"הריבית חייבת לרדת", מלמל בן דודי כאשר ראה החזר המשכנתה שקפץ משמעותית בשנה האחרונה.

"אמרו שהריבית תרד כבר לפני כמה חודשים", סינן נציג מכירות הנדל"ן בעודו מנקה כמה זבובים ממשרדו הריק למדי.

יהודה אריה מודעי הוא סמנכ"ל כספים בחברה.

מִנַּיִן אַתָּה אומֵר שנתנו הבנקים 3 אחוז ריבית וגבו 7 אחוז.
אֱמור מֵעַתָּה: הבנקים נתנו 3 אחוז ריבית אבל גבו 70 אחוז.

לבנקים היו הכנסות מריבית באמת גבוהות השנה – המון. לבנק הפועלים, למשל, היו הכנסות של 33 מיליארד (לעומת 19 מיליארד ב-2022). בנק לאומי עלו מ-19 מיליארד ל-34 מיליארד. בנק דיסקונט רשם הכנסות של 21 מיליארד השנה לעומת 12 מיליארד בשנה הקודמת, והבנק הבינלאומי הכניס 10 מיליארד ב-2023 לעומת 5 מיליארד ב-2022.

יהודה אריה מודעי הוא סמנכ"ל כספים בחברה.

עליות השכר של השנים האחרונות בכלל והשנה האחרונה בפרט הן הדלק העיקרי של האינפלציה. עד אשר לא יהיה פחד משמעותי מאבטלה, אף אחד לא יפסיק לצרוך – והאינפלציה לא תירגע.

"זה לא נגמר עד שהאישה השמנה שרה". בעולם האופרה שממנו נהוג לשאול ביטוי זה, לא תמיד הקהל יודע את משך ההצגה. בדרך כלל האופרה מסתיימת כאשר הכוכבת (מצטער, לא אני המצאתי את הביטוי שמייחס לה את ממדי הגוף) שרה את קינת הסיום על הטרגדיה שהתחוללה או את השיר המסכם את ההצגה. אני מוצא שדימוי זה מתאים לתיאור תחזית סיום העלאות הריבית. והאישה השמנה כאן היא בעצם האבטלה הגדולה שאמורה להגיע.

יהודה אריה מודעי הוא סמנכ"ל כספים בחברה.

לפני כמה עשרות שנים ישבתי בפעם הראשונה על ספסל החוג לכלכלה באוניברסיטת תל אביב. בשיעור הראשון עלה המרצה ומול הסטודנטים הנרגשים פתח במילים: "מה זאת כלכלה?", ואז ענה לעצמו: "כלכלה היא תורת המחסור, הלוואי שיכולנו לקנות אוכל וגם נדל"ן, גם תרבות וגם חו"ל, גם רכב חדש וגם חינוך מעולה. אבל מכיוון שאין לנו משאבים לכול, אנו נאלצים לבחור, כל איש לפי העדפותיו", ומכאן התחילו אינסוף הנחות, הבנות ותובנות. היום אני מבין שכלכלה היא הרבה פעמים מדע מבאס.

"כשישבתי לראשונה על ספסל החוג לכלכלה באוניברסיטת ת"א, בשיעור הראשון, עלה המרצה ומול הסטודנטים הנרגשים פתח במילים: "מה זאת כלכלה?", ואז ענה לעצמו: "כלכלה היא תורת המחסור"

יהודה אריה מודעי הוא סמנכ"ל כספים בחברה.

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

המרוץ למשכנתאות ועליית מחירי הנדל"ן הולכים להיפגש עם עליות הריבית שכבר לא היו כאן עשורים. כולנו הולכים לשלם הרבה יותר על המשכנתאות, ברמה שתגרום למפולת וקטסטרופה. כדאי לפחות תדעו מה הולך לקרות. אולי תצליחו להתכונן.

המרוץ למשכנתאות ועליית מחירי הנדל"ן הולכים להיפגש עם עליות הריבית שכבר לא היו כאן עשורים. כולנו הולכים לשלם הרבה יותר על המשכנתאות, ברמה שתגרום למפולת וקטסטרופה

יהודה אריה מודעי הוא סמנכ"ל כספים בחברה.

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

אני הולך למות.

גם אתם.

יהודה אריה מודעי הוא סמנכ"ל כספים בחברה.

לפעמים, אחרי הררי דיסאינפורמציה, פייק ניוז, גיבובי יחצנים ומלל אינסופי של דוברים "מטעם" ובעלי עניין שונים, צריך פשוט להיזכר בעבר הקרוב, ואולי אף להתרפק על המציאות שהייתה מנת חלקם של מרבית קוראי פוסט זה עד סוף 2011.

עד לפני כמה שנים פעלו בארץ שלוש חברות סלולר בלבד. לכל חברה היו מרכזי שירות ענקיים בכל עיר ועיירה, ובכל מרכז שירות ניסה צבא של דיילים ודיילות להנעים את זמנם של הלקוחות בטרם ייכנסו לפגישות של כחצי שעה-שעה עם נציגי החברה. במרבית המקרים אפשר היה להשוות את הפגישה הזו לביקור אצל רופא שיניים, רק שהפגישה עם נציגי חברות הסלולר הייתה כואבת יותר.

יהודה אריה מודעי הוא סמנכ"ל כספים בחברה.

המפעל שבו אני עובד מעסיק קייטרינג מסוים, שמספק מזון לעובדים. מדי יום מוגשת ארוחת צהריים הכוללת מנה עיקרית, סלט ופרי. מובן שתלונות על שירותי ההסעדה אינן דבר נדיר, ולכולם יש דעה מוצקה (ורעה) על טיבו של האוכל: הפירות לא טריים, השניצל קטן מדי או יבש, וחרקים מסוימים מוצאים בית ומסתור בתוך הסלט או החסה.

כממונה על הנושא הזה אני סופר את הימים עד שמגיע האביב, כי בחג הפסח הבעלים של שירות הקייטרינג הקבוע יוצא לחופשה, ואנו נאלצים לחפש מזון במקום אחר. כמעט תמיד האלטרנטיבה שמגיעה אלינו היא באמת זוועה: הסלט קטן ומגעיל, יש עיכובים והאוכל מגיע קר או שלא בזמן.

יהודה אריה מודעי הוא סמנכ"ל כספים בחברה.

לפני ימים ספורים התגייס בני בכורי לגולני. לצד הגאווה על בחירתו לשרת ביחידה קרבית, עלו גם חרדות ודאגות בהיקף שלא חוויתי קודם לכן.

כשהסתכלתי סביבי ברחבת הבקו"ם, ראיתי את כל המארג האנושי הישראלי: חילוניים, דתיים, אשכנזים ומזרחיים, אתיופים ואפילו בני מיעוטים. היו שם צעירים מתל אביב ומצפון הארץ, מבאר שבע ומהבקעה – כולם היו. טוב, כמעט כולם. ממגזר אחד שכלל אינו קטן, לא ראיתי ולו נציג אחד.

יהודה אריה מודעי הוא סמנכ"ל כספים בחברה.

מכירים את הסיפור על עלי באבא וארבעים השודדים? זהו אחד הסיפורים הידועים של אלף לילה ולילה. בין השאר מסופר בו על חבורה של 40 שודדים ששדדו קופה והחביאו את שללם במערה.

קצת פחות מוכר הוא חלקו השני של הסיפור: שנה לאחר ביצוע השוד הזה, הצטרפו לחבורה של 40 השודדים המקוריים עוד עשרים שודדים, כך שמספר חברי הכנופיה גדל ל-60.

אבל הכנופיה לא הסתפקה בכך, ובשנה שלאחר מכן התווספה אליה קבוצה שלישית – והכי פחות מוצלחת – של שודדים, וגם בשנה השלישית הצטרפו שודדים נוספים לחבורת עלי באבא המתרחבת.

כך גדלה הכנופיה לכדי 70 שודדים כמספר מרבי.

האם כל אנשי עלי באבא נשארו לשלב השני והשלישי של צמיחת הכנופיה? אולי כן ואולי לא. ייתכן שחלק מהם חזרו למוטב והחזירו את הכסף, וייתכן שחלקם פרשו לחיים טובים וחוקיים. אבל סביר להניח שחבורת עלי באבא לא הצטמצמה מהותית.

אמנם עלי באבא התראיין לעיתון ה"מדבר" וטען כי ניכרת ירידה במגמת הפשיעה, שכן פחות שודדים מצטרפים לחבורת הפשע של עלי באבא, והזכיר שיש לתת לו פרס על כך שהוא מדרדר פחות אנשים לתרבות רעה.

אבל בפועל, לכולם ברור שהשודדים עשו על הציבור "אבו עלי" ורימו אותו. הרי ברור שיש הרבה יותר פושעים בשלב השני והשלישי של צמיחת הכנופיה, מאשר בדור המייסדים הידוע של 40 השודדים.

אם אתם חושבים שסיפרתי סיפור טיפשי או אווילי, מותר לכם, אבל אתם טועים.

לפני שבוע וחצי פרסמו אנשי אגף השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר דוח על חריגות השכר במגזר הציבורי. בדוח מצוין כי מאז הקמת היחידה ב-1997 יש ירידה בחריגות השכר מ-44% ל-12%, ואף מצוין כמה כסף הוחזר למערכת.

כיאה למשרד האוצר, הדוח מציג גרפים נפלאים שמשקפים את הירידה במספר החריגים משנה לשנה. מבחינתם, אמנם יש חריגות שכר, אך יש מקום טוב לאופטימיות ולשמחה, מאחר שהיחידה עושה את עבודתה נאמנה, וכמו שהגרפים מציגים, גם ניכרת מגמת שיפור.

הבעיה היא שכאשר מסתכלים לעומק הדוח מוצאים עיוות עז שעומד בבסיס הדוח, ומגלים שהמתודולוגיה שעליה נבנה הדוח היא מעט בעייתית.

בואו נתחיל למשל, בשאלה מהי בעצם חריגת שכר, לפי הדוח. חריגה מצביעה על מצב שבו יש הבדל של 5% בין השכר בשנה שעברה לשנה הנוכחית.

כלומר, אם היית שודד כבר בשנה שעברה, וגם השנה שדדת באותו אופן וצורה את הקופה הציבורית, ואולי אפילו הצלחת להשיג העלאת שכר של 4%, שכרך לא יירשם השנה כחריג. הרי אתה עצמך כבר שודד ישן, ובדוח הזה בודקים רק שודדים חדשים.

אם במקרה לא החזרת את השכר, או שאולי בטעות דילגו על תלוש השכר שלך, ולא השתנה בו דבר, מיד אתה הופך להיות עובד כשר.

כשמאמצים את דרך החשיבה הזו פתאום רואים שבאמת לפי הדוח הזה, חברת החשמל הפסיקה להיות שודדת, ועובדי חברת החשמל הפכו להיות כולם עובדים כשרים. אפשר רק לתהות איך ייתכן שהשכר הממוצע בחברת חשמל הוא מהגבוהים במשק, ובכל זאת אין חריגות שכר.

כנראה, ורק כנראה – שבחברת החשמל לא קיבלו תוספות חריגות השנה. לעומת זאת, בשנים קודמות הם בהחלט קיבלו, והדוח אף מציין כי בעזרת פעילות להשבת כספים שיזמו אנשי המחלקה הוחזרו לקופת המדינה 37 אלף שקל.

אין ספק שבהחלט מדובר בסוג של הצלחה, אם כי הסכום הזה נשמע קצת נמוך, בטח בהשוואה לסכום עצום של 6.6 מיליון שקל שהשיבה עיריית באר שבע.

בנג'מין ד'יזראלי כתב פעם: יש שלושה סוגי שקרים – שקרים, שקרים ארורים וסטטיסטיקה. כל מה שהממונה על השכר צריך לעשות זה download לאקסל מטבלאות השכר של כל המוסדות, שנתוני השכר שלהם נמצאים אצלו, לבדוק אותם היטב ולזכור שהכסף הזה יוצא מהקופה של כולנו.

כדאי גם שלא יסתפק בבדיקת שינוי של יותר מ-5% בשכר העובדים, מאחר שהנחת העבודה הזו שגויה. למה שלא יבדוק, למשל, כל מי מרוויח הרבה כסף, נניח יותר מ-40-50 אלף שקל בחודש.

השבוע הוצגה בפני אל הנהלת המחלקה שביצעה את הדוח השאלה הבאה: האם נכון שכאשר שכרו של עובד כלשהו חורג, והחריגה אינה מוחזרת וממשיכה גם בשנה שאחריה, היא לא תופיע בשנה שלאחר מכן כחריגה, כיוון שהשכר לא עלה?

והתשובה: "עקרונית זה נכון. יחד עם זאת, במסגרת תכנית העבודה של יחידה האכיפה, מטופלים העובדים שסומנו במסגרת הדוח כ'חורגים לכאורה'.

"לכן, עקרונית, הצפי הוא שהחריגה לא תחזור בשנה הבאה. עם זאת, יש לזכור, כי המשאב האנושי של היחידה מצומצם מאוד, ולכן, לא תמיד נוכל לטפל בשוטף בכל מי שסומן כחורג באותה שנה.

"מעבר לכך, במסגרת בניית תכנית עבודה של היחידה לביקורות עומק, אנו מביאים בחשבון כאחד הפרמטרים גם את מספר הפעמים שהגוף עלה כחורג במסגרת הדיווח השנתי וכמה חורגים היו בגוף".

אין ספק שהמחלקה הממונה על הבקרה על חריגות השכר במשרד האוצר עושה עבודת קודש, ושאנשיה עושים מאמצים רבים להחזיר, ואף מחזירים בפועל כסף לקופה הציבורית. עם זאת, וזו הנקודה החשובה, אי אפשר ליצור מצג שווא ולטעון כי ידי המגזר הציבורי נקיות.

אם אנשי הבקרה על חריגות השכר מתמודדים עם קשיים מול ועדי העובדים, למשל, עליהם להדגיש את הקשיים שעולים, ולא לטאטא אותם מתחת להררי מתודולוגיה שגויה. הרי עצם הפעולה הזו כמוה כנתינת יד להמשך השחיתות ושוד הקופה הציבורית.

אם אנשי המחלקה צריכים משאבים גדולים יותר, כדי שיהיה להם כוח לבצע ביקורת אמיתית – אז פשוט שיאמרו את זה במקום להזכיר לנו "שהמשאב האנושי של היחידה מצומצם מאוד".

ואם יש עוד כמה שיקולים שאנשי המחלקה הממונה על חריגות השכר מביאים בחשבון בפרסום דוח שכזה, למשל אינטרסים שנועדו לפאר את הישגי המחלקה יותר מאשר את הפעולות שבוצעו בפועל, אז חבל. זה הכסף של כולנו.

רק עוד בקשה אחת מאנשי מחלקת הבקרה על חריגות השכר: להבא תשתדלו להימנע מייפוי המציאות והתהדרות בנוצות מרהיבות של טיפול עומק בבעיית חריגות השכר במגזר הציבורי. במקום זאת פשוט צאו לחפש את עלי בבא ו-400 אלף השודדים שלו, ואל תעשו על הציבור אבו עלי.

יהודה אריה מודעי הוא סמנכ"ל כספים בחברה.