"אם לא יהיה שוויון, נפיל את השלטון (או, נחסום את איילון), נפלתם עם הדור הנכון", שרים (חלק) מהמוחים מדי שבוע. עבור אלה, ההחלטה של חברת הדירוג הבינלאומי מודי'ס לשנות את הערכתה של ישראל מ"חיובי" ל"יציב" היא, מחד, עוד הוכחה לנזקים של ניסיון ההפיכה המשטרית. אבל, מאידך, מה בין חברת דירוג האשראי לרעיונות של שוויון וצדק חברתי?

החלטת חברת הדירוג הבינלאומי מודי'ס לשנות את הערכתה על ישראל מ"חיובי" ל"יציב" היא עוד הוכחה למוחים על נזקי ניסיון ההפיכה המשטרית. אך מה בין חברת דירוג אשראי לרעיונות של שוויון וצדק חברתי?

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

ההחלטה של מודי'ס (שלא שינתה את דירוגה של ישראל כA+) עוררה דיון ער בישראל. עבור האופוזיציה ורבים מתוך תנועת המחאה ההמונית, ההחלטה שנומקה בשינויים במערכת המשפט שהממשלה מבקשת לקדם, מוכיחה את טענתם כי למה שמכונה רפורמה משפטית השלכות כלכליות הרות אסון.

מנגד ראש הממשלה ושר האוצר טענו שלשינויים לא תהיה השפעה כלכלית (וגם לא על הדמוקרטיה הישראלית) ושכלכלני מודי'ס אינם מבינים את מהות הרפורמה כי זו אינה מומחיותם.

צודק שר האוצר, אנשי מודי'ס הם כלכלנים, ולא סתם כלכלנים אלא כאלה המייצגים תפיסה כלכלית אורתודוקסית וניאו-ליברלית המוכרת גם כ"קונצנזוס וושינגטון", בדיוק התפיסה לה שותף שר האוצר.

הנקודה האחרונה ב"עשרת הדברות" של קונצנזוס וושינגטון מדגישה את חשיבותו של "ביטחון יורידי", מערכת משפט עצמאית המגינה על זכויות קניין. ביטחון זה, לשיטתם, מאוים בידי ההפיכה המשטרית ומכאן ההחלטה לשנות את הערכתם את מצבה של ישראל. הערכה זו איננה נשענת על מומחיות במשפט חוקתי, אלא על תפיסה כלכלית ניאו-ליברלית שבימים כתיקונם שר האוצר וראש הממשלה היו חותמים עליה בשתי ידיים.

הערכת כלכלני חברת מודי'ס איננה נשענת על מומחיות במשפט חוקתי, אלא על תפיסה כלכלית ניאו-ליברלית שבימים כתיקונם שר האוצר וראש הממשלה היו חותמים עליה בשתי ידיים

בעוד שהוויכוח הנוקב הוא בשאלה האם מדיניות הממשלה פוגעת בכלכלה ובדירוג האשראי, כפי שטוענים כלכלני מודי'ס, הנחות היסוד של החברה לגבי מה היא מדיניות כלכלית ראויה לא זכתה כמעט לתשומת לב ציבורית, גם לא ממתנגדי הממשלה.

מודי'ס מברכת את שתי הממשלות, הנוכחית והקודמת, על מדיניות "אחראית" המובילה להמשך הורדת החוב הלאומי כאחוז מהתמ"ג. חברת הדירוג מעריכה שבשנה הבאה החוב יהיה 55% מהתמ"ג. אבל האם אלה בהכרח סדרי העדיפויות הכלכליים והחברתיים הנכונים? הורדה מתונה של החוב כשיעור מהתמ"ג, כמו אוסטריה שהורידה את החוב כשיעור מהתמ"ג מ-82.9 ל-82.3, צרפת שהורידה מ-113 ל-112%, אירלנד שהורידה מ-58.4 ל-55.4%, הולנד שהורידה מ-52.5 ל-51%, או אף שמירה על אותו שיעור, כמו גרמניה על 68% – הייתה מאפשרת להפנות משאבים להשקעות בתשתיות אנושיות ופיזיות שישראל זקוקה להן, כפי שמעידות מערכות החינוך, הבריאות והרווחה המתקשות לתת מענה ראוי לאזרחי ישראל.

דמוקרטיה איתנה זקוקה לא רק למערכת משפט עצמאית אלא גם למערכת חינוך איכותית שמשלמת שכר הוגן למורות ולמורים. אזרחיות ואזרחים בדמוקרטיה איתנה ראויים למערכת בריאות ציבורית שוויונית ואיכותית, ולא למערכת בה שיעור האחיות ושיעור מכשירי ה-MRI וה-Pet-scan הם מהנמוכים בקרב מדינות הOECD, שמספר הרופאים נמוך מדי והפערים בין מרכז ופריפריה גבוהים מדי.

דמוקרטיה איתנה זקוקה לתחבורה ציבורית טובה הרבה יותר ממה שהיום, עם נהגים שמקבלים שכר הולם, ולדיור ציבורי כצלע חשוב בהתמודדות עם מחירי הדיור. לכן דמוקרטיה איתנה, ומי שנלחם עבורה, אינם יכולים לאמץ את המדיניות שחברת מודי'ס ודומיה רואות כמדיניות ראויה.

מודי'ס מברכת את שתי הממשלות, הנוכחית והקודמת, על מדיניות "אחראית" המובילה להמשך הורדת החוב הלאומי כאחוז מהתמ"ג. אבל האם אלה בהכרח סדרי העדיפויות הכלכליים והחברתיים הנכונים?

את המהפכה המשטרית צריך לעצור, אבל לא מהסיבות שחברת מודי'ס מציינת. המהפכה המשטרית היא איום על הדמוקרטיה (מלאת החורים יש לציין) של ישראל ובין השאר מאיימת גם על זכויות בסיסיות של מיעוטים, עניים ועובדים לשכר הוגן, לשרותים חברתיים ולשוויון. מדיניות כלכלית שתספק את חברות דירוג האשראי, רעה בדיוק מאותן הסיבות.

פרופ' דני פילק הוא מרצה במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון. חוקר פוליטיקה ישראלית, מדיניות בריאות ותנועות פופוליסטיות. דני חבר הנהלה בעמותת רופאים לזכויות אדם ובמרכז אדווה, ובין מייסדי תנועת עומדים ביחד שיזמה את קמפיין "מינימום 40".

גיא בן-פורת הוא פרופסור למדע המדינה, ראש המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון. הוא כותב על תהליכי שלום, משטרה ומיעוטים, ועל יחסי דת-מדינה. חילוני, אבל מאמין בהפועל באר שבע