ב-1987, ביקש נשיא ארה"ב, רונלד רייגן, למנות שופט שמרן ביותר, רוברט בורק, לשופט בביהמ"ש העליון של ארצו. בימים ההם, היה רוב לדמוקרטים בסנאט, ובראש ועדת המשפטים עמד הסנטור ג'ו ביידן.

ב-1987, ביקש נשיא ארה"ב, רונלד רייגן, למנות שופט שמרן ביותר, רוברט בורק, לשופט בביהמ"ש העליון של ארצו. בימים ההם, היה רוב לדמוקרטים בסנאט, ובראש ועדת המשפטים עמד הסנטור ג'ו ביידן

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

עמדותיו של בורק, שדגל בצמצום המעורבות של ביהמ"ש ובהרחבת סמכויות הפעולה של הרשות המבצעת, הדאיגו רבים. מדאיגה במיוחד הייתה העובדה שהוא דגל בפרשנות מצמצמת של זכויות-היסוד של האדם, ובשל כך גבר החשש, שבורק ייתן ידו לביטול ההחלטה של ביהמ"ש  העליון, מינואר 1973, לאפשר את זכות ההפלה לנשים בארה"ב.

לבסוף, שילוב כוחות בין רוב עצום מבין הסנטורים הדמוקרטים לבין מיעוט ליברלי יחסית מבין הרפובליקאים, דחה את המינוי, ואילץ את רייגן להציע מועמד אחר. הייתה זאת הפעם האחרונה, עד היום, שהסנאט דוחה מינוי של נשיא למושב בביהמ"ש העליון.

אולם האגף השמרני-ימני במפלגה הרפובליקאית לא שכח ולא סלח. אנשיו דגלו בנקמה שתביא להשלטת דעותיהם בערכאה העליונה של הרשות השופטת.

לאחר מסע בן פחות משנות דור, עלה בידיהם להשיג את מבוקשם, בזכות שילוב בין גורמים אחדים: שופטים פרשו או מתו בימי כהונתם של נשיאים רפובליקאים; טקטיקה עבריינית (רוב רפובליקאי בסנאט מנע הצגת מועמד מטעם ברק אובמה בשנה האחרונה לכהונתו, ואישר מועמדת מטעם דונלד טראמפ בשלהי תקופת שלטונו); ו"מתנה" שהעניקה להם הגורו של הצעירים הפרוגרסיבים, רות ביידר-גינצברג (סירבה להתפטר בימי אובמה ולבסוף מתה בימי טראמפ).

כך השלימו הרפובליקאים הקיצוניים את מלאכתם בסוף 2020, והבטיחו לאגף הימני-שמרני רוב מוצק בן ששה שופטים (חמישה גברים שרק אחד מהם נחשב לרפובליקאי מתון, ואשה אחת), לעומת שלושה שופטים (היום שלוש נשים) דמוקרטים פרוגרסיבים למדי.

האגף השמרני-ימני במפלגה הרפובליקאית לא שכח ולא סלח. אנשיו דגלו בנקמה שתביא להשלטת דעותיהם בערכאה העליונה של הרשות השופטת. לאחר מסע בן פחות משנות דור, עלה בידיהם להשיג את מבוקשם

ב-2022, כשנשיא ארה"ב הוא ג'ו ביידן, זה שעמד בזמנו בראש ועדת הסנאט שדחתה את מינויו של בורק, הבטיחו חמשת השמרנים הקיצונים את "מורשת בורק" וביטלו את הזכות הגורפת להפלות בארה"ב.

גם למדינת ישראל היה "רגע בורק" שלה. ב-2004, בוצעו מינויים לארבעה מושבים בביהמ"ש העליון. אחת המועמדות, ששרת המשפטים, ציפי לבני רצתה ביקרה, הייתה פרופ' רות גביזון. גביזון הייתה מומחית מוערכת ומכובדת בתחום, והייתה פעילה מרכזית במרחב הציבורי.

אולם הייתה לה "נקודת תורפה" מבחינת נשיא ביהמ"ש העליון דאז, אהרן ברק: גביזון התנגדה לדוקטרינת "הכל שפיט" וסלדה מ"אקטיביזם שיפוטי". לדבריה,

"לשופטים תפקיד חיוני וייחודי בהגנה על זכויות אדם. […] דומה שאין להם כל יתרון יחסי בפיקוח על ההליך הפוליטי […] במצב הקיים בג"ץ פונה לכיוונים שאין לו בהם יתרון יחסי או תפקיד ייחודי. להרחבה זו יש תרומה לעובדה שהמערכת השיפוטית אינה עומדת היטב בתפקידה העיקרי – שפיטה מהירה ויעילה בסכסוכים".

כמובן שגישה זאת היתה לצנינים בעיני ברק. ברוב יהירותו לא היסס למנוע את בחירתה של גביזון. הוא סמך על "הרוב האוטומטי" דאז – שלושת שופטי העליון, כשהוא בראשם, ושני נציגי לשכת עוה"ד שתמכו בהתמדה בעמדת שופטי העליון (בוועדה, בהרכבה הנוכחי, תשעה חברים. מלבד השופטים ועוה"ד, חברים בה שני שרים, שאחד מהם, יו"ר הוועדה, הוא שר המשפטים, ושני חברי-כנסת, בדרך-כלל אחד מן הקואליציה ואחד נציג האופוזיציה).

כך הוא כפה דעתו, וכהרגלו "בקודש" הכניס "תואמת ברק" (עדנה ארבל, חברתה של דורית בייניש, ממשיכת דרכו) בשערי ביהמ"ש העליון.

ב-2022, כשנשיא ארה"ב הוא ג'ו ביידן, זה שעמד בזמנו בראש ועדת הסנאט שדחתה את מינויו של בורק, הבטיחו חמשת השמרנים הקיצונים את "מורשת בורק" וביטלו את הזכות הגורפת להפלות בארה"ב

לימים, ברק "נימק" את נעילת שערי העליון בפני גביזון במילים:

"יש לה אג'נדה, ולכן אני מתנגד למינוי. ואג'נדה זו אינה מתאימה וראויה לבית המשפט העליון" (כאילו שלאהרן ברק מעולם לא היתה "אג'נדה").

מבלי דעת, בכך גזר ברק כרת על מורשתו. שמרנים "אנטי-אקטיביסטים" מחוגים שונים החלו ב"מסע תיקונים" (או נקמה) לחיסול מה שנראה בעיניהם "בית מדרש" הומוגני ברוח ה"אדמו"ר" אהרן ברק.

לשם כך חברו פוליטיקאים מהקואליציה והאופוזיציה בימי כהונתה של ממשלה בראשות אהוד אולמרט, כדי לאשר את הצעתו של  חה"כ גדעון סער (אז, "ליכוד"), כי "הצעת הוועדה על מינוי של שופט לבית המשפט העליון תהיה על דעת שבעה מחברי הוועדה […]".

הוראת-חוק זאת חיסלה את השליטה המובהקת של אנשי המשפט בוועדה לבחירת שופטים, ופתחה את הליך המינויים למו"מ, למשחקי-כוח ולפשרות בין החברים בוועדה. עקב כך, החל תהליך של הטרוגניזציה בהרכב השופטים ושל יצירת שיקוף מדויק יותר של פני החברה הישראלית.

ב-2012 מונה לראשונה מתנחל לשופט בביהמ"ש העליון. נעם סולברג, שבעצם מקום מגוריו מפר את החוק הבינלאומי, אמור להפוך לנשיא ביהמ"ש העליון ב-2028. בהמשך הצליחה איילת שקד להשתמש ביעילות בדרישה לשבעה תומכים במינוי שופט(ת) לעליון.

מבלי דעת, גזר ברק כרת על מורשתו. שמרנים "אנטי-אקטיביסטים" מחוגים שונים החלו ב"מסע תיקונים" (או נקמה) לחיסול מה שנראה בעיניהם "בית מדרש" הומוגני ברוח ה"אדמו"ר" אהרן ברק

בתקופת כהונתה של שקד כשרת המשפטים (2019-2015) התפנו ששה מקומות בביהמ"ש העליון. היא ידעה ליצור מעין ברית עם יו"ר לשכת עוה"ד דאז, אפי נווה, ליצור טריז בין השופטים לבין עוה"ד בוועדה, ולהפעיל לחץ על נשיאת ביהמ"ש מרים נאור, ובדרך זאת להכניס שלושה שופטים שמרנים לעליון. בהמשך, הוסיפה שמרן נוסף בימי כהונתה של אסתר חיות כנשיאת ביהמ"ש העליון.

גם בסבב שנערך בראשית 2022, כאשר גדעון סער היה שר משפטים, מונו שני שמרנים לביהמ"ש העליון. כך, במשך פחות מ-14 שנים השלים הימין השמרני בישראל מהפך בהרכב ביהמ"ש העליון ובגישתו.

למעשה, יש היום בביהמ"ש העליון איזון בין השופטים היהודים הנחשבים ליברלים, לבין מי שנמנים כשמרנים. שבעה שופטים שמיקומם נע בין מרכזיות לבין ליברליות-פרוגרסיביות (אסתר חיות, צבי פוגלמן, יצחק עמית, ענת ברון, דפנה ברק-ארז, עופר גרוסקופף ורות רונן), ששלושה מהם עומדים לפרוש במהלך 2024-2023 (חיות, ברון ופוגלמן); שלושה שופטים דתיים-אורתודוכסים הקשורים לתנועת ההתנחלות (סולברג, דוד מינץ ויעל וילנר); וארבעה שופטים הנחשבים שמרנים (יוסף אורון, אלכס שטיין, גילה כנפי-שטייניץ ויחיאל כשר). מלבדם, יושב שופט אחד על "הכסא הערבי" (חאלד כבוב, ה"סוכריה" שישראל ה"נאורה" מעניקה במאה ה-21 לבני המיעוטים).

העובדה שליברלים נמצאים על סף פרישה ואנו נמצאים בימיהן של קואליציה וממשלה שמרניות-ימניות, הייתה מאפשרת לימין להטות את "ספינת המשפט"  לכיוון הנוח לו. כך הימין היה יכול לקדם את תוכניותיו וגישתו בדרך אבולוציונית, בנגיסות קטנות ומתמידות, "בלי שנרגיש".

גם בסבב שנערך בראשית 2022, כאשר גדעון סער היה שר משפטים, מונו שני שמרנים לביהמ"ש העליון. כך, במשך פחות מ-14 שנים השלים הימין השמרני בישראל מהפך בהרכב ביהמ"ש העליון ובגישתו

אולם מסתבר שאצה לו הדרך. הוא העדיף את הדרך הרבולוציונית, את "מלחמת הבזק", כדי להשיג שליטה מוחלטת בן-לילה. אולם מסתבר שהוא לקה בקוצר ראות ובחוסר הבנה של יחסי הכוחות האמיתיים ושל נחישותם של העומדים למולו, ובכך עורר נמים מרבצם.

כרגע, בשיטת "כי בתחבולות תעשה לך", ראש-הממשלה מנסה למסמס את המחאה של האנשים, שבמשך עשרות בשנים נושאים, על גב שירותם הצבאי והאזרחי, את המתנחלים ואת החרדים, ועל כפיהם – כל נטל כספי וכלכלי אחר. ומה גמולם על כך? שמות התואר "פריווילגים" ו"אנרכיסטים", ובהמשך הם עלולים למצוא עצמם אל מול "המשמר הלאומי" של נוער הגבעות.

ישאלו עצמם הקוראים מיהו סוג ב' האמיתי?

גוש הימין וראש הממשלה הנוכחי בראשו, גזר את גורלו לדיראון עולם. האם בדרך לשם נרשה לו לגרור את כולנו מעברי פי פחת אל מעמקי התהום?

לשעבר - מורה לאזרחות; לעיתים מזומנות - עורך ומתרגם; לעיתים קרובות - כותב באתרי שיפוט כדורגל בינלאומיים