את הספר "די. בי. קופר, מה באמת קרה?" אני סוחב אתי יותר מעשרים שנה. תמיד רציתי לספר על קופר, שריף ביופורד פאסר, יוג'ין איזי, אודי מרפי, ג'וניור ג'קסון ואחרים, סיפורים שחלפו מתחת לרדאר הישראלי מכיוון שהיו אמריקאים מדי. לכן שמחתי כשלפני שבועיים חלה התפתחות עדכנית בעניינו של קופר, סיפור בן 37 שנה.

בערב יום רביעי, יום לפני חג ההודיה 1971, בפורטלנד, אורגון, עלה גבר בגיל העמידה בעל חזות מבויישת ונחבאת אל הכלים, על טיסה 305 של חברת "נורת'ווסט" לסיאטל, וושינגטון, עניין של שיעול מנועים קצר בן חצי שעה.

זה היה לפני עידן שוטרי החרש האוויריים, אלה המכונים אייר מרשלס, אבל מבחינה ביטחונית לא היית יכול לבקש נוסע פחות מסוכן במראהו ובהתנהגותו מקופר; גבר שנראה כמו אחד שבספר סיום התיכון שלו נכתב מתחת לתמונתו: "נועד לעשות הכי פחות בעיות".

כמקובל אז, בעידן טרום-הפרנויה הביטחונית, הושיט הגבר את כרטיס העלייה למטוס לדיילת שעמדה בפתח ומסר את שמו: "דן קופר". היה מי ששמע אותו אומר "די. בי. קופר", והשם דבק. הלילה ההוא שינה לעד את ההיסטוריה של כיצד אפשר לגנוב כסף, להצית את הדמיון ואולי להישאר בחיים.

כמקובל אז, בעידן טרום-הפרנויה הביטחונית, הושיט הגבר את כרטיס העלייה למטוס לדיילת ומסר את שמו: "דן קופר". היה מי ששמע אותו אומר "די. בי. קופר", והשם דבק

הקלסתרונים של די. בי. קופר שהפיצה סוכנות האף-בי-איי במהלך השנים (צילום: FBI)

קופר לבש מעיל גשם קל, חליפה כהה ועניבה שחורה צרה, ונשא תיק ג'יימס בונד. שפתיו היו דקות, אוזניו מעט מחודדות, מצחו גבוה ושיערו נסוג במפרצים זהים בעומקם. הוא התיישב בשורה האחרונה במטוס, בואינג 727 המיוצר בסיאטל, הצית סיגריה והזמין בורבון וסודה. אחרי שהמטוס המריא, ביקש קופר מפלורנס שאפנר, דיילת בת 23, לשבת לצידו.

שאפנר, בחורה עצבנית למדי שנהגה להתלונן כי ישבנה היה כחול מצביטות נוסעים בימים בהם הטרדה מינית הייתה סיכון מקצועי בטיסות; שחבשה פאה בלונדינית כדי שנוסעיה לא יזהו אותה על הקרקע, חשבה שהיא במחיצת מטריד סדרתי נוסף. אבל הטיסה הייתה קצרה, הנוסע תמיד צודק ושאפנר העניקה לקופר את תשומת לבה המלאה.

שאפנר, בחורה עצבנית למדי שנהגה להתלונן כי ישבנה היה כחול מצביטות נוסעים בימים בהם הטרדה מינית הייתה סיכון מקצועי בטיסות, חשבה שהוא מטריד סדרתי נוסף

הוא נתן לה פתק מקופל. "מיס", אמר קופר לשאפנר, "אני ממליץ לך לקרוא את הפתק. יש לי פצצה". מבט אחד בעיניו של קופר שכנע אותה שהוא רציני כמו חור במעטפת מטוס בגובה 10,000 רגל.

שאפנר קראה את הפתק. אותיות דפוס, כתיבה תמה, מרקר שחור עבה. "יש לי פצצה בתיק", נכתב בפתק, "אנא שבי לצדי". שאפנר התיישבה לצד קופר וביקשה לראות את חומר הנפץ. זו הייתה דרישה אמיצה לבחורה בת 23. מספיק כדי להרשים את קופר שפתח את תיקו והראה לשאפנר פלונטר של חוטי חשמל, סוללה ושישה מקלות אדומים.

צוות הטיסה שנחטפה על ידי די. בי. קופר במסיבת עיתונאים – הדיילת פלורנס שאפנר השנייה מימין. 26 בנובמבר 1971 (צילום: AP Photo)

עם שלב ההוכחות מאחוריהם, הכתיב קופר לשאפנר את דרישותיו: "אני רוצה 200,000 דולר במזומן בשעה חמש אחר הצהריים. בתוך תרמיל גב. אני רוצה שני מצנחים קדמיים ושני מצנחי גב. כאשר ננחת, אני רוצה שמשאית דלק תתדלק אותנו. בלי התחכמויות או שאממש את איומי". קופר הורה לשאפנר לקחת את דרישותיו לקברניט. כאשר חזרה אליו, כיסו משקפי שמש שחורים את עיניו.

קור הרוח שהפגינה שאפנר כלפי חוץ, אמור היה לזכות אותה בתעודת הוקרה מטעם חברת הטיסה. האירוע שינה את חייה והיא מעולם לא שבה לחיות ללא פחד ורעד מעצבים. אבל בזמן אמת, היא תיפקדה, למרות שבדמיונה ראתה את הוריה בארקנסו צופים בחדשות הערב וראתה את המטוס מתפוצץ. ברמת חשש שגרתית יותר עבורה, היא דימתה את הגבר תופס את ידה בכוח ואונס אותה במושב האחורי. להפתעתה, הצליח קופר להרגיע אותה.

קור הרוח שהפגינה שאפנר כלפי חוץ, אמור היה לזכות אותה בתעודת הוקרה מטעם חברת הטיסה. האירוע שינה את חייה והיא מעולם לא שבה לחיות ללא פחד ורעד מעצבים. אבל בזמן אמת, היא תיפקדה

הוא הבטיח לה שהוא אינו פיראט אווירי שעליהם קראה בעיתון, או פושע מקצועי. הוא גם לא היה דיסידנט פוליטי, כמו אלה שחטפו מטוסים מברית המועצות כדי לברוח אל החופש. לא הייתה לו כל כוונה לחטוף את המטוס לקובה, כפי שהיה מקובל באותם ימים. הוא היה מנומס עד גועל נפש, רך דיבור וג'נטלמן.

שאפנר חשבה שאולי יש טעם לדבר איתו על דרישותיו, אבל היה משהו בעיניו שהרתיע אותה. לנהל מו"מ עם חוטף מטוסים היה מעל רמת השכר שלה. לפני הנחיתה התעקש קופר לשלם על הבורבון וסודה, נתן לשאפנר שטר של 20 דולר ואמר לה לשמור את העודף. המשקה עלה 2 דולר. הטיפ היה 18 דולר. כאשר הביט החוצה מהחלון ואמר, "נדמה לי שאנחנו מעל טאקומה", הסיקה שאפנר שהוא מקומי.

המטוס שחטף די. בי. קופר עוצר לתדלוק בשדה התעופה הבינלאומי בטאקומה, 25 בנובמבר 1971 (צילום: AP Photo)

* * *

המטוס נחת בסיאטל באיחור של שעתיים בהן ערך הקברניט רונדלים מעל צפון-מערב ארצות הברית ומלמל הרבה בקול הסקסי אך הבלוע והבלתי מובן של קברניטים. האף-בי-איי נזקק לזמן כדי ללקט את הכופר שקופר דרש ולהציב צלפים במקומות אסטרטגיים משם יוכלו לפגוע בו.

בתוך המטוס הורה קופר לשחרר את הנוסעים. צוות מעובדי חברת הטיסה הביא למטוס את הכופר, 200,000 דולר בשטרות של 20 (במשקל של כעשרה קילוגרם) ואת ארבעת המצנחים. המטוס תודלק כנדרש אבל החוטף החל מפגין סימני עצבנות.

בתוך המטוס הורה קופר לשחרר את הנוסעים. צוות מעובדי חברת הטיסה הביא למטוס את הכופר, 200 אלף דולר בשטרות של 20 (משקל של כ-10 ק"ג) ואת ארבעת המצנחים

"זה לא צריך לקחת כל כך הרבה זמן", רטן והורה לקברניט להמריא.
"לאן?" שאל הקברניט.
"למקסיקו סיטי", ענה קופר והגיש לו הוראות טיסה מדויקות.

על המטוס אסור היה לעלות מעל גובה של 10,000 רגל והמדפים היו צריכים להיות מכוונים ל-15 מעלות, במהירות של פחות מ-200 קשר.

קופר היה מהיר ויעיל. הוא קשר לגופו חבילות של כסף ולבש שני מצנחים. אחד מקדימה ואחד מאחור. המטוס היה ריק והתנועה בתוכו הייתה קלה. קופר הלך לירכתי המטוס, לפתח ממנו ירדו הנוסעים. ה-727 היה המטוס היחיד באותם ימים שהיה מצויד בפתח אחורי.

מטוס בואינג 727 של חברת "נורת'ווסט" ב-1971, מהסוג שחטף די. בי. קופר. החץ מצביע על נקודת היציאה ממנה קופר צנח (צילום: AP Photo)

קופר פתח את הדלת האחורית והוריד את המדרגות. רוח עזה נכנסה למטוס והקשתה על הניווט. מבעד לדלת הפתוחה ניבט הלילה השחור, רטוב עם רוח עזה. קופר אחז במעקה, ירד במדרגות, אבל בגלל רום הטיסה והעננים, קשה היה לראות את הטופוגרפיה למטה. דרום-מערב וושינגטון, מן הסתם יער עבות, קניונים, נהרות, חיות בר.

קופר קפץ. מקדם הקור-רוח היה כמינוס 30 צלזיוס. הוא נעלם בעלטה. הצוות סגר את הדלת ונחת בשלום בנמל התעופה ממנו המריא.

השוד האווירי של די. בי. קופר הוא אחד הפשעים המפורסמים בהיסטוריה האמריקאית – בעיקר משום שעלה יפה, אף אחד לא נפגע במהלכו והוא לא פוענח מעולם. די. בי. קופר לא זוהה ולא נתפס. על פי הארכיבים, זה מקרה החטיפה האווירית היחיד שלא פוצח ושזהות מבצעו אינה ידועה. במשך השנים ראיינה הבולשת כאלף חשודים. קופר היה השראה לספרים, סרטים ושירים.

זה מקרה החטיפה האווירית היחיד שלא פוצח ושזהות מבצעו אינה ידועה. במשך השנים ראיינה הבולשת כאלף חשודים. קופר היה השראה לספרים, סרטים ושירים

ציידי אוצרות סרקו במשך שנים את אזור צניחתו המשוער, בהנחה שקופר נהרג בצניחה ושהכסף נותר מונח בתרמיל ליד גופתו. הוראות הבטיחות בטיסות עודכנו בגלל המקרה. עיירה באורגון מציינת את "יום די. בי. קופר" בנובמבר מדי שנה, ובר מקומי עורך תחרות דמיון לקופר, כאילו היה המינגוויי. ויש את שיר העם של צ'אק ברודצקי, "הבלדה על די. בי. קופר".

יש פשעים שנתקעים בגרונותיהם של רשויות החוק. האומץ, הביצוע המושלם, אפס אבדות בנפש, הכופר, בלי קצה חוט, ללא רמז. סוכני האף-בי-איי הקריחו, השמינו ויצאו לגמלאות ואין די. בי. קופר. האדמה בלעה אותו.

התסריט המועדף: האדמה בלעה אותו תרתי משמע; הוא נהרג בקפיצה. אם מישהו מהמר על פשע כה נועז, המקסימום שהוא מעז לדרוש זה 200 אלף דולר? הוא היה צנוע או טיפש. בשביל כסף כה קטן קופצים ממטוס נוסעים באמצע הלילה?

אם מישהו מהמר על פשע כה נועז, המקסימום שהוא מעז לדרוש זה 200 אלף דולר? הוא היה צנוע או טיפש. בשביל כסף כה קטן קופצים ממטוס נוסעים באמצע הלילה?

* * *

בהתחלה חיפשו אחריו בקדחתנות. למחרת הקפיצה סרקו מאות אנשי חוק מרשויות שונות את היערות. פסגות מסולעות, מצוקים, אשדות לבנים, עצים סבוכים. החיפוש המיידי נערך בערפל כבד, והתקווה להיתקל בפיסת מצנח קרוע על ענף, בשטר של 20 דולר או בגופה, הללויה, דעכה כמו נר ברוח. חבורה מטורללת של ציידי אוצרות שכרו צוללת קטנה וסרקו איתה אגם עמוק שיכול היה לקלוט מאה די. בי. קופר ולא להסגיר את סודם.

למצוא את קופר היה יותר קשה מאשר למצוא את הכסף שהרשויות ממילא היו מחרימות. למצוא את קופר היה כמו להרוג את ג'סי ג'יימס. חלק מהאתוס האמריקאי הוא ליהנות מהפושעים כמה שאפשר ואחר כך להיות מי שהרגו אותם.

צוות של רשויות אכיפת החוק בחיפושים אחר די. בי. קופר ב-1976 (צילום: AP Photo)

הסיכויים למצוא את די. בי. קופר באגם, היו כמו למצוא את המפלצת מלוך נס. דיוקנאים, פסיכולוגים ופרופיילרים של האף-בי-איי ניסו להתאים פושע לקופר. אבל מוקדם למדי בחיפוש התברר שקופר היה שם בדוי.

הסיכויים למצוא את די. בי. קופר באגם, היו כמו למצוא את המפלצת מלוך נס. דיוקנאים, פסיכולוגים ופרופיילרים של האף-בי-איי ניסו להתאים פושע לקופר. אבל מוקדם למדי בחיפוש התברר שקופר היה שם בדוי

קווי מתאר כלליים של פרופיל היו קיימים. את האדם שימלא אותם לא הצליחו למצוא. הוא היה צריך להיות בעל ניסיון קודם בצניחה בתנאים קשים, מה שהצביע על חייל בעל ניסיון קרבי (וייטנאם?) ולא על אזרח חובב צניחה בסופי שבוע.

היה צריך להיות לו מושג מסויים במטוסי נוסעים. רום שיוט, מהירות וזווית המדפים. הקלסתרון נתן מושג כללי על חזותו. גם על פי טינה מקלאו, דיילת נוספת בטיסה 305, האף-בי-איי היה בחיפוש נואש אחרי פושע נחמד. "הוא היה מתחשב ורגוע", אמרה מקלאו.

כל חובב סרטי פשע יודע מה זה קופי-קט – פושע המחקה פשע קודם על סמך מידע, לרוב פומבי. חמישה חודשים אחרי קפיצתו של קופר, באפריל 1972, קפץ מורה מיוטה בשם ריצ'רד מקוי שהיה טייס מסוק בווייטנאם, ממטוס מעל יוטה עם כופר בסך חצי מיליון דולר. הוא נחת בשלום אבל נתפס בידי הבולשת ימים ספורים לאחר מכן כשבכליו 499,970 דולר. הוא הספיק לבזבז 30 דולר אבל הוכיח לאף-בי-איי כי קפיצה כזאת אפשרית.

המעצר של ריצ'רד מקוי ב-1972 (צילום: AP Photo)

מקוי ניסה לשכנע את הסוכנים שהוא אינו קופר, אבל הם לא האמינו לו. הוא נשפט, הורשע ודינו נגזר ל-45 שנות מאסר. הוא נמלט מהכלא בעזרת אקדח שיצק מדבק מיוחד שגנב ממרפאת השיניים ועמד בראש חבורת פושעים שנמלטה מהכלא במשאית הזבל. האף-בי-איי עלה על עקבותיו, צר עליו והתפתח קרב יריות שבמהלכו מקוי נהרג.

ב-1980 התגלה מעט מהכסף שדי. בי. קופר שדד. ילד בן שמונה מצא 5,800 דולרים בשטרות מתפוררים של 20 דולר שהיו קבורים בתוך תיק על גדות נהר. האף-בי-איי הרחיב את החיפוש באזור המציאה, בתקווה למצוא שטרות נוספים, או אולי גוויה, אבל לא מצא דבר. וכך זה נמשך. חקירתו של קופר הועברה לאגף התיקים הקרים, שם השתרעו התיקים אודותיו על פני מדפים רבים והעלו אבק.

ילד מצא 5,800 דולרים בשטרות מתפוררים של 20 דולר שהיו קבורים בתוך תיק על גדות נהר. האף-בי-איי הרחיב את החיפוש באזור המציאה, בתקווה למצוא שטרות נוספים, או אולי גוויה, אבל לא מצא דבר

מצד שני, מידע הזוי, דורש תשומת לב ועקשני, המשיך לזרום. לפני מותו ב-1995, על פי עדות רעייתו, טען באוזניה דוויין וובר שהוא דן קופר. החוקרים השוו טביעות אצבעות עם דגימות די.אנ.איי, אבל לא הייתה התאמה. שום דבר בסגנון חייהם של הווברים לא העיד על כך שהבעל גנב 200,000 דולר 15 שנה לפני מותו.

ככל שחלפו השנים, התגבש קונצנזוס בקרב החוקרים. הנחת העבודה הייתה שקופר נהרג בצניחה. תנאי מזג האוויר ותנאי הקרקע, היו קשים מכדי לשרוד. במקרה הטוב מבחינתו, על פי אותה הנחה, שבר קופר כמה עצמות חיוניות וכספו התעופף ברוח. רחוק מכל מקום ישוב, חימום, שתיה או מזון. אם לא הצניחה עצמה, כוחות הטבע הרגו אותו.

חלק מהכסף שדי. בי. קופר גנב נמצא על גדות נהר ב-1980 (צילום: FBI)

מסופקים ממסקנתם הבלתי נמנעת, התעלמו החוקרים מהמידע שהמשיך לזרום בשנים הבאות. שום דבר לא יכול היה לשכנע אותם שדי.בי. קופר היתל בהם ובמוות.

ב-1981, בציון עשור לשוד האווירי, הופק סרט הוליווודי בשם "המרדף אחרי די. בי. קופר". הסרט הרגיז את וינסנט קנבי, מבקר הקולנוע של ה"ניו יורק טיימס". "איכשהו הצליחו המפיקים לשדל שחקנים מהליגה הראשונה להשתתף בקומדיית פשע לא מצחיקה, חסרת כיוון וקצרת רואי", כתב.

טריט ויליאמס שיחק את ג'יי. אר. מיד, נחת בוגר וייטנאם, בעל קסם אישי רב שמסייע לו להיאסף לביתה של חנה (קתרין הרולד). רוב הסרט צולם באזור ג'קסון הול, ויומינג. ויליאמס והרולד נמלטים אל עבר הגבול המקסיקאי מפני ביל גרואן (רוברט דובאל), חוקר ביטוח של חברת התעופה שהיה מדריך בצניחה של מיד בכומתות הירוקות, ומפני מייסון רמסון (פול גליסון) ששירת עם מיד בווייטנאם.

* * *

ב-2007 התפרסמה במגזין "ניו יורק" כתבה על ישיש בשם לייל כריסטיאנסן שמגוון נסיבות גרמו לו לחשוד שאחיו המנוח, קן כריסטיאנסן, היה די. בי. קופר. לפני שפנה לעיתונאי ג'פרי גריי, פנה כריסטיאנסן למספר אנשים, ביניהם הסופרת והבמאית נורה אפרון ("כשהארי פגש את סאלי", "צרבת").

ב-2007 התפרסמה במגזין "ניו יורק" כתבה על ישיש בשם לייל כריסטיאנסן שמגוון נסיבות גרמו לו לחשוד שאחיו המנוח, קן כריסטיאנסן, היה די. בי. קופר

סוכני אף-בי-איי מחפשים עדויות נוספות במקום בו מצא ב-1980 ילד בן 8 חלק משטרות הכסף שגנב די. בי. קופר (צילום: AP Photo/Reid Blackburn)

על פי כריסטיאנסן, הסכימה אפרון לחקור את המקרה ולהפוך אותו לסרט בגלל סרטה "נדודי שינה בסיאטל". העיר סיאטל והאפשרות שתופיע בשם הסרט, היו בה כדי להפנות את כריסטיאנסן לאפרון, שאיבדה את המכתב.

אחריה פנה האח לעיתונאי גריי. עדותו הייתה גדושה תופינים. התגייסותו של האח קן לצנחנים ב-1944. האימונים המפרכים. הצניחות הליליות בתנאים קשים. אימוני ההישרדות בטבע. קני עבד כטכנאי מטוסים. אחר כך כדייל בדרום וושינגטון. בתוקף תפקידו היה כריסטיאנסן במגע עם סוכני הגירה ומכס, והיה אחראי לכסף שנמצא במטוס.

גריי עשה סיבוב אצל עדי הראייה שנותרו בחיים, כשהוא מראה להם את הצילומים של האח המת שסיפק לו לייל כריסטיאנסן. את הדיילת פלורנס שאפנר מצא גריי בלקסינגטון, דרום-קרולינה. היו לה הסתייגויות שונות מהדמיון בין הצילומים לקופר, והיא סיכמה את עדותה באמירה: "יכול להיות שעלית על משהו".

איש החוק הבקיא והמעורב ביותר בפרשת קופר, היה ראלף הימלסבך, סוכן האף-בי-איי הבכיר שחקר את השוד שמונה שנים. אחרי שהתבונן ארוכות בצילומיו של קן כריסטיאנסן, אמר "לא רע, חוץ מהשיער".

איש החוק הבקיא והמעורב ביותר בפרשת קופר, היה ראלף הימלסבך, סוכן האף-בי-איי הבכיר שחקר את השוד שמונה שנים. אחרי שהתבונן ארוכות בצילומיו של קן כריסטיאנסן, אמר "לא רע, חוץ מהשיער"

סוכן האף-בי-איי ראלף הימלסבך במהלך חקירת תיק די. בי. קופר בתחילת שנות השבעים (צילום: מתוך האלבום המשפחתי)

"הוא נמוך מדי, לא כבד מספיק, וצבע עיניו לא מתאים", הוסיף הימלסבך, אבל כאשר שמע שכריסטיאנסן שירת בצנחנים, היה דייל ומכונאי והתגורר ליד שדה התעופה בסיאטל, אמר: "אילו הייתי עדיין בראש צוות החקירה, הוא היה נראה בעיניי כחשוד פר אקסלנס. הבחור הזה נופל תחת ההגדרה 'חייב להיחקר'".

37 שנים אחרי הקפיצה הלילית, החליטו באף-בי-איי לחדש את החקירה. לא הייתה כל סיבה נראית לעין לחזור לעקבות שכבר קפאו מקור, חוץ ממה שנראה כמו אובססיה פרטית של לארי קאר, סוכן בולשת באזור סיאטל המתמחה בשוד בנקים. קאר היה בן ארבע ב-1971.

"אני זוכר כיצד קראתי על זה כילד ותהיתי מה קרה", הסביר. "זה סוריאליסטי שחלפו 37 שנה ואני החוקר היחיד שנשאר. אני רוצה לנסות את מזלי".

כעת הייתה לאף-בי-איי יכולת טכנולוגית להפיץ רבים מהממצאים: האינטרנט. בין הממצאים הישנים, כמו עניבתו של קופר והשטרות שנמצאו, היו כמה נתונים חדשים: הוא לא היה צנחן מקצועי, לא הייתה לו עזרה על הקרקע, גובהו היה כ-1.84 ומשקלו כ-80 קג'.

"אם הוא חי היום", אומר קאר, "הוא צריך להיות בערך בן 85. אולי יום אחד יצלצל הטלפון על שולחני ואיש זקן יאמר לי: 'לא תאמין מה שאני הולך לספר לך'".

"אם הוא חי היום", אומר קאר, "הוא צריך להיות בערך בן 85. אולי יום אחד יצלצל הטלפון על שולחני ואיש זקן יאמר לי: 'לא תאמין מה שאני הולך לספר לך'"

שלושה חודשים בלבד אחרי הראיון עם קאר, ב-27 במרץ 2008, מצאו ילדים ששיחקו בחלקה הכפרית של משפחתם באזור דרום-מערב וושינגטון, שאריות של מצנח ישן.

"זה האזור הנכון, הצבע הנכון והמיקום הנכון להיות מצנחו של קופר", אמר סוכן האף-בי-איי באזור. "נתיב הטיסה, רוחות באותו לילה, משקלו של הכסף, כל אלה גם יחד, העידו על אזורי נחיתה אפשריים. המצנח נמצא באזור שנקרא A". קופר השתמש במצנח לבן מדגם גב 6 של חיל הים, עם כיפה בקוטר של 26 רגל.

לארי קאר בעצמו חש לאזור שבו נמצא המצנח, שם פגש את ארל קוסי, האיש שארז את המצנחים שניתנו לקופר באותו ליל נובמבר גשום. קוסי אמר לקאר שהמצנח של קופר היה עשוי מניילון, ואילו המצנח שמצאו הילדים היה ממשי.

קוסי הכיר את התרגולת. זאת הייתה הפעם השלישית שהתבקש לזהות מצנחים שעשויים היו להיות של קופר. "הם ממשיכים להביא לי זבל", אמר קוסי, "כל פעם שהם מוצאים משהו הם באים אליי, פותחים את תא המטען של המכונית ושואלים 'זה המצנח?' – ואני עונה לא. אחרי כמה שנים הם חוזרים".

"הם ממשיכים להביא לי זבל", אמר קוסי, "כל פעם שהם מוצאים משהו הם באים אליי, פותחים את תא המטען של המכונית ושואלים 'זה המצנח?' – ואני עונה לא. אחרי כמה שנים הם חוזרים"

כרטיס הטיסה של די. בי. קופר (תחת השם דן קופר) (צילום: American Photo Archive / Alamy)

אם אנחנו יודעים משהו על הטבע האנושי, זה הצורך הבלתי נשלט לחלוק בסופו של דבר, או זמן, את המידע האינטימי עם מישהו. לא להניח למשקל העודף להכביד על נושאי ארון הקבורה. התסמונת נקראת "מישהו ידבר בסוף". היא חלה על רצח קנדי כשם שהיא רלוונטית לדי. בי. קופר.

אנשים רוצים להסיר את הנטל מעל החזה. להיפטר מהמועקה. אף אחד לא יתקע בכלא ישיש בן 85 שלא פגע בזבוב. לכן ההנחה היא שג'יי. די. סלינג'ר של הפשע, אינו בין החיים. או שהוא אחד האינדיבידואלים הנדירים הללו שיודעים לשמור סוד.

‫(פורסם לראשונה ב"מעריב", 2009)