רבים מנסים להגדיר את הישראליות בימים הקשים האלה. חלק מהם מנסה להגדיר גשר על פני התהום הפעורה בין הישראלים ואלה שאינם מגדירים עצמם כישראלים. שימוש עצום בשיטות בחירה חדשות, ברעיונות משפטיים ופילוסופיים, ועוד ציטוטים על אותה רוח רעה החולפת על ראשינו (קרל מרקס).
אבל כדאי קודם שנבין מי זה מי. הישראלים הם אלה שגדלו בישראל במאה השנים האחרונות כילדים, כולל המתנחלים שלא כוללים את אנשי הרב מאיר כהנא. אלה שגדלו ברחוב, על מגרשי החול, על מדרכות החול ודיברו עברית ביניהם עוד בגן הילדים כשהוריהם דיברו בשפות אחרות, גם איתם. הישראלים האלה ניחנו במנוע דחף, שבפיזיקה הוא קרוי אימפטוס.
הישראלים הם אלה שגדלו בישראל במאה השנים האחרונות כילדים, אלה שגדלו ברחוב, על מגרשי החול, ודיברו עברית ביניהם עוד בגן הילדים כשהוריהם דיברו בשפות אחרות, גם איתם. הישראלים האלה ניחנו במנוע דחף
אימפטוס הוא אולי המושג הרלוונטי ביותר שמאפיין את הישראליות. ישראליות היא מן הסתם האופיין המזוקק והמייחד של הישראלים. אז מה זאת הישראליות? מה זה אימפטוס בהקשר זה? שאלנו אותו לחיים השוטפים. הדחף להצטיינות, ללקיחת סיכונים, לעיגול הפינות בכל מרובע, לצפצוף על הרבה חוקים שהם בעיקר "תמרורי אזהרה", כמו שהם מכונים במשרד התחבורה.
דחף שמביא את הישראלים לגובה רב וגם מפיל אותם לא מעט. הישראלים הם תנועת נוער. קסומה. שובבה. קצת פראית. סוחפת. וכמו שאומרים הישראלים עצמם – "מדליקה".
מהו הדחף הזה? מדוע הוא מקנן בנשמתו של הצבר הישראלי עוד מילדות, עוד מתקופת גן הילדים, בית הספר היסודי וכן הלאה? גם כל "עולה חדש" שמגיע לישראל נסחף בגלי האימפטוס והופך לישראלי.
מדוע הדחף אינו מקנן באופן גורף בנשמתם של ילדים בני שוויץ? או בני זנזיבר שמקדשים את האקונה מטאטה שלהם (אקונה מטאטה פירושה שהכל בסדר), או המניאנה של בני דרום אמריקה.
המון ציניות נשפכה על הישראליות הזאת, שנראתה מרחוק בחפיפיות, אבל היא ממש לא חפיפיות. אפילו מורי ורבי היקר יצחק רבין אסר לומר "יהיה בסדר", למרות שתמיד כשאישר מבצע או משימה אמר "בסדר".
אז מה זאת הישראליות? מה זה האימפטוס הזה? הדחף להצטיינות, ללקיחת סיכונים, לעיגול הפינות בכל מרובע, לצפצוף על חוקים שהם "תמרורי אזהרה". דחף שמביא ישראלים לגובה רב וגם מפיל אותם לא פעם
גם אנחנו עצמנו לעגנו לעצמנו על החפיפיות לכאורה, אבל זאת לא הייתה חפיפיות, זאת הייתה הסתכלות רחבה של ילדים שגדלו ברחוב ברמות היתוך מדהימות, היתוך בין בני הונגריה עם בני פולין ובני עיראק ומצריים ורוסיה ובולגריה, שלא לדבר על רומניה, כולם מדברי עברית ולכל אחד קורט של שפת האם – הונגרית, רומנית ערבית זאת או אחרת, וגם מרוקו, צרפת, גרמניה וארה"ב.
היתוך שהביא את הישראלים ליכולת הסתכלות רחבה מאוד, אינטגרטיבית, להתאבכות ערכית, ולכן הם גם מעגלים פינות לא דרושות וגם קופצים על שלבים מיותרים, וגם מתחצפים למורתנו, ולהורינו. כולנו גדלנו עם הג'ולות והכדור העקום שהיה לנו, ברחוב המחורר של השכונה, ולצידיו מדרכות החול.
כולם שיחקו עם כולם במאה השנים האחרונות. בעלי כיפות שחורות או לבנות או אחרות וכן, ללא כיפות. הייתה לכולנו תחושה שזאת ארץ חדשה. כל ההורים עשו הכל כדי לא לפרט את מה שהם עברו. הכל מהתחלה, או כמו שאליעזר שמאלי כתב – מבראשית. זה מה שיצר את האימפטוס אבל גם את הריצה ללא גבולות וללא פינות.
כך גם הגיעו הילדים הישראלים לצה"ל. לחיל האוויר. תנועת נוער מלאה באימפטוס, ברצון לצאת לקרב. מי שלא נלקח לפשיטה בלילה איים בהתאבדות, והיו כאלה שגם ניסו וירו בעצמם. כך גם חיל האוויר הישראלי שהתאמן בדרגות קושי הרבה יותר גבוהות מכל חיל האוויר אחר בעולם (למדתי את זה ממחקרו של יפתח ספקטור שהזכויות שמורות לו).
כך גם הגיעו הילדים הישראלים לצה"ל. לחיל האוויר. תנועת נוער מלאה באימפטוס, ברצון לצאת לקרב. מי שלא נלקח לפשיטה בלילה איים בהתאבדות, והיו כאלה שגם ניסו וירו בעצמם
האימפטוס זלג גם אל הייטק, שיצירתיות ועיגול פינות וחשיבה מעבר לקופסה היא נשמת אפו. כך נוצרה ישראל עד שנתקעה בימים האלה. נתקעה באלה שלא גדלו עם הגולות ברחוב מוקף מדרכות חול. יש שקוראים להם בני "היהודים".
חלק מהם משמרים עד היום את הלכות החיים מישיבות פולין (ויז'ניץ לדוגמא ואחרות). דווקא המתנחלים קרובים מאוד לישראלים, כולל שירות צבאי מאוד מאתגר, ורבים מהם גם הטמיעו את האימפטוס הישראלי והפכו לישראלים. מתנחלים הם ישראלים. אלה שהם לא בני כהנא.
כן כן. הכל בזכות הג'ולות הפורפרות והראסיות. בזכות הרחוב שבו גדלו ילדי הישראלים. תשתחררו מנאומי הדמוקרטיה – לכולם ברור שנדרשת דמוקרטיה וישראל הישראלית חייבת להתקיים בדמוקרטיה – אין לה זכות קיום אחרת. היא מתה ברגע שהיא מתקיימת בדיקטטורה. גם המתנחלים יהפכו לאודים עשנים ברגע שתהיה בישראל דיקטטורה.
מכאן אפוא, כדי להפיק גשר על פני התהום הפעורה מתחת לרגלנו בימים אלה – נדרש דיאלוג עם אנשי ההתנחלויות, ולא עם החרדים. החרדים בשלהם, בהסתגרות שלהם ובאי הרצון שלהם ליצור חיכוך כלשהו עם העולם החיצון. עם המתנחלים זה קל מאוד להגיע להסכמות, אבל בתנאי שישבו לבד עם אנשי המחאה באותו חדר.
דווקא המתנחלים קרובים לישראלים, כולל שירות צבאי מאתגר, ורבים מהם הטמיעו את האימפטוס הישראלי. מתנחלים לא כהניסטים הם ישראלים, בזכות הג'ולות הפורפרות והראסיות ברחוב הישראלי שבו גדלו
זה הגשר הקריטי – אנשי המחאה כישות בפני עצמה מול המתנחלים – הם יכולים לעשות זאת בתוך שבוע. כולם שיחקו בג'ולות.
חיים אסא מנהל "אימפקט" – מכון לאסטרטגיה ישראלית. היה אסטרטג הקמפיין של יצחק רבין (1992) וציפי לבני ( 2009). הוא כיהן כיועץ לביטחון לאומי בממשלת רבין, וכיו"ר חברת סייקן וראש המעבדה למשחקי מלחמה אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מילים פשוטות. נוגעות בבטן הרכה של ה"ישראליות". קל יהיה להתנגד או לקבל. אבל!, הפריזמה היא לא שחור-לבן. כל עוד פועם הלהט הציוני בעורקי האזרחים התורמים, וחיים אסא ציין זאת היטב ("נדרש דיאלוג עם אנשי ההתנחלויות") , "המהלך" לא יצלח למרות הניסיונות להגדיר את "המהלך" ברטוריקה ובדמגוגיה מותאמת זמן. אבל בכלל, מה זו הרפורמה?! של מה? ומדוע?!. חוקה היא-היא הדבר נדרש. אנשי "המהלך" מסכימים לחוקה? או שמא- ינסו לשכנע את המתנגדים ל"מהלך" בזכותו- ואיך תהיה מדינת ישראל אחרי השלמתו??!! זה לא קרה.. גם לא יקרה. מדוע?!- כי אין להם כל עניין בכך מלבד לדאוג לפערי הכי"ף (יוקרה-כבוד ופריבילגיה). פערים אלו והאינטרסים שבצידם, אינם מתקבלים על ידי רוב אזרחי ישראל "התורמים" פשוט ככה. כי מגילת העצמאות הגדירה את אורח החיים הנכון (והוא נכון גם היום). וכל עוד אין חוקה- חובה!!!!! על ידי בג"צ להיות אקטיבי. למען כולם. גם למען מובילי "המהלך". וכן, המתנחלים קרובים מאוד לאזרחים שגרים בתוך בהקו הירוק. הם מלח הארץ. וקל מאוד יהיה לחבר בין 2 החברות שבכוונת מכוון עושים הכל כדי להפרידם. הערכים, הרצון לתרום למדינה- כל אלה (שזה המון) מחברים את הצורך לחים משותפים שמוגדרים היטב ע"י מגילת העצמאות. לא צריך תיקון, ולא רפורמה או כל מילה נעימה למשמע אזניים כדי שמחריבי החברה הישראלית ומדינת ישראל יחככו ידיהם למען פערי הכי"פ הנ"ל. מה כן- חוקה!. הרי היא תגדיר היטב את הפרשנות של בג"צ לחוקים שהכנסת תבקש לחוקק. ולעניין הרחוב: פעם- לפני 30 שנה קרה כאן משהו. מפלגת העבודה ניצחה בבחירות (גם בזכות כותב הטור) ובערה בקרב אזרחי ישראל תקווה. חלקם כשנשאלו מהי תקוותם ענו " ניפקד מהפלסטינים, נחזיר שטחים, ויהיה שלום". כשהתבקשו לפרוט את דעתם, לא ידעו ממש להסביר מלבד מילים: " להחזיר=שלום" מה להחזיר? איזה שלום?. כאן כבר היה קשה להסביר. אותו דבר עכשיו עם תומכי ה"מהלך" ה"רפורמה" או כל מילה שתבחר כנכונה לזמן מסויים שתתמוך ברצון של הפוליטיקאים השותפים ל"מהלך". לא באמת יודעים לומר מה התוצאה הרצויה, איך תיראה מדינת ישראל אם ה"המהלך" יצא לפועל". כי בסיס הרטוריקה והדמגוגיה בצידה היא להיות נגד. לשנוא!!! את האחר. זהו- לא יותר. בטח לא "טובת החברה הישראלית ומדינת ישראל". והרי יש "אחרים" מהמחנה הימני -לאומי שסולדים- בלשון המעטה- מ"המהלך" וכאן טמונה המוטיבציה להשאיר את ישראל שפויה- איחוד כוחות לפי הסייפא של חיים אסא:
"להפיק גשר על פני **התהום** הפעורה מתחת לרגלנו בימים אלה – נדרש דיאלוג עם אנשי ההתנחלויות, ולא עם החרדים. החרדים בשלהם, בהסתגרות שלהם ובאי הרצון שלהם ליצור חיכוך כלשהו עם העולם החיצון. עם המתנחלים זה קל מאוד להגיע להסכמות, אבל בתנאי שישבו לבד עם אנשי המחאה באותו חדר. ואידך זיל גמור.