עד שתהיה אבטלה משמעותית - יימשכו האינפלציה ועליות הריבית

נגד בנק ישראל אמיר ירון במסיבת עיתונאים בירושלים, 11 באפריל 2022 (צילום: Flash90)
Flash90
נגד בנק ישראל אמיר ירון במסיבת עיתונאים בירושלים, 11 באפריל 2022

עליות השכר של השנים האחרונות בכלל והשנה האחרונה בפרט הן הדלק העיקרי של האינפלציה. עד אשר לא יהיה פחד משמעותי מאבטלה, אף אחד לא יפסיק לצרוך – והאינפלציה לא תירגע.

"זה לא נגמר עד שהאישה השמנה שרה". בעולם האופרה שממנו נהוג לשאול ביטוי זה, לא תמיד הקהל יודע את משך ההצגה. בדרך כלל האופרה מסתיימת כאשר הכוכבת (מצטער, לא אני המצאתי את הביטוי שמייחס לה את ממדי הגוף) שרה את קינת הסיום על הטרגדיה שהתחוללה או את השיר המסכם את ההצגה. אני מוצא שדימוי זה מתאים לתיאור תחזית סיום העלאות הריבית. והאישה השמנה כאן היא בעצם האבטלה הגדולה שאמורה להגיע.

"זה לא נגמר עד שהאישה השמנה שרה" – אני מוצא שדימוי זה מתאים לתיאור תחזית סיום העלאות הריבית. האישה השמנה כאן היא בעצם האבטלה הגדולה שאמורה להגיע

נאמר זאת חד וחלק: עד שלא תהיה אבטלה משמעותית תוך כדי מיתון מתמשך, ואנשים ייזרקו מבתיהם – האינפלציה תמשיך לשגשג ותהליך העלאת הריבית לא יסתיים.

מהי ההוצאה הכי גדולה של רוב העסקים – מסעדה, מספרה או חנות בגדים? התשובה היא השכר. אם ניקח מסעדה או בית קפה, לדוגמה, עלות החומרים היא די זניחה. קילו ירק עולה שקלים בודדים, אך עדיין הסלט מתומחר בדרך כלל במעל 50 שקלים. אותו הדין גם לגבי משקאות קלים או בטח בירות ויינות. עלויות השכירות והמיסים העירוניים היא משמעותית – אך גם היא משולמת כסכום גדול אחת לחודש.

העלות המשמעותית לרוב העסקים היא כוח האדם. במסעדה, כפי שהזכרנו קודם, בכל משמרת מועסקים צוות מלצרים, ברמן, צוות מטבח, אחראי משמרת ומארחת. וצוות כזה קיים במשמרות שבהן מבלים רוב הלקוחות, אבל גם במשמרות השקטות והריקות של יום שני בבוקר, נניח.

למרות כל הנאמר על מחוללי האינפלציה – מחירי האנרגיה, החומרים, המשלוח, על מקור האינפלציה המשמעותי ביותר דילגו – שכר כוח העבודה. לראיה, שכר ממוצע במשק ב-2019 (טרום הקורונה) היה כ-10,000 שקל, והיום הוא עומד על כ-12,000 שקל, שזו עלייה משמעותית. שאר מרכיבי העלויות עלו פחות, והם גם הרבה פחות משמעותיים עבור החברה.

העלות המשמעותית לרוב העסקים היא כוח האדם. למרות כל הנאמר על מחוללי האינפלציה – מחירי האנרגיה, החומרים, המשלוח, על מקור האינפלציה המשמעותי ביותר דילגו – שכר כוח העבודה

בפועל אין אבטלה בארץ. צאו לכל מגזר ומגזר ותספרו לי איפה יש עודפי עובדים. להלן רשימה שאני שולף משרוולי ברגע למקצועות שחסרים בהם עובדים – וזוהי רשימה חלקית הכוללת גם עבודות "פשוטות" וגם מתוחכמות – חסרים מורים, נהגי אוטובוס, מלקטים בסופר, רופאים, מלצרים, עובדים בנתב"ג, ועדיין חסרים עובדי הייטק למרות המשבר הגדול שמתפוצץ עליהם.

מעבידים רבים נתקלים בעובדים אשר מגיעים אליהם ותובעים – או שתעלה לי את השכר ב-20 אחוז, או שאני אחצה את הכביש למעביד אחר. ובמידה שלא מקבלים את רצונם הם אכן עוברים, ואכן מקבלים 20 אחוז יותר. המעבידים נמצאים בלחץ מתמיד של העלאות שכר בלתי מסתיימות ותחלופת עובדים מתמדת.

עלייה זו מתורגמת בסופו של דבר לאינפלציה. כאשר עלויות המעביד צומחות בגלל עליית שכר העבודה, המעביד יכול לעשות אחד משלושה דברים: או להעלות את מחיר המוצרים שלו – וזאת התגלמות האינפלציה – העלאת מחירים. או לפשוט רגל, או לספוג. ובעלי עסקים לא נוהגים לספוג, ובפועל לרוב גם לא יכולים.

כלומר כל עוד אין אבטלה בארץ – ועובדים מחליפים עבודות עבור שכר גבוה יותר, ואלו שנשארים תובעים יותר שכר בעבור "הזכות להעסיקם" – הרי שהשכר ימשיך לעלות, והעובדים, שהם גם הקונים של המוצרים, ימשיכו לתדלק ולקנות במחירים הולכים ועולים את מוצרי הצריכה שלהם.

כשעלויות המעביד צומחות בגלל עליית שכר העובדים, הוא יכול להעלות את מחיר מוצריו – שזו התגלמות האינפלציה – העלאת מחירים, או לפשוט רגל, או לספוג. ובעלי עסקים לא נוהגים לספוג ולרוב גם לא יכולים

רואה בנק ישראל את עליית המחירים ונחרד. לבנק ישראל יש מטרה עיקרית אחת – שמירה על יציבות המחירים – כלומר על אינפלציה נמוכה (בנק ישראל הגדיר זאת כבר לפני שנים כטווח של בין אחוז אחד לשלושה אחוזים).

עבור מטרה בודדה זו יש לו לבנק כלי נשק אחד עיקרי – גובה הריבית. כל חודש הנגיד מפרסם את החלטתו בדבר העלאה או הורדה של הריבית. אם יש אינפלציה מעל הטווח הנגיד מעלה הריבית, ואם מתחת לטווח – הוא מוריד את הריבית. נכון לעכשיו האינפלציה היא כ-5%, ולכן חייבים להרים את גובה הריבית.

מתי תהליך זה יפסיק?  מתי המחירים יפסיקו לעלות? רק כאשר המצוקה תגבר. ואנשים לא ירצו לקחת אשראי כי הוא יקר מדי, או שהם כבר יפחדו ממחר, פן לא יהיה להם שכר.

כל עוד האנשים בטוחים ביכולתם לקבל שכר בכל נקודה בטווח הזמן הנראה לעין – הם ימשיכו לצרוך. רק כאשר חלקים בציבור לא יצרכו כי כבר לא יהיה להם שכר, והשאר יפחדו על מקור הכנסתם, רק כאשר הריבית תהיה מספיק גבוהה על מנת לחנוק את רצון האנשים לקנות ואת יכולתן של הפירמות (בתי העסק השונים) לגבות ככול העולה על רוחם עבור מוצריהם – רק אז מחול האינפלציה יפסיק.

מתי תהליך העלאת הריבית ייפסק?  מתי המחירים יפסיקו לעלות? רק כאשר המצוקה תגבר ואנשים לא ירצו לקחת אשראי כי הוא יקר מדי, או שכבר יפחדו ממחר ויחששו שלא יהיה להם שכר

חושבים שאני טועה? שימו לב מה אומרים הנגידים – הם אומרים בדיוק את מה שאני אומר – רק בצורה מעודנת יותר, שלא תכניס לפאניקה את הציבור הרחב, אבל כאשר הנגיד אמיר ירון אומר ששוק העבודה הדוק מדי – זוהי הגדרה יפה ופוליטיקלי קורקטית לכך שאין אבטלה, וכל עוד מצב הדוק זה יימשך בשוק העבודה, הרי שהבנק המרכזי יהיה ניצי בהעלאות הריבית (ניצי = שוב מילה מכובסת לאגרסיבי ואלים) כלומר ימשיך להעלות ריבית.

מה המסקנה – מכל הטור הזה ומניסיון זה לחזות את העתיד? הריביות ימשיכו להעלות, המצב התעסוקתי שבו כולנו יודעים שתהיה לנו עבודה בכל מקרה – יחלוף, ויבוא הרגע שבו נצטרך להדק את החגורה עוד יותר, או עוד הרבה יותר.

שיהיה בהצלחה ושהגל יעבור מעלינו ללא נזקים מיוחדים. כל גל עובר בסופו של דבר.

יהודה אריה מודעי הוא סמנכ"ל כספים בחברה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 892 מילים
סגירה