אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
אַחִים 173

זה היה שבוע שבו נקברו שני זוגות אחים, תחת איום במלחמת אחים של ״אחים לנשק״, ואח חדש שנוסף למשפחת מיכאלי-שליין. וכבר לעולם לא נדע: מה מאיר שלו היה אומר על כל זה?

כששני אחים מתים יחד, ביצורי ההגנה שמקיפים את נפשנו קורסים. הכאב האנושי – שאופף אותנו תמיד מכל עבר, ושעל פי רוב אנחנו מצליחים להדחיק את קרבתו המאיימת – פולש פנימה.

אמפתיה היא היכולת האנושית להרגיש את הזולת על ידי כניסה לנעליו והזדהות עם מכאוביו. מול פני אסונות שבהם נספים יחד אחים, אנחנו חושבים על הכאב והצער שהיו נגרמים לנו ולהורינו אם אסון כזה היה פוקד חלילה את משפחתנו. ואם אנחנו בעצמנו הורים לילדים, מחשבה בלתי נסבלת אחרת מפלחת את הלב כשיפוד מלובן.

אנחנו הודפים אותה מעלינו אך היא – רעה ובלתי נסבלת – שבה ומסתננת פנימה. אנחנו מאלחשים אותה והיא מתעקשת, קשה מנשוא. עד שהחיים מוליכים אותנו הלאה, במשעולי השיכחה והשיגרה הברוכים, שהם נחלת המאושרים, שבתום רגעי האמפתיה לא נידונים לשאת את משא היגון עד יומם האחרון.

בשבועות האחרונים קרסו ביצורי ההגנה האלה של הנפש שוב ושוב, אל מול טרגדיות משפחתיות כפולות כאלה: האחים אשר וישראל פלאי, בני 6 ו-8, שנרצחו בפיגוע דריסה ברמות. האחים הלל ויגל יניב שנרצחו ביריות בחווארה. והשבוע – האחיות רינה ומאיה די, שנרצחו יחד עם אמן, לאה, בפיגוע קטלני בבקעה; והאחים מעיין וסהר עשור מטבריה, שנהרגו יחד בשיטפון בערבה.

לוסי, מאיה ורינה די שנרצחו בפיגוע בבקעה (צילום: באדיבות המשפחה)
לוסי, מאיה ורינה די שנרצחו בפיגוע בבקעה (צילום: באדיבות המשפחה)

כשליאו די ספד השבוע בבית העלמין בכפר עציון לשתי בנותיו, הוא אמר, בין היתר:

"כשאחד מאיתנו כואב, כל עם ישראל כואב. אין שום דוגמה גדולה יותר לאחדות מזה – עם ישראל חי. צעדנו ברחובות ירושלים ותל אביב עם דגלים, התווכחנו אם צריך פסקת התגברות ברוב של 61, 63, 65 – בואו נהיה כנים, לרובנו אין מושג מה זה אומר בכלל. אבל בעוד שלושה שבועות, ביום הזיכרון, נצעד כולנו יחד שוב – ימנים ליד שמאלנים, דתיים ליד חילוניים, כדי לזכור את כל אלו שמתו מהטרור המרושע של איראן, חמאס וחזבאללה, שלא איכפת להם אם אתה מאפרת או מאיטליה. וגם שם כולנו נצעד יחד".

הנטייה האנושית לחפש ולמצוא משמעות נסתרת, לאומית או אחרת, הגנוזה באירועים דרמטיים וכואבים, יכולה להוביל לא רק להרהורים על אחדות בצל השכול, אלא גם למחשבות על זיקה בין טרגדיות משפחתיות הניתכות בזו אחר זו על צמדי אחים, לבין עננת "מלחמת אחים", שמרחפת מעל ראשינו בכל הימים האלה, מאז קמנו והרגשנו שאנחנו עם והתחלנו לצעוד ברחובות תחת דגלי הלאום.

אני לא נמנה על אלו שמאמינים שאת חיינו הקצרים על פני האדמה מנהל מלמעלה תסריטאי ובמאי אלוהי, שבחר בנו מכל העמים ומעמיד אותנו מאז במבחנים, חד לנו חידות שעלינו לפענח, מצפה שנקריב לו גדי בחג הפסח, ושנעשה זאת דווקא בנקודה זו ולא אחרת המשקיפה על ירושלים, ושמתיר לנו להמטיר בשמו אש וגופרית גם על חפים מפשע.

ולכן, למרות החיבה הישראלית המוכרת לכנות אחד את השני "אחי" – היש מילה ישראלית יותר? – אני מודה שלא פעם אני מתקשה להרגיש שבני עמי שמשוכנעים שאלוהים לצידם הם אחיי. מפגשים רבים בהזדמנויות שונות לימדו אותי שגם אחיי לכאורה מתקשים לראות בי קרוב משפחה מדרגה ראשונה.

למרות החיבה הישראלית המוכרת לכנות אחד את השני "אחי" – היש מילה ישראלית יותר? – אני מודה שלא פעם אני מתקשה להרגיש שבני עמי שמשוכנעים שאלוהים לצידם הם אחיי

אז כן, ליאו די צדק כשהניח שאם איראן, חמאס או חזבאללה יסכנו את חיינו, רבים יניחו את המחלוקות מאחור ויצעדו אל החזית ביחד. אבל גם מלחמת אחים, אם חלילה תפרוץ, תגייס אליה המונים. כמו שיודעים גם המפגינים נגד ההפיכה המשטרית, בסוף כולנו "אחים לנשק".

מאיר שלו החכם היטיב לנסח את התופעה הזו ב"תנ"ך עכשיו", כשסיכם את "מקרה הגיוס ההמוני הרחב ביותר במימי המקרא" – גיוס ארבע מאות אלף איש להילחם בשבט בנימין כדי ללמדו לקח על רצח פילגש בגבעה:

"כבר בימים ההם היו לכל מלחמה מצדדים ומתנגדים, מתגייסים ומשוחררים, מתנדבים ומשתמטים. אבל ברגע שמדובר במלחמת אחים, אף אחד לא נשאר בבית. בזה היינו טובים כבר אז".

הסופר מאיר שלו ב-2022 (צילום: שיר טורם/פלאש90)
הסופר מאיר שלו ב-2022 (צילום: שיר טורם/פלאש90)

עוד לפני פרוץ המלחמה – על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על "אחים"? מה יספרו ההורים הטריים מרב מיכאלי וליאור שליין לאלון הקטן, אחיו הצעיר של אורי?

אם לא יפקוד חלילה אסון את המשפחה, האחים והאחיות שלנו צפויים להיות אלה שעמם ננהל את מערכת היחסים הארוכה ביותר של חיינו. הם ילוו אותנו משנות ילדותנו ועד זקנה. יחסינו איתם יכולים להימשך זמן רב יותר מהיחסים עם ההורים, עם בני ובנות הזוג שנבחר בבגרותנו, עם החברים הכי טובים ועם הצאצאים שייוולדו לנו.

מי שהגיע לגיל מבוגר וזכה לשמור על יחסים טובים עם אחיו ואחיותיו, יודע שלא פעם הם היחידים שחולקים עמו זיכרונות יקרים מפז, או קשים מנשוא, מבית ההורים שכבר לא קיים, על טעמיו, ניחוחותיו, מנהגיו, מוזרויותיו ותסביכיו.

מי שהגיע לגיל מבוגר וזכה לשמור על יחסים טובים עם אחיו ואחיותיו, יודע שלא פעם הם היחידים שחולקים עמו זיכרונות יקרים מפז, או קשים מנשוא, מבית ההורים שכבר לא קיים, על טעמיו, ניחוחותיו ותסביכיו

אבל גם אם שפר עלינו גורלנו במידה כזו, אנחנו לא זקוקים לתיאור הנוקב והמבריק של מערכת היחסים הרעילה בין האחים לבית רוי ב"יורשים", כדי לדעת שקשר בין אחים יכול להיות גם סבוך ומלא מוקשים שנטמנו אי אז בימי התום, כששרנו בגן הילדים "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד", ובלב קיללנו חזק-חזק את האח או האחות המעצבנים שמחכים לנו בבית, למרר לנו את החיים ולהתחרות איתנו על תשומת הלב הנחשקת של אמא או אבא.

קין והבל – ציור של ג'קופו פלמה הצעיר מהמאה ה-16
קין והבל – ציור של ג'קופו פלמה הצעיר מהמאה ה-16

חיפוש הלוך ושוב ב"תנ"ך עכשיו" של מאיר שלו לא מעלה התייחסות של המנוח לסוגיה המורכבת הזו של יחסי אחים. אפשר לנחש שאם היה נשאל, הוא היה מזהיר אותנו שספר הספרים לא מוכר לנו רק את הפנטזיה הקיטשית הלאומית המתקתקה על "הנה מה טוב ומה נעים" מתהילים קל"ג, אלא גם את השנאה היוקדת, שמסתיימת ברצח ובאות קין, בין שני האחים הראשונים בעולם.

ספר הספרים לא מוכר לנו רק את הפנטזיה הקיטשית הלאומית המתקתקה על "הנה מה טוב ומה נעים" מתהילים קל"ג, אלא גם את השנאה היוקדת, שמסתיימת ברצח ובאות קין, בין שני האחים הראשונים בעולם

גם מערכת היחסים הפגומה שבין צמד האחים הבא – יצחק וישמעאל – גובה מאיתנו מחיר גבוה עד היום. אם אצל קין והבל – כמו אצל צאצאיו המפונקים של לוגן רוי – ניטש מאבק על ירושת העולם שנשלט על ידי האב, אצל יצחק וישמעאל, האחים למחצה, הריב היה כבר צנוע יותר, רק על ירושת הארץ המובטחת והמורשת המשפחתית.

מלחמת האחים הזו קיבלה תפנית מכוערת נוספת בדור הבא, כשיעקב גזל מאחיו התאום עשו את הבכורה בתרגיל מרושע, שמצדיק בדיעבד התערבות של אדוה דדון ("יעקב… יעקב… לאן אתה בורח? נזיד עדשים נראה לך מחיר ראוי לבכורה? ולמה התחפשת לאח שלך, אה? יעקב, אתה נוכל? זה יפה לעבוד על אבא שלך? אה? תענה לי…").

ספר בראשית שנפתח בקנאתו הרצחנית של קין להבל, נמשך במאבקי השליטה שבין צמדי האחים יצחק וישמעאל ויעקב ועשו, מסתיים בקנאתם ההרסנית של בני יעקב לאחיהם היהיר יוסף.

מכירת יוסף, ציור של קונסטנטין פלוויטסקי מ-1855
מכירת יוסף, ציור של קונסטנטין פלוויטסקי מ-1855

מאיר שלו העריך בספרו "ראשית, פעמים ראשונות במקרא", שיוסף היה ביסקסואל, או אולי הומו מודחק בארון, ולכן לבש את כתונת הפסים המפורסמת, שהיא בגד נשי במובהק, מה שתרם לשנאת אחיו אליו. תופעה לא בלתי מוכרת עד ימינו.

גם הסיפור הזה כמעט נגמר ברצח. אבל האחים האלימים התעשתו ברגע האחרון, כשאורחת ישמעאלים התקרבה אליהם ויהודה הפרקטי הציע "מה בצע כי נהרוג את אחינו וכיסינו את דמו. לכו ונמכרנו לישמעאלים וידנו אל תהי בו, כי אחינו בשרנו הוא".

האחים רק זורקים את יוסף האומלל לבור, והוא ניצל ממוות בטוח כשסוחרים מדיינים מוכרים אותו לישמעאלים. יוסף מתגלגל מצריימה, להרפתקה הגדולה הבאה, שכוללת פיוס מפתיע עם אחיו בפרק סיום העונה הראשונה, ודרמה לאומית עצומה בעונה השלישית, שאת סופה אנחנו חוגגים מדי שנה בדקלום טקסטים לא מובנים בסעודת הסדר.

כל מלחמות האחים הללו – עם התככים, המזימות, מעשי הנוכלות והאלימות – ממלאות את ספר "בראשית" ומוכיחות לנו בשלל דוגמאות, שאחים זה חתיכת תיק מסובך, שלא תמיד קל לשאת אותו.

כל מלחמות האחים הללו – עם התככים, המזימות, מעשי הנוכלות והאלימות – ממלאות את ספר "בראשית" ומוכיחות לנו בשלל דוגמאות, שאחים זה חתיכת תיק מסובך, שלא תמיד קל לשאת אותו

אברהם ולוט נפרדים, תחריט של ונסלאור הולר מהמאה ה-17
אברהם ולוט נפרדים, תחריט של ונסלאור הולר מהמאה ה-17

וביניהן מסתתרת גם הפרשה המוזרה על שתי אחיות – בנותיו של לוט – שהשקו את אביהן לשוכרה, שכבו איתו כשהיה "שיכור כלוט" והרו לו, באקט קיצוני של גילוי עריות וניצול מיני שממנו – כך מסופר – נוצרו העמים עמון ומואב.

מותר להניח, בזהירות המתבקשת, שהסיפור הקיצוני הזו נשתל בספר בראשית, על מנת להצדיק קללות בוטות מצד "לה פמיליה" של העולם המקראי שהופנו כלפי בני העמים ההם, עד שנשרף להם הכפר.

מותר להניח, בזהירות המתבקשת, שהסיפור הקיצוני הזו נשתל בספר בראשית, על מנת להצדיק קללות בוטות מצד "לה פמיליה" של העולם המקראי שהופנו כלפי בני העמים ההם, עד שנשרף להם הכפר

אבל בשולי הפרשה הקשה הזו, נחבא פסוק מתוק, שמרבים להידרש אליו לאחרונה: "אנשים אחים אנחנו". פסוק שלכאורה נועד להזכיר לכולנו, שלא חשוב כמה נתקוטט בעטיה של המהפכה המשפטית והשלכותיה, בסוף נישאר כולנו אחים, נשב יחד ונשיר בשני קולות "הנה מה טוב ומה נעים".

באחת ההפגנות האחרונות בקפלן, הסופרת שפרה קורנפלד – שגדלה במשפחה חרדית ומרבה לעסוק בספריה ביחסים המורכבים שבין אחים ואחיות – צילמה בחור חביב, שעמד עם שלט שנשא את המילים "גם כשחושבים אחרת – אנשים אחים אנחנו".

שלט "אנשים אחים אנחנו" בהפגנה בקפלן, 11 במרץ 2023 (צילום: קבוצת הפייסבוק "אנשים אחים אנחנו")
שלט "אנשים אחים אנחנו" בהפגנה בקפלן, 11 במרץ 2023 (צילום: קבוצת הפייסבוק "אנשים אחים אנחנו")

השלט הפנה לקבוצת פייסבוק פעילה של אלפי אנשים הקוראים "לחלוק זה על זה ללא שנאה ואלימות". קבוצה שמתכנסת תחת הסיסמה "אנשים אחים אנחנו".

את קורנפלד זה הצחיק. היא נזכרה שהפסוק "אנשים אחים אנחנו" מופיע בבראשית י"ג, כשאברהם אבינו נפרד מלוט – בן אחיו – כשהמשך הפסוק הוא "היפרד נא מעליי. אם השמאל ואימינה, ואם הימין ואשמאילה".

קורנפלד נזכרה שהפסוק "אנשים אחים אנחנו" מופיע בבראשית י"ג, כשאברהם אבינו נפרד מלוט – בן אחיו – כשהמשך הפסוק הוא "היפרד נא מעליי. אם השמאל ואימינה, ואם הימין ואשמאילה"

או בעברית מדוברת: אם אתה תלך ימינה בעקבות סמוטריץ' ובן-גביר, אני אחתוך שמאלה ואזכיר לכולם שאין דמוקרטיה עם כיבוש.

שזה בעצם תיאור די מדויק של מה שקורה לנו עכשיו.

הבחור שעמד אתמול בקפלן היה מתוק אמיתי. הפוסט הזה הוא לא עליו, אלא על שלוש המילים המצוטטות בשלט שהוא מחזיק. אחד…

Posted by Shifra Cornfeld on Thursday, March 23, 2023

עוד 1,478 מילים
סגירה