לפני כמה שבועות מדינת ישראל התמודדה עם מבצע צבעי נוסף – "חץ ומגן". כמו בנוהל הקבוע, יישובי עוטף עזה היו צריכים להפסיק את שגרת יומם על מנת לחוות את שגרת הלחימה. בתי עסק נסגרו, לימודים הופסקו, משפחות התפנו מבתיהם.

מאז שאני זוכר את עצמי מבצעים מול עזה היו בשגרה כמעט כל שנה: "חגורה שחורה", "צוק איתן", "עמוד ענן", "עופרת יצוקה" ועוד. המבצע האחרון גרם לי להרהר בשאלה, האם מבצעי צה"ל מצליחים להשיג את המטרה שלשמה הם התחילו. למטרה זו בחרתי דווקא מבצע פחות זכור – "גשמי קיץ". ניתחתי את מטרותיו ותוצאותיו על מנת להבין אם צה"ל הצליח להשיג את מטרותיו במבצע זה.

בקיץ של שנת 2005, 21 ישובים ו-8,600 יהודים עזבו את רצועת עזה במה שכונה "ההתנתקות". ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, עלה על בימת הכנסת וטען:

"לפני כשבעה חודשים אישרה הממשלה בראשותי את תכנית מפת הדרכים לשלום. זוהי תכנית מאוזנת להתקדמות מדינית לשלום שישראל והפלסטינים התחייבו לבצעה. מפת הדרכים היא תכנית ברורה, הגיונית ולכן ניתן וחובה ליישמה. ללא השגת ביטחון מלא, במסגרתו יפורקו ארגוני הטרור, לא ניתן יהיה להגיע לשלום אמיתי. זו מהות מפת הדרכים".

כלומר, אריאל שרון ראה בתוכנית ההתנתקות את הדרך להשגת ביטחון מלא.

תכנית ההתנתקות יצאה לפועל באמצע מלחמת אזרחים בין פלג החמאס לפתח. הסכסוך בין חמאס ופתח, אשר לפעמים נקרא "מלחמת האזרחים הפלסטינית", החל עוד מהקמתו של חמאס בשנות ה-80. הסכסוך הראשי בין שני פלגים אלו היה על השלטון והמנדט על הציבור הפלסטיני. עם זאת במרוצת השנים נשמר שקט יחסי בין שתי הקבוצות.

אריאל שרון ראה בתוכנית ההתנתקות את הדרך להשגת ביטחון מלא. תכנית ההתנתקות יצאה לפועל באמצע מלחמת אזרחים בין פלג החמאס לפתח

שקט זה החל להתערער עם מותו של ראש פתח, יאסר ערפאת. מותו בשנת 2004 הפר את האיזון בין שני הפלגים, מכיוון שערפאת נתפס בחברה הפלסטינית כמנהיג דה פאקטו. כמו כן, ערפאת עבד רבות על מנת לנסות לייצר דו שיח בין שני הפלגים. לפיכך, חמאס לא יכל לאתגר את הריבונות של פתח עד מותו.

אירוע נוסף שהעלה את רף המתיחות בין שני הפלגים היה ההתנתקות. בשנת 2005 התנתקה ישראל ויישוביה פונו מרצועת עזה, מה שהותיר חלל ריבוני ברצועה זו.

בשנת 2006 הייתה מערכת בחירות ברצועת עזה וביהודה ושומרון בקרב הפלסטינים. במערכת בחירות זו חמאס קיבל את רוב הקולות והפך לכוח העיקרי בפרלמנט הפלסטיני. למרות שרשמית אבו מאזן, מחליפו של ערפאת במנהיגות פתח, לא ערער על תוצאת הבחירות, הוא עשה פעולות יזומות על מנת להכשיל את הממשלה החדשה של חמאס כגון עידוד שביתות, פעילות צבאית מחתרתית נגד חמאס ועוד.

בעקבות הבחירות שני הפלגים ניסו בהתחלה להקים ממשלה פריטטית בין חמאס לפתח, כאשר לשני הפלגים יש כוח שווה בשלטון. זאת לנוכח העובדה כי חמאס קיבל יותר מושבים בפרלמנט מפתח. כחלק מהסכם ממשלת האחדות בין שני הפלגים נאסר על חמאס להעביר את ריבונותו מחוץ למחנות הפליטים, למנות שרים ללא אישור פתח, להתאגד ולערוך ועדות שנוגעות לנושאים מדינתיים ועוד.

מלבד מות ערפאת, אירוע נוסף שהעלה את רף המתיחות בין שני הפלגים היה ההתנתקות. בשנת 2005 התנתקה ישראל ויישוביה פונו מרצועת עזה, מה שהותיר חלל ריבוני ברצועה

כל התנאים הללו החריפו את היחסים בין חמאס לפתח וגרמו לחמאס להפר את כל התנאים בהסכם הנ"ל. נוצר מצב שפתח מצליח לשמור על כוחו בגזרה המערבית, אבל ברצועת עזה חמאס החל לתפוס פיקוד.

כאשר שופטים בעזה החליטו להישאר נאמנים לפת"ח, חמאס יצר מערכת משפט משלו עם שופטים משלו, כאשר פת"ח דרש מהמורים בעזה לשבות על מנת להחליש את חמאס, חמאס פשוט פיטר את המורים הללו וגייס חדשים. בסופו של דבר חמאס הציבה את הכוחות שלה כשיטור ברחבי עזה ובכך יצרה מליציה בתוך הממשלה.

ב-25 ביוני 2006 נחטף החייל גלעד שליט על ידי כוח צבאי של חמאס. על מנת להחזירו ישראל פתחה בין ה-28 ליוני עד ה-26 בנובמבר 2006 במבצע צבאי בשם "גשמי קיץ". מבצע זה התנהל מול חמאס ממש בלב מלחמת האזרחים שלה עם פתח. המטרה הרשמית של מבצע זה הייתה החזרתו של שליט לישראל, אך התוצאות בשטח השפיעו על מלחמת האזרחים עצמה.

חמאס חטף את החייל על מנת שיוכל להעמיד מולו כופר לשחרור אסירים ביטחוניים שלו בישראל, פעולה אשר זכתה לאהדה ציבורית בחברה הפלסטינית לגווניה. אך המהלומה שחמאס קיבל והנזק שנגרם לרצועת עזה הקשה על שלטון חמאס לשלוט ביעילות. הנזק הרב החריף את העימות בין חמאס לבין פתח, אשר האשים את חמאס בהתנהגות לא אחראית וכן בנזק הרב שנגרם לעזה. לפיכך, אפשר לראות שלמרות שהמטרה הרשמית של המבצע לא הייתה פגיעה בשלטון החמאס, אלא שחרור גלעד שליט, תוצאותיו של המבצע בפועל החלישו את שלטון חמאס, זאת למרות שבסופו של דבר חמאס נשאר בשלטון.

למרות שהמטרה הרשמית של מבצע גשמי קיץ לא הייתה פגיעה בשלטון החמאס, אלא שחרור שליט, תוצאות המבצע בפועל החלישו את שלטון חמאס, זאת למרות שבסופו של דבר חמאס נשאר בשלטון

כאשר חמאס חטף את גלעד שליט הוא פעל תחת הנחת העבודה השגויה כי ישראל לא תיכנס למלחמה בעזה מכמה סיבות:

• ישראל נמצאה כבר במערכה אחרת עם לבנון באותה העת.
• חמאס הניח שדעת הציבור הישראלי תתנגד לכניסה למבצע.
• ישראל הייתה בתקופת בחירות.
• חמאס הניח שאם ישראל כן תחליט לתקוף אז היא תבצע תקיפה ממוקדת ונקודתית על ידי מטוסי חיל האוויר ולא תבצע כניסה רגלית.
• כמו כן, חמאס האמין שאם ישראל אכן תתקוף, אז הפלסטינים ביהודה ושומרון יתקוממו נגד ישראל ויעזרו לחמאס לנצח, מה שהתברר כהנחה לא נכונה של חמאס.

כל אלו הובילו לעובדה שחמאס פתח חזית מול ישראל, אשר גרמה לו למהלומה קשה והחלישה את כוחו בעזה וחיזקה את הפילוג בין חמאס לבין פתח.

יתכן שאחת הסיבות שישראל נכנסה בצורה יחסית מצומצמת למבצע ברצועת עזה ורק על מנת לשחרר חייל ולא להפיל את שלטון חמאס, הייתה מכיוון שבאותה תקופה ישראל ניהלה מערכה אחרת נגד לבנון במסגרת מלחמת לבנון השנייה. זאת גם יתכן הסיבה לכך שהמבצע לא השיג את מטרותיו. שליט לא הוחזר והמציאות הביטחונית בדרום רק הושפעה לרעה ואחרי המבצע המשיכו לירות טילים מעזה לכיוון יישובי הדרום ועוטף עזה.

אז האם מבצע גשמי קיץ היה הצלחה או כישלון? העובדה בשטח הינה שגלעד שליט לא שוחרר במבצע זה. כמו כן, למרות החלשת חמאס, בסופו של דבר הוא נשאר בשלטון עד עצם היום הזה.

אז האם מבצע גשמי קיץ היה הצלחה או כישלון? העובדה בשטח הינה שגלעד שליט לא שוחרר במבצע זה. כמו כן, למרות החלשת חמאס, בסופו של דבר הוא נשאר בשלטון עד עצם היום הזה

במבצע מתו 5 אזרחי מדינת ישראל ו-50 נפצעו. לפיכך, אני טוען כי מבצע זה היה בסופו של דבר כישלון למדינת ישראל וכי למרות מטרותיו הנכונות, לא הצליח להביא תוצאות.

תמיר איקן הוא סטודנט למדעי המדינה ויחסים בין לאומיים ולתואר שני בכלכלה פוליטית. הוא לומד במלגת קאמרה און קמפוס ומתעסק במשך שנים בהסברה ישראלית ובמשלחות של סטודנטים שמגיעים לישראל. מאמין בתקשורת אמיתית, נכונה ועובדתית.