בעת כתיבת שורות אלה אני נזכר בערגה בימים הטובים של הפרלמנטרייה הישראלית. ימים בהם החברה הישראלית הוקירה פוליטיקאים אשר הצטיינו בעבודת הכנסת. פוליטיקאים כמו אילן גילאון ז"ל, שלי יחימוביץ', דב חנין ותמר גוז'נסקי היו דמויות שזכו להערכה גם בצד הימני של המפה, למרות הדעות המאוד ברורות והלא מתפשרות שלהם בענייני מדיניים וכלכליים.

בעת כתיבת שורות אלה אני נזכר בערגה בימים הטובים של הפרלמנטרייה הישראלית. ימים בהם החברה הישראלית הוקירה פוליטיקאים אשר הצטיינו בעבודת הכנסת

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

רק לאחרונה צפיתי בסדרה הדוקומנטרית המעולה של תאגיד השידור כאן "הנבחרות". בסדרה זו מציינים לא מעט פעמים כי חלק גדול מההצלחות של חברות כנסת בישראל הושגו בעזרת שיתוף פעולה בין חברות הכנסת משני צדי המתרס.

אני לוקח לדוגמה את חוק הזכות לעבודה בישיבה של חכ"ל של שלי יחימוביץ' שזכה לכינוי "חוק הקופאיות" . חוק זה דאג לשיפור ממשי בתנאי העבודה של ציבור הקופאיות בישראל בעזרת דבר קטן, ברור מאליו ומתבקש – כיסא. בזכות חוק זה הקופאיות יוכלו לשבת בנוח במהלך המשמרות הארוכות שלהן. חוק זה הוגש בכנסת ה-17 על ידי: יחימוביץ' מהעבודה, גדעון סער מהליכוד, מרינה סולודקין מקדימה וזבולון אורלב מהמפד"ל. חוק זה הוא רק טיפה בתוך ים שיתופי הפעולה שנוצרו בכנסת ישראל.

גם בכנסות האחרונות היו שיתופי פעולה בין חברי כנסת משני צדי המתרס, אבל הרבה פחות. ההקצנה בכנסת ישראל בפרט ובחברה הישראלית בכלל הופכת שיתופי פעולה לקשים הרבה יותר. ויש לציין כי שיתופי הפעולה האלה הם אחת מהדרכים היחידות של חברי הכנסת מהאופוזיציה להביא הישגים חקיקתיים.

אני רוצה להתייחס עכשיו לאופוזיציה הנוכחית. אופוזיציה שיש בתוכה פרלמנטרים מעולים בכל סיעות המחנה. יש שם אנשים בעלי ניסיון מוכח בעבודת הכנסת וידע רחב מאוד בתהליכי החקיקה בישראל. בתקופה נורמלית כישורים אלה הם לא פחות מנכס בידי הסיעות השונות. אבל בכאב רב אני כותב את הדברים הבאים: חברי האופוזיציה היקרים – זאת לא העת לרצות להיות הפרלמנטרים הטובים ביותר.

בתקופה נורמלית כישורים פרלמנטריים הם לא פחות מנכס בידי הסיעות השונות. אבל בכאב רב אני כותב את הדברים הבאים: חברי האופוזיציה היקרים – זאת לא העת לרצות להיות הפרלמנטרים הטובים ביותר

המציאות הפוליטית הנוכחית היא שלגוש תומכי ראש הממשלה נתניהו יש כ-64 חברי כנסת. למעשה הם יכולים לעשות כמעט כל מה שמתחשק להם במציאות הפוליטית הזו, למעט דברים שמערכת המשפט הישראלית עדיין מונעת מהם לעשות, מתוך עיקרון האיזונים והבלמים. וכל ישראלי יודע שגם בזה הם רוצים לטפל.

כך יוצא כי היכולת של חברי הכנסת מאופוזיציה להביא הישגים לציבור המצביעים הופכת לכמעט בלתי אפשרית. ואני כן מודע לעובדה שיהיה אפשר להביא פירורי הישגים פה ושם – אבל לא יותר מזה.

על מנת שחברי הכנסת של האופוזיציה יישארו רלוונטיים בימים אלה, אני סבור כי הם חייבים להיזכר שבתוך ההגדרה הרחבה של תפקיד חבר בכנסת ישראל יש גם את התפקיד של להיות נבחר ציבור ולא רק פרלמנטר. נבחר ציבור למעשה חייב להיות בקשר תמידי עם הציבור אותו הוא מייצג ובעיקר עם הציבור שהוא שואף לייצג בעתיד.

כך היה בכנסת הקודמת. האופוזיציה דאז שהפכה להיות הקואליציה הנוכחית, ויתרה למעשה על עבודת הכנסת והתרכזה בקשר עם הבוחר. במקום להיות בוועדות ובמליאת הכנסת – רוב חברי הכנסת היו בסיורים ובפגישות עם הבוחר הפוטנציאלי.

כדי שח"כי האופוזיציה יישארו רלוונטיים, הם חייבים להיזכר שבהגדרה הרחבה של תפקידם יש גם להיות נבחר ציבור ולא רק פרלמנטר. נבחר ציבור חייב להיות בקשר תמידי עם הציבור אותו הוא מייצג או שואף לייצג

יש לי מעט מאוד דברים טובים להגיד על השר איתמר בן גביר ויש לי הרבה פחות הערכה לדמותו. לפי דעתי הוא אדם מסוכן וחסר אחריות שבימים מתוקנים הוא לא היה מתקרב אפילו לעמדת הבידוק בשערי כנסת ישראל.

ואחרי שאמרתי את זה אני חייב לציין שבכנסת הקודמת איתמר בן גביר היה דוגמה טובה לחבר כנסת שידע להיות בקשר עם הציבור ולשכנע עוד ועוד אנשים בעמדותיו. ניתן לראות זאת במהירות שהוא בא לכל פיגוע על מנת להאשים את הממשלה הקודמת. נכון, זה נופל במדויק על ההגדרה של "לרקוד על הדם", אבל לציבור בוחריו זה התאים. הוא פשוט היה שם איתם בפחדים ובמצוקות שלהם.

גם מפלגת ש"ס שגדלה בבחירות האחרונות הבינה את העניין. לצד קמפיין תמידי בערוצי התקשורת וברשתות החברתיות היא שלחה את חברי הכנסת שלה למעוזי פוטנציאלים של המפלגה והחלה בתהליך שטח רציני שהוכיח את עצמו בצורה מצוינת בבחירות. לא סתם ש"ס גדלה מ-8 מנדטים ל-11 וכך הפתיעה רבים במערכת הפוליטית.

תוצאות הבחירות האחרונות היו לפי דעותיי ואמונותיי אסון למדינת ישראל בכלל ולגוש השינוי בפרט. אבל  אני מאמין בלב שלם כי אפשר להפוך את השלכות הבחירות לדבר חיובי מאוד.

למעשה אם מסתכלים בצורה מפוכחת על המציאות, גוש השינוי קיבל ארבע שנים בהן הוא יכול לעשות תהליך שטח רציני, תהליך שהוא לא הצליח לעשות בסבבי הבחירות החוזרים ונשנים ובטח שלא בקואליציה הקודמת, בה הם היו מרותקים בעל כורחם לכנסת ישראל.

בכנסת הקודמת בן גביר היה דוגמה טובה לחבר כנסת שידע להיות בקשר עם הציבור ולשכנע עוד ועוד אנשים בעמדותיו. ניתן לראות זאת במהירות שבא לכל פיגוע על מנת להאשים את הממשלה הקודמת

בארבע שנים גוש השינוי יכול לצאת למעוזי הקואליציה ולהתחיל לדבר פנים מול פנים ובלי המסכות של גינוני הכבוד. לאט לאט ובהתמדה נבחרי הציבור של הגוש יכולים גם לשכנע בצדקת דרכם. בעזרת זיהוי נכון של המצוקות הקיימות במדינת ישראל ועם גישה נכונה אפשר להצליח לרתום קהלים חדשים.

יתרון נוסף שיש לגוש השינוי הוא המחאה נגד "הרפורמה המשפטית" שהולכת ומתגברת. כיום כמעט חצי מאזרחי ישראל מרגישים שרוצים לפגוע בציפור נפשם – הזהות הדמוקרטית והליברלית של המדינה.

מחאות הן כלי זרז לתהליכי שטח עמוקים. ההתעוררות של קבוצות בתוך מדינת ישראל והדריכות מכל צעד שהקואליציה רוצה לעשות זה דבר שאסור להתעלם ממנו. יש באמת אפשרות להניע לפעולה גם אנשים שלא מעורבים או בקיאים בהתפתחויות הפוליטיות אבל חרדים לזהותה של מדינת ישראל.

נכון, הדמוגרפיה לא לטובת גוש השינוי. הבדיחה על האמבולנס בירושלים מוכרת היטב לכל אחד ואחת מאתנו. אבל מדבר אחד אי אפשר להתעלם – מהלך חייו של האדם נתון לשינויים. מי אמר שבן אדם שנולד למשפחה ליכודניקים או למשפחה ציונית דתית יישאר כל חייו בעמדה הפוליטית של הוריו? אין אף אחד שיכול לקבוע זאת. המציאות הפוליטית המשתנה בעולמנו מיום ליום מצד אחד מקצינה ונהפכת להזויה כל הזמן אבל מצד שני מפתיעה כל פעם מחדש. הכל ניתן לשינוי.

מחאות הן כלי זרז לתהליכי שטח עמוקים. אסור להתעלם מההתעוררות של קבוצות בתוך המדינה ומהדריכות מכל צעד שהקואליציה מתכננת. יש אפשרות להניע לפעולה גם אנשים שלא מעורבים או בקיאים

לציבור בוחרי גוש השינוי יש למעשה את כל הסיבות שבעולם להיכנס לדיכאון ולהגיד שוב ושוב את האמירה הידועה "הלכה לי המדינה". אבל למעשה המאבק עוד לא תם. יש אפשרות אמיתית לגוש השינוי להפתיע ולהוכיח כי אנחנו עדיין על המגרש. זה לא יהיה פשוט. זה דורש מנבחרי הציבור שלנו וממנהיגי המחנה לשנות הרגלים, אבל אני סמוך ובטוח כי גם כשמסביב מחשיך ניתן למצוא נקודות אור. ותהליך שטח רציני שיתרחש ב-4 שנים הקרובות הוא נקודת האור היחידה שלנו כרגע.

טל פאנץ הוא אקטיביסט חברתי ופוליטי בן 25. כיום הוא חלק ממארגני המחאה נגד ההפיכה המשטרית בנס ציונה, פעיל במפלגת העבודה ולשעבר חבר בהנהגת המשמרת הצעירה.