אורי ברזל
הזמן של
אורי ברזל

רכז התכנית הבינלאומית בממשל במרכז הבינתחומי הרצליה ודוקטורנט במדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים. עוסק בתהליכי קבלת החלטות בישראל ובמזרח התיכון.
יליד ראשון לציון, דור עשירי בארץ, אוהב ועוקב אחרי ספורט מכל הסוגים (כדורגל, כדורסל, טניס, פוטבול, בייסבול…).

הזירות הפלסטינית והירדנית – החשש האסטרטגי מהסיפוח

לפני מספר ימים התארחו צאא'ב עריקאת (מזכ"ל הוועד הפועל של אש"ף), ח"כ אחמד טיבי ומרואן אלמעשר בתכנית "תרחישים" בערוץ אלג'זירה.

מרואן אלמעשר (Marwan Muasher) – שר החוץ הירדני לשעבר והשגריר בישראל ובארה"ב לשעבר, כיום סגן נשיא למחקר ב-Carnegie Endowment for International Peace בארה"ב – נחשב לדמות מתונה, בעלת קשרים טובים עם ישראל וישראלים באופן יחסי. כבר ב-2009 כתב את הספרThe Arab Center : The Promise of Moderation, שמסביר בין היתר על תהליך השלום מול ישראל, יוזמת השלום הערבית והצורך ליצור מרכז פוליטי ערבי מתון. אלמעשר הוא-הוא זה שניסח את יוזמת השלום הערבית בפועל.

הנה עיקרי הדברים: אלמעשר הדגיש שהסיפוח הישראלי הוא איום קיומי על ירדן – לא פחות – והעריך כי ירדן תנקוט צעדים שיגנו על האינטרס הלאומי שלה, ללא כל קשר להתפתחויות בזירה הבינ"ל (שכן כך נהגה גם בעבר). בראש סדר העדיפויות – האינטרס הירדני, ולא שום דבר אחר (כגון כלכלה, יחסי חוץ וכו'. ברמז, "שוחד" כזה או אחר).

עיקר דבריו של אלמעשר, שר החוץ הירדני לשעבר: הסיפוח הישראלי הוא איום קיומי על ירדן – לא פחות. להערכתו, ירדן תנקוט צעדים שיגנו על האינטרס הלאומי שלה, ללא כל קשר להתפתחויות בזירה הבינ"ל

החשש הוא כמובן מהצפה של פלסטינים את ירדן, "ירדן כפלסטין". מעלה את השאלה – מה ישאר בהסכם השלום בין ישראל לירדן, אם לא תוקם מדינה פלסטינית? כיצד נשתף פעולה עם אנשים (למשל בהסכם הגז), שאנחנו יודעים שפועלים ישירות נגד האינטרס הירדני?

עוד ציין אלמעשר, שמדינה פלסטינית (או משהו שהוא פחות ממדינה) על בסיס תכנית טראמפ, במסגרתה אותה מדינה מוקפת למעשה מכל צדדיה על-ידי ישראל, כשישראל תשלוט בכל המעברים של הפלסטינים – איננה מקובלת על שום פלסטיני ועל שום ערבי באזור.

זו מדינה שלא ניתן יהיה לחיות בה. סיפוח ישראלי יביא לירידה מהפרק של פתרון שתי המדינות במסגרת שנקבעה עוד בהסכמי אוסלו. כל זה יהפוך ללא רלוונטי. הדבר ידרוש גישה ערבית ופלסטינית חדשה לסכסוך הישראלי-ערבי, ולא יותיר לפלסטינים ברירה, אלא להאחז באדמתם וליצור רוב פלסטיני ברור בשטחים בהם תשלוט ישראל (כלומר, בין הנהר לים).

יש להציב את כל חלופות הפעולה האפשריות על השולחן במצב כזה (שכן כל הסכמי ומסגרות העבר לא יהיו רלוונטיים יותר). אלמעשר מציין, שעדיין לא מאוחר להפעיל לחץ על ישראל לסגת מכוונתה, כולל דרך הקונגרס האמריקני ופניה מאוחדת מצד כל הצדדים המתנגדים לסיפוח, למפלגה הדמוקרטית.

על פי אלמעשר, הסיפוח ישאיר מדינה שלא ניתן לחיות בה וידרוש גישה ערבית ופלסטינית חדשה לסכסוך הישראלי-ערבי. לפלסטינים לא תהיה ברירה אלא להאחז באדמתם וליצור רוב פלסטיני ברור בשטחים בשליטת ישראל

ח"כ אחמד טיבי ניתח את הזירה הפוליטית הפנימית בישראל, הצביע על כך שההקשר הירדני בעל חשיבות רבה מבחינת ישראל, והדגיש שנושא הסיפוח אפילו נכלל בהסכם הקואליציוני.

לדעת טיבי, העמדה הירדנית היא החשובה ביותר באזור בהקשר הנוכחי. הוא ניתח גם את הקשר של הסיפוח לפוליטיקה הפנימית האמריקנית לקראת הבחירות לנשיאות (והבסיס הפוליטי אליו מכוון טראמפ לקראת הבחירות).

המראיין העלה בפני עריקאת את השאלה – מהו הצעד הבא של הפלסטינים? מהן חלופות הפעולה? עריקאת הדגיש את הנרטיב הפלסטיני הקלאסי, של עמידה איתנה, האחזות בקרקע, ביסוס מוסדות המדינה, ומעבר מרשות למדינה, בהתאם להכרזת העצמאות הפלסטינית (כן, היה דבר כזה) של 1988, והסטטוס הנוכחי של הפלסטינים באו"ם כמדינה משקיפה שאינה חברה.

אך מעבר למה שעשוי להשמע כסיסמאות, התסכול והכעס שלו ניכרו כמעט בכל מילה שאמר. הצורך באחדות פלסטינית בעת הזו נראה לו כדבר קריטי. מבחינתו מדובר בהגנה על חייהם, הגנה עצמית. עריקאת מדגיש שמבחינתו, כוונת ישראל היא לספח את כל הגדה המערבית, מהנהר עד הים. זו מטרתה.

אך מעבר למה שעשוי להשמע כסיסמאות, התסכול והכעס של עריקאת ניכרו. הצורך באחדות פלסטינית נראה לו קריטי. מבחינתו מדובר בהגנה עצמית על חייהם, לנוכח כוונת ישראל: סיפוח כל הגדה המערבית

הויכוח הציף את חוסר ההסכמות והתקשורת הלקויה בתוך הזירה הפלסטינית ובין חלק ממדינות ערב, שאינן מצליחות להציג חזית אחידה אל מול הזירה הבינ"ל. זוהי שעת מבחן אזורית.

האם מדינת ישראל מפנימה את ההשלכות האזוריות של הסיפוח? ואם כן, האם היא ערוכה אליהן? האם תדע להתמודד איתן? זו השאלה הכי חשובה כרגע, לעניות דעתי.

רכז התכנית הבינלאומית בממשל במרכז הבינתחומי הרצליה ודוקטורנט במדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים. עוסק בתהליכי קבלת החלטות בישראל ובמזרח התיכון. יליד ראשון לציון, דור עשירי בארץ, אוהב ועוקב אחרי ספורט מכל הסוגים (כדורגל, כדורסל, טניס, פוטבול, בייסבול...).

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
למה הערבים זקוקים למדינה עצמאית, הרי כל מה שהם צריכים, הם מקבלים מישראל, והרבה יותר ממה שהם מסוגלים להשיג כמדינה עצמאית. לכן, יעודה של מדינה פלסטינית בגדה (ועזה) מיועדת לחסל את מדינת יש... המשך קריאה

למה הערבים זקוקים למדינה עצמאית, הרי כל מה שהם צריכים, הם מקבלים מישראל, והרבה יותר ממה שהם מסוגלים להשיג כמדינה עצמאית.
לכן, יעודה של מדינה פלסטינית בגדה (ועזה) מיועדת לחסל את מדינת ישראל באמצעות הטמטום של השמאלנים שמסייעים לאויב הערבי.
אסור להניח לערבים להקים מדינה ערבית בגדה ובעזה, כי זו תשמש את הגורמים העויינים ליהודים, לקבוע את מדיניותה של מדינת ישראל, באמצעות פעילות במדינות אירופה והיהודים "הדמוקרטים" השואפים לחסל את העם היהודי.
יש להיזהר מאד מ"ההיגיון" השמאלני של מומחים ישראלים, שבתרבותם השמאלנית היו תמיד נגד האינטרסים של מדינת ישראל, גם במחיר חייהם וחיי בני משפחתם.
https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/archive/ART/157/537.html
אני הייתי מאלה שפתחו לאש"ף את הדלת לאמריקה. אנחנו ארגנו כנס של ישראלים ופלסטינים בוושינגטון ב­87', ומשרד המדינה האמריקאי לא רצה לתת להם אשרות. אנחנו טיפלנו בזה שיקבלו אשרות, והם נכנסו ובעזרתנו כבשו את אמריקה. זה מה שהם רצו, זה היה היעד, לכבוש את רצונו הטוב של השמאל היהודי האמריקאי. אני אישית הזמנתי אותם לחוגי בית של יהודים אמריקאים. הם הצליחו בזה בעזרתנו. בלעדינו הם לא היו מצליחים בזה לעולם".
חיים שור היה מסוג האנשים המסוכנים לעצמם ולמדינה.

עוד 612 מילים ו-1 תגובות

להגיע לסטטוס קוו ישראלי חדש

המגמות הנוכחיות בישראל, כפי שמתבטאות במספר מישורים, מובילות למסקנה חדה – מדינת ישראל ניצבת בפני צומת החלטה מהחשובות שהיו פה בעשורים האחרונים.

שלוש מערכות בחירות בתוך כשנה וחצי, שהובילו לחוסר יציבות וחוסר משילות קיצוניים; השסע הפנימי שלווה לכך; משפטו של רה"מ בנימין נתניהו; המשבר המסתמן אל מול הזירה הפלסטינית סביב נושא הסיפוח; ולבסוף, משבר הקורונה – כל אלה המחישו מעל לכל ספק, שאם בעבר ניתן היה להפריד בין היבטים פוליטיים, חברתיים, כלכליים וסביבתיים/בריאותיים, הדבר איננו אפשרי בעידן בו אנו חיים כיום. הכל קשור בכל.

"ישראל הראשונה" ו"ישראל השניה" – חשיבה מחודשת

בחודשים האחרונים נכנסה לציבוריות הישראלית הדיכוטומיה הפשטנית אך בעלת ההשפעה, של "ישראל הראשונה" ו"ישראל השניה". על פי תפיסה זו יש כאן שתי אוכלוסיות – האליטה (הישנה?) שכוללת אנשי שמאל, אקדמיה, משפט, אשכנזים וכו'; לעומת הנדכאים, המוחלשים, אלה שהמערכת "דופקת", שהם למעשה הציבור הרחב, מזרחים וכו'.

יש אמת הסטורית ידועה, מוכרת וכואבת ביחס המחפיר לעדות המזרח בשנותיה הראשונות של המדינה (שנים בהן נדפקו דרך אגב גם אוכלוסיות אחרות, שהגיעו מאירופה ומהשואה, כפי שמעידה "ועדת דורנר", ועדת החקירה הממלכתית לסיוע לניצולי השואה, 2008). אמת זו באה לידי ביטוי הן בעניינים פרטיים (כמו שינוי שמות העולים/ות) והן בעניינים רחבים (חוסר בשוויון הזדמנויות). אבל למרות זאת – מדינת ישראל יכולה להתגאות בשינוי הגדול שעברה בהקשר זה. השינוי מתבטא, בין היתר, בנישואים מעורבים ובצמצום כמעט מוחלט של האפליה הכלכלית. לצערנו, "השד העדתי" מנוצל בימים אלה בעיקר לסיבות פוליטיות.

למרות שיש אמת הסטורית ביחס המחפיר לעדות המזרח בראשית המדינה – המדינה יכולה להתגאות בשינוי שעברה. לצערנו, "השד העדתי" מנוצל בימים אלה לצרכים פוליטיים

עושה רושם, ש"ישראל הראשונה" ו"ישראל השניה" באה לידי ביטוי במישור אחר, חריף, קשה ועמוק יותר. הדיכוטומיה היחידה בה ניתן "לקטלג" אוכלוסיות, כפי שהדברים מתבטאים בימים אלה, היא אבחנה בין אוכלוסיה שומרת חוק, לבין אוכלוסיה שהחוק והערכים עליהם מושתתת המדינה מיומה הראשון אינם בראש מעייניה.

ואין כאן שום עניין של ימין ושמאל, חילונים וחרדים, יהודים וערבים, או כל אבחנה אחרת. התבוננות מעמיקה במציאות של השנים האחרונות מביאה למסקנה הכואבת כי מצטיירים כאן שני מסלולים, שנמצאים בפני התנגשות רכבות כואבת. בין אלה שמדינת ישראל חשובה להם, לבין אלה שאינטרסים כאלה ואחרים עומדים בראש סדר העדיפויות שלהם, ושאינם בוחלים בעיקום/רמיסת החוק לשם כך. ואינני מכוון למשפטו של רה"מ נתניהו; זהו רק סימפטום לכך. צריך להסתכל למציאות בעיניים ולשאול – האם מדינת ישראל היא מדינה בה שלטון החוק הוא המצפן המכוון, העיקר? תחשבו על זה – בכבישים, בנדל"ן, וכן, גם בפוליטיקה.

התיזה של "ישראל הראשונה" ו"ישראל השניה" אמורה להתנפץ בקלות אל מול המספרים הקשים: קריסת החד-מימדיות השלטונית של הפוליטיקה הישראלית התרחשה ב-1977, לפני 43 שנה! מאז הימין היה בשלטון יותר זמן מאשר "המערך", ללא עוררין.

אם עדיין ישנם פערים בין "ישראל הראשונה" לבין "ישראל השניה", כביכול, מדובר בכשלון מחפיר של שלטון הימין לשנות את המציאות לטובת האוכלוסיות המוחלשות.

ולא ניתן להאחז בתירוצים של המהפכה החוקתית למשל, או שלטון צללים אליטיסטי. אלה תירוצים שלא מחזיקים מים. כל ההתקפות כנגד המהפכה החוקתית שהנהיג נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק – נושא שבהחלט ניתן ורצוי להתווכח עליו בציבוריות הישראלית – מתמוססות אל מול העובדה שברק איננו במערכת כבר מעל לעשור.

נראה שהקיטלוג היחיד היום בין ישראל "הראשונה" ו"השניה", הוא האבחנה בין אוכלוסיה שומרת חוק, לבין אוכלוסיה שהחוק וערכי המדינה אינם בראש מעייניה

איך שלא נסובב את הדיון סביב מערכת המשפט, בתי המשפט הם פרשנים של לשון החוק. חובת החקיקה מוטלת על הכנסת.

אם הכנסת, בה שלטה קואליציה ימנית מעל עשור (עם אופוזיציה מהחלשות שראתה המדינה), לא הצליחה לשנות מהויות של חוקים, כך שישקפו את המדיניות של הממשלה, ולא פרשנות משפטית "סוררת", הדבר מחזיר את הכדור – את האחריות והכשלון – למחוקק, לכנסת, ולממשלה שנהנית מרוב קואליציוני בכנסת. בתי המשפט אינם חפים מטעויות, של הבנה, שיקול דעת ועוד, אך לא ניתן להטיל את כל החוליים והרעות של ישראל על הרכב של שופטים/ות.

חשוב לציין בימים אלה, של נסיונות לקעקע את אמון הציבור במערכות אכיפת החוק, שאמון הציבור במערכת המשפט עולה על האמון שנותן הציבור במערכת הפוליטית (כפי שהדבר מתבטא, למשל, ב"מדד הדמוקרטיה הישראלית 2019" של המכון הישראלי לדמוקרטיה, בו בית המשפט העליון זכה לאמון של כ-55% מהציבור היהודי והערבי כאחד, ואילו המפלגות זכו לאמון של 14% ו-20% בהתאמה, הכנסת זכתה לאמון של 30% ו-24% בהתאמה, והממשלה "נהנתה" מאמון של 30% ו-28% בהתאמה. מספרים אלה אינם שונים מהותית מהמספרים שנמדדו בשנים קודמות).

ניתן ואף רצוי לדבר על רפורמות במערכת המשפט ואכיפת החוק, אך לשפוך את כל המים ביחד עם התינוק יביא למיטוט שלטון החוק כפי שהכרנו אותו. עברו (רק) 25 שנה מרצח רבין ואסור לחזור על האווירה שהיתה לפני, ובטח ובטח שלא על התוצאה, ויהי מה. יש קווים אדומים שלא חוצים.

איך שלא נסובב את הדיון סביב מערכת המשפט, בתי המשפט הם פרשנים של לשון החוק. חובת החקיקה מוטלת על הכנסת. ובכנסת שלטה קואליציה ימנית מעל עשור

סוגיית הסיפוח – חזרה בזמן או בחזרה לעתיד?

נושאי החוק והמשפט מתלכדים בימים אלה עם הסוגיה הפלסטינית. הסיפוח הממשמש ובא(?) מחזיר את ישראל לצומת החלטה הסטורי. מעבר לזכות ההסטורית-דתית עליה קמה מדינת ישראל, המדינה קמה מתוקף החוק הבינלאומי – החלטת כט' בנובמבר של עצרת האו"ם (החלטה 181).

החלטה זו היא שנתנה את הגושפנקה החוקית להקמת המדינה. ראשי המדינה, רובם ככולם, לא אהבו, בלשון המעטה, את ההחלטה לחלק את הארץ (גישה שבאה לידי ביטוי לראשונה כחלק ממסקנות ועדת פיל של 1937, בה התרחיש אף היה קיצוני יותר, לרעת ישראל, מבחינת אחוזי החלוקה). עם זאת, המנהיגות של היישוב היהודי סברה, לאחר מחלוקות פנימיות קשות, שיש לקחת את מה שמציעים ולהסתפק בכך. עדיף ציפור אחת ביד משתיים על העץ. הגישה המקסימליסטית, שראתה בארץ ישראל השלמה את החזון האולטימטיבי, זזה הצידה לטובת המציאות.

73 שנה לאחר אותה החלטת או"ם הסטורית, ישראל ניצבת בפני תרחיש של סיפוח חלק (האם ברור מתווה הסיפוח בשלב זה? האם ידועה התכנית לפרטיה…?) משטחי יהודה ושומרון/הגדה המערבית (אנקדוטה: השם "הגדה המערבית" ניתן לשטח על-ידי הירדנים, לאחר שכבשו אותו בעקבות מלחמת 1948. השם נועד להיות ניטרלי וחסר כל זהות, כדי למוטט את הזהות הפלסטינית של השטח, אך עם השנים צבר דווקא קונוטציה פוליטית).

גם הפעם, ישנו מאבק בין הגישה המקסימליסטית לבין גישה של "תפסת מרובה, לא תפסת". האם ישראל תממש דווקא הפעם את הגישה המקסימליסטית? האם היא מוכנה להשלכות? האם תוכל לעמוד במשמעויות?

האם עשרות/מאות אלפי פלסטינים יסכימו לחיות תחת סטטוס של תושבות, בדומה לתושבי מזרח ירושלים, לאורך שנים? כיצד תתמודד ישראל עם טענות לאפרטהייד (שאולי הפעם דווקא יחזיקו מים)?

האם עשרות/מאות אלפי פלסטינים יסכימו לחיות תחת סטטוס של תושבות, בדומה לתושבי מזרח ירושלים, לאורך שנים? כיצד תתמודד ישראל עם טענות לאפרטהייד (שאולי הפעם דווקא יחזיקו מים)?

כיצד הדבר ישליך על היחסים המתחממים עם מדינות המפרץ, ובראשן סעודיה? כיצד ישפיע על היחסים האסטרטגיים עם ירדן? האם הגישה המקסימליסטית לא תוביל דווקא לתרחיש הגרוע מכל בעיניים ציוניות – דרישה למדינה אחת, שוות זכויות, בין הירדן לים (קולות שהולכים ונשמעים עוד ועוד בציבוריות הפלסטינית, שאיננה רואה כל אופק מדיני להגשמת לאומיותה)? לכל השאלות האלה חייבת להנתן תשובה ברורה לפני קבלת החלטה, ולא אחריה. בשאלה כה הרת גורל לא ניתן להסתפק ב"יהיה בסדר, נסתדר".

לא רק ימין ושמאל

עם כל הכבוד לכל הנאמר לעיל ביחס לסוגיות פוליטיות, אתגר חשוב לא פחות שאנו צריכים לשים לב אליו דווקא בימים אלה – על מנת שלא יהפוך למשבר בעתיד – הוא הצורך ביצירת סטטוס-קוו ישראלי חדש בסוגיות חברה וכלכלה. משבר הקורונה הוכיח מעל לכל ספק, שני היבטים מרכזיים: הראשון, ישראל חייבת להיות תלויה הרבה יותר בתוצר המקומי שלה בעתיד, מאשר בייבוא (ובעיקר בכל הקשור לבטחון רפואי ותזונתי); השני, כשגל כזה מכה, הוא מכה כמעט בכולם, ללא הבדל דת, גזע, מין או זהות פוליטית.

עוד ב-2018 הדגיש דו"ח של ה-OECD את חשיבות הקצאת המשאבים הלאומיים לשיפור החינוך, הבריאות, הרווחה והתחבורה הציבורית בישראל ככלי לחיזוק הלכידות החברתית וצמצום פערים בין אוכלוסיות שונות, בדגש על החברה הערבית והחרדית.

אמנם מדד ג'יני למדידת אי-שוויון בחברה יורד בשנים האחרונות, אך הפער בינינו לבין מדינות ה-OECD בהקשר זה עדיין איננו מצטמצם משמעותית. השכבות העשירות מתעשרות עוד יותר, ולאו דווקא לוקחות איתן מעלה את השכבות הנמוכות יותר (מודל ה-Trickle-down economics).

כדברי נגיד בנק ישראל ביוני 2019, "אי השוויון בישראל אמנם גבוה אבל אינו חריג; חלק ניכר מאי השוויון מבטא הבדלים בכישורי העבודה, דבר המהווה אתגר ארוך טווח למדיניות, שרצוי שתטפל בכך גם מתוך ראייה כוללת וגם תוך מתן מענה לקבוצות רלוונטיות באוכלוסייה, על מאפייניהן הייחודיים". וכל זאת, עוד לפני משבר הקורונה כמובן.

עם כל הכבוד לסוגיות פוליטיות, אתגר חשוב לא פחות שצריך להתייחס אליו היום כדי שלא יהפוך למשבר בעתיד – הוא הצורך ביצירת סטטוס-קוו ישראלי חדש בסוגיות חברה וכלכלה

הסתכלות קדימה, אל 20-30-40 השנים הבאות, עשויה ללמד אותנו מספר דברים: על-פי דו"ח הלמ"ס מ-2017, "חלקה של האוכלוסייה החרדית צפוי לעלות מ-11% מסך האוכלוסייה בישראל בשנת 2015 ל-20% בשנת 2040 ול-32% בשנת 2065. מתוך קבוצת היהודים ואחרים, האוכלוסייה החרדית צפויה לעלות מ-14% בשנת 2015 ל-24% בשנת 2040 ול-40% בשנת 2065". עוד מציין הדו"ח, כי "הרכב האוכלוסייה בגיל העבודה (64-25) צפוי להשתנות אף הוא: בשנת 2015 חלקם של יהודים ואחרים בגילי העבודה היה 81.2% בהם 7.5% חרדים. בסוף תקופת התחזית צפויה עלייה חדה בחלקם של החרדים בגילי העבודה שיגיע ל-26.0%. חלקם של הערבים בגיל העבודה צפוי לעלות מ-18.8% ל21.8%". הציבור החילוני והדתי-לאומי, גם אם ירצה, לא יוכל לכלכל עוד שנים רבות את החלק במגזר החרדי והערבי שאיננו מועסק במשק.

נכון לרבעון השלישי של 2018, שיעור התעסוקה של גברים חרדים עמד על כ-48%, לעומת ממוצע הגברים בישראל שעמד על כ-82%. שיעור תעסוקתן של נשים חרדיות עמד על 75.5%, מעט יותר מן הממוצע של סך הנשים במשק (שעמד על כ-74%). לעומת זאת, בחברה הערבית התמונה הפוכה – שיעור תעסוקתן של נשים ערביות עמד נכון ל-2017 על כ-36%, לעומת כ-78% תעסוקה בקרב גברים ערבים.

אמנם ישנה מגמת שיפור בשתי החברות, אך הדרך עדיין ארוכה. הסטטוס-קוו הכלכלי-חברתי הישראלי בעתיד הכבר לא כל כך רחוק חייב יהיה להראות אחרת.

השורה התחתונה

לכל אלה מתחברת שאלה הזהות האמיתית של מדינת ישראל – האם אנחנו כאן כדי לחיות ביחד ולהתגבר, מתוך שיח, קשה ככל שיהיה, על מחלוקות? או כדי לחיות מתוך התכסחות יומיומית בלתי נגמרת?

האם אנחנו כאן כדי להוכיח שנאום קורי העכביש של נצראללה היה ועודנו מנותק מהמציאות, או שחלילה יש דברים בגו? האם אנחנו כאן כדי לסתור את דבריו הקשים, אך המציבים מראה, של הרמטכ"ל לשעבר, משה (בוגי) יעלון, על כך שכרגע איננו ראויים לנפילת חללינו במערכות ישראל לאורך השנים?

חובה עלינו לייצר סטטוס-קוו ישראלי חדש, מתוך רב-שיח והסכמה (גם בסוגיית הגיוס למשל), ולא פילוג והדרה של אוכלוסיות, כדי להקדים תרופה למכה ולא לעמוד מול שוקת שבורה בעתיד. בזאת תמדד המנהיגות הישראלית של השנים הקרובות, על כל מגזריה. כיצד נשנה את שוק העבודה, למשל, כך שיתאים ויוכל לכלכל את החברה בישראל בעוד 20-30 שנה? כיצד נביא למצב של "זה נהנה וזה לא חסר"? משבר הוא הזדמנות לעצב כללי משחק מחדש. בשלה העת.

רכז התכנית הבינלאומית בממשל במרכז הבינתחומי הרצליה ודוקטורנט במדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים. עוסק בתהליכי קבלת החלטות בישראל ובמזרח התיכון. יליד ראשון לציון, דור עשירי בארץ, אוהב ועוקב אחרי ספורט מכל הסוגים (כדורגל, כדורסל, טניס, פוטבול, בייסבול...).

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
השד העדתי אמנם מנוצל לצרכים פוליטיים אבל הכחשת קיומן של גזענות ואפלייה בישראל 2020 מצד הכותב היא הזויה בעיני. נישואים מעורבים אינם עדות להעדר אפליה. הכותב מציג את דעתו האישית כעובדה. מ... המשך קריאה

השד העדתי אמנם מנוצל לצרכים פוליטיים אבל הכחשת קיומן של גזענות ואפלייה בישראל 2020 מצד הכותב היא הזויה בעיני. נישואים מעורבים אינם עדות להעדר אפליה. הכותב מציג את דעתו האישית כעובדה. מצער שמי שאמור להיות חוקר בתחומים פוליטיים ומדיניים מרשה לעצמו להתבטא באופן הזה.

עוד 1,663 מילים ו-1 תגובות

"סופה מושלמת" מתקרבת בזירה הפלסטינית?

סקר דעת הקהל הפלסטיני האחרון, שנערך על-ידי מכון PSR בהובלת ד"ר ח'ליל שקאקי, מזהה תהליכים מעניינים ומטרידים בקרב העם הפלסטיני, אותם ישראל צריכה לקחת בחשבון בעת עיצוב מדיניותה מול הגדה והרצועה בכל הקשור לניהול משבר הקורונה.

הסקר, שפורסם ב-1 במרץ, עוסק, כמו תמיד, בסוגיות פנים וחוץ – בחירות, מועמדים פוטנציאליים לנשיאות, תפיסות לגבי תפקוד הנשיא עבאס בסוגיות שונות, הממשלה, בתי המשפט, שחיתות, אבטלה, וכמובן – הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

ניתן להצביע על מספר היבטים בולטים:

ראשית, ישנה תמיכה הולכת וגוברת בהתמודדות אלימה מול ישראל, ולא בתהליך של דיאלוג ומשא-ומתן.

הציבור הפלסטיני מתנגד נחרצות לתכנית השלום של הנשיא טראמפ (מעל 90% התנגדות על כל היבט בתכנית וכך גם לגבי התכנית בכללותה).

64.2% מהציבור הפלסטיני סבורים שיש לפנות להתנגדות אלימה או לאינתפאדה על מנת להתמודד עם תכנית טראמפ

הנתון אף בולט יותר בקרב הפלסטינים ברצועת עזה – כ-81% סוברים שזהו הצעד הנדרש. 68.7% מהציבור הפלסטיני סבורים שיש להפסיק את הסכם אוסלו, וכמעט 77% סבורים שיש לעצור את התיאום הבטחוני עם ישראל.

מעל 61% סבורים שפתרון שתי המדינות אינו בר-קיימא יותר.

באופן כללי, כ-45% מעדיפים מאבק מזוין בישראל לעומת כ-22% המעדיפים לפתור את הסכסוך באמצעות הסכם שלום.

ישנה תמיכה הולכת וגוברת בציבור הפלסטיני בהתמודדות אלימה מול ישראל, ולא בתהליך של דיאלוג ומשא-ומתן. הציבור הפלסטיני מתנגד נחרצות לתכנית השלום של טראמפ (מעל 90% התנגדות לתכנית ולהיבטיה)

לשם השוואה, באוגוסט 2018 פתרון שתי המדינות זכה לתמיכה מצד 46% מהפלסטינים וכבר אז נחשב לנמוך ביותר מזה שנים. ב-2017, בעקבות הכרת הממשל האמריקני בירושלים כבירת ישראל, התמיכה במשא-ומתן בין הצדדים כדרך הטובה ביותר לפתרון הסוגיה הפלסטינית ירדה מ-33% ל-27%.

השורה התחתונה היא, שרוב הציבור הפלסטיני סבור שדרכו של מחמוד עבאס (אבו מאזן) נכשלה ולא הביאה תוצאות (משטר שגם נתפס מושחת בציבוריות הפלסטינית. נראה שההתמודדות עם איום הקורונה מחזקת מעט את האמון במוסדות בעת הזו).

ישראל מחזקת מסקנה זו בעקבות מדיניותה מול הרשות – הקשר מול הרשות מוביל לסיפוח חד-צדדי, ואילו הקשר מול חמאס מוביל לעסקאות חילופי שבויים ואסירים. עוד ראוי לציין בהקשר זה, שמסר דומה הועבר לציבור הפלסטיני עם הנסיגה החד-צדדית מרצועת עזה בזמנו, אשר לא תואמה (מסיבות כאלה ואחרות) עם הרשות והותירה ואקום שלטוני, אותו לימים ניצל חמאס. אלימות משתלמת, ופרגמטיות יחסית (במיוחד בהשוואה לקודמו בתפקיד, יאסר ערפאת) נענית, יתכן, בסיפוח (בין היתר).

אבו מאזן איננו חובב ציון והרשות עשתה טעויות פטאליות מול ישראל בשנים האחרונות. בהיבט ההסתה, ראו את הדו"ח שפרסם מרכז המידע למודיעין ולטרור באוקטובר 2018 על ההחרפה במסרי ספרי הלימוד ברשות הפלסטינית.

נראה שההנהגה הפלסטינית תחת עבאס ממשיכה לפעול בתפיסה של "עלות שקועה" (Sunk cost) – מתקשה להתמודד עם הצעות מדיניות חדשות, לאור המאמץ, ההשקעה והדם שנשפך עד כה בסכסוך, כאשר כל ויתור או "התקפלות" ייתפסו כבגידה בקורבן שהקריבו במשך כמעט מאה, מה שמקשה על קבלת הצעות שהיו על השולחן החל משיחות אולמרט-אבו מאזן (תהליך אנאפוליס). אולם, הזמן, כפי שהמחישה תכנית טראמפ, אינו פועל לטובת המפעל הלאומי הפלסטיני.

ישראל מחזקת מסקנה זו של הציבור הפלסטיני במדיניותה מול הרשות – הקשר מול הרשות מוביל לסיפוח חד-צדדי, ואילו הקשר מול חמאס מוביל לעסקאות חילופי שבויים ואסירים. אלימות משתלמת

למרות זאת, אין לזלזל בחשיבות התיאום הבטחוני של מנגנוני הרשות מול ישראל. תיאום זה עלול להפגע בשל צעדים חד-צדדיים. תרחיש קיצון (שסבירותו כרגע אינה ברורה) אף עלול להוביל להחלטה פלסטינית יזומה על פירוק הרשות בפועל והעברת "שרביט" הניהול לישראל. על ישראל להתכונן גם לתרחיש כזה.

מגמות כאלה עלולות להיות בעלות משמעות הרסנית בעידן וירוס הקורונה. לכך יש להוסיף את אתגר הכלכלה הפלסטינית והתלות ההדדית הכמעט בלתי ניתנת לניתוק בין שתי הכלכלות, כאשר כ-60% מהיבוא הפלסטיני הוא מישראל וכ-83% מהיצוא הפלסטיני הוא לישראל. לכך יש להוסיף כמובן את סכנת התפשטות הקורונה ברצועת עזה (וכבר זכינו לשמוע איומים מצד מנהיגי חמאס כלפי ישראל).

משוואת העלות-תועלת של נקיטת סיפוח חד-צדדי (כרגע עדיין אינם ידועים הפרטים המדויקים של הסיפוח ואיזה מתווה ייושם בדיוק, אם וכאשר) כוללת, מצד אחד, את "ניצול השעה" – כאשר ישנו ממשל אמריקני שנתפס כאוהד ביותר לישראל ויתמוך כנראה בכל צעד; אולם, מצד שני, צעד שכזה עלול למוטט הסכמים קיימים, ולפגוע בצורה קשה ביחסים הרעועים ממילא עם ירדן. אלה באו לידי ביטוי, למשל, בהחזרת שטחי צופר ונהריים לשלטון ירדני בנובמבר 2019 במסגרת תנאי הסכם השלום, ללא קיום שום מו"מ סדור בעניין בין המדינות למציאת פתרונות.

האם התועלת של סיפוח עולה על העלות בעידן של משבר חוצה גבולות, עם התכנות להתפרצות אלימות פלסטינית? תהא התשובה אשר תהא, היא חייבת להיות מבוססת על ניתוח מעמיק ומקיף של חלופות הפעולה האפשריות בתקופה זו ועל השלכותיהן הבילטראליות והמולטילטראליות מול השחקנים השונים באזור.

רכז התכנית הבינלאומית בממשל במרכז הבינתחומי הרצליה ודוקטורנט במדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים. עוסק בתהליכי קבלת החלטות בישראל ובמזרח התיכון. יליד ראשון לציון, דור עשירי בארץ, אוהב ועוקב אחרי ספורט מכל הסוגים (כדורגל, כדורסל, טניס, פוטבול, בייסבול...).

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 690 מילים

עידכון סדרי העדיפויות הלאומיים

"אין זה נכון להגיב על משבר על ידי אלתור בלבד, שכן אלתור ללא בסיסי חשיבה ותכנון מוקדמים, עלול למנוע הסתמכות מושכלת על בסיסי הידע והתובנות, שלאורם נכון לנהל את המשבר. כך במיוחד כאשר המשבר נוצר בשל אירוע טראומטי הגורר רצון לתגובה מיידית וחזקה, על מנת למנוע תחושה של חוסר אונים ותסכול. דווקא במקרים כאלה יש לצאת מבסיס התכנון, הכולל תובנות החשובות לעניין – המסתמכות גם על תרגול תרחישים ומשחקי מחשבה – ולבצע את האלתור הנדרש על אותו בסיס".

הציטוט הנ"ל לקוח מתוך דו"ח וינוגרד ("הוועדה לבדיקת אירועי המערכה בלבנון 2006", דיון וחשבון סופי, כרך א', 2008, עמ' 55).

בימים אלה אנו שומעים יותר ויותר דימויים צבאיים בהקשר של ההתמודדות עם משבר וירוס הקורונה. ישנם יתרונות בדימויים אלה, שיוצרים אחדות מטרה וסולידריות חשובות, אך לא תמיד ניתן ו/או כדאי להתייחס לכל איום דרך כוונות הרובה.

בימים אלה אנו שומעים יותר ויותר דימויים צבאיים בנוגע להתמודדות עם משבר הקורונה. ישנם יתרונות בדימויים אלה, שיוצרים אחדות מטרה וסולידריות חשובות, אך לא תמיד ניתן או כדאי להתייחס לאיום דרך כוונות הרובה

ישראל נתפסת כמדינה שהגיבה בצורה די טובה למשבר ביחס למדינות שונות בעולם. סגירת הגבולות, בידוד המגיעים מחו"ל וסגר חלקי ברחובות ובמשק איפשרו התמודדות סבירה עם התרחיש המתגלגל.

אולם, המצב הנוכחי מציב מספר סימני שאלה על תהליכי קבלת ההחלטות בישראל ומוכנותה לתרחישים שונים, ומכך לא נוכל להתעלם כשנצא מן המצוקה הנוכחית. דו"ח מבקר המדינה הנוכחי מציף קשיים, מגבלות ואי-עמידה מובהקת במטרות והנחיות בכל הקשור לתפקוד ותפעול מערכת הבריאות בישראל בעתות מבחן.

המצוקה התקציבית בולטת לעין. הכתובת התקציבית והשלכותיה היו על הקיר כבר שנים ובאופן גלוי, שלא ניתן להתעלם ממנו (בדומה למשל למשבר הכבאות בתחילת העשור הקודם, שהגיע לנקודת שיא טרגית עם השריפה בכרמל). להבדיל מנושאים אחרים שעל סדר היום הלאומי, נושא הרפואה איננו משקף מאבק בין ימין ושמאל, חילונים וחרדים, יהודים וערבים וכו'. מדובר בנושא שמשפיע על חיי כל האזרחים והאזרחיות באופן שווה, ללא הבדל מגזרי כזה או אחר.

עם זאת, לסדרי עדיפות לאומיים-פוליטיים יש השלכה, שלא ניתן לזלזל בה, על היבטים אובייקטיביים יותר. כשמתעדפים פרויקטים שונים על בסיס שיקולים פוליטיים (שאפשר לדון ולהתווכח עליהם – כן/לא בניה בשטחים/יהודה ושומרון; כן/לא מימון של אוכלוסיות מסוימות ובאיזו מידה; כן/לא הפרטה של שירותים חיוניים ובאיזו מידה; הכבדת פנסיות תקציביות על תקציב המדינה ועוד), לא נותר כסף להיבטים שמשפיעים על החיים של כולנו – בריאות, חינוך, רווחה ועוד. וכשמגיעה שעת מבחן, לא ניתן להסתמך רק על אלתורים למציאת פתרונות רגעיים.

אציע מספר נקודות למחשבה בהסתכלות קדימה:

1

ראשית, תהליך קבלת ההחלטות אמור להיות מובנה מראש. בימים האחרונים ראינו חוסר יציבות משווע במבנה עצמו – משרד הבריאות בראש הפירמידה, המל"ל נותן את שלו, משרד הבטחון לוקח את המושכות, ועד הקמת חמ"ל לאומי בראשות המוסד (!). עצם העיסוק באיך יתנהל התהליך ומי יעמוד בראשו ויתן הנחיות, גורם לבלבול ולבזבוז זמן, אובייקטיבית. על המבנה הארגוני להקבע מבעוד מועד, כתכנית מגירה, לאור בחינת תרחישים אפשריים.

2

שנית, כל ניתוח סיכונים בסיסי מנתח תרחישים שונים, והמשאבים הם מוגבלים מטבעם. אין לאף מדינה יכולת להתמודד עם כל האיומים והתרחישים האפשריים שבפתחה. מה שחשוב הוא סדר העדיפויות. התרחיש הנוכחי הוא תרחיש קיצון, שסבירותו אינה גבוהה, אך השלכותיו חמורות אם מתרחש.

מעבר להערכת סיכונים טובה, לא פחות חשובה (ואף יותר) היא ההתנהלות בפועל. קהילת המודיעין האמריקנית מתריעה כבר (לפחות) שלוש שנים על תרחיש דומה למה שמתרחש כיום, אבל הנשיא טראמפ החליט דווקא לצמצם (לעתים משמעותית) סמכויות ותקציבים מרוב הסוכנויות שאמורות להתמודד עם תרחיש כזה.

קהילת המודיעין האמריקנית מתריעה כבר (לפחות) 3 שנים על תרחיש דומה למתרחש כיום, אבל טראמפ החליט דוקא לצמצם סמכויות ותקציבים מרוב הסוכנויות שאמורות להתמודד עם תרחיש כזה

למדינת ישראל יש לא מעט איומים להתמודד איתם, החל באיום האיראני וכלה בחזבאללה, חמאס וכו'. אבל תרחיש של סיכון בריאותי או אסון טבע כרעידת אדמה משמעותית ראויים לתעדוף שיקנה הקצאת משאבים ראויה – במיוחד בכל הנוגע להצטיידות והכנה מראש (ועל כך ראו את דו"ח מבקר המדינה בכל הנוגע להזנחה בציוד רפואי ודאגה למלאי בשנים האחרונות). תרחיש הקורונה מדליק נורות אדומות גם בכל הקשור להתמודדות עם האיום האיראני.

3

שלישית, קו ההגנה הראשון בתרחיש הנוכחי הוא צוותי הרפואה, העזרה הראשונה וכוחות הבטחון הרלוונטיים. לא נראה שאלה תועדפו מבחינת ציוד מגן. לא ניתן לדאוג לאזרחים, אם צוותי הרפואה מוגבלים פיסית במתן עזרה וטיפול.

על-פי דיווחים שונים, הן משרד החוץ והן המוסד עובדים ימים כלילות על מנת למלא את מלאי הציוד עד כמה שניתן (מסכות, מכונות הנשמה וכו'). עם זאת, התרחיש הנוכחי – שלא אמור להתפס כ"ברבור שחור" שלא ניתן לחזות אותו (שכן, כאמור, התרעות על כך היו בנמצא) – מגביל את יכולתה של מדינה להסתמך על עזרה מבחוץ באמצעות ייבוא, שכן כל המדינות "באותה הסירה" ורבות זקוקות לעזרה במקביל.

מעבר לכך שאחד הכשלים הגדולים והבולטים של המשבר הנוכחי הוא החוסר בתיאום עולמי של מאמצי ההתמודדות (בין היתר בשל החלשת חלק מן המוסדות העולמיים הרלוונטיים, דבר שמוביל לעתים למאבק בלתי נתפס בין מדינות על ציוד ומכאן על חיי אדם), עצם העובדה שמדינת ישראל החלה בשנים האחרונות לעבור להסתמכות כמעט מוחלטת על ייבוא של מוצרים שונים, וביטלה/צמצמה את יכולתם של מפעלים מקומיים (בתעשיה, חקלאות ועוד), מביאה לכך שישראל מתקשה להסתמך על עצמה בשעת מבחן מבחינה ייצור – אירוע שכמעט אין לו תקדים בהסטוריה הציונית, שבמרכזה אחריות העם היהודי לגורלו. מן הראוי בראיה קדימה למצוא איזון טוב יותר בין תעשיה מקומית לבין ייבוא מן הכפר הגלובלי.

לגבי קבלת ההחלטות בזמן אמת, עדיין קשה לקבוע ויתכן שמוקדם לשפוט (עם זאת, ראו דיווחים אודות ויתור על עזרה מהשוק הפרטי, הן ברכישת מכונות הנשמה והן בעזרה מצד מעבדות פרטיות בביצוע בדיקות. היום מפרסמת הועדה המיוחדת של הכנסת בעניין ההתמודדות עם נגיף הקורונה את מסקנות הביניים שלה, אשר עוסקות בליקויים בטיפול במגזר החרדי, הצגת מידע סותר, היעדר מכונות הנשמה וקבלת החלטות בפורום מצומצם). עם זאת, ידרש כמובן תחקיר מעמיק ומקיף בהמשך, לאחר שנצלח את המשבר, ממנו נצטרך ללמוד ולהסיק מסקנות להבא.

המעבר של ישראל להסתמכות כמעט מוחלטת על ייבוא, מביאה לכך שישראל מתקשה להסתמך על עצמה בשעת מבחן – אירוע כמעט חסר תקדים בהסטוריה הציונית, שבמרכזה אחריות העם היהודי לגורלו

חלק מן המסקנות כבר למדנו על בשרנו במשברים קודמים. אסור לנו להתעלם מהן בעתיד, בעיקר בעתות שגרה. עלינו לנצל את המרחב הציבורי והפוליטי לדיונים משמעותיים אודות סדרי העדיפויות הלאומיים בראיה קדימה, ולא לסמוך על התעוזה הרגעית.

רכז התכנית הבינלאומית בממשל במרכז הבינתחומי הרצליה ודוקטורנט במדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים. עוסק בתהליכי קבלת החלטות בישראל ובמזרח התיכון. יליד ראשון לציון, דור עשירי בארץ, אוהב ועוקב אחרי ספורט מכל הסוגים (כדורגל, כדורסל, טניס, פוטבול, בייסבול...).

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 960 מילים
כל הזמן // יום שישי, 5 ביוני 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

ישראלים ששוהים בארה"ב ללא ויזה חוששים לקבל סיוע בקורונה

מהגרים ישראלים בקליפורניה שאיבדו את עבודתם במשבר הקורונה, חוששים לבקש סיוע ממשלתי שעשוי לסכן את זכאותם לגרין קארד ● "אחרי שהחברה שבה אני עובד נסגרה לפרק זמן בלתי ידוע, רעדתי מפחד. אני דואג למצבי הפיננסי, דואג לבריאות, אבל בעיקר לכסף", מספר גיא, שחי בארה"ב עם משפחתו ● אך הוא מסרב לבקש עזרה

עוד 1,139 מילים

למקרה שפיספסת

נוכחות יוניפי"ל בדרום לבנון מגיעה לצומת דרכים

התמונות יוצאות הדופן בהן חיילים לבנונים מכוונים מטולי RPG, בעוד טנק של צה"ל פועל במובלעת מול משגב-עם, וביניהם עומדים חיילי יוניפי"ל – ממחישות בצורה הטובה ביותר את המצב המורכב שקיים בגבולה הצפוני של ישראל. הן גם מדגישות את הצורך "לחשב מסלול מחדש" באשר למדיניות שיש לנקוט בנוגע להתעצמות ארגון חזבאללה בדרום לבנון.

נתחיל מהסוף – התקרית החריגה במובלעת מול קיבוץ משגב-עם הסתיימה מבלי שנורתה ירייה אחת. עובדה זו הינה תולדה ישירה של השת"פ הקרוב של צה"ל עם ארגון יוניפי"ל, ודרכו עם צבא לבנון, באופן שמאפשר לצה"ל לבצע פעילות במקום כה רגיש ללא סכנת התדרדרות.

התקרית החריגה הסתיימה ללא ירייה אחת. תולדה ישירה של השת"פ הקרוב של צה"ל עם יוניפי"ל, ודרכו עם צבא לבנון, באופן שמאפשר לצה"ל לבצע פעילות במקום כה רגיש ללא סכנת התדרדרות

במובן הרחב של הדברים, היכולת של יוניפי"ל להעביר מסרים משני הצדדים משככת מתיחות, מונעת מתיחויות ובולמת את הפיכתם של אירועים טקטיים (כתוצאה מפעילות צה"ל בגבול הצפוני) לאסטרטגיים.

אולם תקרית זו גם ממחישה את הבעייתיות הרבה של נוכחות יוניפי"ל בדרום לבנון. מטול ה-RPG שהוחזק על-ידי אחד מחיילי צל"ב. הנוכחות "הכמעט" גלויה של אנשי חזבאללה באיזור (וכמובן של כתבי תחנת הטלוויזיה של הארגון "אלמנאר", שבאופן "מפתיע" הגיעו למקום במהירות). אלה ממחישים שמעבר לתיאום בין הגורמים השונים, אין באמת לארגון יוניפי"ל את היכולת לכפות את מרותו וליישם הלכה למעשה את המנדט הרחב שניתן לו לאחר מלחמת לבנון.

אירוע זה מצטרף לאירועי משמעותיים יותר בגבול הצפון. גילוי המנהרות ההתקפיות של חזבאללה שנחפרו מתחת לאפם של חיילי יוניפי"ל, רצף התגובות של חזבאללה על אירועים שונים שלטענתו ישראל היתה אחראית עליהם (פגיעה בגדר המערכת, ירי נ"ט, הנחת מטענים), וכמובן בניין הכוח של הארגון בדרום לבנון שנמשך כמעט ללא כל התנגדות – כל אלה ממחישים את אוזלת ידו של ארגון יוניפי"ל בגבול הצפוני.

לקראת דיוני חידוש המנדט של יוניפי"ל, על ישראל לקבל החלטה האם היא מוכנה לקבל הלכה למעשה את המצב בגבול הצפוני (עם כל החסרונות שבכך) ולאפשר את נוכחותו של יוניפי"ל בגבולה הצפוני. זאת מתוך הנחה שארגון זה לא יבלום את בניין הכוח, אבל יאפשר העברת מסרים שאולי תמנע חיכוך עתידי. או שהיא מוכנה לקבל כל זאת, או שהיא מבקשת לשנות את המצב הנוכחי מיסודו.

לקראת דיוני חידוש המנדט של יוניפי"ל, על ישראל להחליט: האם לאפשר נוכחות יוניפי"ל בגבולה הצפוני, בהנחה שלא יבלום את בניין הכוח אך יאפשר העברת מסרים למניעת חיכוך עתידי – או לשנות את המצב מיסודו

חשוב לזכור כי ישראל עתידה לשלם מחיר מדיני יקר אם תחול התדרדרות שתוביל למלחמה בינה או לבין חיזבאללה, בשל נכונותה לקבל את הפעילות המוגבלת של יוניפי"ל בגבול הצפון.

העובדה שיוניפי"ל מאפשר לחזבאללה לפעול באופן עצמאי בגבול הצפון ולא באמת מדווח על כך בדיווחיו השונים למועצת הבטחון (שכן אם הוא יציג את המצב לאשורו הוא יוצג במערומיו) – עתידה להקשות על ישראל לגייס תמיכה בינ"ל לפעילות קשה שלה בגבול הצפון, שתכוון גם כנגד אזרחים (לאור העובדה שחיזבאללה מסתיר ומסתתר מאחורי אזרחיו השיעים בדרום לבנון).

אותה "קהילה בינ"ל" עלולה להסתמך על דיווחי יוניפי"ל ולהאשים את ישראל בהפעלת כוח מיותרת כנגד אזרחים ומוסדות אזרחיים, מבלי שיש עדויות לכך שחיזבאללה מסתתר מאחוריהם (שכן יוניפי"ל לא דיווח על כך).

חשוב לציין כי לקהילה הבינ"ל (בדגש על המדינות החברות במועב"ט ואלו ששולחות את חייליהן ליוניפי"ל) המצב הנוכחי הוא מאוד נוח. הוא גם מאפשר לכאורה לאותן מדינות השפעה על המצב בלבנון, מבלי לשלם את המחיר של פעילות אקטיבית מצד יוניפי"ל מול פעילות חזבאללה בדרום לבנון.

אותן מדינות שמעדיפות את שלומם של חיילי יוניפי"ל מעל לכל אינטרס אחר (וכמובן שלא ניתן להאשימם בכך) לא באמת דוחפות או מבקשות לדחוף את יוניפי"ל לפעילות מסוג זה, והן מבינות היטב את מגבלות הכוח של פעילות יוניפי"ל (מבלי שהן מודות בכך כמובן).

ישראל עתידה לשלם מחיר מדיני יקר אם תחול התדרדרות שתוביל למלחמה בינה או לבין חיזבאללה, בשל נכונותה לקבל את הפעילות המוגבלת של יוניפי"ל בגבול הצפון

ולכן – אם תרצה ישראל להוביל לשינוי של ממש באשר לנוכחות כוח יוניפי"ל ומהלכיו בגבול הצפון, יהיה עליה לבצע מהלכים דרסטיים בזירה המדינית בהקשר. מכיוון שמהלכים אחרים בדמות "הנחיה ליוניפי"ל לממש הלכה למעשה את המנדט שניתן לו בשטח" כבר מוצו, ולכאורה התקבלו החלטות במועצת הבטחון בהקשר (וכמובן שום דבר לא קרה) – רק מהלכים ישראלים משמעותיים יוכלו לשנות את המצב בזירה הצפונית מהיסוד.

בפני ישראל עומדות מספר אופציות:

  • פעילות מדינית לביטול נוכחות יוניפי"ל על כל המשתמע מכך.
  • לחץ לצמצום משמעותי של כמות החיילים המוצבת בלבנון (מעל 10000), מתוך הנחה שצמצום נוכחות זו יסייע לישראל בחשיפת הפעילות השלילית של חזבאללה (במובן הזה שיהיה ברור שיוניפי"ל לא באמת מפקח על המתרחש בגבול), והפיכת יוניפיל למכשיר תיאום בלבד.
  • במקביל לכלל האופציות – הגברת המסרים בדבר מלחמה קרבה עם חזבאללה אם יוניפי"ל לא ישנה את מדיניותו. זאת כדי להפעיל לחץ על מועצת הבטחון לשנות את מתווה הפעילות של יוניפי"ל, או לכל הפחות לתת לישראל גיבוי כלשהו לפעילות בגבולה הצפוני אם תחול התדרדרות בינה לבין חזבאללה. זו מדיניות מסוכנת, מתוך הבנה שמסרים אלו עלולים להיות כ"נבואה המגשימה את עצמה" ואלו עתידים להלחיץ מאוד את מדינת לבנון וארגון חזבאללה.

בוודאי שלכל אחת מהאופציות הללו ישנן השלכות משמעותיות. אבל, כאמור, גם המשך המצב הנוכחי גורם לישראל לשלם מחירים משמעותיים (לאור סכנת ההסלמה בזירה הצפונית).

אמנם על רקע עליית המתח בין ישראל והארגון, ולאור החשש המוחשי להתדרדרות, עשויה ישראל לאבד מכשיר שיכול לסייע לה לתחם את המתיחות בינה ובין חזבאללה בעת מתיחות, אך מנגד אותו "מכשיר" עלול להוות מכשול של ממש אם תהיה התדרדרות מהירה בזירה הצפונית. מאיום בפגיעה לא מכוונת בחיילי יוניפי"ל ועד מניעת פעילות צה"ל באזורים מסוימים בשל נוכחות הארגון, בוודאי בשלבים הראשונים של המערכה העתידית.

בצורה פרדוקסלית, דווקא היעדרותו של גורם בינ"ל בדרום לבנון יכולה לאפשר לישראל לקבל גיבוי בינ"ל לפעילות אפשרית מול חזבאללה, אותו גיבוי שהיא תתקשה לקבל כל עוד חיילי יוניפי"ל מוצבים באיזור זה.

בצורה פרדוקסלית, דווקא היעדרותו של גורם בינ"ל בדרום לבנון יכולה לאפשר לישראל לקבל גיבוי בינ"ל לפעילות אפשרית מול חזבאללה, אותו גיבוי שהיא תתקשה לקבל כל עוד חיילי יוניפי"ל מוצבים באיזור זה

מה שלא ישתנה – איזור דרום לבנון הוא "אסם התבואה" של חזבאללה מבחינת אמל"ח ונוכחות פעילים של הארגון. לא יוניפי"ל ולא צל"ב (שיותר משתף פעולה עם חזבאללה מאשר מונע פעולה) יכולים להוות מכשול של ממש להמשך בניין הכוח של הארגון. הגיע זמן ההחלטה.

רס"ן (במיל') דני (דניס) סיטרינוביץ שירת 25 שנה במגוון תפקידי פיקוד ביחידות האיסוף והמחקר המובילות באמ"ן ובנספחות אמ"ן בשגרירות ישראל בוושינגטון. דני בוגר תואר שני ביחסים בינ"ל מהאוניבסיטה העברית, וכיום ראש האקדמיה הדיגיטלית של חברת Cobwebs technologies. מתגורר ברחובות ומתעניין (מאוד) בהתפתחויות אסטרטגיות במזרח התיכון, בדגש על המערכה כנגד איראן.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 957 מילים

"נתניהו מנתק את ארץ ישראל מהיהודים"

ראיון הקרע במחנה הימין סביב החלת הריבונות רק הולך ומחמיר ● בראיון לזמן ישראל, אומר עירא רפפורט, מי שהיה חבר במחתרת היהודית: "צריך להילחם בזה בצורה חריפה מאד" ● כמו רבים מחבריו ביו"ש, הוא תוקף בחריפות את טראמפ ונתניהו ● "כשאתה מוסר את ארץ ישראל לאויבים, זה החטא הגדול ביותר. אבל כשאתה גם מנתק את היישובים - זה עוון לא פחות גדול" ● אבל, הוא מרגיע, זה לא יזלוג לאלימות: "מה שהיה טוב בזמנו, לא נכון להיום"

עוד 987 מילים

תגובות אחרונות

ועד עובדי רשות שדות התעופה הודיע על הפסקת הטיסות בנמל התעופה בן-גוריון

"שאתיופים ישחקו במגרש של יהודים?": לפי תלונה שהוגשה לנציבות, מנכ"ל משרד ביטחון הפנים התבטא בגזענות לפני כחצי שנה בדיון רב משתתפים ● נציבות שירות המדינה אישרה את מינוי חזי לוי לתפקיד מנכ"ל משרד הבריאות ● המשטרה עצרה אמש 12 מוחים בהפגנה נגד חוק הקורונה בתל אביב ● לראשונה מאז פרוץ מגפת הקורונה מסגד אל-אקצא נפתח ללא הגבלות על מס' המתפללים

10:47 עריכה

ועד העובדים של רשות שדות התעופה הודיע על עצירה מוחלטת של המראות ונחיתות בנמל התעופה בן-גוריון, זאת להוציא טיסות שכבר המריאו, טיסות רפואיות וטיסות פנים.

09:13 עריכה

בישיבה רבת משתתפים, לפני כחצי שנה, תהה מנכ"ל משרד ביטחון הפנים, משה (צ'יקו) אדרי, בקול רם – "נראה לכם שאתיופים ישחקו במגרש של יהודים?". דבריו אלה – שפורסמו היום על ידי רועי ינובסקי בתאגיד השידור כאן – הובילו לתלונה לנציבות שירות המדינה. דבר התלונה פורסם אמש בחדשות 12.

08:41 עריכה

נציבות שירות המדינה אישרה את מינוי חזי לוי לתפקיד מנכ"ל משרד הבריאות. לוי עתיד להחליף בתפקיד את משה בר סימן טוב.

07:49 עריכה

נעצר תושב מזרח ירושלים בשנות העשרים לחייו בחשד שתקף אתמול את חבר הכנסת לשעבר יהודה גליק, שערך ביקור תנחומים בבית משפחתו של איאד אל-חלאק, שנהרג מאש כוחות הביטחון.

07:12 עריכה

12 מוחים נעצרו אמש בהפגנה שנערכה בתל אביב. לטענת המשטרה, המפגינים הפרו את הסדר הציבורי, חסמו את התנועה ברחוב אבן גבירול, התעמתו עם עוברי אורח והשחיתו רכוש. המוחים הפגינו נגד חוק הקורונה ונגד ראש הממשלה נתניהו.

07:06 עריכה

לראשונה מאז שב שב לפעול, התפילה במסגד אל-אקצא תתקיים היום ללא הגבלות על מספר המתפללים.

06:58 עריכה

המרכז הסורי לזכויות אדם דיווח כי תשעה בני אדם נהרגו אמש בהפצצה של מחסני נשק. לפי הודעת הארגון, חמישה מההרוגים הם אזרחים זרים. סוכנות הידיעות הרשמית במדינה, סאנ"א, פרסמה שמערכות ההגנה האוויריות הגיבו לתקיפה, שנעשתה בידי ישראל בסביבות העיר מסיאף, שבמערב סוריה.

עוד 7 עדכונים

ישראל – ארה"ב, האם "היחסים המיוחדים" עדיין מיוחדים?

מה צפוי ליחסי ישראל ארה"ב אם יהיו חילופי נשיאים בבית הלבן בינואר 2021? האם הסימביוזה ביחסים בין טראמפ לנתניהו מעידה על שיא ביחסים בין המדינות? האם היחסים הקרירים של נתניהו עם אובמה סימלו נקודת שפל? השיח התקשורתי בדרך כלל בוחן את היחסים בין המדינות על סמך היחסים בין המנהיגים, אבל מכלול יחסי ישראל ארה"ב גדול בהרבה מזהות המנהיגים, וחשוב להתייחס למגמות ארוכות הטווח.

מה צפוי ליחסים עם ישראל אם יתחלפו נשיאים בבית הלבן בינואר 2021? האם הסימביוזה בין טראמפ לנתניהו מעידה על שיא ביחסי המדינות? האם היחסים הקרירים של נתניהו עם אובמה סימלו נקודת שפל?

בכדי לפרק את המכלול של "היחסים המיוחדים" מקובל לחלק אותם לשלושה מרכיבים עיקריים תחת הקיצור VIP: Values, Interests, Politics. ערכים, אינטרסים ופוליטיקה.

חשוב לציין שבשלושת המרכיבים האלו היחסים עמוקים יותר בלי קשר לזהותם של המנהיגים, אבל למנהיגים בהיסטוריה, ובעיקר כיום, יש השפעה חשובה על המגמות ארוכות הטווח. אתחיל בתיאור הבסיס ליחסים בכל אחד מהמרכיבים:

הבסיס הערכי

החלוצים (pilgrims – ע"ש העיר באנגליה שהגיעו ממנה ב-1620, Plymouth Rock) היו פרוטסטנטים פוריטנים אדוקים, שהיו מחוברים מאד לברית הישנה. האגדה מספרת שהם קיימו הצבעה האם השפה בארץ החדשה תהיה אנגלית או עברית, והתומכים באנגלית ניצחו בקול אחד בלבד.

משחר ינקותה ראו האבות המייסדים של ארה"ב את עצמם קשורים לחזון נביאי ישראל, וראו בארה"ב את "ירושלים החדשה". כך גם "האבות המייסדים" של ארה"ב, שניסחו את הצהרת העצמאות ולאחר מכן את החוקה האמריקאית ושימרו את הרוח הפרוטסטנטית הזאת.

בכיוון ההפוך, אבות הציונות הושפעו מהמהפכה האמריקאית ומעקרונות החוקה האמריקאית והיתה שאיפה הדדית שארה"ב וישראל תהיינה מדינות אחיות בהיותן מדינות מהגרים שהשתחררו מהשליטה הבריטית ושאפו להקים עולם חדש. כזה שמבוסס על חברה צודקת וחופשית המקפידה על שלטון החוק ועל זכויות האזרח. ישראל אכן נחשבה בעיני רוב האמריקאים כחולקת את ערכי הדמוקרטיה הליברלית עם ארה"ב.

החלוצים האמריקאים היו פרוטסטנטים פוריטנים אדוקים, שהיו מחוברים מאד לברית הישנה. האגדה מספרת שקיימו הצבעה האם השפה בארץ החדשה תהיה אנגלית או עברית, והתומכים באנגלית ניצחו בקול אחד בלבד

האינטרסים המשותפים

מאז ההכרה של הנשיא טרומן במדינת ישראל – 11 דקות מאז הכרזת העצמאות על ידי בן גוריון, שאפו מנהיגי ישראל ליחסי קרובים עם ארה"ב בשל היותה מנהיגת העולם החופשי והמעצמה החזקה בעולם. לארה"ב זה לקח קצת יותר זמן, אבל מאז מלחמת ששת הימים גם מנהיגיה ראו בישראל שותפה אסטרטגית.

בימי "המלחמה הקרה" הייתה ישראל בבירור בצד של המערב בניגוד לאויבותיה של ישראל שהיו בצד הסובייטי. ישראל גם נחשבה לשותפה זולה יחסית, משום שלמרות הסיוע הבטחוני, ישראל לא נדרשה להצבה של חיילים אמריקאים ונלחמה בעצמה את מלחמותיה.

המזרח התיכון הפך ליעד חשוב ביותר למדיניות החוץ האמריקאית בשל מאגרי האנרגיה במפרץ שהיו קריטיים לכלכלת ארה"ב והעולם. לישראל היה אינטרס במעורבות אמריקאית באזור, משום שרק על ארה"ב יכולנו להסתמך כמעצמה שרואה בביטחון ישראל חלק מהמכלול בו היא מגדירה את האינטרסים שלה. כל אלו הסבירו את שיתוף הפעולה הצבאי והמודיעיני וקצרה היריעה מלתאר את כל המנגנונים והפורומים המשותפים.

העוצמה של ישראל בפוליטיקה

התמיכה בישראל לאורך השנים היתה דו-מפלגתית, ושני הצדדים של הפוליטיקה האמריקאית ראו בישראל נושא שהוא מעל המחלוקות הפוליטיות. הדיפלומטיה הישראלית, הלובי הפרו-ישראלי איפא"ק והארגונים היהודיים הקפידו על דו-מפלגתיות, למרות העובדה שרוב היהודים תמכו מאז ומעולם במפלגה הדמוקרטית.

הגורמים הפרו-ישראלים היו והם עדיין מאורגנים וחזקים מאד מבחינה פוליטית. היהודים, אמנם רק 2 אחוז מהאוכלוסייה, אבל מעורבים בפוליטיקה ובתקשורת האמריקאית באופן לחלוטין לא פרופורציונאלי לגודלם. מבין התורמים למפלגה הדמוקרטית – היהודים מונים קרוב לחצי, ובמפלגה הרפובליקנית – כרבע, שזה בשתי המפלגות מספר לחלוטין לא פרופורציונלי לגודלם באוכלוסיה.

הגורמים הפרו-ישראלים היו ועודם מאורגנים וחזקים מבחינה פוליטית. היהודים אמנם רק 2 אחוז מהאוכלוסייה, אבל מעורבים בפוליטיקה ובתקשורת האמריקאית באופן לא פרופורציונאלי לגודלם

נוכחותם הגדולה של היהודים, יותר מהממוצע הארצי שלהם, במדינות מתנדנדות כמו פלורידה, פנסילבניה ואוהיו – הוסיפו למיתוס ההשפעה היהודית. איפא"ק בזכות מקצועיות ונחישות וגם בזכות מיתוסים על השפעה יהודית הפכה לשדולה החזקה והאפקטיבית ביותר בארה"ב בתחום מדיניות החוץ.

באשר לתומכי ישראל הנוצרים האוונגליים, הרי שהם כמעט כולם בצד הרפובליקני, אבל מספרם עצום, כ-80 מיליון, ויכולת הארגון והמשמעת שלהם מרשימים. תמיכתם בישראל היא כמעט אוטומטית משום שהם מאמינים שזו מצווה אלוהית שמפורטת בכתבי הקודש, ושהצלחתה של ישראל עד הקרב בארמגדון תוביל בסופו של דבר לחזרתו של ישו המשיח.

אז לכאורה נראה שהכל בסדר ואכן הבסיס של "היחסים המיוחדים" עמוק ומוצק, אבל במציאות לא הכל בסדר, משום שהמגמות מדאיגות בשלושת התחומים.

1. מגמות בתחום הערכים

לכאורה, על סמך בחירתו של טראמפ ומדיניותו אפשר לומר שהשינוי של ארה"ב ימינה לכיוון הערכים השמרניים ודחיקת הדמוקרטיה הליברלית משותף לשתי המדינות, אבל הנתונים הדמוגרפיים מראים תמונה אחרת.

בישראל אכן הדמוגרפיה מושכת את המדינה ימינה בשל רמת הילודה הגבוהה של החרדים ומגמה של נישואים מאוחרים אצל הליברלים. בארה"ב לעומת זאת ישנה עלייה באחוז המיעוטים שנוטים לערכים פרוגרסיביים. ארה"ב כבר מזמן אינה מדינה של (WASPs – White Anglo-Saxon Protestant).

לדוגמא, בבית המשפט העליון של ארה"ב אין אף לא פרוטסטנט אחד (יש שם שלושה יהודים ושישה קתולים) ורוטב הסלסה הפופולרי בקרב היספאנים נמכר יותר מהיינץ קשטופ של ה-WASPS. למרות בחירתו של טראמפ ב-Electorate College, זוהי הייתה הצבעה שאינה מעידה על המגמה ונבעה מהרבה סיבות  נקודתיות (האנרגיה בקרב ציבור המפסידים מהגלובליזציה, חוסר הפופולריות של קלינטון בבייס הדמוקרטי, השפעת הרשתות בחיזוק מגמות פופוליסטיות וכוחן המוגדל של מדינות קטנות באלקטורט קולג').

בביהמ"ש העליון של ארה"ב אין אפילו פרוטסטנט אחד (יש 3 יהודים ו-6 קתולים). רוטב הסלסה הפופולרי בקרב היספאנים נמכר יותר מהיינץ קשטופ של ה-WASPS

מאז בחירתו של טראמפ (שכזכור לא זכה ברוב המצביעים גם כשניצח) בבחירות האמצע ב-2018 היה "גל כחול" משמעותי וברוב משאלי העם במדינות עדיין מנצחת המגמה של הליברליזם בנושא זכויות הקהילה הלהט"בית, מעמד הנשים וכו'.

2. מגמות בתחום האינטרסים

ארה"ב מאבדת עניין במזרח התיכון ובמידה רבה של צדק. היא אינה תלויה במקורות האנרגיה של המזרח התיכון כבעבר, והפכה בעצמה ליצואנית אנרגיה בזכות הפקת אנרגיה מפצלי שמן. בנוסף צריכת אנרגיה ממקורות פוסיליים ירדה בשל טכנולוגיות של אנרגיה מתחדשת.

כל ההתערבויות המז'וריות של ארה"ב במזרח התיכון נכשלו – מערכה צבאית מלאה בעירק ואפגניסטן, "הובלה מאחור" בלוב והימנעות מפעולה בסוריה. "התפנית לאסיה" לא היתה רק גחמה של אובמה בשל החשיבות של השווקים האסיאניים ובשל התחרות המעצמתית עם סין. היא מקובלת על ידי רוב הציבור בארה"ב גם מכיוון שהמעורבות במזרח התיכון גררה את ארה"ב להשקעה כבירה של חיילים ומשאבים ללא תמורה.

מבחינת ישראל, ההתרחקות האמריקאית מהמזרח התיכון היא התפתחות מאד בעייתית ואנחנו כבר רואים איך בזירה הסורית "הסייקס–פיקו" החדש נסגר בין רוסיה, איראן ותורכיה. ארה"ב לא בתמונה וישראל נותרה ללא מנופים.

במקביל נכנסת ישראל שלא בטובתה למלחמת הסחר בין ארה"ב לסין. לישראל אינטרס ביחסים טובים עם שתי המעצמות, אבל מדיניות ההתנגחות של ממשל טראמפ בסין, שדווקא נשענת על קונצנזוס פוליטי, מעמידה את ישראל במצב מאד לא נוח לקידום האינטרסים שלה מול סין. בעיקר בתחומי התשתיות וההשקעות בטכנולוגיה.

3. מגמות הפוליטיקה

ישראל הפכה בשנים האחרונות לנושא פרטיזני בפוליטיקה האמריקאית. התחושה של חלק גדול מהבסיס הפוליטי של המפלגה הדמוקרטית היא, שישראל קשרה את גורלה עם המפלגה הרפובליקנית ועם מנהיגי ימין פופוליסטי ברחבי העולם.

ההתרחקות של הליברלים הפרוגרסיביים מישראל כבר מתחילה להראות סימנים גם בקונגרס וגם בקמפיין למועמד הדמוקרטי לנשיאות, בו נשמעו קולות ביקורתיים באופן תקדימי, כולל בזכות התניית הסיוע הצבאי לישראל.

התרחקות הליברלים הפרוגרסיביים מישראל משפיעה גם בקונגרס וגם בקמפיין למועמד הדמוקרטי. שם נשמעו קולות ביקורתיים תקדימיים, כולל בזכות התניית הסיוע הצבאי לישראל

על רקע מגמת הקיטוב שהתגברה בפוליטיקה האמריקאית מבלי קשר לישראל, הבעייה הולכת ומחריפה, ובסקרי דעת קהל רואים הבדלים דרמטיים בין תמיכת הרפובליקנים בישראל לתמיכת הדמוקרטים.

המאבק שישראל מקדמת למנוע חופש ביטוי בשל החשש מ-BDS ממקם את ישראל בצד ההפוך לערכים הליברלים, שמקדשים את חופש הביטוי גם כשהוא כולל ביקורת קשה.

הקירבה בין טראמפ לנתניהו שנראית לציבור הישראלי כחיובית כרגע, היא מאד בעייתית לטווח הארוך, משום שהיא מחמירה את ההתרחקות של ציבורים גדולים בפוליטיקה האמריקאית. ציבורים אלו כוללים את רוב הקהילה היהודית שמצביעה לנשיאים דמוקרטיים (בין 70 אחוז ל-80 אחוז) וחבריה ברובם הגדול ליברלים (למעט המיעוט האורתודוכסי, המהגרים מרוסיה וחלק מהמהגרים מישראל שלא מייצגים מספרים גדולים).

במידה ואכן יתבצעו צעדי סיפוח בין הראשון ביולי לבחירות לנשיאות בנובמבר, המצב יחריף, שכן ציבור המצביעים של המפלגה הדמוקרטית מתנגד נחרצות לצעדים חד צדדיים ולמהלכים שמנוגדים לחוק הבינלאומי.

מה אפשר לעשות?

ישראל חייבת לחזור לדיפלומטיה דו-מפלגתית ולבנות קשר עם הגורמים הפרוגרסיביים ועם המיעוטים.

ישראל חייבת "לחבק" את הקהילה היהודית, ללא קשר לדעות פוליטיות או זרמים ביהדות. הקשר של ישראל עם התפוצה היהודית הגדולה בעולם חשוב לא רק בהקשרי היחסים בין המדינות, אלא בשל הייעוד של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.

על מנת לשמור את ארה"ב במזרח התיכון, יש לקדם ברית הגנה חוזית שמעוגנת בחקיקה. בניגוד למקובל לחשוב, ברית הגנה תקדם שלום, משום שהתיאום עם ארה"ב ימנע הרפתקנות צבאית, תגדיל את המחויבות של ארה"ב להגנת ישראל, אבל גם לקידום שלום במזרח התיכון וגם אינטרס אמריקאי בצורך בקביעת הגבולות של ישראל (דיפלומטיה הרבה יותר זולה ממלחמות).

על מנת לשמור את ארה"ב במזה"ת, יש לקדם ברית הגנה חוזית שמעוגנת בחקיקה. בניגוד למקובל, ברית הגנה תקדם שלום כי התיאום עם ארה"ב ימנע הרפתקנות צבאית

במידה ויתחלף ממשל בארה"ב בינואר 2021, מומלץ יהיה לחזור לתכנית הבטחונית, שגיבש גנרל אלאן יחד עם קציני אגף תכנון של צה"ל להגנה על הגבול המזרחי של ישראל. התכנית שאלאן גיבש לבקשת מזכיר המדינה קרי כוללת אמצעים טכנולוגיים ונוכחות אמריקאית בבקעה. התכנית הזאת תסייע להשאיר את ארה"ב מחוייבת לאזור ולבטחונה של ישראל.

ישראל צריכה לקדם חיבור ברמת החברה האזרחית ובעיקר עם יחידים וארגונים בצד הפרוגרסיבי, שלא מודעים לכך שיש בישראל רבים שחולקים איתם את תפישת עולמם ועוסקים בצדק חברתי ללא קשר לממשלות בשתי המדינות. מומלץ להקים קרן דו-לאומית לקידום "תיקון עולם", שתתמוך בשיתופי פעולה בין ארגונים וגם בין סוכנויות הסיוע מש"ב ו-USAID.

הדיפלומטיה הציבורית של ישראל צריכה לעסוק בחיבורים עם החברה האזרחית האמריקאית ולא בפולמיות ובהסברה, שרק עושים נזק. יש לישראל הרבה מאד להציע לאמריקאים, אבל העיסוק בפוליטיקה רק מציג אותנו כפחות רלבנטיים ופחות אטרקטיביים.

לסיכום:

היחסים של ישראל עם ארה"ב הם היחסים החשובים ביותר של ישראל עם מדינה כלשהי בעולם, והערך שלהם הוא לא פחות מאסטרטגי. למרות הבסיס העמוק והאיתן של היחסים, המגמות הנוכחיות מדאיגות ביותר ואם לא נפעל בהקדם לשקם את היחסים הקריטיים הללו, מעמדה האסטרטגי של ישראל יפגע אנושות.

הדיפלומט לשעבר נדב תמיר הוא חבר בוועד המנהל של מיתווים - המכון הישראלי למדיניות חוץ אזורית. נדב שימש כיועץ המדיני לנשיא פרס, שירת בשגרירות וושינגטון ושימש כקונסול כללי למדינות ניו אינגלנד ובוסטון. כמו כן, הוא חבר בוועדת ההיגוי של יוזמת ז'נבה ומשמש כיו"ר מועצת הבוגרים של קרן ווקסנר.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,539 מילים
עודכן לפני 32 דקות
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

פטר אקשטיין קובקס הגן על מיעוטים ברומניה במשך עשרות שנים ● וגם הוביל את מאבק הלהט"ב שם ● למרות שאביו היה יהודי, הוא מעולם לא שקל לעלות לארץ ● האם המורשת הליברלית שלו תשרוד שלו את גל הלאומנות באזור, שאותו מוביל השכן מהונגריה, ויקטור אורבן? ● ראיון

עוד 1,244 מילים

ציוץ אחד יכול לעצור את הדהירה לסיפוח חד-צדדי

פרשנות לפני כארבעה חודשים הציג נשיא ארה"ב את תוכנית המאה - "משלום לשגשוג: חזון לשיפור חייהם של הפלסטינים והישראלים" ● משפט אחד שאמר טראמפ בנאומו באותו יום, אשר עומד בניגוד גמור לתוכנית הכתובה והמושקעת, איפשר לנתניהו לחתור תחת התוכנית ולהפוך אותה למסך עשן עבור פעולת הונאה חד-צדדית - שתפגע קשות במרקם היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל ● האם טראמפ יתערב לפני שיהיה מאוחר מדי?

עוד 3,152 מילים

רוב הישראלים ציפו מבג"ץ לפסול את נתניהו

סקר מדד השלום מעלה כי רק 35% מהישראלים תומכים בפסיקת בג"ץ שאיפשרה לנתניהו לכהן כראש ממשלה, לעומת 51.5% שציפו מבג"ץ לפסול אותו ● לתמיכה הרחבה באקטיביזם שיפוטי במקרה של ראש ממשלה הנאשם בפלילים שותפים מצביעי ימין רבים ● קמפיין הליכוד להחרבת שלטון החוק פוגע אנושות גם בבני גנץ, העלול להיפלט מהפוליטיקה מוקדם מהצפוי ● פרשנות

עוד 854 מילים ו-1 תגובות

פייק ניוז תוצרת יולי אדלשטיין: הכריז על מהפכה שהתרחשה כבר

הביקורת על מיעוט בדיקות הקורונה, גרמה לשר הבריאות להכריז כי יאפשר גם לאנשים ללא סימפטומים להיבדק ● אבל בדיקת זמן ישראל מגלה: בדיקות כאלה נערכו כבר לפני ההכרזה ● אפידמיולוג בכיר: "אדלשטיין רק התאים את ההודעות הרשמיות למדיניות במציאות"

עוד 851 מילים

איימן עודה: "ההפגנה תתקיים על אפם וחמתם של ממשלת הימין והמשטרה"

אריה דרעי תועד נוסע באין כניסה בדרכו לראיון בבני ברק ● פטין מולא על ההדבקות של ח"כ אבו שחאדה: פיגוע של המשותפת בכנסת ● משרד רה"מ מסיים התקשרות עם חברת ניקיון בצל חשד לתצהיר שקרי של עובדות במעון ● ליברמן: "לא יהיה סיפוח, נתניהו בדרך למדינה פלסטינית" ● רגב ואדלשטיין הודיעו: הרכבות יחזרו לפעול ביום שני הקרוב

עוד 61 עדכונים

תביעת פעילי כחול-לבן נגד גנץ נוגעת ללב אך חסרת סיכוי

446 פעילים ומתנדבים של כחול-לבן הגישו אתמול תביעה אזרחית נגד יו"ר המפלגה בני גנץ, בטענה כי החלטתו לחבור אל בנימין נתניהו, בניגוד להבטחתו במהלך הבחירות, מהווה הפרת חוזה עמם ● אולם, ככל שקל לחוש בכאבם האותנטי של התובעים, כך גם קל להפריך את הקונסטרוקציה המשפטית שעליה העמידו את תביעתם ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
אכן הגיע הזמן להתקדם אך בפעם הבאה יש לדרוש מהמועמדים להגיש כתב התחייבות מחייב למצביעו שקיים הבטחותיו העקרוניות . יש לעגן את הצבעתם של האזרחים בהתאם להתחייבות המועמדים. ניתוק מוחלט של הח... המשך קריאה

אכן הגיע הזמן להתקדם אך בפעם הבאה יש לדרוש מהמועמדים להגיש כתב התחייבות מחייב למצביעו שקיים הבטחותיו העקרוניות . יש לעגן את הצבעתם של האזרחים בהתאם להתחייבות המועמדים. ניתוק מוחלט של החלטתו של מועמד לאחר בחירתו מאפשרת את בגידתו שוב ושוב ומציבה את קו השבר בשיטה הדמוקרטית הנהוגה .

עוד 886 מילים ו-1 תגובות

נ' עברה בדיקת קורונה ונשלחה לבידוד ביתי עד לקבלת התוצאות, אבל לא היה לה בית מתאים להתבודד בו ● כשפנתה לקופת החולים עם הבעיה, היא הופנתה למשרד הבריאות, שהפנה אותה לעירייה, משם הופנתה לפיקוד העורף וחוזר חלילה ● לבסוף היא נאלצה לשכור דירה זמנית על חשבונה - ולא בפעם הראשונה ● בפיקוד העורף אומרים בתגובה שהמלוניות עדיין פעילות, אך הם לא אחראים לשיכון המבודדים

עוד 627 מילים

הזהב השחור של ד"ר זיו

פרק 9כמעט בלתי נמנע שעיתונאי מתל אביב יגיע להתנחלות בגדה המערבית עם סטיגמות בתא המטען, ולכן זה תמיד משמח כשהסטיגמות האלה חוטפות כאפה ● אמיר בן-דוד פוגש במסעו דוקטור למדעי המוח ומנסה לדבר איתו על הסיפוח, על פוליטיקה ועל יחסי המתנחלים והפלסטינים ● את ד"ר נדב זיו הרבה יותר מעניין לדבר על תשוקתו הגדולה: ייצור ביו-פחם ● בסוף הם התפשרו - ויצא ראיון מעניין במיוחד

עוד 2,087 מילים

"גם אם נוכל לעזור לאישה אחת בלבד, זה שווה את המאמץ"

כל אישה שמגיעה לבית מרקחת בספרד ואומרת את מילות הקוד "מסכה 19", מאותתת בכך על מצוקה ● בתגובה, הרוקח ממלא טופס מיוחד ומעביר אותו בדיסקרטיות לרשויות ● היוזמה הספרדית כבר אומצה בצרפת ובהולנד, ונתונים ראשוניים מעידים על תרומתה למאבק באלימות במשפחה ● למה בישראל היוזמה הזו נדחתה, ומדוע רשויות הרווחה מסתייגות מקמפיינים ברוח דומה ברשתות החברתיות?

עוד 1,977 מילים

לא סביר שארה"ב תאפשר את הסיפוח כבר ב-1 ביולי

ארבעה שבועות לפני המועד שקבע נתניהו להחלת הריבונות, נראה כי ראש הממשלה ייאלץ לחכות עוד זמן מה ● עבודת ההכנה של צוות המיפוי המשותף לישראל ולארה"ב ספגה עיכוב של שבועות ואולי אף חודשים בגלל משבר הקורונה, אומר מקור בכיר לזמן ישראל ● בנוסף, אומר המקור, ביקור של קושנר בירושלים לפני סיום התהליך נתפס כהכרחי

מאד לא סביר שהממשל האמריקאי יאשר מהלך חד-צדדי של ישראל לסיפוח חלקים בגדה המערבית ב-1 ביולי, כפי שתכנן ראש הממשלה בנימין נתניהו. כך אמר הלילה מקור בכיר המעורב בנושא לזמן ישראל.

למעשה, יעברו שבועות ואף חודשים עד שהצוות הישראלי-אמריקאי האמון על הכנת המפות יסיים את עבודתו – תנאי שהבית הלבן הציב לפני שיתמוך בהחלת ריבונות, אמר המקור.

צוות המיפוי אמור לשרטט את הגבולות המדויקים של האזורים עליהם ישראל מבקשת להחיל ריבונות – משימה קשה הדורשת עבודת שטח מדויקת, על פי המקור. אלא שחבר משמעותי בצוות מהצד האמריקאי – הממונה על העניינים הישראליים-פלסטיניים במועצה לביטחון לאומי, סקוט ליית' – נבצר מלהגיע לאזור מאז התפרצות מגפת הקורונה.

צוות המיפוי המשך לפעול באופן חלקי במהלך התפרצות המגפה, אך גורמים רשמיים המעורבים בתהליך אישרו כי נוכחותו של ליית' נחוצה על מנת להשלים את עבודת הצוות. לא ברור מתי ליית' יוכל להגיע לישראל, וגם אם יגיע בקרוב, ספק אם הצוות יוכל לסיים את עבודתו לפני ה-1 ביולי.

גורמים רשמיים המעורבים בתהליך אישרו כי נוכחותו של ליית' נחוצה על מנת להשלים את עבודת הצוות. לא ברור מתי ליית' יוכל להגיע לישראל, וגם אם יגיע בקרוב, ספק אם הצוות יוכל לסיים את עבודתו לפני ה-1 ביולי

סיבוך נוסף במאמץ הישראלי לסיים את עבודת המיפוי במהרה היא העובדה שבכירים בבית הלבן, האחראים על נושא הסיפוח – יועץ הנשיא ג'ארד קושנר והשליח המיוחד לתהליך השלום אבי ברקוביץ' – לא ביקרו בישראל מאז שדונלד טראמפ חשף את תוכנית המאה בינואר.

מקורות המעורים בנעשה אמרו לזמן ישראל כי לא סביר שהבית הלבן יתמוך בסיפוח ישראל לפני שהשניים יגיעו לירושלים לשיחות בנושאים שנותרו פתוחים.

נתניהו אמר לחברי סיעת הליכוד בשבוע שעבר כי הוא מתכנן לפתוח בתהליך החלת הריבונות ב-1 ביולי – התאריך שנקבע בהסכם הקואליציוני בין הליכוד לכחול-לבן, הסכם המאפשר לראש הממשלה שיקול דעת אבסולוטי בנושא.

אך על פי ההסכם, ישראל תוכל לקדם את תוכניתו של נתניהו להחיל ריבונות בבקעת הירדן ועל כל היישובים בגדה המערבית רק עם שיתוף פעולה מלא של הבית הלבן.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שגריר ארצות הברית בישראל, דיוויד פרידמן, ושר התיירות, יריב לוין, במהלך פגישה לדיון במיפוי הרחבת הריבונות הישראלית לשטחים בגדה המערבית, שהתקיימה באריאל ב-24 בפברואר 2020 (צילום: David Azagury/US Embassy Jerusalem)
ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שגריר ארצות הברית בישראל, דיוויד פרידמן, ושר התיירות, יריב לוין, במהלך פגישה לדיון במיפוי הרחבת הריבונות הישראלית לשטחים בגדה המערבית, שהתקיימה באריאל ב-24 בפברואר 2020 (צילום: David Azagury/US Embassy Jerusalem)

ממשל טראמפ התחייב להכיר בריבונות שתוחל כל עוד ההנהגה בישראל תפעל על פי המתווה שהוצג בוושינגטון בתחילת השנה. מאז, כמה שרי ליכוד העריכו כי יישום תוכנית הריבונות תיאלץ להידחות.

זאב אלקין, למשל, אמר בראשון כי אין כל ביטחון שעבודת צוות המיפוי תסתיים עד ה-1 ביולי, וכי החלת הריבונות תצטרך להידחות מעט.

"אני יודע שעובדים על המפה ויכול להיות שהתהליך הזה ייקח עוד קצת זמן", אלקין אמר בראיון לגלי צה"ל. "ה-1 ביולי הוא התאריך הראשון שבו אפשר להביא את זה לדיון בממשלה ובכנסת. ייתכן שזה ייקח עוד כמה ימים או כמה שבועות".

אלקין: "אני יודע שעובדים על המפה ויכול להיות שהתהליך הזה ייקח עוד קצת זמן. ה-1 ביולי הוא התאריך הראשון שבו אפשר להביא את זה לדיון בממשלה ובכנסת. ייתכן שזה ייקח עוד כמה ימים או כמה שבועות

ביום שני, נתניהו קיים שיחת ועידה בנושא עסקת המאה – ובכלל זה תוכנית ישראל לספח כ-30% מהגדה המערבית – עם קושנר וברקוביץ'. שגריר ארה"ב בישראל דיוויד פרידמן ושגריר ישראל בארה"ב רון דרמר השתתפו בשיחה גם כן.

לא ישראל ולא ארה"ב פרסמו את תוכנה של השיחה, אולם ערוץ 13 ציטט מקורות אמריקאים כאומרים שבכירים בממשל שם בוחנים מתי ואיך בדיוק ישראל מתכוונת להתקדם עם סיפוח חד-צדדי – וכי לא הצליחו לקבל תשובה חד-משמעית בשיחת הוועידה הזו.

הדיווח בערוץ 13 אף ציטט מקור ישראלי בכיר שאמר כי "הרושם הוא שבבית הלבן מצננים את ההתלהבות בעניין הסיפוח ורוצים להאט את התהליך", מאחר שהממשל האמריקאי עסוק כרגע במחאות ברחבי ארצות הברית ובמשבר הקורונה – הבריאותי והכלכלי.

אתמול (שלישי), נתניהו נפגש במשרד ראש הממשלה עם נציגי מועצת יו"ש, המתנגדים לתוכנית טראמפ משום שהיא תומכת, לפחות בתיאוריה, בהקמת מדינה פלסטינית על 70% משטחי הגדה המערבית.

בנימין נתניהו עם ראש עיריית אפרת עודד רביבי, בעת ביקור ראש הממשלה בהתנחלות ב-31 ביולי 2019 (צילום: גרשון אלינסון/פלאש90)
בנימין נתניהו עם ראש עיריית אפרת עודד רביבי, בעת ביקור ראש הממשלה בהתנחלות ב-31 ביולי 2019 (צילום: גרשון אלינסון/פלאש90)

גורם בקרב ראשי המתנחלים אמר לזמן ישראל כי נתניהו רמז בפגישה שהאמריקאים מקשיחים את עמדותיה וציטט את ראש הממשלה כאומר שהבית הלבן "כבר פחות נלהב מהרעיון של החלת הריבונות". על פי אותו גורם, הפגישה היתה מתוחה וראשי המתנחלים יצאו ממנה בתחושה כי הסיפוח לא יקרה "במהירות או בהיקף" שנתניהו הבטיח במקור.

מצד משרד ראש הממשלה, עם זאת, ציינו כי נתניהו אמר בפגישה כי השיחות עם האמריקאים עדיין נמשכות בהתייחסו, ככל הנראה, לעבודת צוות המיפוי.

עוד 634 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה