על גבורת הנשים החיות במדינת ישראל

צילום מסך מהסרט "החלוצות" של דוקאביב
צילום מסך מהסרט "החלוצות" של דוקאביב

החוזק של אומה נמדד לא רק בצבא ובהתלהמות, אלא במארג האנושי המופלא הנותן מקום וכבוד לכל אחת ואחד. החודש ציינו את יום האישה הבינלאומי, וזו הזדמנות להזכיר את נשות משפחתי לאורך ארבעה דורות, שהיו ועודן גיבורות שהקימו את המדינה וממשיכות לחיות בה ולהעצים אותה, ודרכן את כול הנשים שהגיעו לפני קום המדינה או מיד לאחר מכן ותרמו טיפות מליבן, מדמן ומחייהן למען קיום חזק של ישראל.

את מסעי הגבורה של הנשים במשפחתי, כראי לכל הנשים במדינת ישראל, החלה סבתי, דורה גנסין לבית וולפסון. היא נולדה בשנת 1902 במוסקבה שברוסיה למשפחה עשירה ביותר. כילדה הבנתי את משמעות עושרה של המשפחה בעקבות הסיפור של סבתי על המשרתת, שהדליקה מדי ערב כשירדה החשיכה 100 נרות בנברשת. כן, לא היה אז חשמל זמין בבתים.

את מסעי הגבורה של הנשים במשפחתי, כראי לכל הנשים במדינת ישראל, החלה סבתי, דורה גנסין לבית וולפסון. היא נולדה בשנת 1902 במוסקבה שברוסיה למשפחה עשירה ביותר

סבתי החלה את מסע הגבורה שלה כאשר למדה באוניברסיטה במוסקבה וסיימה תואר ראשון בספרות. שם הכירה את סבי. הכירה והתאהבה ואז נפרדו דרכיהם לעשר שנים. סבי היה ציוני שהוגלה לסיביר בשל כך, ומשם ברח בדרך לא דרך והתגלגל עד שהגיע לארץ. ליבה של סבתי הוגלה לסיביר עם סבי, ורק לאחר שנים רבת הגיעה לידיה מכתב ששהה במשך חודשים באונייה, וסיפר לה כי אהוב ליבה הגיע לישראל.

סבתי עזבה את העושר והשלווה, את המוכר והחם, ונסעה במשך שבועות אל סבי. בארץ לוהטת מחום, ממלריה ומאש הרובים בנתה סבתי את חייה. הנערה המפונקת והעשירה החזיקה את הבית והמשק הקטן, מרטה את נוצות התרנגולות, חלבה את שתי העזים וגידלה גינת ירק למען התזונה של שתי בנותיה.

מעולם היא לא קיטרה ולא בכתה על חייה החדשים והקשים, אלא הייתה שמחה בעובדה שחיה ותרמה להקמת המדינה, בכך שאפשרה לסבי להתקומם נגד שלטון האנגלים עד לקום המדינה ולאחר מכן לחזק את הצבא של מדינת ישראל מתוך עבודתו בתעשייה הצבאית. היא הייתה מלאת סיפוק על שגידלה כאן שתי בנות שהמשיכו את התרומה למדינה בעצם חייהן כאן.

אמי, גלילה ענבר לבית גנסין שנולדה בשנת 1932, הגנה בגופה על המדינה עד הקמתה ובפועלה על התפתחות המדינה וחוסנה לאחר מכן. היא הייתה אחות, ממקימי בית החולים איכילוב, שם פתחה את המרפאה הראשונה לטיפול באיידס כאשר למחלה עדיין לא היה טיפול וכולם חשבו שזו מחלה שעוברת ממגע יד.

סבתי עזבה את העושר והשלווה ונסעה במשך שבועות אל סבי. בארץ לוהטת מחום, מלריה ומאש הרובים בנתה סבתי את חייה. הנערה המפונקת והעשירה החזיקה את הבית והמשק הקטן, חלבה עיזים וגידלה גן ירק

דבר לא הפחיד את אמי. היא נלחמה על חייו של אבי כאשר חלה בגיל צעיר מאוד, ויכלה למחלות. היא נלחמה בעוני ובדלות שהיו מנת חלקם על מנת לתת חיים טובים ומלאים לבנותיה. חייה היו מורכבים מדאגה למשפחה המורחבת, לחברים ולשכנים. המארג האנושי היה חשוב לה והיא הכירה בכוחו.

אחותי ואני המשכנו את מסע החיים בארץ האהובה שלנו. כבנות לאב ששרד את השואה בוורשה ורוב משפחתו נספתה שם, ולאם, שלמדה מהוריה על האנטישמיות ברוסיה, למדנו מהורינו כי אין לנו ארץ אחרת וכי ביטחון מובטח לנו רק כאן, בארץ ישראל.

למדנו מהורינו כי ביטחון אינו רק נשק אלא בעיקר חיבור בין אנשים וכי מותר לאנשים לחשוב אחרת – אבל לעולם אין לתת לזה להגיע להפרדה ולהחלשה של המדינה כי בעוכרינו היא.

אחותי ואני עברנו, כמו כל אישה במדינה, ימים טובים וימים מאתגרים. נישאנו, גידלנו את ילדינו, נתנו להם את המרב בצד התפתחות מקצועית. לא שכחנו את המסורת הנשית המשפחתית שאמרה כי נשים חזקות לא רק למען עצמן אלא גם למען המשפחה ולמען קיומה של המדינה.

את בנותיי גידלתי לאור הידיעה כי אישה חייבת להיות בעלת מקצוע, עצמאית מבחינה כלכלית. עמדה זו של עצמאות כלכלית מאפשרת עצמאות מחשבתית ורגשית. והן התפתחו, כל אחת בדרכה, להיות נשים עצמאיות וחזקות ברוחן, תמיד יודעות כי כל אחת בדרכה היא חלק ממארג החוזק של המדינה וכי חייהן נטועים כאן ולא בשום מקום אחר בעולם.

כל מסעות גבורה אלו נראים לנו רגילים וברורים מאליהם, וכל הנשים במדינת ישראל, כל אחת בדרכה, נוטלת בהן חלק. אנו מחויבות למדינה, תורמות לה בדרכנו ומאפשרות את קיומה.

דבר לא הפחיד את אמי. היא נלחמה על חייו של אבי כאשר חלה בגיל צעיר מאוד, ויכלה למחלות. היא נלחמה בעוני ובדלות שהיו מנת חלקם על מנת לתת חיים טובים ומלאים לבנותיה

האם בימים אלה של מחלוקת על חייה של המדינה, על חוזקה כדמוקרטיה המכבדת את האחר ועל שלטון המקיים הפרדת רשויות, אנחנו עדיין מקיימים את הצו של נשות עם ישראל, החזקות כל אחת בדרכה?

נטע ענבר סבן היא פסיכולוגית קלינית ומטפלת משפחתית וזוגית, ששיטות הטיפול שלה נסמכות על תיאוריות פסיכואנליטיות ובראשן התיאוריות של פרויד ושל יונג, על תיאוריות משפחתיות וחברתיות, כמו גם על טכניקות קוגניטיביות-התנהגותיות. מחברת הספרים "מחול התודעה והנפש - מבט פסיכולוגי על תהליכי התפתחות אישית וחברתית" (גלילי הוצאה לאור) ו"פסיפס אנושי - מבט פסיכולוגי על הגוונים המרכיבים את עם ישראל" (צמרת הוצאה לאור). צילום: מלי ארואסטי

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 690 מילים
סגירה