יצחק הרצוג הוא נשיא בן נשיא ונצר לשושלת בוררים ציונית, שמשגשגת כבר דורות על מצע מזין של פריבילגיות וקירבה למוקדי הכוח.

הוא מכיר היטב ומקרוב את ההיסטוריה של מוסד הנשיאות בישראל ואת פשר ההטיות השונות של השורש פש"ר. הוא איש של פשרות שיודע איך אפשר לשמור על כל האפשרויות פתוחות. הוא בטח מתקלח תמיד רק במים פושרים.

כשהרצוג נכנס לתפקיד, הוא ידע שלצד אריזה מכובדת, תנאי העסקה נוחים ותואר מרשים, שגרת יומו תורכב בעיקר מקבלות פנים מייגעות, טקסים שלא מעניינים איש, לחיצות ידיים, הזדמנויות צילום ודקלום חצי אוטומטי של קלישאות ציוניות, שאין להן הרבה קשר לחיים עצמם. כלומר סדר יום שלא שונה בהרבה מסדר יומו כשהיה יו"ר הסוכנות היהודית, רק עם טייטל יותר נוצץ ושיפור בתנאים. מהלך קריירה סביר בקסטה שלו.

אבל הרצוג גם בטח ידע, שכמעט לכל נשיא מזדמן במהלך הכהונה רגע מכונן, בעל משמעות היסטורית שחורגת הרבה מעבר לפשרות הפושרות.

אצל רובי ריבלין, הנשיא שכיהן לפני הרצוג, זה קרה ב-2014. ריבלין – שגדל בלב הבייס הירושלמי של תנועת החרות – היה הנשיא הראשון שהשתתף בעצרת לזכר הנרצחים בטבח כפר קאסם, ביטל הופעה של עמיר בניון במשכן הנשיא (בגלל השיר "אחמד אוהב ישראל"), ואז התנגד בפומבי לחוק הלאום.

נשיא המדינה ראובן ריבלין מבקר בכפר קאסם ומשתתף בטקס לציון 58 שנים לטבח כפר קאסם, 26 באוקטובר 2014 (צילום: מרק ניימן/לע"מ)

אחרי שסומן על ידי הימין שבערוגותיו גדל כ"שמאלני בוגד" (הופצה תמונה שלו במדי אס-אס, כמקובל) הוא נשא את "נאום השבטים" המפורסם, שבו תיאר את ישראל כמדינה המפוצלת לארבעה שבטים – חילונים, דתיים, חרדים וערבים – שפעורה ביניהם תהום, ושבעתיד הקרוב יהיו פחות או יותר שווים בגודלם.

ריבלין הזהיר שאם לא תימצא דרך ליישב את המחלוקות וליצור "תקווה ישראלית חדשה", הפערים האלה יקרעו את המדינה מבפנים. זה היה הרגע המכונן שלו, שנראה היום אקטואלי במיוחד.

ריבלין הזהיר שאם לא תימצא דרך ליישב את המחלוקות וליצור תקווה חדשה, הפערים יקרעו את המדינה מבפנים. זה היה הרגע המכונן שלו, שנראה היום אקטואלי במיוחד

שמעון פרס שקדם לריבלין היה עסוק בבית הנשיא בעיקר בהפצת חזון "מזרח תיכון חדש" ההיפי שמזוהה איתו ובהתענגות על הכבוד ועל אהבת הבריות אליהם ייחל כל חייו.

על משה קצב עדיף לא להרחיב את הדיבור.

עזר ויצמן העז להזמין את יאסר ערפאת לביקור פרטי ושנוי במחלוקת בביתו בקיסריה, זמן קצר אחרי שנתניהו נבחר לכהונה הראשונה ב-1996. יצחק נבון איים בהתפטרות אם לא תוקם ועדת חקירה לאירועי סברה ושתילה ב-92'. אפרים קציר השאיר לנו ב-73' את מורשת "כולנו אשמים" של מלחמת יום כיפור.

נשיא המדינה אפרים קציר ב-1973 (צילום: IPPA, אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית)

כשהרצוג הבין שההיסטוריה מניחה לפתחו את הרגע המכונן של כהונתו כנשיא, הוא נדרש לבחור בין שתי אסטרטגיות פעולה, שלוטשו ושוכללו לכדי אמנות על ידי בני משפחתו.

כשהרצוג הבין שההיסטוריה מניחה לפתחו את הרגע המכונן של כהונתו כנשיא, הוא נדרש לבחור בין שתי אסטרטגיות פעולה, שלוטשו ושוכללו לכדי אמנות על ידי בני משפחתו

מסלול אחד שמשפחת הרצוג התמחתה בו לאורך הדורות הוא מציאת הפשרה הגואלת. הוצאת הערמונים מהאש וחילוץ הסמטוכה מהקוועטש. תמיד תוך ביצוע תרגילי להטוטנות משפטית, שהם הדי-אן-איי של משרד עורכי הדין המשפחתי הענק "הרצוג פוקס נאמן". הכול על מנת למצוא את הנוסחה המבריקה, שתנמיך את גובה הלהבות ותשיב את הסדר על כנו.

כשבוז'י היה נער, הוא ראה את אביו, הנשיא חיים הרצוג, רוקח עם יעקב נאמן (שותפו לאימפריה המשפטית) את עסקת החנינה השנויה במחלוקת למעורבים בפרשת השב"כ, ומאוחר יותר נכנע ללחצים הכבדים שהופעלו עליו על ידי הימין הישראלי, כשקצב שלוש פעמים את עונשם של אסירי המחתרת היהודית שנדונו למאסרי עולם, כך שהם שוחררו לבסוף אחרי שריצו פחות משבע שנות מאסר.

גם דודו של בוז'י, יעקב הרצוג, היה להטוטן יצירתי כזה. הוא היה יועץ מדיני לראש הממשלה דוד בן-גוריון, שגריר בקנדה ומנכ"ל משרד ראש הממשלה בתקופת לוי אשכול וגולדה מאיר, וכמו דוד אחר של בוז'י – אבא אבן – הוא הצטיין ביכולות דיפלומטיות ובכישרון המשפחתי להתחבב על ראשי מדינות, כולל המלך חוסיין, הרבה שנים לפני שנחתם הסכם השלום בין ישראל לירדן.

הרב יצחק הרצוג (צילום: אפרים דגני, ביתמונה, הספרייה הלאומית)

הרב יצחק הרצוג, אביהם של אבא חיים ושל דוד יעקב, היה כוכב בשמי האומה עוד באירופה, ונבחר לכהונת הרב הראשי לישראל אחרי פטירתו של הרב קוק, למרות שהחזיק גם בתואר דוקטור – מה שעורר כבר אז חשדנות אצל החרדים. הוא תואר על ידי בני תקופתו כבעל אישיות רגועה המתרחקת ממחלוקת ונכונה תמיד לפשרות. תכונות שמתבררות כבעלות מוביליות גנטית מרשימה.

אבל גם אביו וגם סבו של בוזי' (שעל שמו הוא קרוי) הנחילו לנשיא הנוכחי עוד אופציה לפעולה, נדירה יותר, כאשר השעה מחייבת נקיטת עמדה נחרצת, ואין יותר דרך להתפשר.

הסב יצחק הרצוג השתתף בוועידה הבינלאומית הבריטית-יהודית-ערבית, שמכונה "ועידת השולחן העגול" בלונדון, ב-1939. בעקבות כישלונה פרסמה ממשלת המנדט את "הספר הלבן" שהגביל הגירה יהודית לארץ ישראל ורכישת קרקעות על ידי יהודים. הרב הרצוג קרע את הספר הלבן בהתרסה במהלך הפגנה, כשהוא קורא "עוצו עצה ותופר, דברו דבר ולא יקום, כי עמנו אל" – פסוק מספר ישעיהו, שיהפוך לימים לאחד ההמנונים הראשונים של גוש אמונים.

הרב הרצוג קרע את הספר הלבן בהתרסה במהלך הפגנה, כשהוא קורא "עוצו עצה ותופר, דברו דבר ולא יקום, כי עמנו אל" – פסוק מספר ישעיהו, שיהפוך לימים לאחד ההמנונים הראשונים של גוש אמונים

קריעת הספר הלבן על ידי סבא יצחק הייתה השראה לאבא חיים, כשהוא נשא ב-1975 בעצרת האו"ם את נאום התשובה של מדינת ישראל נגד החלטת האו"ם מספר 3379, שהגדירה את הציונות כגזענות, נאום שבשיאו חיים הרצוג קרע מעל דוכן הנואמים את ההחלטה שהתקבלה.

התקליט שמנציח את הנאום ההיסטורי של אביו ואת קריעת החלטת האו"ם ממוסגר ותלוי על הקיר בלשכתו של הנשיא הרצוג. הוא היה לנגד עיניו ממש כשנכנס לספיד-דייטינג עם נציגי ציבור בעקבות המשבר הנוכחי.

בניסיון למנוע את ההידרדרות הבלתי נמנעת, הרצוג הפעיל בבת אחת את שתי האסטרטגיות המשפחתיות, ירה משני הקנים: בהתחלה הוא ניסה למצוא נוסחה גואלת, שכל הצדדים יוכלו לחיות איתה.

כשהתברר שבנסיבות הנוכחיות זו משימה בלתי אפשרית, הרצוג ניתק מהפוליטיקה ומהאקטואליה ואולי לראשונה בחייו היישיר מבט אל ההיסטוריה. פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש שהוא עם ומתחיל לכתוב מתווה.

כשהתברר שבנסיבות הנוכחיות זו משימה בלתי אפשרית, הרצוג ניתק מהפוליטיקה ומהאקטואליה ואולי לראשונה בחייו היישיר מבט אל ההיסטוריה. פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש שהוא עם ומתחיל לכתוב מתווה

כשהנשיא הרצוג הציג את "מתווה העם" שלו לציבור בנאום לאומה שנשא ביום רביעי בערב, הוא שמר על ממלכתיות ועל איפוק, שהם צו השעה בנסיבות האלה. אבל מי שהקשיב לו היטב יכול היה להתרשם שאם האיש המתון מלידה הזה לא היה חושש מההשלכות המסוכנות של צעד רדיקלי כל כך, הוא היה נוהג כמו אביו עם החלטת האו"ם וכמו סבו עם הספר הלבן.

הוא היה שולף את הצעות החוק של לוין-רוטמן-נתניהו-קהלת, מעווה את פניו בגועל וקורע להן את הצורה. כמו שראוי לנהוג עם מסמכים שמסכנים את עתיד המדינה.

צילום מורחב של משפחת נשיא המדינה השישי חיים הרצוג, בביתו בהרצליה פיתוח. בצילום, עומדים מימין לשמאל- יצחק הרצוג ולידו רעייתו מיכל, עמי ורונית ברונסקי, הנכדה אריאלה, יואל הרצוג ולידו רעייתו מרגריט, הנכדה טלי ומיכאל (מייק) הרצוג. יושבים, מימין לשמאל – הבת רונית, חיים הרצוג, אורה הרצוג ושירין הרצוג. על המדשאה הנכדים, מימין לשמאל – נועם ומתן, ילדיהם של יצחק ומיכל הרצוג, אריאל ורנה, ילדיהם של יואל ומרגריט הרצוג. אפריל 1996 (צילום: יעקב סער/לע"מ)