לראשונה מזה הרבה זמן, הערבים לא מעניינים אף אחד, לא משתתפים ולא מצטרפים לאחד הצדדים. לא שורפים צמיגים בוואדי עארה ולא שוברים עסקים בנצרת ולא חוטפים כדורים. שריפת הצמיגים עשתה רילוקיישן לאיילון במרכז תל אביב, ואת קנה הרובה החליפו מכתזיות.
וטוב לנו. טוב לנו כל כך להיות ערבים הפעם. לא רק שאין לנו חלק בהפגנות, בעד ונגד, בתל אביב וירושלים, אלא גם אף אחד לא מצפה מאיתנו; ובימים שיגיעו והמחנות ייפגשו בבית הנשיא, גם לשם אף אחד לא יזמין את נציגינו.
אלה יהיו ימי חופש וחופשה. אפשר לנוח ולהתבטל. הפעם אנחנו לא במוקד הסכסוך בין המחנות הפוליטיים. הסוגיה הפלסטינית מזמן לא על הפרק, ומאז אירועי שומר החומות הפוקוס הספיק לזוז למוקדים אחרים.
עכשיו זאת מלחמה בין היהודית והדמוקרטית, בין הליברליזם והדת, בין המייסדים השמרנים למהפכנים מישראל השנייה. ואנחנו לא עולים בשיח. לפעמים אולי בגיחות קצרות כשמישהו נורה איפשהו וגם אז, זה כמו הפסקת פרסומות ולא יותר.
עכשיו זאת מלחמה בין היהודית והדמוקרטית, הליברליזם והדת, המייסדים השמרנים למהפכני ישראל השנייה. ואנחנו לא עולים בשיח. לפעמים בגיחות קצרות כשמישהו נורה איפשהו וגם אז, זה כמו הפסקת פרסומות
לערביי ישראל עדיין יש סיבה לדאוג. כל שינוי במאזן הכוחות בין הרשויות בישראל הוא שינוי בפועל של שיטת המשטר, והוא ישפיע עליהם בין כה וכה מעצם היותם קבוצת מיעוט בעלת כוח פוליטי מוגבל.
אבל לערבים הפלסטינים שרוצים לראות את ישראל נופלת, נותר רק לצפות מהצד. לערבים הישראלים שאכפת להם מהמדינה, ובכן, גם להם נותר רק לצפות מהצד.
עלי עדי הוא פעיל פוליטי וחברתי מרקע מוסלמי, מזוהה עם הימין הקפיטליסטי בישראל. בעל תואר בקולנוע וכלכלה באוניברסיטת תל אביב. שימש כעוזר עריכה ומפיק פוסט בהפקה "לבנון - גבולות הדם"
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם