מי צריך משבר אם אנחנו לא יכולים לשלוט בו? זה איננו חידוד לשון מחוכם, אלא אמת אסטרטגית שעלינו ללמוד מאשף הספינים בכל הזמנים, בנימין נתניהו. עד שלא נכיר את דרך הפעולה האסטרטגית הזאת, לא נצליח להתמודד מולו.

מי צריך משבר אם אנחנו לא יכולים לשלוט בו?זה אינו חידוד לשון מחוכם, אלא אמת אסטרטגית שעלינו ללמוד מאשף הספינים בכל הזמנים, נתניהו. עד שלא נכיר את דרך הפעולה האסטרטגית הזאת, לא נצליח להתמודד מולו

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

הכלל ברור: לשלוט על סדר היום הציבורי. נתניהו הצליח כי יצר כל יום כותרות מרעישות, בדרך כלל פייקים, כדי להעסיק את התקשורת במסרים המשרתים את התוכנית האסטרטגית שאליה הוא חותר מאז הואשם בשוחד.

והתוכנית האסטרטגית מתבררת בימים אלה במלוא מוראה – להקים מדינה "יהודית" דתית, כאשר הערך יהדות מתקשר לשחיתות ולבערות, וליצור מבנים שלטוניים שלא יאפשרו חילופי שלטון, בכלל זה חיסול המדינה כערך חיובי.

ההבדל בינו לביננו הוא, שנתניהו יודע היטב מה הוא רוצה, בעזרת סדר היום המתוחכם שלו, הוא גם מקדם את מסריו, וגם מסתיר זאת מעינינו. ואנו, במקום ליצור סדר יום מתחרה, מתמכרים לסדר היום הביביסטי ו"עונים לו".

הדוגמה הטרייה ביותר היא האמירה של האופוזיציה "שצריך לעשות רפורמה במשפט, אבל לא ככה".

מה קורה כאן? אנו נותנים לגיטימציה לסדר היום הביביסטי של "רפורמה", מונח חיובי, כי מי לא רוצה "רפורמה", במקום להשליט את סדר היום הנכון שצריך להיות, לפיו גנבים לא יכולים לשנות סדרי משפט.

אסור לנו לאפשר לממשלה להצטייר כ"רפורמטורית", אלא כפושעת ההורסת את המדינה, והרס מערכת המשפט הוא רק ההתחלה.

מה קורה כאן? אנו נותנים לגיטימציה לסדר היום הביביסטי של "רפורמה", מונח חיובי, כי מי לא רוצה "רפורמה", במקום להשליט את סדר היום לפיו גנבים לא יכולים לשנות סדרי משפט

עניין אחר: חוק הגיוס. המונח הזה מעיד שכאילו מדובר בכך שהחרדים יגויסו, בעוד שהאמת היא שזה חוק ההשתמטות מגיוס, וכך יש לקרוא לו. "חוק הגיוס" מפיץ את התובנה כאילו החרדים מצטרפים לנשיאה בנטל בעוד שהם רוצים דווקא לקבע את השתמטותם.

ההתמכרות לסדר היום הביביסטי בא לידי ביטוי שכל ההפגנות שלנו הם נגד משהו ולא בעד משהו. כרגע, אנו מפגינים נגד "הרפורמה", כלומר: עצם ההפגנה נגד "רפורמה" שהוא מונח חיובי, שם אותנו בצד השלילי של המשוואה.

כדי לדעת בעד מה אנו צריכים להפגין ולהילחם, אנו צריכים להבין מה שורש הבעיה, ושורש הבעיה הוא שמחנה שלם בתוכנו חושב ששחיתות זה סבבה. הוא בכלל לא חושב שיש בעיה שנאשם בשוחד הוא ראש ממשלה, ושגנב מורשע נלחם על מקומו סביב שולחן הממשלה.

כלומר: החינוך נכשל.

מערכת החינוך שלנו לא הצליחה להקנות לתלמידינו את ערכי היושרה הבסיסיים ביותר. גנבה איננה "ערך יהודי". "מדינה יהודית" איננה מסגרת לשחיתות, שלא לדבר על הדת היהודית המרוקנת מכל תוכן דתי ערכי.

כדי לדעת בעד מה אנו צריכים להפגין ולהילחם, אנו צריכים להבין מה שורש הבעיה. ושורש הבעיה הוא שמחנה שלם בתוכנו חושב ששחיתות זה סבבה ובכלל לא חושב שיש בעיה שנאשם בשוחד הוא רה"מ

כלומר: מה שצריך לעשות כבר עכשיו זה להקים גוף, אולי בתוך המכון לדמוקרטיה, שיעסוק בשיקום החינוך בבתי הספר. לא צריך להמתין עד שנחזור לשלטון. גם מכון קהלת לא חיכה, והכין את התשתית להפיכה מזמן. כך צריכים לעשות גם אנחנו.

הבעיה בחינוך איננה רק הכישלון בהקניית ערכי המוסר והיושרה הבסיסיים ביותר, אלא בקיומם של זרמי החינוך המגזריים. כבר מגיל אפס הילד הישראלי "היהודי" נכנס לתוך תבניות של פירוד ושנאה. מי שרוצה לבנות עם אחד, לא יכול להכניס את התלמידים לתוך תבניות של פירוק עוד לפני שהם עומדים על דעתם. יש לאחד את כל זרמי החינוך לחינוך ממלכתי אחד, ולהחזיר לקדמותו את כבודו המשוקץ של כור ההיתוך.

כאשר המחנה שלנו מדבר על ממלכתיות, זה ערך הנתפס כשלילי במחנה האחר כי הוא מגזרי. הוא לא רואה לנגד עיניו את טובת המדינה אלא את טובת המגזר. במילים אחרות: למען "ההתיישבות הצעירה" על גבעות יהודה ושומרון הוא מוכן להקריב את היחסים האסטרטגיים עם ארצות הברית. למען דמוגרפיה מגזרית הוא מוכן לוותר על העלייה, וגם לעודד הגירה של מי שאינו משתייך למגזר.

אה אוקיי pic.twitter.com/uhaimrCkin

— Ilan Lukatch???? 'לוקאץ (@IlanLukatch) February 17, 2023

כלומר: הטרנספר הוא לא רק נגד הפלסטינים, אלא גם נגד כל מי שאינו מן המגזר.

יש קבוצת וואטסאפ הנקראת "חדשות המגזר". כאשר נתקלתי בה בפעם הראשונה חשבתי שזאת קבוצה של ערבים ישראלים, הרי מי יותר "מגזר" מהם? אבל התברר לי שזאת קבוצה של מתנחלים. בלי שנרגיש, הערבים הפכו לישראלים, והמתנחלים "למגזר". הם לא רואים בהשתייכות לישראל את מרכיב הזהות הבסיסי שלהם, אלא בהשתייכות "למגזר".

מה שצריך לעשות עכשיו זה להקים גוף, אולי בתוך המכון לדמוקרטיה, שיעסוק בשיקום החינוך בבתיה"ס. לא צריך להמתין שנחזור לשלטון. גם מכון קהלת לא חיכה, והכין את התשתית להפיכה מזמן

הכישלון הגדול של נפתלי בנט היה, שהוא חשב שאם יעניק ליהדות הפוליטית את משרד ראש הממשלה הם יילכו אחריו. אבל הם העדיפו חשמל להתנחלויות מבודדות על פני ניהול המדינה.

ההזדהות עם המגזר ולא עם המדינה היא סיבת המתחים בין צה"ל למתנחלים וסיבת המאבקים על משרד הביטחון.

הצורך באיחוד כל זרמי החינוך הוא הצורך בשיקום ערך הממלכתיות והקנייתו לדורות הבאים.

בעוד שמגזר אחד רוצה "רק" לגרש את המגזר האחר, במגזר החרדי/חרדלי כבר אוחזת רוח של שמחה שסופה של ישראל מתקרב. הרב יעקב זיסהולץ הברסלבי לא מצליח לכבוש את התרגשותו מהרעיון שהרפורמה המשפטית תשים קץ למדינת ישראל. הוא אומנם "אוהב" כל יהודי, אבל מבחינתו ניתוח כואב, אפילו בלי הרדמה אם צריך, שיסלק את הערב רב – כלומר: אנחנו – מחויב המציאות וידרוש קורבנות.

וזאת רק דוגמה אחת. החינוך הסקטוריאלי מוביל להשמדת ישראל, כאשר בסקטור החרדי/חרדלי רואים בסופה של המדינה תוצאה רצויה ואפילו משמחת.

הצורך בחוקה סוף סוף הוא מובן מאליו, אבל בכל זאת לא מדברים בו.

ראשי המחאה חייבים כבר אתמול להתכנס כדי לקבוע את סדר היום הלאומי, ולא להשאיר אותו לביביסטים.

הרב זיסהולץ לא מצליח לכבוש את התרגשותו מהרעיון שהרפורמה המשפטית תשים קץ למדינה. הוא אומנם "אוהב" כל יהודי, אבל מבחינתו ניתוח כואב, אפילו בלי הרדמה, לסילוק הערב רב – אנחנו – מחויב המציאות

אין כמו משבר טוב כדי להעלות את סדר היום הנכון לפני הציבור. על מה על נלחמים, ולא נגד מה. גם זה חשוב, אבל לא מספיק. כאשר נדע על מה צריך להילחם – אז יבואו המיליונים.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.