חשיפת המידע החדשה של בנימין נתניהו – מתקן הגרעין באבאדה שבאיראן – היא עוד חוליה בשרשרת החשיפות של נתניהו, שמטרתה אחת – האדרת יחסי הציבור שלו כ"מר ביטחון" של מדינת ישראל.

הבחירות בפתח, והישרדותו הפוליטית היא העניין החשוב היחיד עבורו. היא תעודת הביטוח שלו לדחייה, ואולי אף לביטול, של ההליכים המשפטיים כנגדו.

חשיפת המידע לא נועדה להשיג הישג מדיני. הישג כזה אין משיגים בחשיפה פומבית, אלא בהבאת המידע לגורמים הבינלאומיים הרלוונטיים. היא גם לא נועדה לאותת לאיראן שאנחנו יודעים, שהרי בנימין נתניהו אמר בעצמו בדברי החשיפה, כי "אחרי שהם הבינו שעלינו עליהם, הם פשוט השמידו אותו". כלומר, האיראנים יודעים, שאנחנו יודעים.

חשיפת המידע לא נועדה להשיג הישג מדיני. הישג כזה אינו מושג בחשיפה פומבית, אלא בהבאת המידע לגורמים הבינלאומיים הרלוונטיים. היא גם לא נועדה לאותת לאיראן שאנחנו יודעים. הם כבר יודעים זאת

אז לשם מה נעשתה חשיפת המידע הפומבית, אם לא ליצירת יחסי ציבור אישיים? ההיגיון אומר, כי אין ניתן לראות את חשיפת המידע הפומבית בקונוטציה אחרת. פעילות זו, לא רק שאינה אחראית ומצביעה על שיקול דעתו המופקר של נתניהו, היא מסכנת, בראש וראשונה, את ביטחון ישראל, לפחות במה שקשור לסיכון מקורות וחיי אדם.

אין זו הפעם הראשונה, שנתניהו מעדיף את עניינו האישי על ביטחון המדינה. נוהג מופקר זה החל בשנת 1995 עם חשיפת "מסמך שטאובר" המסווג על ידי נתניהו מעל דוכן הכנסת.

הוא המשיך בחשיפת התקיפה הישראלית של כור הגרעין הסורי, בשנת 2007. ישראל שמרה על דממה מוחלטת בקשר לתקיפה זו (עד להודעה הרשמית בחודש מרץ 2018). דממה זו לא הפריעה לנתניהו, כיו"ר האופוזיציה, להתייהר בפומבי בביצועה זמן מה לאחר התקיפה. גם חשיפת "ארכיון הגרעין" האיראני, בחודש אפריל 2018, שחומרים ממנו הובאו ארצה במבצע מזהיר של המוסד, נבעה מאותו אינטרס אישי עצמו, ולא משום אינטרס אחר זולתו.

פעילות זו, לא רק שאינה אחראית, ומצביעה על שיקול דעתו המופקר של נתניהו, היא מסכנת, בראש וראשונה, את ביטחון ישראל, לפחות במה שקשור לסיכון מקורות וחיי אדם

שיקול דעתו המופקר של נתניהו בא לביטוי לא רק בחשיפת מידע מסווג וסודי, אלא גם בקבלת החלטות לביצוע פעולות.

בחודש ספטמבר 1996 התקיימה ישיבת ממשלה, בהשתתפות ראש עירית ירושלים, אהוד אולמרט. ראש העיריה ביקש לערער בפני הממשלה על האיסור, שהטיל עליו היועץ המשפטי לממשלה, לנקוט באמצעי אכיפה משפטיים לסילוק בנייה בהר הבית. בנייה שלא קיבלה את אישור הוועדה המקומית של עירית ירושלים.

בישיבת הממשלה השתתפו גם היועץ המשפטי לממשלה וראש השב"כ. היועץ המשפטי לממשלה הציג את עמדתו בממשלה, לפיה נקיטת *אמצעי אכיפה משפטיים* בהר הבית עלולה להביא להתלקחות מלחמת דת בין מוסלמים לבין ישראל, למהומות דמים בשטחים ולגינוי בכל העולם המוסלמי, מאינדונזיה ועד למרוקו.

ראש השב"כ הצטרף לעמדתו של היועץ המשפטי לממשלה, וציין את החשש להתלקחות מהומות דמים בשטחים. לראש הממשלה, בנימין נתניהו, לא היתה אפשרות אלא לקבל את עמדת היועץ המשפטי לממשלה, וההצעה לנקיטת אמצעי אכיפה משפטיים בהר הבית *הוסרה מסדר היום*.

להפתעתו הרבה של היועץ המשפטי לממשלה, מנהרת הכותל נפתחה במוצאי יום הכיפורים, ה- 23.09.1996. מיד החלו מהומות דמים בשטחים שנמשכו שלשה ימים וגבו את חייהם של 17 חיילי צה"ל וכ-100 פלסטינים

להפתעתו הרבה של היועץ המשפטי לממשלה, מנהרת הכותל נפתחה במוצאי יום הכיפורים, ה- 23.09.1996. מיד החלו מהומות דמים בשטחים שנמשכו שלשה ימים וגבו את חייהם של 17 חיילי צה"ל וכ-100 פלסטינים.

בדיעבד, התברר ליועץ המשפטי לממשלה, שבתום ישיבת הממשלה הנזכרת למעלה, כינס בנימין נתניהו ישיבה בחדרו, אליה הוזמנו מספר שרים וראש עירית ירושלים, אך לא היועץ המשפטי לממשלה. בישיבה זו הוחלט על פתיחת מנהרת הכותל במוצאי יום הכיפורים.

שיקול דעתו המופקר של נתניהו בא לביטוי בהחלטה זו. ההחלטה התקבלה דקות ספורות לאחר שבנימין נתניהו קיבל את עמדת היועץ המשפטי לממשלה, לפיה אסור לנקוט אמצעי אכיפה בהר הבית, בשל החשש להתלקחות דמים שתבוא בעטיים.

על אף שהוא הבין עמדה זו וקיבל אותה, הוא הוביל דיון וקיבל החלטה לפתיחת מנהרת הכותל מתחת לרחבת הר הבית, דקות ספורות לאחר שהובהרה לו הסכנה הכרוכה בנקיטת צעדים בהר הבית. זו דוגמה לשיקול דעת מופקר, המונחה על ידי מחשבות חלולות כמו "סלע קיומנו", אך לא על ידי אחריות ותבונה מדינית ומבצעית.

על אף שנתניהו הבין את עמדת היועמ"ש וקיבל אותה, הוא הוביל דיון והחליט לפתוח את מנהרת הכותל מתחת לרחבת הר הבית, דקות ספורות לאחר שהובהרה לו הסכנה הכרוכה בנקיטת צעדים בהר הבית

אלה דוגמאות בלבד לשיקול דעתו המופקר והבלתי אחראי של בנימין נתניהו, המונחה על ידי קידום האינטרס האישי שלו, ולא על ידי טובת המדינה, שלומה ושלום אזרחיה, ולעתים קרובות – בסתירה ברורה להם.

משפטן לשעבר בשירות הציבור: שופט והיועץ המשפטי לממשלה לשעבר. יליד ירושלים המזרחית.