מאמר מעניין עם השלכות מעציבות מאוד. אם מיעוטים, או כל אזרח מחוץ למיינסטרים, לא יוכל לסמוך על אמינות עובדי במדינה, ובמיוחד עובדי רווחה, אזי שאנחנו כפסע ממציאות סטאליניסטית. מיותר לציין שכל מה שקורה מעבר לקו הירוק חוזר לרדוף אותנו כאן. בקיצור, עוד מוסד שאמינותו רוסקה על-ידי הממשלה שלנו בשם הביטחון.

כל הכבוד! משהו שהיה צריך להיכתב ולהתפרסם זה מכבר.
נקודה בקשר למחאה: כל עוד המחאה לא תכיר בבעיית הכיבוש ולא תכלול את הכיבוש בדרישותיה, כל איומיה יהיו איומי סרק, בלוף שייחשף באמצעות מבצע בעזה. ובעצם המחאה לא תוכל להציב אלטרנטיבה לביטחוניזם, שהוא מחלתן של כל המפלגות כרגע.

אני שב וקורא את תגובך ולא נראה לי שהבנת את נושא המאמר. אדרבא, נראה שמשלח ידך הוא להסיח את תשומת הלב מנלוזותם ואלימותם של אנשי שלומך.
ממחלפותיך המהודרות ומנכונותך להתבזות בניסיון נואל להצניע את האמת המכוערת, נראה שמישהו מעריך מאוד את שירותיך ומתגמל אותך כראוי. הרי לך גילוי נאות שראוי היה שתעשה. (ע"ע https://www.zman.co.il/377955/)
מה לעסקי הנדל'ן של חתים ועפרונים ולהתנחלותם המסוכנת והעוינת של גזענים משיחיים במוסדות המדינה? מה לאטימולוגיה של חברון ולטיהור אתני?
מצדך, גילוי נאות נאות באמת היה אמור להיות כך: 'הנני חלק מאותה קבוצה שמנסה לעצב את היהדות בדמותה הקרתנית והשתלטנית ולהפוך את ישראל למקום חשוך שאוכל את יושביו – בדיוק כמו חברון

כתבה מרתקת. רק חסר בה פרט אחד: אייבי נתן היה הגיבור של אחד הסרטים הגדולים ביותר שנעשו בישראל – כל ממזר מלך של אורי זוהר (1968). הסרט הופק לכבוד חגיגות הניצחון במלחמת ששת הימים, אך הוא סאטירה חריפה על המיליטריזם הישראלי. גם גילם אותו עודד קוטלר.

השאלה היא גם מה זה אומר על הממשלה שקראה לעצמה 'השינוי', שמכונה 'שמאל' ב'מלא-מלא', למרות שפעלה בדיוק כמו כל ממשלה ישראלית לפניה-ואחריה.
ומה זה אומר על הצפוי לנו אחרי חילופי השלטון הבאים שאנחנו מצפים להם? – רק ממשלות 'עוד-ועוד'.