קשה להאמין שכמה מהדמויות שעמדו במוקד פרשת בר-און-חברון שהסעירה את המדינה בתחילת 1997 עדיין מככבות בחיים הפוליטיים שלנו. ראש הממשלה בנימין נתניהו, השר אריה דרעי, ח"כ אביגדור ליברמן, וראש המטה לביטחון לאומי צחי הנגבי – היו לפני 26 שנים הדמויות המרכזיות בפרשה וגם כיום שמם ותמונותיהם מקשטים את כותרות העיתונים ומופיעים בשידורי האקטואליה ברדיו ובטלוויזיה.

קשה להאמין שכמה מהדמויות שעמדו במוקד פרשת בר-און-חברון שהסעירה את המדינה בתחילת 1997 עדיין מככבות בחיים הפוליטיים שלנו. נתניהו, דרעי, ליברמן והנגבי

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

פרטי פרשת בר-און חברון חשובים מאד. הם זכורים לי היטב כי סיקרתי באותה תקופה את הנושאים המשפטיים בעיתון "הארץ". בני הדור הצעיר אולי שמעו על כך אבל אינם מעורים בפרטיה.

הפרשה החלה בדצמבר 1996 כשהיועץ המשפטי לממשלה דאז מיכאל בן יאיר  הודיע על החלטתו לפרוש מתפקידו. למחרת ההודעה החלה חרושת שמועות על המועמד להחליפו. הוזכרו שמותיהם של משפטנים ידועים כפרופ' אליקים רובינשטיין, דב ויסגלס, עדנה ארבל ואחרים. נתניהו הטיל על שר המשפטים דאז צחי הנגבי לבחון את שמות המועמדים השונים. היה ברור שהמגמה היא למנות יועמ"ש שקרוב בהשקפת עולמו לליכוד.

כעבור ימים ספורים הודיע הנגבי לנתניהו כי גיבש את המלצתו וכי המועמד שלו הוא עו"ד רוני בר-און. נתניהו העדיף על פניו את עו"ד דן אבי יצחק, שהיה בעבר פרקליטו. ב-6 בינואר זימן נתניהו התייעצות בביתו ובה הוברר שהשר אריה דרעי מש"ס מתנגד בתוקף למינויו של אבי יצחק.

ב-9 בינואר הודיעה לשכת ראש הממשלה כי החליטה לאמץ את המלצתו של הנגבי ולמנות לתפקיד את בר-און וכי למחרת יובא המינוי לאישור הממשלה. בשעות הבוקר למחרת התייצב הנגבי בביתו של נשיא ביהמ"ש העליון דאז אהרן ברק והודיע לו על ההחלטה. ברק התנגד בתוקף למינוי ולא הסתיר את מורת רוחו על כך שלא נועצו בו.

בשעות הבוקר למחרת התייצב הנגבי בביתו של נשיא ביהמ"ש העליון דאז אהרן ברק והודיע לו על ההחלטה. ברק התנגד בתוקף למינוי ולא הסתיר את מורת רוחו על כך שלא נועצו בו

בישיבת הממשלה באותו יום אושר המינוי. נתניהו אמר בדיון כי "אני משוכנע שהאיש הזה גם ראוי לתפקיד, וגם יוכיח את יכולתו ודאגתו למערכת החוק בישראל". הנגבי לא דיווח לשרים על התנגדות ברק למינוי.

כמה שרים וביניהם דן מרידור הסתייגו מהמינוי משום שבר-און היה מזוהה פוליטית עם הליכוד ומשום שלא היו לא הכישורים הנדרשים למלא תפקיד זה. ברוב של 12 נגד 1 (השר בני בגין) ו-5 נמנעים אושר המינוי. בין הנמנעים היו גם השרים מרידור, לימור לבנת, זבולון המר ויצחק לוי מהמפד"ל).

המינוי של בר-און עורר ביקורת ציבורית חריפה. לא חלפו אלא 60 שעות ממועד אישור המינוי ובר-און הודיע במפתיע על התפטרותו. ימים ספורים לאחר מכן חשפה העיתונאית אילה חסון (שעבדה אז בערוץ 1) את הפרשה שכונתה פרשת בר-און חברון. היא סיפרה שבעת שבן-יאיר כיהן כיועמ"ש – נפגש איש העסקים  ופעיל הליכוד דוד אפל עם דרעי ואמר לו "יש לי בשבילך יועמ"ש מושלם", בהתכוונו לעו"ד בר-און.

חסון סיפרה שדרעי נפגש עם בר-און, שהבטיח לו להגיע לעסקת טיעון ולפיה הוא לא יואשם בעבירה שיש עמה קלון כדי שיוכל לשוב ולכהן כשר בממשלה. היא גם סיפרה שדרעי התנה את תמיכתו בהסכם חברון במינוי בראון ליועמ"ש.

לדבריה, רק לאחר שמנכ"ל משרד ראש הממשלה דאז אביגדור ליברמן הבטיח לדרעי שבר-און ימונה לתפקיד היועמ"ש, הסירה ש"ס את התנגדותה להסכם הסגת כוחות צה"ל מחברון (כפי שנקבע בהסכם בין נתניהו ליו"ר הרשות הפלסטינית דאז יאסר ערפאת).

חסון סיפרה שדרעי נפגש עם בר-און, שהבטיח לו עסקת טיעון לפיה לא יואשם בעבירה שיש עמה קלון כדי שיוכל לשוב ולכהן כשר בממשלה. היא גם סיפרה שדרעי התנה את תמיכתו בהסכם חברון במינוי בראון ליועמ"ש

בעקבות חשיפת הפרשה פתחה המשטרה בפיקוד ניצב סנדו מזור בחקירה מקיפה בה נחקרו באזהרה נתניהו, הנגבי, ליברמן, דרעי ומקורביו של נתניהו  עורכי הדין דוד שמרון ויצחק מולכו. בתום החקירה הוחלט להמליץ בפני היועמ"ש לממשלה להעמיד לדין את נתניהו, הנגבי, ליברמן, ודרעי בעבירה של מרמה והפרת אמונים.

באפריל 1997, פרסמו היועמ"ש אליקים רובינשטיין ופרקליטת המדינה עדנה ארבל את מסקנותיהם וקבעו כי מדובר בקשר פלילי להשתלט על משרת היועמ"ש מתוך אינטרסים אישיים של גורמים פליליים, אך היחיד שהתנהגותו עולה כדי אפשרות להעמדה לדין הוא דרעי.

רובינשטיין וארבל קבעו כי נגד רוב המעורבים בפרשה, בהם נתניהו, ליברמן והנגבי, אין להגיש כתבי אישום מחוסר ראיות. בעקבות החלטתם של רובינשטיין וארבל הוגשו עתירת לבג"ץ שקבע כי החלטתו של היועמ"ש הייתה סבירה. עם זאת, השופט אליעזר גולדברג קבע "ניתן לחלוק על החלטת היועמ"ש ופרקליטת המדינה, וניתן אף להגיע למסקנה אחרת". נתניהו מיהר להופיע בערוצי הטלוויזיה, הודה כי טעה, והצהיר כי בכוונתו לתקן את טעויותיו.

בספרו הביוגרפי "ביבי" כותב נתניהו כי הטענה שהוא ביקש למנות את בר-און ליועמ"ש כדי לרצות את דרעי שיצביע בעד הסכם חברון היא טענה מגוחכת.

"לא הייתה לי כל כוונה למנות את בר-און לתפקיד היועמ"ש. המועמד שלי היה דן אבי יצחק. כמה ימים לפני ישיבת הממשלה בה התכוונתי להודיע על המינוי ביקשתי משר המשפטים הנגבי להודיע לפרקליטת המדינה על החלטתי. הנגבי אמר שאבי יצחק מצוי שלא בידיעתו בחקירה בעקבות עסקאות עם בנק פולני. בסופו של דבר התיק הזה נסגר, אך מכיוון שהחקירה הייתה עדיין בעיצומה לא יכולתי לספר לאבי יצחק מדוע שמו הוסר מרשימת המועמדים. בהיעדר מועמד אחר ובהמלצת הנגבי התקשרתי בר-און והצעתי לו את התפקיד. טעיתי בכך שלא הודעתי קודם לכן לאבי יצחק שאני מסיר את מועמדותו".

באפריל 1997, פרסמו היועמ"ש אליקים רובינשטיין ופרקליטת המדינה עדנה ארבל את מסקנותיהם וקבעו כי מדובר בקשר פלילי להשתלט על משרת היועמ"ש מתוך אינטרסים אישיים של גורמים פליליים

נתניהו טוען בספרו:

"הבדיה של בר-און תמורת חברון הייתה התאוריה השקרית העיקרית אם כי לא היחידה שריחפה באוויר כהסבר לכך שהחלטתי למנות את בר-און… כצפוי התיק נסגר מחוסר ראיות בידי רובינשטיין אך העיתונות השמאלנית לחצה עליו לפרסם באופן תקדימי דו"ח ציבורי שכלל באופן לא מוסבר התייחסות מעורפלת ל'התנהגות  מפוקפקת' של ראש הממשלה. ההנחה הייתה שפרסום הדו"ח נועד לרצות את השמאל. איש מעולם לא טרח לפרט מה היא 'ההתנהלות המפוקפקת' שהואשמתי בה בדו"ח זה".

הגרסה של הנגבי שונה. כנראה שהזמן הרב שחלף מאז השכיח אצלו או אצל נתניהו פרטים מהפרשה. הנגבי מציין בספרו "לא ארץ נוכרייה לקחנו" כי נתניהו ביקש למנות לתפקיד היועמ"ש את מקורבו עו"ד יצחק מולכו אך זה סירב.

לפי הנגבי, נתניהו רצה למנות את פרקליטו וידידו אבי יצחק אבל הצעה זו ירדה מן הפרק כי התנהלה נגדו חקירה, וכי אופציית בר-און הייתה למעשה רק השלישית בסדר העדיפויות מבחינת נתניהו:

"הבא בתור היה רוני בר-און. כאשר נתניהו העלה בפני את מועמדותו לא עלה בדעתי להתנגד…נתניהו לא ביקש את אישורי למהלך ואולם גם אם היה מתייעץ עמי ולא רק מעדכן אותי בדיעבד, הייתי מצדד במועמדותו של בר-און בלב שלם. זו הייתה הטעות הראשונה שלי בפרשה".

הגרסה של הנגבי שונה. כנראה שהזמן הרב שחלף מאז השכיח אצלו או אצל נתניהו פרטים מהפרשה. הנגבי מציין בספרו "לא ארץ נוכרייה לקחנו" כי נתניהו ביקש למנות כיועמ"ש את מקורבו עו"ד מולכו, שסירב

לדבריו, אילו הוא היה מנוסה יותר בעולם המשפט הוא היה מפציר בנתניהו לוותר על מועמדותו של בר-און – לא מפאת כישוריו, אלא משום שלא הבין כי לאדם פוליטי, שהיה בעבר פעיל בתנועת החרות, אין כל סיכוי להצליח במשרה משפטית רווית אמוציות, מחלוקות ודילמות. "לצערי גם נתניהו, שהיה חסר ניסיון בדיוק כמוני, לא היה רגיש לעוצמת הנפיצות של החלטתו", כותב הנגבי.

בעקבות פרשת בר-און-חברון הקים הנגבי את ועדת שמגר, שהמליצה לשנות את הנוהל של בחירת היועמ"ש לממשלה. כיום ועדה מקצועית ציבורית בלתי תלויה בראשותו של שופט ביהמ"ש העליון לשעבר בוחנת את המועמדים שלה וכן מועמדים שעליהם המליצו ראש הממשלה או שר המשפטים. בתום עבודתה היא ממליצה בפני הממשלה על המועמד המתאים ביותר למשרה ומועמד זה מובא לאישור הממשלה.

אין ספק שהקמת הוועדה הציבורית מונעת במידה רבה בחירתם של מועמדים בלתי ראויים מבחינת כישוריהם למשרה הרמה או מועמדים שהממשלה רוצה למנות משיקולים פוליטיים.

למרות שחלפו 26 שנים מאז פרשת בר-און-חברון – ארבעה מהמעורבים בה (נתניהו, דרעי, ליברמן והנגבי) עדיין מככבים בפוליטיקה הישראלית ובמידה רבה מנהלים את חיינו, למרות שנחשדו וחלקם אף הואשמו והורשעו בפלילים ואחד (דרעי) אף ישב בכלא. עובדה זו מובילה למסקנה העצובה שרוב הציבור הישראלי איננו רואה פסול בהמשך תפקודם של אנשי ציבור שנמצא רבב בהתנהגותם ובמעשיהם. אין הוקעה ציבורית למעשיהם, ולמעשה הציבור ממשיך לתת בהם את אמונו וסומך על שיקול דעתם.

ארבעה מכוכבי הפרשה עדיין מנהלים את חיינו, למרות שנחשדו או הואשמו והורשעו בפלילים ואחד אף נכלא. זה מוביל למסקנה העצובה שרוב הציבור הישראלי אינו רואה פסול בכהונת אנשי ציבור שדבק בהם רבב

לגבי השאלה מהם הלקחים שיש להסיק (אם בכלל) מהעובדה ששלושה אישים בולטים בפוליטיקה הישראלית מככבים בה גם אחרי 26 שנים, קשה לתת תשובה חד משמעית.

כל אחד יכול להסיק בעצמו.

גדעון אלון הוא עיתונאי. הוא עבד 35 שנים כעתונאי ב״הארץ״, מתוכן 17 שנים ככתב פרלמנטרי של הארץ, ולאחר מכן 14 שנים ב״ישראל היום״. הוא הגיש תכניות בערוץ הכנסת, הפיק סרט תיעודי על תפקוד ועדת חוץ ובטחון ופירסם שלושה ספרים. האחרון שבהם הוא: ״מתחככים״, ובו סיכום 40 שנות עבודתו העיתונאית. בסוף אפריל 2021 יצא לגימלאות.