הגיע הזמן לדבר על הפיל הדמוקרטי שבחדר. בישראל אין הפרדת רשויות אמיתית מאז היווסדה. אלא שהבעיה היא לא בכוחו של בית המשפט, כפי שמציג זאת השר יריב לוין, המריונטה התורנית של נתניהו, אלא בשליטה המלאה של הממשלה בכנסת, שאמורה לפקח על עבודת הממשלה ובפועל כפופה לה באופן כמעט מוחלט.

הגיע הזמן לדבר על הפיל הדמוקרטי שבחדר. בישראל אין הפרדת רשויות אמיתית. הבעיה היא לא בכוחו של ביהמ"ש אלא בשליטה המלאה של הממשלה בכנסת, שאמורה לפקח על עבודת הממשלה ובפועל כפופה לה

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

תוסיפו לזה את העובדה שעד היום לא נחקקה חוקה שאמורה להיות אבן היסוד של השיטה ואת חוק יסוד "משמעת קואליציונית" וקבלו דמוקרטיה ישראלית לתפארת, בסגנון "יעני".

כמו הפלקל, גשר המכבייה ומרפסות צונחות שנבנו בטכנולוגיית "יעני" הישראלית, גם שיטת הממשל שלנו קורסת ברגע האמת, ואפילו לא צריך בשביל זה רעידת אדמה.

תהפכו את זה איך שאתם רוצים, במדינה שבה ראש הממשלה ושרי הממשלה הם חברי כנסת מן המניין – אין הפרדת רשויות.

המצב הזה כל כך מובנה בתפיסה הישראלית, עד שאני בטוח שרבים כלל לא מבינים איפה הבעיה. וזאת הבעיה האמיתית. כמו גיבן ששכח מהגיבנת שלו ובטוח שלכל יתר האנשים יש בעיה בגב הישר שלהם, גם אנחנו יודעים לדקלם "הפרדת רשויות" ו"איזונים ובלמים" אבל כלל לא שמים לב לכך שדבר מאלו לא מתקיים אצלנו.

חשוב לציין, זה לא קשור לממשלה הנוכחית. כמו הרבה תחלואים בחברה הישראלית גם עיוות זה התחיל בתקופת קום המדינה ונמשך לאורך כל שנות שלטון השמאל והימין הדמוקרטי (היו פעם כאלו).

על מנת שתתקיים הפרדת רשויות, היו אמורים חברי הממשלה להתפטר מהכנסת ברגע בחירתם ולא לדרוך שוב במשכנה של הרשות המחוקקת, אלא אם נקראו לשם על ידי חברי הכנסת לצורך מתן דין וחשבון.

ולא, החוק הנורבגי שעבר גיור בכפייה הוא לא הפתרון, אלא הנצחת המצב שבו כל שר מקבל ח"כ מחמד הכפוף לו. זאת החמרה של המצב וזריית חול נוספת בעיני הציבור.

כמו הפלקל, גשר המכבייה ומרפסות צונחות שנבנו בטכנולוגיית "יעני" הישראלית, גם שיטת הממשל שלנו קורסת ברגע האמת, ואפילו לא צריך בשביל זה רעידת אדמה

שר נבחר אמור להתפטר מהכנסת ללא אפשרות לחזור אליה בקדנציה הנוכחית. זאת אחת הדרכים להחזיר את כוחה של הכנסת. הבחירה בידך, להיות חבר ממשלה או חבר כנסת. אין גם וגם כשיש הפרדת רשויות מלאה.

אבל בישראל עוד הגדילו לעשות וייסדו את חוק יסוד "משמעת קואליציונית". זה כמובן לא חוק רשמי, אבל כנראה החוק הבלתי רשמי היסודי ביותר במבנה הפוליטי הישראלי. המשמעות שלו היא שאין שום משמעות לעמדתו הפרטית והערכית של חבר הכנסת.

הכל מוכתב מראש ומאפשר לממשלה לשלוט בכנסת דרך הקואליציה המחוייבת לה. חברי הכנסת מגיעים לוועדות, שם כאמור אמורה להבחן עבודת הממשלה, ומצביעים כמו רובוטים לפי מה שהוכתב להם מראש, בלי קשר לדעתם, עמדתם או מצפונם (בהנחה שקיימים כאלו).

אם הייתה הפרדה אמיתית בין הרשויות, יתכן שהיו חברי הכנסת מעזים יותר למלא את תפקידם המרכזי – פיקוח על עבודת הממשלה. אלמלא היה יושב ראש הממשלה בתוך משכן הכנסת, משתתף פעיל בהצבעותיה ומפקח מקרוב על פעילותם של חברי הכנסת, יתכן שהיינו רואים כאן דמוקרטיה אמיתית המבוססת על עקרון של הפרדת הרשויות ומערכת האיזונים והבלמים. כן גם ביחס לכוחו של בג"ץ.

אבל בישראל עוד הגדילו לעשות וייסדו "משמעת קואליציונית". כמובן לא חוק רשמי, אבל כנראה החוק הבלתי רשמי היסודי ביותר במבנה הפוליטי הישראלי. משמעותו: אין שום משמעות לעמדתו הפרטית והערכית של ח"כ

זה הזמן להזכיר שוב, שחוקה היא אבן יסוד בסיסית בכל שיטה דמוקרטית, המקום עליו נשענות שלוש הרשויות. באין חוקה, כל השיטה כולה בנויה על תשתית רעועה החשופה לסופות של תאוות שלטון ושררה, בדיוק כפי שאנחנו חווים בימים אלו ממש.

הנה דוגמאות לכמה עיוותים המלווים את חיינו משך שנים בלי שנשים אליהם לב:
הבחירות בישראל הן בחירות לכנסת (ולא לממשלה). כלומר, יו"ר הכנסת הוא, בתיאוריה, נבחר הציבור הבכיר ביותר במדינה. בתאוריה מעמדו של יו"ר הכנסת צריך להיות זהה לזה של ראש הממשלה ונשיא בית המשפט העליון. בפועל, מי זה בכלל?

למרות שהבחירות הן לכנסת, רובנו בטוחים שאנחנו בוחרים ראש ממשלה. אומנם, על פי השיטה, הסיכוי הגדול ביותר להקים ממשלה היא של המפלגה הגדולה ביותר, ובדרך עקיפה זו ניתן לומר שיש לציבור השפעה כלשהי על בחירת ראש הממשלה, אבל המצב העובדתי הוא שהשיטה הזאת היא בעיקר אחיזת עיניים.

זוכרים את הסיפור העגום של ציפי לבני בבחירות 2009, בהן זכתה ברוב המנדטים, אך הפסידה את ראשות הממשלה לנתניהו? דוגמה אחת.
רוצים מכיוון אחר? בבחירות הקודמת קיבל נפתלי בנט שישה מנדטים בקושי, כזכור הוא נבחר לעמוד בראשות הממשלה. איפה זה ואיפה בחירת העם.

חוקה היא אבן יסוד בסיסית בכל שיטה דמוקרטית, עליה שעונות שלוש הרשויות. בהיעדרה, השיטה כולה בנויה על תשתית רעועה, החשופה לסופות של תאוות שלטון ושררה, בדיוק כפי שאנחנו חווים היום

באין הפרדת רשויות אמיתית בין הממשלה לכנסת, נותרה הרשות השופטת הרשות העצמאית היחידה (נכון לכתיבת שורות אלו). למהלכים המסוכנים שמוביל בנימין נתניהו באמצעות יריב לוין, אין דבר וחצי דבר עם החזרת האיזונים והבלמים, בדיוק להפך.

אם ללוין באמת היה חשוב לשמור על הדמוקרטיה הישראלית ולחזק אותה, הוא היה מתחיל את הרפורמה שלו בחיזוק מעמדה של הכנסת מול הממשלה ובהפרדה מוחלטת בין הרשויות, כפי שהייתה אמורה להיות. אם הייתה חשובה לו הדמוקרטיה, היה מקדם בכל כוחו כתיבת חוקה ואז מתפנה לעסוק באיזון הכוחות בין הרשויות.

אבל כל אלו לא מעניינים את לוין ואת הבובנאי שלו. אימת הדין והרצון לעמוד מעל החוק כדי להשתמש במדינה לצרכיהם הפרטיים היא הכוח המניע את הממשלה הנוכחית, אשר רבים מחבריה ובמיוחד העומד בראשה, מאוימים על ידי החוק ומסובכים עד הראש במסדרונות בתי המשפט.

אם יצליח לוין לבצע את זממו, לא תהיה בישראל שום הפרדת רשויות, אפילו לא למראית עין. לא יהיה שום פיקוח על הממשלה והיא תשתמש בשתי הרשויות הכפופות לה כדי לעשות כל העולה על רוחה.

אם יצליח לוין לבצע את זממו, לא תהיה בישראל שום הפרדת רשויות, אפילו לא למראית עין. לא יהיה שום פיקוח על הממשלה והיא תשתמש בשתי הרשויות הכפופות לה כדי לעשות כל העולה על רוחה

זאת אולי לא דיקטטורה על מלא, אבל זאת בשום דרך לא תהיה דמוקרטיה, אפילו לא ב"יעני".

לירז רימון הוא אדם מן הישוב. פועל חברתי, ידידותי לסביבה ומיודד עם החברה. מנהל תוכן ושיווק לפרנסתו וכותב לנשמתו. שואף ליותר ונהנה ממה שיש.