הקונספציה שאפשר להגיע לפשרה בת קיימא בנוגע לבליץ החקיקה המכונה על ידי חלק רפורמה ועל ידי אחרים הפיכה – שגויה ביסודה. לא מדובר במחלוקת על סעיפים כאלו ואחרים שאפשר לשנות אלא במשבר אמון מוחלט בין ציבור ענק ובין השלטון. משבר אמון שאין דרך חזרה ממנו.

קונספציית הפשרה בנוגע לבליץ החקיקה המכונה ע"י חלק רפורמה וע"י אחרים הפיכה – שגויה ביסודה. לא מדובר במחלוקת על סעיפים כאלו ואחרים שאפשר לשנות אלא במשבר אמון מוחלט בין ציבור ענק ובין השלטון

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

אזרחי ישראל גילו לתדהמתם שבפרק זמן של חודשיים, בלי טנקים ברחובות, אפשר להסיר כל מכשול מפני כפייה דתית, אפליה מגדרית ורדיפה פוליטית. הם גילו שתוך חודשיים של מתקפה פסיכוטית על כל הישגי החברה והמדינה ב-75 שנה האחרונות, שאפשר להביא את הכלכלה לסף קריסה, לפגוע בכוננות המבצעית של צה"ל, לסכן את כל היחסים הבינלאומיים עם בנות הברית בעולם ולנתק את מחוייבות יהדות התפוצות למדינת ישראל.

אם לא די בכך, נדמה שלא הייתה הזדמנות אחת לסובב את הסכין באמון המדמם שלא מוצתה על ידי חברי הקואליציה. מהמתודיות הדורסנית הקרה של שמחה רוטמן, דרך ההבטחה המקסימה של בצלאל-מצעד-הבהמות-גאים-בהדתה-אפרטהייד-בלידה-למחוק-את-חווארה-סמוטריץ להגן על הזכויות שלנו, 40 רימוני ההלם שנזרקו ישירות על גופם של מפגינים אחרי ששר הפיתות הגיע לשטח ועד לפורים שמח לכו לעזאזל של שלמה קרעי.

אזרחים שהיו עסוקים יותר מכל אזרח אחר ב-OECD בלעבוד ולשלם מיסים ולעשות מילואים ולהסיע את הילדים לשיעורים פרטיים, התעוררו פתאום לגלות עד כמה שברירי המשטר הפרוטו-דמוקרטי הישראלי. ובמקביל, הממשלה שחשפה בפניהם את זה תוך כדי הסרת כל רסן לכוחה, עושה פרומו לציבור שכל הסיוטים שלו על איך נראית מדינה בה אין לו הגנה על זכויות אדם ואזרח הם לא רק בראש שלו, אלא תוכנית הפעולה של הממשלה.

אזרחי ישראל גילו לתדהמתם שבפרק זמן של חודשיים, בלי טנקים ברחובות, אפשר להביא את הכלכלה לסף קריסה, לפגוע בכוננות המבצעית של צה"ל, לסכן את כל היחסים הבינלאומיים ועוד

עולם הסטארטאפים וההון סיכון, שכולו מבוסס על ניתוח מגמות והערכת סיכונים, הגיב מהר כי הבינו שאין שום דבר שימנע ממשלה חסרת מעצורים להלאים כספים. תוך שבועות בודדים ההבנה התפשטה בקרב עוד ועוד ציבורים. אין דרך חזרה לא ממשבר באמון ולא מהשיעור באזרחות שקיבלו מיליונים.

במצב הזה התסריט שבו מאות אלפים באופן קבוע חוסמים כבישים, שובתים ומשבשים את חיי השגרה במחאה הוא התסריט האופטימי, כי המשמעות שלו היא שיש מספיק תקווה כדי שאנשים יישארו וימחו. מתוך ההמונים האלו עולה פתאום דרישה לחוקה. יש הבנה שאי אפשר לחזור למה שהיה כי מה שהיה, היה פרוץ והפקיר זכויות אדם ואזרח ללא הבדל דת גזע ומין – ציפור הנפש של הציבור הליברלי – לרצון הטוב של נבחרי ציבור ושופטים.

במידה שיקודם "מתווה" כזה או אחר שעוסק בסעיפים ולא בשיקום האמון של הציבור בשלטון, הוא יכשל. יתכן שהוא ירגיע את חסימות הכבישים ויתכן שמקבלי החלטות יטפחו לעצמם על השכם, אבל זה יהיה מצב חמור בהרבה.

יש הלימה בין הציבור היצרני והציבור שמוחה. מתוך מאות אלפי מפגינים יש את מי שבמקצועות עתירי ידע, והם האנשים הכי ניידים בעולם. הם לא חייבים לחיות בדיקטטורה והם לא חייבים להתנדב בה.

במידה שיקודם "מתווה" כזה או אחר שעוסק בסעיפים ולא בשיקום אמון הציבור בשלטון, הוא יכשל. יתכן שירגיע את חסימות הכבישים אבל זה יהיה מצב חמור בהרבה

מספיק שכמה עשרות טייסים לא מוכנים להתייצב למילואים, והכוננות המבצעית של מדינת ישראל נפגעה אנושות. יש בישראל 190 אנדוקרינולוגים על מעל חצי מיליון סוכרתיים. מספיק שמאה מהרופאים האלו מחליטים לארגן לעצמם פלושיפ עד חלוף זעם, ומערך הטיפול בסכרת בארץ קורס. המשמעות של זה היא קטיעת גפיים, עיוורון ומוות המוני. אלו סכנות הרבה יותר משמעותיות לחיי אזרחי ישראל מאשר כל פוגרום ששר הפיתות יכול להרים, כפי שראינו בפרעות מאי 2021.

אנחנו ברגע היסטורי, גם בתולדות המדינה אבל גם בפרספקטיבה של היסטוריה יהודית. היסטוריה עם תובנות סוציולוגיות ופוליטיות שנותנות חומר למחשבה: גלות בבל לא קרתה במכה. היא התרחשה בשני גלים. הגלות הראשונה, גלות יהויכין, הייתה גלות של אליטה. מלך יהודה, יהויכין, גלה לבבל ושמר על הסטטוס שלו. הוא לקח איתו את ההון, ההנהגה הצבאית וגם ההייטק של התקופה – החרשים ומסגרים.

ביהודה לא נותרו "זולת דלת עם הארץ" (מלכים ב כד). לכאורה הכל היה בסדר. נותרו אנשים ובית מקדש ומלך אחר, צדקיהו, ביהודה. אבל כשהבבלים חזרו שוב, כשאותה אליטה כבר לא הייתה כאן – הם ביצעו טבח אכזרי וחורבן מוחלט.

אם תקודם "פשרה" שמטרתה להחזיר מראית עין של שגרה מבלי שישוקם באופן יסודי אמון הציבור בשלטון ובמשטר הדמוקרטי ויכולתו להגן על זכויותיו (בין השאר באמצעות חוקה) אנחנו מסתכנים בגלות יהויכין השנייה.

אפשר לצקצק על נפולת של נמושות או לטעון שעדיף לשתות רעל אך זה לא ישנה דבר למי שממשלה פוסט-ציונית משיחית ריסקה לו את האמון שהמדינה שאבותיו יסדו ועליה נלחם תגן על כבודו וחירותו.

מספיק שכמה עשרות טייסים לא יתייצבו למילואים, והכוננות המבצעית תיפגע אנושות. יש בישראל 190 אנדוקרינולוגים על מעל חצי מיליון סוכרתיים. בלי מאה מהם מערך הטיפול בסכרת יקרוס

בגלות יהויכין השנייה זה לא יהיה מלך בבל שיגלה את את גיבורי החיל, החרש והמסגר "לעזאזל", אלא שמחה רוטמן, יריב לוין ובנימין נתניהו.

ניצן ויסברג, מרצה ויועצת למתודולוגיית חדשנות design thinking ופעילה חברתית בתחום החינוך. עבדה כפרופסור יועצת באוניברסיטת סטנפורד לפני שחזרה לארץ וגילתה שארצה שינתה את פניה. כיום היא חיה בהוד השרון עם אישה היקר וארבעת ילדיהם.