אם אתה נוהג בפרארי, קשה מאוד לחזור אחורה ולנהוג במכונית פשוטה יותר. הציפייה שלך מהרכב הבא רק עולה. לפי "מהפכת הציפיות העולות", הציפיה שלנו מהעתיד תלויה בנקודת הייחוס הקודמת שלנו.

אם אתה נוהג בפרארי, קשה מאוד לחזור אחורה ולנהוג במכונית פשוטה יותר. הציפייה שלך מהרכב הבא רק עולה. לפי "מהפכת הציפיות העולות", הציפיה שלנו מהעתיד תלויה בנקודת הייחוס הקודמת שלנו

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

נקודת הייחוס (Reference point) תכתיב את מה ש"אמור" להתרחש מבחינת הציפיות שלנו. אם נקודת הייחוס נקבעת כגבוהה, יהיה לנו קשה מאוד להשלים עם מצב בו "הולכים אחורה" ומקבלים תוצאה שנמוכה מאותה נקודת פתיחה גבוהה. אפקט העיגון (Anchoring effect) במשא-ומתן משתלב באופן טבעי עם מהפכת הציפיות העולות.

מחקרים מראים, כי דיוני משא-ומתן נסובים ומוכרעים, בדרך כלל, סביב נקודת פתיחה. מי שמציב – "מעגן" – את נקודת הפתיחה, מכתיב למעשה את הדינמיקה של המשא-ומתן (שכן הדיון נסוב סביב מה שהציע).

על-פי דיווחים שונים, זו הייתה הטקטיקה של יוזמי "הרפורמה המשפטית" בגרסתה המקורית. המטרה הייתה להציב בכוונה-תחילה נקודת קצה, שתשמש כעוגן למשא-ומתן, ולאחר דיונים ו"פשרות", התוצאה הסופית תהיה זו אותה רצו מובילי ה"רפורמה" לקבל מלכתחילה (והדבר ייראה כהתפשרות מול הצד השני). ברוב המקרים, זהו מעשה חכם. רק שלשחק "רולטה רוסית" עם המדינה שלך זה כבר דבר אחר לגמרי.

יוזמי ה"רפורמה" ככל הנראה לא לקחו בחשבון את הסחף אליו הצעד הזה יוביל – כלכלית, חברתית, ואפילו ביטחונית. ואכן, קשה לאמוד ולהעריך מראש לאן צעדים כאלה יובילו.

הבעיה היא בכך שהם היו מוכנים להמר על התוצאה. להמר על הביטחון (החברתי, הכלכלי, היום-יומי) של כולנו. כשאתה מנהל עסק, מצופה ממך לקחת סיכונים כאלה. והתוצאות (חיוביות או שליליות) ישפיעו רק על אותו עסק, ואולי על הסביבה העסקית. כשאתה מנהל מדינה, הימור כזה הוא מסוכן, במיוחד בעידן של תמורות עולמיות רחבות היקף (זוכרים שעד לא מזמן היתה פה קורונה?).

המטרה הייתה להציב נקודת קצה כעוגן למו"מ, ולאחר דיונים ו"פשרות", התוצאה תהיה זו שרצו מובילי ה"רפורמה". לרוב זה מעשה חכם. רק שלשחק "רולטה רוסית" עם המדינה שלך זה כבר דבר אחר

מדינת ישראל ניצבת בימים אלה בפני אתגרים מרובים ומורכבים – החל מפרויקט הגרעין האיראני שטס קדימה (זוכרים שממשלת נתניהו דחפה את ממשל טראמפ לסגת מהסכם המעצמות עם איראן? קיבלנו תוצאה טובה יותר בעקבות הנסיגה מההסכם? מישהו לוקח אחריות על זה?), דרך אתגרים בזירה הפלסטינית (זוכרים את אירועי מאי 2021? את התלכדות הזירות? שלא לדבר על חילופי הנהגה היסטוריים ממשמשים ובאים בפת"ח – ירידת דור המייסדים והעברת שרביט ההובלה לדור הבא, על כל מה שנגזר מכך), וכלה במעמדה הבינ"ל המתערער/מאותגר של ארה"ב ועלייתה של סין (וראו ההסכם בין איראן לבין סעודיה, שתווך על-ידי סין כמעט בהיחבא).

האם גישת "הכל או כלום" סביב מערכת המשפט היא הדבר הטוב והנכון ביותר לעשות בימים אלה? אין משבר דיור, אין אינפלציה גואה, אין אלימות ברחובות, אין משבר תחבורתי, אין שינויי אקלים, ועוד ועוד? יש רק דבר אחד להתעסק בו, דבר שמפורר אותנו מבפנים?

הקואליציה הנוכחית יצרה ערימה של ציפיות עולות – מרקיעות שחקים – לציבור בוחריה. הדבר ממוסגר במונחים של "שחור או לבן": או שאתה בעד הרפורמה, או שאתה נגד. רק מה, אפשר להיות בעד רפורמה, אבל נגד הרפורמה הספציפית הזאת. ובתווך הזה נמצא מרבית הציבור.

אין עוררין כמעט על הנחיצות בתיקונים ושינויים במערכת המשפט בפרט ואכיפת החוק בכלל, אך מכאן ועד לריסוק מערכת המשפט כפי שידענו והכרנו, המרחק רב. האם ה"רפורמה" המוצעת תיתן מענה לסוגיות שמטרידות את כולנו, ביניהן (למשל) המעמסה הבלתי נתפסת על בתי המשפט, שמובילה לחוסר יעילות משווע (עד עינוי דין של שנים)? איך ה"רפורמה" באה לעזור למצוקה הזו? עדיין לא הבנתי.

אין עוררין כמעט על הנחיצות בתיקונים ושינויים במערכת המשפט ואכיפת החוק, אך מכאן ועד לריסוק מערכת המשפט כפי שידענו והכרנו, המרחק רב. האם ה"רפורמה" המוצעת תיתן מענה לסוגיות שמטרידות את כולנו?

מערכת אכיפת החוק זקוקה לרפורמה אמיתית כמו אוויר לנשימה (מבנית, תקציבית, כמות ואיכות, כוח האדם ועוד ועוד) – אבל לא זו הדרך לתקן את מה ששבור. אם יש לך נזילה מהגג, אתה לא הורס את כל הבית רק כדי לטפל בנזילה.

מהפכת הציפיות העולות יצרה נקודה שקשה מאוד לקואליציה לחזור ממנה, במיוחד כשהדבר מצטייר במונחים של "שחור או לבן", או שאתה אתנו או שאתה נגדנו. אבל הגיע הזמן לגלות אחריות לאומית. כן-כן, לאומית! לא מפלגתית. לא מגזרית. להסתכל עשר-עשרים-שלושים שנה קדימה, ולא רק מטר קדימה סביב סוגיות נקודתיות של ח"כ/שר/ראש ממשלה כזה או אחר. מה שתחוקקו כעת עשוי/עלול להשפיע עלינו – על כולנו – שנים קדימה.

אתם ממשלת ישראל, לא ממשלת "אלה שבחרו בנו". אתם הממשלה של כולם. האחריות מוטלת עליכם לקבל החלטות שמיטיבות עם כולם – גם עם אלה שלא הצביעו לכם. ואם תייצרו רפורמה אמיתית – לא זו שעומדת כרגע על הפרק – זו לא תהיה בגידה במי שבחרו בכם.

בואו נבחן תרחיש חלופי, בו שולטת ממשלת שמאל קיצוני. הממשלה הזו משחקת על כרטיס "הרוב בחר בנו" ושואפת לעצב את המערכת הפוליטית כרצונה. ה"רוב" הזה מאפשר לה לחוקק חוקים שמוציאים מפלגות דתיות וחרדיות מחוץ לחוק – כדי להפריד בין דת ומדינה, לפרק את הרבנות הראשית, ולמסמס כל זכר להיבטים דתיים בציבוריות הישראלית.

עם השליטה הקואליציונית שלה היא ממנה שופטים שחושבים בדיוק כמוה. מה אתם רוצים, הם "הרוב". אם הגלגל יתהפך ותעלה ממשלת שמאל קיצוני, לצורך הדוגמה, בעוד אי אילו שנים – תהיו מוכנים שיהיו בידיה כל הכלים שאתם מבקשים לתת לעצמכם עכשיו? גלו אחריות!

אתם ממשלת ישראל, לא ממשלת "אלה שבחרו בנו". אתם הממשלה של כולם. האחריות מוטלת עליכם לקבל החלטות שמיטיבות עם כולם – גם עם אלה שלא הצביעו לכם

הציונות הצליחה בצורה חסרת תקדים מכיוון שידעה לקחת את מה שיש, במסגרת הנסיבות, ולמקסם אותו – לא בזכות גישת "אני ואפסי עוד". לא חזרנו לכאן מכל קצוות תבל כדי להתפרק ולהתפלג. אסור לתת להיסטוריה לחזור על עצמה. צאו מגישת "הכל או כלום" ומתפיסת האיום שכל מי שחושב אחרת הוא נגדכם – יש מספיק מרחב הסכמה באמצע. עדיין אפשר ללחוץ על הבלמים, זו לא בושה ולא בגידה. הגיע הזמן להתעורר.

סגן ראש התכנית הבינלאומית בממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן ומרצה בתכנית. עוסק בתהליכי קבלת החלטות, מדיניות חוץ, אסטרטגיה וסוגיות מדיניות בישראל ובמזרח התיכון. יליד ראשון לציון, דור שלושה-עשר בארץ, חובב ספורט מושבע.