"לאחר שיקול ממושך ומחשבה מעמיקה, ולאור יחסי האנוש המעורערים, התביעות המוגזמות, האמצעים המוגבלים והמצב הכללי המחמיר והולך, אני מציע בזאת לסגור את המדינה לשלושה חודשים, לפטר את התושבים, לערוך בדק בית יסודי ולהתחיל הכול מחדש". כה אמר ב-1974 דובי גל באחד המערכונים ב"ניקוי ראש", ולמרות שחלף כמעט יובל, קשה להימלט מחרדת הרלוונטיות.

"לאחר שיקול ממושך ומחשבה מעמיקה, ולאור יחסי האנוש המעורערים, התביעות המוגזמות, האמצעים המוגבלים והמצב הכללי המחמיר והולך, אני מציע בזאת לסגור את המדינה לשלושה חודשים"

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

החברה הישראלית מתפרקת לגורמיה, והמהירות בה נקלענו למציאות הזאת מבהילה. האם מקץ 75 שנות ריבונות אנחנו עתידים לשחזר את העבר ולשקוע במלחמת אחים שתוביל שוב לחורבן הבית הלאומי?

את השבר הקשה חווים כעת גם למעלה ממיליון תלמידים במערכת החינוך וקרוב למאתיים אלף מורים, ואין בנמצא אמירה ברורה לגבי תפקידם של האחרונים באיחויו. מחנכים רבים נמנעים מלגעת בנושא, מחשש מתגובת הממסד או מחשש מתגובת תלמידים והוריהם או גם וגם.

אבל כאשר מתחוללים תהליכים כה משמעותיים, הנוגעים לכל היושבים בכיתות ובני משפחותיהם, חיוני שתישמע בין כותליהן אמירה חינוכית. המתבגרים חווים באופן בלתי אמצעי ועוצמתי עוד יותר את הרוחות הסוערות בחוץ ואת הרגשות הקיומיים העזים הנלווים. באחריות המחנכים למנוע ממצב זה להפוך למרכיב כאוטי שייצרב בעולמם הפנימי.

על המחנכים מוטל לשקף ברגישות את האירועים הדרמטיים, תוך עמידה על תהליך סדור שיאפשר לתלמידים להבין, לנתח ולפרש את המתרחש – ולגבש עמדה משלהם, תוך שמירה על סובלנות גם מתוך מחלוקות יסודיות. דווקא לחינוך עשוי להיות בעת הזו חלק חיוני בהובלה להסכמות חברתיות, או לפחות להרגעה.

המתבגרים חווים באופן בלתי אמצעי ועוצמתי עוד יותר את הרוחות הסוערות בחוץ ואת הרגשות הקיומיים העזים הנלווים. באחריות המחנכים למנוע ממצב זה להפוך למרכיב כאוטי שייצרב בעולמם הפנימי

המצפן הראשון בכוונון האמירה החינוכית כעת הוא דבקות בזהות היהודית והדמוקרטית, ומצפן שני הוא חוק חינוך חובה שזו מטרתו היסודית: "לחנך אדם להיות אוהב אדם, אוהב עמו ואוהב ארצו". מצפן קריטי נוסף גלום במגילת העצמאות על קריאתה לכינון חברה המושתתת על עקרונות החירות, הצדק והשלום.

כדי למלא את תפקידה הקריטי בשמירה על עתיד משותף חייבת מערכת החינוך לתווך את אי ההסכמות לאור ערכים אלו, ומתוך אמירה מודגשת שאין לנו ארץ אחרת.

חינוך הוא כמובן גם תהליך של למידה והקניית ידע. ברוח אמירתו של יגאל אלון כי עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל, על המחנכים להפנים כי הם סוכני תודעה היסטורית. הוטל לפתחם האתגר של הנכחת העבר הלאומי על תפיסת ההווה המשוסע, כדי להפיק לקחים הכרחיים. במקרה היהודי מדובר בהמחשת המחיר הכבד מנשוא של מלחמת אחים: חורבן שהוביל לגלות ארוכה, רצופת תלאות ופרעות ששיאן בשואה.

יהיו שיטענו כי יומרני ואף נאיבי לחשוב שמחנכים באמת יכולים להוביל להרגעת המצב. אבל זו עדיין חובתם לעשות את המרב כדי לנסות. כמאמר הביטוי שטבע המחנך הוותיק ד"ר חיים פרי, שזכה לאחרונה ב"עיטור הנשיא" על מפעל חייו, "חינוך מוביל חברה ולא משתרך מאחוריה". גם אם לא יפתור את המחלוקות הגדולות, חינוך יכול בעת הזו לשכך חלק מהכאבים ולשמש לתלמידים אי של לכידות בתוך הכאוס.

ברואנדה, מדינה שידעה מלחמת אזרחים נוראית, פועל כפר הנוער אגהוזו שלום, שהוקם לפי מודל כפר הנוער הישראלי. איש החינוך שמעון סולומון, כיום השגריר באנגולה, פיתח עבור הכפר הזה מודל מיוחד להידברות ולפתרון סכסוכים ואי הסכמות – "מפתח DNA". לאמור Discussion, Negotiation, Agreement – דיאלוג, משא ומתן, הסכמה.

המחנך ד"ר חיים פרי טען ש"חינוך מוביל חברה ולא משתרך מאחוריה". גם אם לא יפתור את המחלוקות הגדולות, חינוך יכול בעת הזו לשכך חלק מהכאבים ולשמש לתלמידים אי של לכידות בתוך הכאוס

אנחנו לא רואנדה, העימות הפנימי הרצחני שהתחולל בה אינו דומה לעימות המקומי, אבל עדיין כדאי "להשיב" את המודל הישראלי המקורי הזה. הוא יפה גם למורים שצריכים לחנך לאורו, ובעיקר לנבחרי הציבור, לסמל להם בפשטות מה רוב אזרחי המדינה מצפים מהם: לדבר, לנהל מו"מ ולהגיע להסכמות, שישיבו סוף סוף את החברה הישראלית למסלול תקין. עדיין לא מאוחר.

תומר סמרקנדי הוא מנכ"ל "דרך כפר יוזמות חינוך", הפועלת לשינוי פני החברה באמצעות חינוך מעצים לאוכלוסיות מוחלשות. העמותה מלווה ומנחה עשרות קהילות חינוך ומכינות קד"צ בפריפריה (צילום: ליאת מנדל)