רעידת האדמה המשפטית העוברת על ישראל, זו שגרמה להתפרצות געשית של ההגמוניה האליטיסטית המאוימת, המנווטת את ישראל 75 שנה והמאיימת להבעיר הכל, הינה תוצר מציאות פתולוגית. זו מציאות בה מדינה מאז היווסדה מתקיימת ללא ליבה אידאולוגית מוסכמת, המאפשרת לה תוחלת חיים במציאות מורכבת כמדינת לאום יהודית. סקירה וכיוון לפתרון

לאחר 75 שנות עצמאות התפרצה ברעש גדול פצצת השהייה שהוטמנה בדמוקרטיה הישראלית נטולת החוקה. דמוקרטיה שהוקמה ללא תשתית ערכית משותפת ומוסכמת. וזו פצצה המאיימת לכלותה.

לאחר 75 שנות עצמאות התפרצה ברעש גדול פצצת השהייה שהוטמנה בדמוקרטיה הישראלית נטולת החוקה. דמוקרטיה שהוקמה ללא תשתית ערכית משותפת ומוסכמת

לאחר עשרות שנים של התנהלות במציאות לא ממש נורמלית, הרוב הציוני, שחלקו הפך לפוסט ציוני, לא השכיל לגבש לעצמו עקרונות יסוד משותפים לאתגר המורכב והמסובך הטמון בהגדרה המשפטית המעט אוקסימורונית "מדינה יהודית-דמוקרטית".

דורות ההמשך של ההגמוניה ההומוגנית שהובילה את הקמת המדינה, שמנהיגיה היו בעיקר יוצאי מזרח אירופה, התמקמו לרוב על קו רצף פוליטי ציוני-סוציאליסטי. זהו הקו שאפיין את הזרם המרכזי אשר שלט ללא עוררין בכל רשויות המדינה ומוסדותיה בעשורים הראשונים לקיומה.

מונופול שלטוני זה שלח שורשים עמוקים ועיגן את אחיזתו בכל מערכות המדינה, בכלכלה, בביטחון, בהתיישבות הכפרית והאורבנית המרכזית, באקדמיה, בתקשורת, במערכת המשפט ובגופי האכיפה. אחיזה זו, באדיבות מנהיג הליכוד מנחם בגין ("יש שופטים בירושלים") שרדה את מהפך 77', והפכה אותו למהפך דקלרטיבי ללא מהות ממשית.

כך נוצרה מציאות חולנית שהעצימה שאלת יסוד איתה אנו מתמודדים לראשונה מאז קום המדינה:

כיצד במדינה משונה, בה קיים ואקום אידאולוגי מעקרונות יסוד שלא גובשו לכדי חוקה מוסכמת, מתמודדים עם הגמוניה. כזו שעל אף שאיבדה אלקטורט, לא איבדה את אחיזתה במנגנוני השלטון הלא נבחרים, ושאבה באמצעותם אל תוך הוואקום את אג'נדת השמאל. אג'נדה שהופכת בהדרגה לפוסט לאומית.

המונופול השלטוני הציוני סוציאליסטי שלח שורשים ועיגן אחיזתו במערכות המדינה, בכלכלה, בביטחון, בהתיישבות המרכזית, באקדמיה, בתקשורת, במערכת המשפט ובגופי האכיפה

אג'נדה זו היא תגובת נגד מתגוננת לביטויי הקצנה דתית של אי שוויון בנטל, ותפיסות מעוותות וחשוכות הנתלות ביהדות, שמצאו להן לעיתים מקום בקרב הרוב היהודי החדש המתגבש עם השינוי הדמוגרפי.

אלה תפיסות שהועצמו והכתימו את ערך הלאומיות. לא ייפלא שקבלן הביצוע הזמין והאפקטיבי להתגוננות ההגמוניה מפני "עריצות הרוב היהודי המאיים", היה בג"ץ, שסלל לעצמו כביש עוקף דמוקרטיה פרלמנטרית שאיפשר לו לפקח ולהכתיב ל"רוב הסורר" את ערכיו והשקפותיו.

שורש התפרצות געש המרי של ההגמוניה האליטיסטית ישראל 2023

זו בעצם סוגיית היסוד: המחדל הנורא שהביא אותנו עד הלום ובא לידי ביטוי בהתפרצות הגועשת של המחאה – סימפטום לחולי המובנה איתו החברה הישראלית לא השכילה להתמודד מעולם.

ישראל אינה "מדינה נורמלית": היא נולדה בלידה חפוזה, בניתוח קיסרי מסובך ושותת דם, כשכל משאביה מופנים למלחמת קיום והישרדות בסביבה עוינת מאז ועד היום.

רעידת האדמה המשפטית העוברת על ישראל, זו שגרמה לזרימת הלבה של ההגמוניה האליטיסטית המאוימת, היא תוצר מובהק של מציאות פתולוגית, בה המדינה מאז היווסדה מחוברת למכונת אקמו מאולתרת, ללא ליבה אידיאולוגית מוסכמת של עקרונות יסוד המעוגנים בחוקת על. כאלו שיאפשרו תוחלת חיים  למדינת לאום ייחודית.

לא ייפלא שקבלן הביצוע הזמין והאפקטיבי להתגוננות ההגמוניה מפני "עריצות הרוב היהודי המאיים", היה בג"ץ. זה סלל לעצמו כביש עוקף דמוקרטיה פרלמנטרית, שיפקח ויכתיב ל"רוב הסורר" את ערכיו והשקפותיו

הלאומיות היהודית הלא מוסכמת הזו התקיימה בראשיתה על שאריות הפולקלור, התרבות והמסורת היהודית, כשעוד היו נטועים בדור המייסדים ההגמוני. זאת בצירוף הערכים הסוציאליסטים שהביא איתו ממזרח אירופה הגרעין המרכזי שהוביל את הקמת המדינה.

אותם אלה שנותרו עם חווית זיכרון בית האבא/סבא, וייסדו כאן "יש מאין" תרבות עברית יהודית מופלאה ומקורית, שבאה לידי ביטוי בין היתר גם בלימודי תנ"ך ובשינון טקסטים מכתבי הקודש בבתי הספר בחינוך הכללי, גם אם בפרשנות לא דתית.

התוכן היהודי שלא גובש – נכחד. הדור ששאף לבנות מודל של יהודי חדש, נאסף אל אבותיו והותיר את דורות ההמשך כאשר הם נטולי זיכרון מורשת אבות, ללא תוכן ממשי.

מנגד, היהדות ותכניה הופקדו בידי האורתודוקסיה הדתית חרדית, שחלקה מאמץ עדיין גישה גלותית. גישה שהשחרור ממנה איפשר לתנועה הציונית להקים מדינה. אך משזו קמה, ישראל לא עברה לשלב המתבקש הבא: לספר לעצמה מחדש את הסיפור היהודי הפוסט-גלותי, במציאות של עצמאות לאומית מדינית, באופן שישמר את הנרטיב הציוני.

הדיסוננס הזה שלא איפשר גיבוש זהות יהודית משותפת, הוביל את ישראל לעידן פוסט אידאולוגי והותיר חלל אותו מילא נגיף ה"האני", שהכה שורש בכל חלקי החברה הישראלית.

מימין ומשמאל החליף ה"אני" את ה"אנחנו". האישי את הלאומי.

כך, הרוב היהודי שהיה פעם ציוני והצליח איכשהו לשרוד ולתרגם עצמו לרוב פוליטי, נעלם ונקלע למלכוד חולני, כשהוא מחולק לשני גושים חולים: גוש יהודי וגוש ישראלי, שאט אט הפך ליותר ויותר "ישראלי" בהיבט האזרחי הפוסט לאומי.

הרוב היהודי שהיה פעם ציוני והצליח לשרוד ולתרגם עצמו לרוב פוליטי, נעלם ונקלע למלכוד חולני, כשהוא מחולק לשני גושים: יהודי וישראלי, שהפך בהדרגה יותר "ישראלי" בהיבט האזרחי הפוסט לאומי

בכל אחד מהגושים ישנו באג פתולוגי:

• בגוש היהודי – הלאומי חבר לגלותי: הגוש הפוליטי המכונה "מחנה לאומי", חבר למפלגות החרדיות שהפכו ללשון מאזניים מכריעה ומעצבת במאבק הבין גושי המיותר.
• מנגד, הגוש "הישראלי" – גוש השמאל האזרחי, דור ההמשך של האליטות שהקימו את המדינה, פיתח אנטגוניזם כלפי היהדות בתרגומה המעוות. אנטגוניזם שגלש גם לפן הלאומי-ציוני, ולאימוץ תוכן אזרחי פרוגרסיבי.

כך הגוש הישראלי לגווניו: הלייט ציוני החדש, הפרוגרסיבי והפוסט ציוני, חברו לאנטי-ציוני וקיבלנו את תמונת קואליציית "השינוי ריפוי", אליה הצטרפה קבוצת מיעוט אליטיסטית מהציונות הדתית, הסובלת מפיצול אישיות היברידי, תוצר של חיבור סוציולוגי-עמוק לאליטת האחות של מה שהיה פעם שמאל ציוני.

העיסה החולנית הזו חברה למפלגות הפלג האסלאמי האנטי-ציוני ולאחים החדשים המוסלמים, כלשון מאזניים מכריעה ומשפיעה. חיבור שנועד לשמור על הכביש שעקף את הצבעת הרוב היהודי ששינה את צבעו, והפך בעיניהם לחרדי דתי ומאיים.

אלא שעתה, לראשונה מאז קום המדינה, כתגובת נגד לקואליציה הנשענת על מפלגות אנטי ציוניות, התגבש רוב יהודי מלא. רוב, שמאיים לעלות בדחפור D9 אימתני על כביש עוקף דמוקרטיה פרלמנטרית שנסלל על ידי אהרון ברק בשנות התשעים של המאה הקודמת. מהלך שאולי יאפשר סוף סוף לגוש היהודי המאיים לשלוט לראשונה מאז קום המדינה.

עתה, לראשונה מאז קום המדינה, כתגובת נגד לקואליציה הנשענת על מפלגות אנטי ציוניות, התגבש רוב יהודי מלא. רוב, שמאיים לעלות בדחפור D9 אימתני על כביש עוקף דמוקרטיה פרלמנטרית שנסלל על ידי אהרון ברק

שימו לב, בנימין נתניהו הוא שחקן משנה כאן, כאיש שהצליח להנציח את גוש המחנה הלאומי בשלטון גם אם לא בתרכובת של ימין מלא.

האיום המוחשי בשליטת דמון הגוש היהודי "המלא", שנוצר כאן לראשונה, והאופן בו לאחר 75 שנה עומדת הרפורמה להדיר את ההגמוניה כליל מהשלטון, ניקזו את כל מוגלתה החוצה, כהר געש מתפרץ. כך נחשפנו לתמונת החולי, לחרדיות חילונית-קנאית-אזרחית, שהתפרצה באחת, זועקת וצורחת עצמה לדעת, וכמו "אחותה" החרדית-דתית, בשוליה המתרחבים אנשיה מניפים דגלי אש"ף ומאיימים להבעיר את הכל.

כך נחצו כל הקווים האדומים במאבק בשלטון הדמוני שהאליטה המאוימת ציירה לעצמה, תוך שהיא חושפת פצע שנפער בתוכה, כמו גם ואקום אידיאולוגי שהתמלא לפתע בתוכן  חוויתי-"ערכי". תוכן שהעניק סוף סוף משמעות קיומית לחיים אפורים של אליטה שבעה. אותן חגיגות קרנבל מחאה, אותן חוגגים בהנאת פולחן ממכרת בהפגנות מוצ"ש יצירתיות שהפכו כמעט לטקס דתי מהנה, בדומה לחוויית ליל שבת היהודית.

אומת סטארט-אפ

"הקידוש האזרחי" שמקדשים בכל מוצ"ש, אלה שחלקם ספק אם היו חותמים כיום על מגילת העצמאות (כפי שהחרדים מן הסתם לא היו חותמים כיום על כל חלקי התנ"ך), מבקשים להפוך את ישראל, בעל כורחה, למדינה אזרחית נורמלית במציאות לא נורמלית של מדינת לאום.

כך נחצו הקווים האדומים במאבק בשלטון הדמוני, שהאליטה המאוימת ציירה לעצמה, ונחשף ואקום אידיאולוגי שהתמלא בתוכן  חוויתי-"ערכי" שהעניק משמעות קיומית לחיים אפורים של אליטה שבעה

נביאי הזעם בגוש האזרחי הנאור מרגישים "שלוקחים להם את המדינה" מהידיים. מדינה שעיצבו ויצרו כדי להעבירה לידי רוב יהודי חשוך ונבער. רוב שמבקש לראשונה לשלוט ולנטרל את מערך רגולציית-העל הלא נבחרת של האליטה ההגמונית. זו שהציבה בכל מנגנוני השלטון שומרי סף שאמורים למנוע את הפיכת ישראל ל"דיקטטורה יהודית חשוכה".

פרץ הפניקה והפחד הקמאי הבלתי נשלט מאימת הרפורמה עלולים להרחיב את השוליים הפוסט ציוניים בגוש הישראלי, ולהוביל  חלילה למדרון שצליליו כבר נשמעים, בניסיון להכתיב לכולנו טקסט פוסט-לאומי חדש למגילת עצמאות מדומיינת.

מגילת העצמאות המעודכנת

‏בארץ ישראל הקמנו את ה-Start-Up Nation, ‏אליה זרמו משקיעים, בה יצרנו חברות הזנק אותן הורשנו באקזיט לעולם כולו.

ולא,

"בארץ־ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי".

 מה הפלא שהאיום הקיומי המוצג על אומת הסטארט-אפ הוא בריחת משקיעים, ולא איבוד התלכיד הערכי יהודי ציוני שהיה פעם משותף לכולנו?

עיוות יהדות מכאן, ופוסט לאומיות משם, שהזינו זה את זה, הצמיחו את חוליי החברה שהתפוצצו עכשיו ברעש גדול והקרינו לכל גופי המדינה: צבא, משטרה, ממשלה, כנסת ומערכת המשפט.

פתרון מוצע-ניתוח חרום לאומי מציל חיים

המשבר החוקתי הגדול הוא הזדמנות לחולל ניתוח חירום מהיר ומציל חיים, שיאפשר להשתיל בגוף מבוגר ומשוסע לשבטים עקרונות לגיבוש זהות יהודית ישראלית משותפת. כזו השואבת את ערכיה ממורשת ישראל. כזו, שיש בה מקום וביטוי לכולנו: דתיים חילוניים מסורתיים חרדים ואחרים מימין ומשמאל.

זהות שתהווה בסיס לחוקת על מוסכמת שתאפשר לשבט הישראלי-אזרחי לחזור להיות יהודי, ולשבט היהודי להיות ישראלי.

כך נוכל לעגן לנצח בחוקת יסוד את קיומה של ישראל כמדינה יהודית ואת החוקים המשרתים קביעה זו, לצד עיגון המשטר הדמוקרטי וזכויות היסוד הנובעות ממנו שאינן מכרסמות בהגדרתה הייחודית של ישראל כמדינת לאום יהודית. כך נבקיע את חומת השסע שבתוכנו ונציל אותנו מעצמנו. אם לא נחולל את המפץ הזה, ישראל עלולה לקרוס את תוך עצמה.

בנצי גיספאן הוא בוגר מדעי המדינה, פילוסופיה ומשפטים, לשעבר יו״ר, מנכ״ל ובעלי קבוצת "מתחתנים", עו״ד ואיש עסקים, מיוזמי תנועת ״מתחברים - יהדות ישראלית״, שהציעה פלטפורמה רעיונית לזהות יהודית-ישראלית. פרסם מאמרים ומקאמות בעיתונות, כותב בימים אלה ספר פרשנות יהודית-ישראלית למקרא