תחשבו על היום בו ההתאחדות לכדורגל תקבע שמותר לשופטים, למאמנים, ולשחקני הכדורגל לקבל כספים מעצם מעמדם כאנשי כדורגל. את הכספים יוכלו לקבל כמעט מכל אחד – אפילו אם מדובר במנהלים של קבוצות יריבות, מהמרים או סתם עבריינים.
אמנם יהיו כללים באילו מקרים מותר יהיה לקבל את הכסף, אבל לא יהיה בהסדר שום מנגנון ביקורת או תהליך פיקוח שידאג שהכסף לא ישולם כחלק מעסקת מכירת משחקים. נהלי ההתאחדות יבטיחו שגם אם יהיה איזה איש כדורגל שלומיאל ייתפס בחשד שמא אולי מכר משחק בצורה כזו, הוא יקבל בסך הכול קנס.
עכשיו תחשבו שבמקום ההתאחדות ניצבת הממשלה ובמקום אנשי הכדורגל ניצבים כל 700 אלף עובדי ונבחרי הציבור במדינה – והנה קיבלתם על קצה המזלג את מהותו של חוק המתנות החדש.
החוק הוא שיאו של פרויקט חיים בן חמש שנים של משפחת נתניהו. זרעי החוק נשתלו עוד ב-18 במרץ 2018, אז פנה ראש הממשלה בנימין נתניהו לראשונה ליועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה, עו"ד שלומית ברנע-פרגו, וביקש לבחון את האפשרות שיסתייע בבן דודו נתן מיליקובסקי לצורך מימון הוצאותיו המשפטיות.
ברנע-פרגו העבירה את פנייתו של נתניהו ליועץ המשפטי לממשלה דאז, ד"ר אביחי מנדלבליט, שקבע ב-27 ביוני באותה שנה כי הנושא צריך לעלות לדיון בוועדת ההיתרים במשרד מבקר המדינה.
מכאן נתניהו התחיל להקדיש חלק גדול מזמנו כראש ממשלה לא ליוקר המחיה, לא לביטחון ולא לחינוך – אלא למסע משפטי אובססיבי שכל מטרתו קבלת הכספים. תחילה הוא בכלל ערער על סמכות הוועדה לקבוע אם הוא זכאי לקבל את הכסף אבל ערעורו נדחה. הוא לא התייאש וערער שוב, ושוב נדחה. אחרי כן הגיש בקשה לקבל את הכספים וגם בקשתו זו נדחתה.
נתניהו לא התייאש. כבר בתחילת 2019 הגיש בקשה נוספת לוועדה כדי לקבל את הכסף – הפעם בנימוק שלא הייתה לו הזדמנות להשמיע את נימוקיו. הנימוקים שהושמעו הפעם גם לא עזרו, והבקשה שוב נדחתה כעבור חודש.
נתניהו לא התייאש. כבר בתחילת 2019 הגיש בקשה נוספת לוועדה כדי לקבל את הכסף – הפעם בנימוק שלא הייתה לו הזדמנות להשמיע את נימוקיו. הנימוקים שהושמעו הפעם גם לא עזרו, והבקשה שוב נדחתה
כעבור מספר חודשים נתניהו ערער לבג"ץ על החלטת הוועדה, שהורה לה לדון שוב בבקשה של נתניהו. אלא שהפעם לפתע לפני הדיון, יו"ר ועדת ההיתרים, ד"ר עוני חבש, שנתפס כלא ידידותי לנתניהו הודיע על התפטרותו בשל "לחצים פוליטיים".
תקוותו של נתניהו שמא היו"ר החדש – השופט בדימוס שלום ברנר – יהיה נחמד אליו, התבדתה. הבקשה שלו נדחתה בפעם השלישית. אלא שהפעם נתניהו הסתבך. תוך כדי התהליך התגלה כי הוא הסתיר הצהרת הון שבמסגרתה התברר כי קיבל 300 אלף דולר מבן דודו מיליקובסקי. כעת התבקש להחזיר אותם.
כשנתניהו הבין שהוא כבר לא יצליח להתגבר על מבקר המדינה הקיים – הוא פשוט החליט להחליף אותו באיש מטעמו. נתניהו מינה ביולי באותה שנה את מתניהו אנגלמן לתפקיד מבקר המדינה. אנגלמן לא אכזב ודאג כבר כעבור חודש להחליף את כל חברי ועדת ההיתרים בחברים חדשים – חלקם אנשי שלומו של נתניהו. רובם ללא רקע משפטי. אחרי המהלך, נתניהו הגיש שוב בקשה לקבלת הכסף.
ביולי ועדת ההיתרים החדשה קבעה כי על נתניהו להחזיר רק 30 אלף דולר שקיבל ממיליקובסקי בטענה ששאר הכסף נועד להגנה המשפטית של שרה נתניהו.
באוקטובר 2022 סתם בג"ץ את הגולל על נתניהו והפך את ההחלטה. הוא חייב אותו להחזיר גם את 270 אלף הדולרים שטרם החזיר, תוך קביעה שהטעם הדומיננטי למתן המענק היה מעצם היותו של נתניהו עובד ציבור.
באוקטובר 2022 סתם בג"ץ את הגולל על נתניהו והפך את ההחלטה. הוא חייב אותו להחזיר גם את 270 אלף הדולרים, תוך קביעה שהטעם הדומיננטי למתן המענק היה מעצם היותו של נתניהו עובד ציבור
נתניהו לא התייאש. כשהבין שהוא כבר לא יצליח להתגבר על החוק – הוא פשוט החליט לשנות אותו. אבל פה הייתה לו בעיה. נתניהו לא יכול לשנות את החוק ככה שהוא ישחית רק את עבודת ראש הממשלה.
על מנת שהחוק לא יהיה פרסונלי, ח"כ עמית הלוי מהליכוד – איש ירא אלוהים וירא נתניהו – העלה הצעת חוק שמשחיתה את עבודת כל 700 אלף עובדי הציבור בישראל. כך ב-6 בפברואר השנה, כמעט חמש שנים אחרי שנתניהו החל בניסיונות שלו לקבל תרומות למימון משפטו, הגיח לראשונה לעולם תיקון חוק המתנות, או בשמו השני – חוק התרומות.
החוק, שהוגש בצורה הכי קרה ומושחתת, פותח פתח לשחיתות של כל עובדי הציבור בישראל ומאפשר אפילו לילדיהם ובני או בנות זוגם להנות מאותן טובות הנאה. למעשה, החוק הקיים כבר היום מאפשר לעובדי ציבור לקבל תרומות ומתנות – אבל מונע מהם לנצל את מעמדם ואת תפקידם הציבורי על מנת לקבל את הכסף מעבר לשכר שמשולם להם בגין עבודתם.
החוק של ח"כ הלוי מבקש לאפשר לעובד הציבור לקבל כספים מעצם היותו עובד ציבור – מה שיכשיר את התרומות של מיליקובסקי לנתניהו. החוק למעשה נותן יתרון לעובד הציבור על פני כל אזרח, כך שיוכל לנצל את מעמדו כדי לקבל כספים. זה למעשה חוק שיצור דה פקטו במדינה אזרחים מסוג א' ואזרחים מסוג ב', כשראש הממשלה ומשפחתו יהפכו לסוג א' א' – אפרופו קמפיין "אזרח סוג ב'" שהוא מריץ בנושא בימים אלה.
החוק של ח"כ הלוי יאפשר לעובד ציבור לקבל כספים מעצם היותו עובד ציבור. החוק למעשה נותן יתרון לעובד הציבור על פני כל אזרח, כך שיוכל לנצל את מעמדו כדי לקבל כספים
החוק יאפשר להעביר כספים באנונימיות לשופטים כדי שיפסקו נכון; הוא יפתח את הפתח להעברת כסף למנהל התורים במחלקת הניתוחים כדי שזה ייתן את התור הקרוב ביותר; והוא עשוי לשמש כצינור עקיף להעברת כסף למהנדס העיר כדי שיעלים עין על הפרת חוקי הבנייה שיבטיחו את עמידותו הבניין בזמן רעידת אדמה.
אמנם לפי הצעת החוק אסור יהיה למקבל התרומה לקבל החלטות לגבי המתרים למשך עשר שנים, אבל מנגד גם לא הוצב שום מנגנון בקרה ופיקוח כדי לוודא שזה באמת קורה. ואפילו אם מישהו מאוכפי החוק יעלה על אותה העברת כספים פסולה, אז הסנקציה הקבועה בחוק תהיה קנס בלבד. במילים אחרות – בדיחה עצובה.
החוק אמנם מגביל את קבלת הכספים רק עבור טיפול רפואי או הליך משפטי של עובד הציבור ומשפחתו הקרובה, וכן מציב מספר סייגים בעניין. אולם גם כאן הוא לא קובע שום מנגנוני פיקוח ובקרה על כל התהליך, כך שכל עובד ציבור הישר, או העקום, בעיניו יעשה.
החוק ספג ביקורת קשה בדיונים לקראת קריאה ראשונה – אז מה עשה ח"כ הלוי כדי לרכך את הביקורת על הצעת החוק? הוא פשוט שינה את השם של ההצעה מ"תרומה למימון הליך משפטי או טיפול רפואי" ל"חובת דיווח ושקיפות על קבלת תרומה למימון הליך משפטי או רפואי".
ניסיון לשנות את השם ל"הגנה ופיקוח על תרומות" – נדחה מייד על ידי היועצת המשפטית לכנסת מהסיבה שאין בחוק שום מרכיב פיקוח.
הצעת החוק אמנם תוקנה מעט, אבל היא עדיין מציגה חוק מגה מושחת. כך, למשל, טייקון רשת מזון גדולה יוכל לתרום באופן אנונימי רק עד 1,500 ש"ח לראש ועדה שיחליט האם המזון שהוא משווק יקבל מדבקה אדומה.
הצעת החוק אמנם תוקנה מעט, אבל היא עדיין מציגה חוק מגה מושחת. כך, למשל, טייקון רשת מזון גדולה יוכל לתרום לראש ועדה שיחליט האם המזון שהוא משווק יקבל מדבקה אדומה
אך הבעיה היא שהחוק לא מגביל את מספר הפעמים שבהם אותו טייקון יוכל "לתרום" את אותו סכום מקסימלי לאותו ראש ועדה. אומנם גם סכומי התרומות הגלויים הוגבלו פר תורם, אך גם עם הגבלה זו הסכום יכול להגיע למיליוני שקלים עבור כל תורם, במיוחד כשאין על כך פיקוח.
עוד נקבע בתיקון כי אם, למשל, יאיר נתניהו ירצה לממן מתרומות של אביו את הוצאות המשפט בתביעת הדיבה שהגישה נגדו סתיו שפיר – הוא יהיה חייב לקבל אישור טכני לקבלת תרומות מוועדת ההיתרים.
הבעיה היא שלא הוצבו לוועדה שום קריטריונים ברורים שבהם היא אמורה לעמוד על מנת לאשר את התרומות. בנוסף, חברי הוועדה הם בכלל מינויים פוליטיים של הממשלה ושר המשפטים, ולכן ייתכן שיפעלו על פי רוח המפקד. כלומר, בשורה התחתונה: החוק יוכל לשמש כמקור מימון למשפטי הדיבה במכונת הרעל.
החוק הזה עלול להשחית את המגזר הציבורי, להפוך את ישראל למדינה מושחתת ומצורעת בעולם כמו קונגו, צ'אד ואנגולה, ולהפר את כל האיזונים והאמון בין הציבור למגזר שאמור לתת לו שירותים.
החוק הזה עלול להשחית את המגזר הציבורי, להפוך את ישראל למדינה מושחתת ומצורעת בעולם כמו קונגו, צ'אד ואנגולה, ולהפר את כל האיזונים והאמון בין הציבור למגזר שאמור לתת לו שירותים
בשבוע שעבר החליטה הממשלה להוריד מסדר היום את קידום חקיקת החוק. אל תתרשמו מזה. הנסיגה היא טקטית בלבד – ונובעת בעיקר מעצם העובדה שהעיתוי כרגע הוא בעייתי מבחינה ציבורית. הרבה יותר קל להשחיל את החוק במושב הבא, כשהוא חלק משורה ארוכה של חוקים מטורללים שמנסים להעביר, ולא כחוק בודד שכל הפוקוס התקשורתי עליו.
בכל מקרה אפשר להיות בטוחים שנתניהו ובני משפחתו לא ינוחו עד שפרויקט חייהם יצא אל הפועל. או כמו שנתניהו אמר בעבר: "כשאני רוצה משהו, אני משיג אותו". ואת החוק הזה, הוא מאוד, מאוד רוצה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם