ביום בו כנסת ישראל קידמה חוקים המאיינים את עצמאות בית המשפט הישראלי, ביקר בישראל שר המשפטים הגרמני מרקו בוכמן. ביום שלישי שעבר הוא נפגש עם שר המשפטים יריב לוין, עם היועצת המשפטית גלי בהרב מיארה ועם נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות. בסיום הפגישות התייחס בוכמן בעדינות להפיכה המשטרית בישראל ואמר כי "יש ללמוד מההיסטוריה שדמוקרטיות יכולות לחסל את עצמן אם אין מגבלות על כוחו של הרוב".

בסיום הפגישות של שר המשפטים הגרמני בישראל, התייחס בוכמן בעדינות להפיכה המשטרית בישראל ואמר כי "יש ללמוד מההיסטוריה שדמוקרטיות יכולות לחסל את עצמן אם אין מגבלות על כוחו של הרוב"

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

וזה ידידיי – לא מספיק! גרמניה, אם את ידידה אמיתית, עלייך לעשות הרבה הרבה יותר!

גרמניה, בצדק רב יצאת ממלחמת העולם השנייה ומחורבות השואה שבורה, מרוסקת, מנודה, ומבוישת לדיראון עולם.

השכלת להבין כי הדרך שלך חזרה למשפחת העמים עוברת באימוץ מחויבות שלמה ומוחלטת לעקרון ש"לעולם לא עוד!" – לא עוד שואה, לא עוד מלחמה, לא עוד דיקטטורה.

בחרת בשכל רב להשאיר את השואה כחלק מהזהות של העם הגרמני, כך שתוכלי להמשיך להביט בראי ההיסטוריה ולהתבייש, ומתוך בושה זו לעצב את התנהגותך היום.

בחרת להניח על עצמך משקולות בניהול מדיניות-החוץ שלך – מנעת מעצמך פעולה עצמאית, ובחרת לפעול במסגרת של קואליציות של מדינות, תוך דאגה לביטחון ויציבות דרך קידום שלום, זכויות אדם וערכים של חופש ושוויון.

בחרת ליטול על עצמך תפקיד אקטיבי בקידום דמוקרטיה וזכויות אדם, בתוך גרמניה, באירופה ובעולם כולו. נתת דוגמה למדינות אחרות כיצד יש להתנהג לזרים, לפליטים, לנכים, ללהט"ב – היפוך גמור למעשי הזוועה של הנאצים. בעזרת כסף שנלקח מהאזרח הגרמני את מפעילה קרנות ברחבי העולם המקדמות שלום, חופש וזכויות אדם.

גרמניה, בחרת בשכל רב להשאיר את השואה כחלק מהזהות של העם הגרמני, כך שתוכלי להמשיך להביט בראי ההיסטוריה ולהתבייש, ומתוך בושה זו לעצב את התנהגותך היום

ובחרת לקחת על עצמך מחויבות לקיומה וביטחונה של מדינת ישראל. העברת כספים לניצולים ולמדינה, עמדת לצידה במוסדות הבינלאומיים, סיפקת לה נשק, סייעת לה בתיווך עם מדינות אחרות, היית מליצת יושר, וקיימת שיתופי פעולה לאורך כל השנים.

הצלחת. ההתייחסות הרצינית ללקחי השואה, והתרגום שלהם לפעילות פוליטית ומדינית לאור העקרונות שהצבת, הביאו אותך בחזרה לחיקה של משפחת העמים. תפסת מקום שאולי לא תכננת לקחת, והפכת לאחת המנהיגות של העולם הדמוקרטי-ליברלי.

ובינתיים, העולם השתנה ומשתנה, ואת נדרשת להתאים את מדיניות החוץ שלך מבלי לזנוח את העקרונות.

יש לי חדשות בשבילך. גם בישראל העולם משתנה. וגם יחסייך עם ישראל ניצבים בנקודת מפנה המחייבת שינוי במדיניות.

שנים ארוכות סלחת לישראל על היותה מדינה כובשת, על היחס למיעוטים וזרים, על הפגיעה בזכויות אדם. כל זה בא בסתירה לעקרונות המנחים שלך, למעט העיקרון שקבע שיש לעמוד לצד ישראל, וחשבת (בטעות) שכך את עושה לנו טובה.

כעת, המאזן משתנה, ולמעשה מאפשר לך סוף סוף לחבר בין שני המרכיבים – המחויבות לישראל והמאבק בדיקטטורה מתחברים למאמץ אחד משותף. ישראל מותקפת היום על ידי ממשלת ימין קיצוני המורכבת מעבריינים, מושחתים ומשיחיים, אשר עסוקה בריסוק הרשות השופטת ובריכוז כל הכוח השלטוני בידי הרשות המבצעת.

כעת המחויבות לישראל והמאבק בדיקטטורה מתחברים. ישראל מותקפת ע"י ממשלת ימין קיצוני של מעבריינים, מושחתים ומשיחיים ועסוקה בריסוק הרשות השופטת ובריכוז הכוח השלטוני בידי הרשות המבצעת

את מכירה את המהלכים הללו מההיסטוריה שלך. לקחי השואה מלמדים אותך שאין לרכז את כל הכוח השלטוני בידי הרשות המבצעת. הרי נשבעת "לא עוד דיקטטורה". ממשלת ישראל רוצה לכונן דיקטטורה בישראל – אל לך לעמוד מנגד.

בעבר ידעת להפעיל לחץ על ישראל, אמנם בעדינות ולא-בפומבי. יש לך מה לעשות גם כעת. את יכולה לשנות את ההצבעות שלך במוסדות הבינלאומיים, ולהתנגד לכיבוש באופן הרבה יותר חריף. את הרי יודעת שאין דמוקרטיה יחד עם כיבוש.

את יכולה וצריכה לאותת שהקשרים המסחריים אינם מובטחים, כמו גם שיתוף הפעולה המודיעיני או הסחר הביטחוני. את יכולה וצריכה לתמוך ולסייע לארגוני זכויות האדם, הדמוקרטיה והשלום הפועלים בישראל. הם זקוקים לכל תמיכה במאבק שלהם – כספית, פוליטית, ארגונית. בקיצור, יש הרבה צעדים, מלבד גינוי חריף ככל שיהיה, שאת יכולה לאמץ.

כן, גרמניה, אני יודע שאת חוששת שכל ביקורת כלפי ישראל תביא אותך "לככב" בעיתוני המחר בישראל תחת הכותרת של אנטישמיות. לכן כל כך נזהרת עד כה. אבל אי אפשר יותר, יש לך אחריות – לקיומה של ישראל ולמאבק בדיקטטורה – והמשך באותה מדיניות מהווה בגידה בלקחי השואה. וזכרי, הביקורת שלך אינה מוכוונת נגד ישראל – היא נגד ממשלת הימין הקיצוני, ובעד ישראל דמוקרטית, שוויונית וחופשית.

כן, גרמניה, אני יודע שאת חוששת שכל ביקורת על ישראל תביא אותך "לככב" בעיתוני המחר בישראל תחת הכותרת של אנטישמיות. לכן כ"כ נזהרת עד כה. אבל יש לך אחריות – לקיומה של ישראל ולמאבק בדיקטטורה

מתוך המחויבות שלך לישראל, הגיעה העת שלך להילחם בממשלת ישראל ומדיניותה – בכוונת הממשלה לכונן דיקטטורה ולבטל את עצמאות בית המשפט, בכוונת הממשלה לספח בפועל את השטחים הכבושים ולכונן משטר אפרטהייד, בכוונת הממשלה לפגוע בזכויות האדם והמיעוטים בתוך מדינת ישראל. שוב את נדרשת להוכיח שלמדת את לקחי השואה, והפעם עלייך להתגייס ולהעביר שיעור רציני לממשלת ישראל.

ד"ר רועי קיבריק הוא מנהל המחקרים במיתווים - המכון הישראלי למדיניות חוץ-אזורית