האמריקאים תיתן תוצאה לפיה מקורו של הקליע מנשק ישראלי אך תסייג זאת בכך שהפלסטינים מחזיקים נשק דומה ולכן לא ניתן לקבוע את זהות היורה. לא טעיתי בהרבה בהערכתי, והקביעה אכן הייתה שלא ניתן לזהות את מקור הירי, אך משום שהקליע פגום מכדי שניתן יהיה לזהותו.

אם כך, נשאלת כאן עדיין השאלה החשובה ביותר שלא נענתה – מהו מקור הירי? כעת לבית המשפט הבינלאומי יוגש דוח ישראלי מתועד ומגובה ע"י מומחים מארצות הברית, שיעמוד אל מול הדוח של הרשות הפלסטינית.

לדעתי התחקירים שנעשו על ידי רשת "אל-ג'זירה" והרשות הפלסטינית, והעדויות שנאספו בהם, מאשרים תמונה החלטית ואמת אחת, לפיה בזירת האירוע לא היו חילופי אש בין חיילים ישראלים לחמושים פלסטינים. כלומר הצבא הישראלי נכח בזירה לבדו כאשר נורתה אבו עאקלה. ייתכן שאמת זו תתגלה גם לצבא הישראלי בעתיד הקרוב.

תחקירי "אל-ג'זירה" והרש"פ מאשרים תמונה החלטית, לפיה בזירת האירוע לא היו חילופי אש בין חיילים ישראלים לחמושים פלסטינים. כלומר הצבא הישראלי נכח בזירה לבדו כאשר נורתה אבו עאקלה

לסיכום, אני מאמין שהתשלום שקיבלה הרשות כדי למסור את הקליע שהרג את אבו עאקלה הוא לא יותר מאשר החזרת הקשר בין הצד הפלסטיני לישראלי – עזרה כלכלית של ישראל לרשות הפלסטינית, תמורת תיאום בטחוני מושלם עם ישראל. משא ומתן בין הצדדים כדי להחיות את תהליך השלום לא יהיה חלק מהתשלום הזה.

ישראל לא תסכים לפתיחת הקונסוליה האמריקאית מחדש במזרח ירושלים כי זו החלטה ישראלית גרידא, וגם לא יימחק שמו של אירגון אש"ף מרשימת הטרור. לכן אין לרשות הרבה כלים כדי לתמרן את המצב לטובתה, מלבד מסירת הקליע במחיר של תמיכה כלכלית, כאשר הנשיא ביידן יבקר בקרוב בבית לחם.

ד"ר עלי אל-אעור הוא מומחה לקשר עם החברה הישראלית, בעל דוקטורט מהמחלקה לאסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים ועמית מחקר בפורום לחשיבה אזורית. הוא גם פרשן פוליטי לענייני ישראל בתקשורת הפלסטינית ומתמקד ביחסים בין הפלסטינים לישראלים בתקשורת הישראלית. מנהל ברשות הפלסטינית בתחום ירושלים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 759 מילים

האם ההחלטה על ירושת אבו מאזן היא פלסטינית או ישראלית?

ההתעסקות הרבה במצבו הבריאותי של יושב ראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס אבו מאזן ובמי שעתיד להחליפו, תפסה מקום רחב בשיח הישראלי והפלסטיני.

חוסיין א-שייח' מהר לצייץ בחשבון הטוויטר שלו שבריאות היושב ראש טובה וכי לא חל כל שינוי בתפקודו, אך בקרב חוקרים ועיתונאים פלסטינים, מכוני מחקר ישראלים וברשתות החברתיות עדיין טורדת שאלת זהותו של המחליף.

ההתעסקות הרבה במצבו הבריאותי של יושב ראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס אבו מאזן ובמי שעתיד להחליפו, תפסה מקום רחב בשיח הישראלי והפלסטיני

האם מינוי חוסיין א-שייח' לתפקיד מזכ"ל הוועד הפועל של אש"ף משמעותו בחירתו לסגן הנשיא בשלב הבא? האם זה אומר שמינוי מחליפו של אבו מאזן ביום שאחרי הוא החלטה פלסטינית או ישראלית?

ניתן לומר שהעיסוק הישראלי בסוגיית מחליפו של אבו מאזן אינטנסיבי יותר מהפלסטיני, משום החשיבות שהיא מיחסת לגדה המערבית, בהיותה תא השטח הממוקם בינה לבין הירדן, ומשום ההתיישבות של כחצי מיליון מתנחלים במרחב הזה.

תביעתה של ישראל ליציבות ביטחונית ולשקט לא תיתן לניסיונות חמאס להשתלט על הגדה המערבית להתממש. בכך היא מהווה פקטור מרכזי בבחירת מחליפו של אבו מאזן.

העיקרון שינחה את הבחירה יהיה על כן מחויבות לתיאום בטחוני מלא עם ישראל, חיזוק כלכלי של הרשות הפלסטינית, ושמירה על המשך קיומה ככוח המייצג את העם הפלסטיני במישור האזורי והבינ"ל.

ישראל תידרש לדון ולבחון מי מבין המועמדים עדיף עליה. יש שלושה שמות רלוונטיים מבחינתה: חוסיין א-שייח', מאג'ד פרג', וג'בריל רג'וב. מרואן ברגותי בבית מאסר ואיננו רלוונטי מבחינת מערכת הביטחון הישראלית וכן מחמד דחלאן שאיננו חלק מהמערכת הפוליטית הפלסטינית נכון לעכשיו.

ישראל תתמוך באחד ממועמדים אלה ע"פ הקריטריונים שישרתו את אינטרסיה הביטחוניים ואת הצרכים של הציבור הפלסטיני.

תביעתה של ישראל ליציבות ביטחונית ולשקט לא תיתן לניסיונות חמאס להשתלט על הגדה המערבית להתממש. בכך היא מהווה פקטור מרכזי בבחירת מחליפו של אבו מאזן

המשוואה שמציבה ישראל, אם כן, היא מנהיג המקיים עמה תיאום בטחוני מלא בהתאם למתחייב מהסכמי אוסלו, ומנגד מקובל על העם הפלסטיני. שני צדדים החיים במתח מתמיד ביניהם. דמותם של המחליפים העשויים לעבור דרך המסננת הזו די ידועה למערכת הביטחון הישראלית.

מהצד השני הפלסטינים יכולים לבחור את מחליפו של אבו מאזן רק אם הבחירה תתקבל בהסכמה בין כל מרכיבי החברה או בדרך של בחירות. אבל הדבר כמעט איננו אפשרי, כי תנועת פת"ח נמצאת באחת מתקופות החולשה החמורות בתולדותיה ולא תרצה להעמיד את עצמה למבחן הבוחר. רק לאחרונה הפסידה בסדרה של מערכות בחירות באיגודים מקצועיים ואגודות סטודנטים, מה שמוריד את אופציית הבחירות מעל הפרק.

לכן זה מחזיר אותנו לאופציית ההסכמה. או, במילים אחרות, הסכמה בין פת"ח לחמאס על המועמד לנשיאות שיבוא משורות פת"ח, מה שאומר שחמאס תהיה שותפה בבחירת מחליפו של אבו מאזן.

תסריט אחר הוא הסכמה בתוך הוועד המרכזי של פת"ח על מחליף לאבו מאזן ואי קיום בחירות, אלא לאחר שפת"ח תחזק מחדש את שורותיה, תתגבר על המחלוקות הפנימיות שבתוכה ותיצור מחדש זרם לאומי חזק, היכול להתייצב מול הזרם האסלאמי ולהתמודד מולו בבחירות.

התסריט הזה אולי טוב מאחרים כי הוא למעשה מצמצם את ממדי ההשפעה הישראלית על בחירת המחליף, נותן להחלטה ממד של עצמאות ומעניק לדמות שתיבחר לגיטימציה פנים-פלסטינית.

ביום שאחרי אבו מאזן מהלך כזה של אחדות פנימית בפת"ח יהיה ריאלי יותר משום שאבו מאזן נתפס ע"י מרבית בכירי פת"ח כמי שאחראי להתפלגות הפנימית.

הסכמה בוועד המרכזי של פת"ח מצמצמת את ממדי ההשפעה הישראלית על בחירת המחליף, נותנת להחלטה ממד של עצמאות ומעניקה לדמות שתיבחר לגיטימציה פנים-פלסטינית

ישראל תמיד תבחן ותבדוק את כל האופציות והתסריטים האפשריים ובסוף תפעל כדי שהמעבר ביום שאחרי אבו מאזן יהיה שקט; ואם היא היום בוחרת לעבוד בשיתוף פעולה עם חוסיין א-שייח', אין זה אומר שהוא מועדף על ידה. היא עושה זאת משום שהיא חוששת מאנרכיה העלולה להיווצר כתוצאה מהתחרות בתוך תנועת פת"ח.

הקו המנחה את ישראל בסופו של דבר, במצב בו היא לא יודעת מה מעמדה של פת"ח בציבור, הוא למנוע השתלטות חמאס על הגדה המערבית.

ד"ר עלי אל-אעור הוא מומחה לקשר עם החברה הישראלית, בעל דוקטורט מהמחלקה לאסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים ועמית מחקר בפורום לחשיבה אזורית. הוא גם פרשן פוליטי לענייני ישראל בתקשורת הפלסטינית ומתמקד ביחסים בין הפלסטינים לישראלים בתקשורת הישראלית. מנהל ברשות הפלסטינית בתחום ירושלים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 579 מילים
כל הזמן // יום שישי, 19 באוגוסט 2022
מה שחשוב ומעניין עכשיו

ליברמן: "די לפוליטיזציה והפופוליזם על גבי המורים"

ראשי המשותפת נפגשו ברמאללה עם ראש המודיעין הפלסטיני ● דיווח: בל"ד במגעים לצירוף העיתונאי גדעון לוי לרשימה ● הליך ההסגרה של שי אביטל יימשך שבועות ● פוליטיקאים מבכים את מותו של ראש העיר יבנה צבי גוב-ארי ● קרן ברק על היעדר נשים ברשימת הליכוד: "מצפה מנתניהו שיתערב" ● עתירה מערערת על תוצאות הפריימריז בליכוד: "להצעת נתניהו לשריונים נוספו 3,812 קולות"

עוד 38 עדכונים

למקרה שפיספסת

צביקה פיק, הזמר הטווסי, היה כמעט מוחרם בקיבוצים

זה נראה כמעין סגירת מעגל: להקת הגבעטרון מגבע, נסיכת התרבות הקיבוצית, עושה מחווה למאסטרו צביקה פיק שהלך השבוע לעולמו. מחווה לאיש שנתפס בצעירותו כניגוד כמעט מושלם להוויית הקיבוצים ול"ארץ ישראל העובדת", כאליל נוער טווסי – מטורזן שמחבר ומבצע שירי פופ נחותים.

זה נראה כמעין סגירת מעגל: להקת הגבעטרון, נסיכת התרבות הקיבוצית, עושה מחווה למאסטרו שהלך השבוע לעולמו. מחווה לאיש שנתפס בצעירותו כניגוד כמעט מושלם להוויית הקיבוצים ול"ארץ ישראל העובדת"

ביום מותו הועלה לרשת על-ידי גל"צ וגלגל"צ שיר שביצעה להקת הגבעטרון – "מת אב ומת אלול". לפי אחד המשאלים זהו שירו האהוב ביותר.

את ההתייחסות לצביקה פיק כאל "גורם שלילי", המייצג התנגשות בין תרבויות, ממחיש בבוטות סיפור ההתחברות בינו לבין המשורר נתן יונתן מקיבוץ שריד. הסיפור פורסם באתר הספרייה הלאומית ב-23 לספטמבר 2021, לרגל יום הולדתו ה-98 של יונתן שנפטר בקיץ 2004 והיה המשורר המולחן ביותר בזמר העברי.

המפגש הראשון בין הטקסטים הנפלאים של יונתן והווירטואוזיות המוסיקלית של פיק התחולל ב-1976. דן אלמגור היה האחראי לשידוך. הוא הציע למשורר שצביקה פיק ילחין את שירו "השנים שעברו". לפי אלמגור, יונתן הקיבוצניק כמעט התחלחל. הוא החוויר ואמר "צביקה פיק? יזרקו אותנו מהקיבוץ!" לאחר ששמע את הניגון נחה דעתו. וכך נפתח השיר "השנים שעברו":

השנים שעברו בין אביב לענן
כבר חלפו ואינם. כבר חלפו ואינן.
אך שדה שנזרע בין ענן ואביב
מלבלב ומניב מלבלב ומניב.

אותו שיתוף פעולה ראשון בין המשורר והמלחין-זמר הכשיר את הקרקע להלחנת השיר "נאסף תשרי" אשר נבחר לימים כשיר הכי אהוב של צביקה פיק. פיק הלחין את השיר האלמותי בעקבות פנייתה של דליה הלר מ"קול ישראל", עורכת מצעד הפזמונים לשנת 1977.עם הצלחתו המרגשת של השיר נוצר קשר מיוחד בין המשורר והמלחין. "שנינו הרגשנו שיצרנו משהו גדול מהחיים" אמר צביקה פיק בראיון.

את ההתייחסות לצביקה פיק כאל "גורם שלילי", המייצג התנגשות בין תרבויות, ממחיש בבוטות סיפור ההתחברות בינו לבין המשורר נתן יונתן מקיבוץ שריד. לפי דן אלמגור, האחראי לשידוך, יונתן כמעט התחלחל

השיר פורסם לראשונה ב-1974, כשנה לאחר נפילת ליאור, בכורו של נתן יונתן, במלחמת יום הכיפורים. יונתן פתח בשורות הראשונות משירו של רבי שמואל הנגיד, מגדולי המשוררים העבריים בספרד של ימי הביניים. שמואל הנגיד שר על חילופי העונות ועל הצורך בחום אנושי בימי החורף הקרים. ומכאן הפליג נתן יונתן לשיר שכול על לכתו של ילדו שהלך לפני (ה)אב ונאסף אחרי תשרי, וכך נותרה מהקיץ "רק גחלת עמומה".

"בהתחלה", סיפר צביקה פיק בראיון, "לא התעמקתי במילים, ההלחנה זרמה די מהר. תוך כדי ההקלטה הבנתי שקורה פה משהו לא רגיל, משהו גדול מאוד". הנה השיר:

נאסף תשרי

מת אב ומת אלול ומת חומם
גם נאסף תשרי ומת עימם
רק נשארה גחלת עמומה
של אהבת הקיץ הגדומה.

אל מערת דוד השונמית
תצמיד את ירכיה הקרות
אל חום האבנים שעל קברו

מת אב ומת אלול…

וילד זר הולך ותר כמו שאול
את עקבותיו של אב ושל אלול
ובעמום הוא מחפש את הצלול.

לך ילד לך. אולי בסוף המערב
בין ים ליבשה, בין אב לסתיו
יאור שלך יאיר בין חטאיו.

מת אב ומת אלול…

חטאי האיש והאישה והנחש
חטאת דוד באוריה, כבשת הרש
ויונתן ויערת הדבש.

מת אב ומת אלול, הקיץ שב
סיפור שלך ילדי מתחיל עכשיו
עם כל הדבש והנחש והאישה.

מת אב ומת אלול…".

יש אומרים שהשיר הזה פרץ את דרכו של צביקה פיק אל לב הקונצנזוס. אבל התקבלותו בקיבוצים לא הייתה מהירה ומיידית. ההסתייגות מצביקה פיק נמשכה והתמידה גם בשנות השמונים.

יש אומרים שהשיר הזה פרץ את דרכו של צביקה פיק אל לב הקונצנזוס. אבל התקבלותו בקיבוצים לא הייתה מהירה ומיידית. ההסתייגות מצביקה פיק נמשכה והתמידה גם בשנות השמונים

כך, למשל, זכור לי שהוא לא נכלל ברשימת האמנים והמרצים המומלצים שהוצעו לקיבוצים בתיווכו של מדור המופעים במחלקת התרבות של תנועת הקיבוץ-הארצי. אחדים מקיבוצי השומר-הצעיר הזמינו את פיק ביוזמתם, בלי תיווכו של המדור. ההזמנה הפרטיזנית נראתה אז חריגה ונועזת למדי.

קיבוצניקים עדיין התקשו אז לחרוג מתפריט השירים שבו שלטו נעמי שמר, נחצ'ה היימן, סשה ארגוב וכיו"ב. המשיכו לדבוק ב"שירי ארץ-ישראל היפה", בנעימות רוסיות, שירי להקות צבאיות וכן שירי חלוציות ופטריוטיות אשר כונו באירוניה כלשהי "שירי סוכנות".

הקיבוצים ותנועות הנוער עדיין ניסו אז להתבצר בתוך בועה ולהישמר מרוחות פרצים של תרבות מערבית פופולרית. להימנע ממוזיקה קלה וחפה מאידיאולוגיה, מבלשים ומספרי סטלאגים, שנחשבו ל"ספרות זולה", מקולנוע הוליוודי ושאר מוצרי תרבות מהז'אנר הקל והקלוקל. צביקה פיק נתפס, כמובן, כמגלם מובהק של אותה תרבות שממנה הם ניסו להישמר.

הייתה זאת כמובן מלחמת מאסף אבודה. החומות נפלו בהדרגה. המחווה של להקת הגבעטרון למאסטרו אכן סוגרת מעגל.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים. רוב הקיבוצניקים לא הורגלו עד אז לחשיפה פומבית של חייהם, והתייחסו לסיקור כאל הוצאתה החוצה של כביסה פנימית-משפחתית.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 657 מילים

ששת ענקי התקשורת שסייעו לנרמל את היטלר

ענקי תקשורת כמו ויליאם רנדולף הרסט סייעו לעצב את דעת הקהל בארה"ב ובריטניה לטובת המשטר הנאצי ● ההיסטוריונית קתרין ס. אולמסטד מציגה בספרה החדשה, "ציר העיתונים", את הדרך שבה השפיעה התקשורת לפני מלחמת העולם השנייה על דעת הקהל ● "ברוני התקשורת לא רק מכרו חדשות – הם גם יצרו חדשות שיכלו להניב כסף"

עוד 1,536 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
הַמַּחֲנֶה הַמַּמְלַכְתִּי 145

במובן המילולי הפשוט ביותר, "מחנה" הוא ההפך מ"ממלכתיות". ממלכתיות היא מכילה ומקבלת, לפעמים שתלטנית קצת יותר מהנחוץ. "מחנה" הוא תמיד מפצל ולעומתי

עוד 962 מילים

תגובות אחרונות

החלטת היועמ"שית שלא לחקור את הטענות כי מסמכי מדינה נגרסו בלשכת ראש הממשלה פורסמה לפני כשבוע, וככל הנראה הובילה להתפתחות שמשרד המשפטים לא ציפה לה ● האם הגיע מידע חדש בעניין, שעשוי לשנות את החלטת היועצת? אפשר רק לקוות ● הופעתו של השופט בדימוס חנן מלצר בוועדת הרווחה של הכנסת הייתה מעשה חריג ובלתי קולגיאלי ● ודור הטיקטוק הגיע לבג"ץ

עוד 1,646 מילים

המסע לסומליה להחזרת התקווה - פרק שלישי

תקציר הפרקים הקודמים: סומליה מדינה שסועה, חולה, מדממת ומורעבת במזרח אפריקה מנסה לשים קץ למלחמת אזרחים בת שנה. השלטון המקומי במוגדישו הבירה כושל באספקת מזון ותרופות למיליונים העקורים שנדדו לכיוון עיר הבירה בתקווה לארוחה מזינה.

התקשורת הבינלאומית מצליחה לעורר את דעת הקהל בעולם, ונשיא ארה"ב דאז ג׳ורג׳ וו. בוש מאשר לשלוח 20,000 חיילים אמריקאים לסומליה לאבטחת דרכי חלוקת המזון והוצאתם מהנמל כדי שיחולקו לנצרכים ולא לחמושים.

וכשכוחות אמריקאים עומדים להגיע באישון לילה מהים ומהאוויר – גם התקשורת האמריקאית מתגייסת לכיסוי התקשורתי. וכך אנחנו, הצוות הישראלי של רשת הטלוויזיה האמריקאית NBC News, מגיעים לרציפי נמל מוגדישו בתחילת דצמבר 1992.

המשלחת הגדולה של NBC מגיעה למנחת מוגדישו (צילום: חנני רפופורט)
המשלחת הגדולה של NBC מגיעה למנחת מוגדישו (צילום: חנני רפופורט)

*  *  *

חצות ועדיין כלום לא קרה. לילה ארוך מחכה לנו. אנחנו תופסים תנומה על רציף הבטון. אני מחבק את התרמיל שמשמש כרית ביד אחת ובשנייה את המצלמה הקטנה, מצלמת הווידאו שלקחתי איתי למשימה. אני לא יכול שלא לחשוב על הסיטואציה המוזרה המתפתחת על רציף הנמל במוגדישו. הפעם האחרונה ששכבתי כך בחושך על אם הדרך הייתה בטירונות במחנה 80, 22 שנים קודם לכן.

חצות ועדיין כלום לא קרה. לילה ארוך מחכה לנו. אנחנו תופסים תנומה על רציף הבטון. אני מחבק את התרמיל שמשמש כרית ביד אחת ובשנייה את מצלמת הווידאו הקטנה שלקחתי איתי למשימה

וְאָז כְּשֶׁאַשְׁמֹרֶת תִּיכוֹנָה נוֹשֶׁקֶת לַשְּׁלִישִׁית, הַיָּרֵחַ שַׁקַּע וְהַחַמָּה עוֹד לֹא הֵנֵצָּה, הֵגִיחוּ הנַחָתִים האָמֵרִיקָאִים מֵהַיָּם. אנחנו מתעוררים מרעש גדול; רימוני הלם, פצצות תאורה, וצרחות של אנשי הכוחות המיוחדים: "don’t fucking move!"

שיט, הם נחתו מהים ואנחנו ישנו. אני מביט מסביב ולא רואה את הצוות שלי.

אני לוחץ על כפתור ההפעלה של מצלמת הווידאו הקטנה שצמודה אלי ומתחיל להנציח את המעמד. לא רואים כמעט כלום. רק צלליות לאור הירח. שומעים קולות. אנשי הקומנדו האמריקאי מופתעים לגלות שהצלליות השוכבות על הרציף הם עיתונאים זרים, עשרות מהם, שרק מחכים להזדמנות לצלם את הכוחות הנוחתים.

המרינס על החוף במוגדישו, 1992 (צילום: חנני רפופורט)
המרינס על החוף במוגדישו, 1992 (צילום: חנני רפופורט)

שוכב על הבטן, רגליים פסוקות, מחבק אלי את המצלמה כשאני מנסה לייצב אותה אבל גם להסתיר אותה מעיני הנחתים המסתערים אל עבר הדמויות על הרציף.

אני לא מודע לכך שכוח שני של קומנדו אמריקאים, כוח המורכב מלוחמי יחידת העילית Navy SEALs שפשט על החוף מדרום לנמל במטרה לאבטח את החוף לנחתות המתקרבות עם הכלים הכבדים ועוד מאות חיילים, נתקל שם בהפתעה גמורה בתאורת המצלמות שהעבירו בשידור חי בשעת צפיית השיא בחוף המערבי של ארצות-הברית את הנחיתה שלהם מהים בסירות הגומי הקטנות.

כוח שני של קומנדו אמריקאים, עם לוחמי יחידת העילית Navy SEALs שפשט על החוף מדרום לנמל, נתקל בהפתעה גמורה בתאורת המצלמות, שהעבירו זאת בשידור חי בשעת צפיית השיא בחוף המערבי בארה"ב

כולנו שוכבים על רציפי הבטון החשוף מול המים. מהעבר השני קיר קונטיינרים בגובה של בנין בן שתי קומות, שהוקם על מנת להגן על הנמל מירי מהצד הצפוני של מוגדישו, הנמצא בשליטת כנופייה אחרת.

צעקות הקרב של המרינס מקפיאות את הדם, את שלי לפחות.

"Don’t you move your hand, or I will shoot you!".

"Keep your hands above your head, hands above your head!"

אני מנסה לפזול תוך, כדי שהראש מנשק את הבטון, מחפש את הצוות שלי  ומישהו מעלי צורח: "Heads down don’t look around! Get down! Get down!".

אני מנסה להזיז רגל ומגלה נחת אמריקאי מטר ממני עם נשק מכוון לי לראש.

למרות שבקצה השמיים כבר מחוויר אור ראשון, אי אפשר עדיין להבחין בקווי הפנים הצבועות בצבעי הסוואה של החיילים על הרציף.

אני שוב פוזל אל המצלמה המונחת לצדי. היא עדיין מקליטה. אבל אני שם לב שהנחתי אותה על צידה! אני חושב אם כן או לא לנסות לתקן את הזווית, אבל צללית חמושה בנשק ארוך נובחת עלי מיד:

"Put your face in the dirt, Put your face in the dirt!".

אני מנסה להזיז רגל ומגלה נחת אמריקאי מטר ממני עם נשק מכוון לי לראש. למרות שבקצה השמיים כבר מחוויר אור ראשון, אי אפשר עדיין להבחין בקווי הפנים הצבועות בצבעי הסוואה של החיילים על הרציף

אני מוותר על הרעיון להזיז את מצלמת הווידאו.

הוידאו שצילמתי תוך כדי  מהלך ההשתלטות של המרינס על הנמל במוגדישו

חמש-עשרה דקות, אולי יותר, שנראות כמו נצח והכוחות המיוחדים האמריקאים משתלטים על שטח הנמל, תופסים עמדות, כשבינתיים אמנם השמש עוד לא זרחה אבל אור ראשון מלא מפציע.

ברור שהרעש של מנועי הדיזל שאנחנו שומעים במרחק לא גדול מאתנו הוא רעש של מנועי הרחפות והנחתות המביאות מהים אל החוף שמדרום לנמל את הכלים הכבדים, ועליהם כבר רכובים כ-1500 לוחמי המרינס, אלה המגיעים לאחר שהיחידות המיוחדות  אבטחו את ראש הגשר בנמל, בשדה התעופה ועל החוף.

כשהשמש מפציעה במזרח, החיילים האמריקאים שבנמל מחליטים שהגיע הזמן לפנות את התקשורת מהשטח. הקולונל מפקד הכוח שהשתלט על הנמל מגיע ומסביר לנו באדיבות אבל גם בתקיפות, שיתכן שהסיטואציה שתתפתח כאן בין המרינס למקומיים תהיה ״מכוערת״ ויתכן שתהיינה אבדות משני הצדדים והוא לא היה רוצה שאנשי התקשורת יהיו באמצע. עם אור ראשון אנחנו מתחילים לעזוב את השטח כאשר ההליכה אל מחוץ לנמל איטית, בלי תנועות מהירות מדי.

הנמל הפך בתוך שעה קלה לבסיס אמריקאי עם הליקופטרים יורדים ועולים, ומטוס גלקסי גדול ראשון מגיע לנחיתה בשדה התעופה הבינלאומי הסמוך.

מרינס במוגדישו (צילום: חנני רפופורט)
מרינס במוגדישו (צילום: חנני רפופורט)

מרטין הכתב עוצר ביציאה מהנמל ואנחנו מצלמים אותו מסכם את הלילה. זה יכול להיות הקטע שיסיים את הדיווח או קטע מגשר ל-מה יהיה עכשיו על סומליה. מהבוקר נמצאים כאן כאלפיים חיילים ראשונים של כוח רב לאומי שאמור להגיע בימים הקרובים ליותר מ-30,000 חיילים.

הקולונל מפקד הכוח שהשתלט על הנמל מסביר לנו באדיבות אך בתקיפות, שיתכן שהסיטואציה שתתפתח בין המרינס למקומיים תהיה ״מכוערת״ עם אבדות לשני הצדדים והוא לא רוצה את אנשי התקשורת באמצע

הכותרות בכל עיתוני העולם באותו הבוקר היו כמעט זהות וסיפרו על ההפתעה שחיכתה לנחתים שגילו כ-250 אנשי תקשורת מוכנים להאיר עליהם בפנסי התאורה – כלום ושום דבר שהתאמנו לקראתו בבסיסם Camp Pendleton שבקליפורניה.

טום ברוקאו, כוכב רשת NBC מגיש את המהדורה מגג שדה התעופה במוגדישו (צילום: חנני רפופורט)
טום ברוקאו, כוכב רשת NBC מגיש את המהדורה מגג שדה התעופה במוגדישו (צילום: חנני רפופורט)

הכוחות האמריקאים מצאו עיר בה ההרס גדול. אין בניין שנותר שלם ועומד על תילו. מה שניתן היה להישדד – נשדד, נגנב, נותץ, נשרף ונהרס. תילי אבן לצד גרוטאות ברזל ואשפה. התשתיות הרוסות, הכבישים הבודדים שהיו במדינה נחרשו על ידי שרשראות כלי המלחמה. נפילות של פגזים השאירו צלקות באספלט. כלי רכב שרופים, וכמובן מחנות הפליטים הנטועים בכל חלקה פנויה. חושות קש מכוסות ביריעות פלסטיק ירוקות, שאריות של שקי גרעינים שנתרמו על ידי ארגוני סעד אמריקאים ואירופאים.

מוגדישו 1992 (צילום: חנני רפופורט)
מוגדישו 1992 (צילום: חנני רפופורט)
מוגדישו 1992 (צילום: חנני רפופורט)
מוגדישו 1992 (צילום: חנני רפופורט)

האמריקאים לא מתכוונים לבנות את העיר מחדש. גם המקומיים לא באמת בעניין. קלאב-מד מוגדישו לא ייפתח כאן בשנים הקרובות למרות חוף הים הארוך, החול הלבן, מזג האוויר השמשי לאורך השנה כולה ומטבח איטלקי משובח – שאריות הקולוניאליזם הרומאי של תחילת המאה העשרים. לובסטרים שקופצים לצלחת היישר ממימי האוקיינוס ההודי. גן עדן שכבר לא יהיה כאן.

קלאב מד כבר לא יהיה כאן במוגדישו (צילום: חנני רפופורט)
קלאב מד כבר לא יהיה כאן במוגדישו (צילום: חנני רפופורט)

ספוילר: האמריקאים עזבו שנה וחצי לאחר אותו לילה שנחתו בנמל מוגדישו לאחר שספגו אבדות בנפש. הנשיא הדמוקרטי שנבחר ביל קלינטון, אשר החליף את הנשיא הרפובליקאי ג׳ורג׳ וו. בוש, קיבל החלטה לזנוח את המדינה הזאת לגורלה ולהחזיר את החיילים הביתה במרץ 1994. גם כוחות האו״ם הבינו שהניסיונות להביא תקווה למדינה עקרים ועזבו את סומליה במרץ 1995.

ספוילר: האמריקאים עזבו שנה וחצי מאותו לילה שנחתו בנמל מוגדישו לאחר שספגו אבדות בנפש. הנשיא הדמוקרטי שנבחר קלינטון, שהחליף את הנשיא הרפובליקאי בוש, החליט לזנוח את המדינה הזו לגורלה

אנחנו מסיימים את שבוע השידורים ממוגדישו, מפרקים את טון הציוד שהבאנו אתנו, מעמיסים את ארגזי המתכת שוב על המשאיות שהביאו אותנו לכאן לפני שבוע, ואנחנו בדרכנו למנחת, שם יחכה לנו מטוס האנטונוב הרוסי וייקח אותנו לניירובי. שם ניפרד מהלהקה ונטוס חזרה מניירובי לתל-אביב דרך לונדון.

על הטיסה חזרה – בפרק הבא.

חנני רפופורט היה עד לא מזמן מנכ״ל חברת התקשורת ״JCS אולפני הבירה״, מפיק ברשתות הטלוויזיה האמריקאיות ABC News & NBC News וזוכה פרס EMMY לכתבת חדשות לטלוויזיה. כיום סבא במשרה מלאה ומספר סיפורים מנקודת מבט מאד מאד אישית. תמונות הסטילס צולמו על ידו במהלך עבודתו, אלא אם צוין אחרת.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,114 מילים ו-1 תגובות
עודכן לפני 50 דקות
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

המסר שיצא מלשכת לפיד אמש למעשה מתנגש ישירות עם ארה"ב: "הגיע הזמן לקום וללכת. כל פעולה אחרת עלולה לשדר חולשה" ● גם חשיפת ההסכמות הראשוניות בין ארה"ב לאיראן נראית כמו חלק מקמפיין ישראלי המיועד לעורר ויכוח פנימי בתוך ארה"ב ● מבחינת לפיד, זה הזמן ללכת על כל הקופה: בעוד שלושה חודשים, ההחלטה כיצד להגיב להסכם עשויה להיות בידיים של רה"מ אחר ● פרשנות

עוד 718 מילים ו-1 תגובות

שלושה רופאים מרומא המציאו מגפה מדבקת כדי להציל עשרות יהודים בזמן הכיבוש הנאצי ● היוצר הדוקומנטרי סטיבן אדוארדס נדהם לגלות שמעטים מכירים את הסיפור מאחורי "תסמונת K" – וראיין את אחד משלושת הרופאים כשנה לפני מותו: "הנאצים חשבו שמדובר בשחפת וברחו כמו שפנים" ● עתה אדוארדס מספר שהוא שוקל להפוך את הסיפור גם לסרט עלילתי

עוד 878 מילים ו-2 תגובות

הרכבלית בחיפה הפכה לאטרקציה - והנוסעים הקבועים סובלים בתור

לא בכל יום משרד התחבורה מתחנן בפני הציבור להימנע משימוש בכלי תחבורה ציבורית בגלל עומס יתר ● הצפיפות ותורי הענק שנרשמו השבוע ברכבלית בחיפה מעוררים שאלה: האם מדובר בתחבורה ציבורית או באטרקציה תיירותית? ● בינתיים, באוסטריה עורכים פיילוט וייתכן שבקיץ הבא יטפס על הכרמל הרכבל הממוזג הראשון בעולם

עוד 1,005 מילים ו-1 תגובות

גם זו סיבה ליוקר המחיה: 13 סבבי הלחימה בין ישראל ועזה, והירי בין הסבבים שנמשך 21 שנה, עלו לישראל סכומי עתק ● תחמושת, דלק, פגיעות ברכוש, אבדן עבודה, פגיעה בעסקים ובתוצר, שדרוג הגדרות, כיפת ברזל וההטבות לתושבי העוטף - שורפים הרים של כסף ● המידע שנמסר או הודלף חושף עלות כוללת של כ-60 מיליארד שקל - ומיליארדים רבים נוספים נותרו עלומים

עוד 2,931 מילים

היחסים בין טורקיה וישראל עדיין לא חזרו לתקופת תור הזהב, אבל שדרוג היחסים והחזרת השגרירים הוא צעד משמעותי ● לא פחות משמעותי: המנוע הכלכלי שהביא את ארדואן לבחור בחימום היחסים עם ישראל, כמו גם עם מדינות אחרות ● ובינתיים, לאינדונזיה אין עדיין יחסים רשמיים עם ישראל - אבל קבוצת אנשי עסקים ישראלית חזרה משם עם תוצאות מבטיחות ● פרשנות

עוד 934 מילים

וושינגטון ביקשה מישראל הבהרות בעניין סגירת משרדיהם של ארגוני זכויות אדם בגדה

קנצלר גרמניה שולץ שוחח עם לפיד וגינה את דברי עבאס על כך שישראל חוללה "50 שואות" ● אין התקדמות במגעים בין הסתדרות המורים ומשרד האוצר; שאשא ביטון קראה ללפיד לכנס דיון חירום בעניין פתיחת שנת הלימודים ● בהרב-מיארה: לא ניתן למנות כעת מפקד לגל"צ ● יאיר גולן על קבר יוסף: "הזיה מטורפת; חיילים מסכנים עצמם כדי להגן על חרדים שכלל לא שירתו בצבא"

עוד 48 עדכונים

ארגוני הסיוע ליהודי אוקראינה עוברים לרכבים חשמליים

ברקע משבר הדלק העולמי והאינפלציה, עמותות הסיוע היהודיות באוקראינה החליטו להצטייד בצי של רכבים חשמליים כדי להתמודד עם גל של נזקקים חדשים ברחבי המדינה ● "אפשר בקלות להמתין שש או שבע שעות בתחנות הדלק. זה מאוד קשה"

עוד 782 מילים ו-1 תגובות

אדוני הסטטוס קוו: האבולוציה של חמאס

הימנעות חמאס מלהתערב במבצע "עלות השחר" לצד המגעים העקיפים הנמשכים בשנים האחרונות בין הארגון לישראל מעלים את השאלה האם חמאס יכול להפוך לפרטנר למו"מ על הסדרי קבע מול הפלסטינים, במיוחד כשאבו מאזן עשוי להותיר אחריו ואקום בעתיד הקרוב ● קסניה סבטלובה, המלווה את הארגון מיום הקמתו, שוחחה עם מומחים ומשרטטת את תהליך התבשלותו של הארגון

עוד 2,347 מילים

הסיכון של עידית סילמן

החוק לא מחייב את סילמן להתפטר - אבל אם לא תעשה זאת, היא משאירה את גורלה בידי ועדת הבחירות ● בעבר, קיבלו ראשי הוועדה החלטות שונות - מחשין שדחה בקשת פסילה על הסף, דרך ביניש שדחתה בצורה מנומקת, ועד הנדל שקיבל החלטה הקובעת כי הוועדה תוכל לפסול ח"כ גם אם לא הוכרז כפורש ● סילמן יכולה להמר, אבל עשויה למצוא את עצמה מחוץ למערכת הבחירות כליל ● פרשנות

עוד 1,596 מילים

שאשא-ביטון: "בהיעדר הסכמות, אדרוש דיון בממשלה"

לפיד שוחח עם ארדואן והשניים סיכמו על חידוש הטיסות בספטמבר ● נתניהו: "לפיד וגנץ, תפסיקו להתחנף למכחיש השואה אבו מאזן" ● גנץ: "דברי אבו מאזן בזויים. טוב שחזר בו" ● ליברמן: "מוכן ונחוש לחתום עם הסתדרות המורים כבר היום" ● ישראל וטורקיה החליטו להחזיר שגרירים וקונסולים ● עבאס מבהיר: השואה היא הפשע הנתעב בהיסטוריה – ישראל ביצעה מעשי טבח; לפיד: חרפה מוסרית, ההיסטוריה לא תסלח לו

עוד 49 עדכונים
סגירה
בחזרה לכתבה