העשור האחרון במדינת ישראל מתאפיין בחוסר יציבות פוליטית כרוני ובשחיקה מתמדת של המערכת הציבורית. מערכת הבחירות הבליטה את טירוף המערכות הפוליטי שבו מצויה החברה הישראלית, המשפיע על כל תחומי החיים.
שורש הבעיה אינו טמון רק במחלוקות אידאולוגיות, אלא בהיעדר איזונים במערכות השלטון ובקריסתן הדרמטית של המפלגות הגדולות. בעוד שבעבר התבססה המדינה על שתי מפלגות דומיננטיות ששימשו גשר מתווך ואחראי בין הציבור למוקדי ההכרעה, כיום נשטפה הזירה במפלגות אווירה חולפות הצצות כפטריות לאחר הגשם.
חיים אסא מנהל "אימפקט" – מכון לאסטרטגיה ישראלית. היה אסטרטג הקמפיין של יצחק רבין (1992) וציפי לבני ( 2009). הוא כיהן כיועץ לביטחון לאומי בממשלת רבין, וכיו"ר חברת סייקן וראש המעבדה למשחקי מלחמה אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית. חבר בקבוצת מפקדים למען ביטחון ישראל.






























תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוהטעות של מפלגת העבודה היתה שהיא לא התיישרה עם רצון העם:חזרה למקורות וביסוס מעמדה הבין לאומי של ישראל כמעצמה כלכלית וצבאית.במקום זאת עסקו בהחלפת ראשי המפלגה כאילו היו פרזנטורים בפרסומת.מפלגה חדשה צריכה להביא בשורה חדשה.הכרת האוייב וחתירה לתמיכה בין לאומית למזעור כוחו. שלום זה לא בלקסיקון של האיסלאם.אין מה לעשות תראו מה קורה באירופה…לנו אין זמן לניסיונות…הציבור רוצה מפלגה גדולה שתתמוך בכינון חוקה,תעלה את אחוז החסימה ככה שלא יהיו מפלגות מתחת ל15 מנדטים.הגבלת כהונת ראשי הממשלה ל-2 קדנציות. התאמת מבנה שלטוני למבנה משפטי,בית המשפט לא יכול להיות חד צדדי ,ביסוס כלכלת תחרות וביטול המזומן.החלץ חוק גיוס על כל אזרחי ישראל. יכול להיות שאפילו כדאי לחשוב על קדנציה יותר ארוכה של 5 שנים .נמאס לציבור ממפלגות נישה קטנות שמונעות מהרוב לשלוט .
תנועת ז'בוטיסקי, עם כל תעלוליה לתפיסת השלטון בכוח, חיסלה את תנועת העבודה כבר לפני עשרות רבות של שנים, כשם שתנועת מוסוליני כבשה בשעתה את איטליה. אחד התעלולים היה ספינת הנשק אלטלנה. עוד תעלול היה מעשה דיר יאסין, שהחריף מאד את העוינות שהייתה כבר קשה ממילא מול הערבים. עוד תעלול היה רצח רבין. עוד תעלולים היו מלחמת לבנון הראשונה והווירטואוזיות הדמגוגית של בגין ונתניהו. תעלול נוסף, המתבצע בימים אלה, הוא שלילת זכות ההצבעה של האזרחים הערביים. מן הצד השני, תנועת העבודה חיסלה את עצמה והפכה אויבת של העם ע"י תמיכתה במערכת המשפט המושחתת, הדכאנית והאנטי-עממית.
הלו, מה עישנתם שם?
להקים את מפלגת העבודה מחדש במהדורת 2.0?
הלו, זה רדיו?
אם אחרי כל הרעש והצלצולים הדמוקרטים – חיבור שרידיה העבשים של מפלגת העבודה ומר"צ חסרת הרלוונטיות, מביאה 8 מנדטים (כ6-6.5 אחוז מכלל הציבור, והרבה פחות מזה, מהציבור היהודי לבדו), אז על איזה פנטזיה סהרןרית אתם מדברים?
תקימו מה שתרצו, העם כבר עזב אתכם ממזמן ובפרט אחרי 7.10.23. והןא במחוזות הימין הקשה והרך. אפילו מרכז כבר בקושי יש.
אז מפלגת העבודה? חחחח.