לפני כמה שבועות מדינת ישראל התמודדה עם מבצע צבעי נוסף – "חץ ומגן". כמו בנוהל הקבוע, יישובי עוטף עזה היו צריכים להפסיק את שגרת יומם על מנת לחוות את שגרת הלחימה. בתי עסק נסגרו, לימודים הופסקו, משפחות התפנו מבתיהם.

מאז שאני זוכר את עצמי מבצעים מול עזה היו בשגרה כמעט כל שנה: "חגורה שחורה", "צוק איתן", "עמוד ענן", "עופרת יצוקה" ועוד. המבצע האחרון גרם לי להרהר בשאלה, האם מבצעי צה"ל מצליחים להשיג את המטרה שלשמה הם התחילו. למטרה זו בחרתי דווקא מבצע פחות זכור – "גשמי קיץ". ניתחתי את מטרותיו ותוצאותיו על מנת להבין אם צה"ל הצליח להשיג את מטרותיו במבצע זה.

תמיר איקן הוא סטודנט למדעי המדינה ויחסים בין לאומיים ולתואר שני בכלכלה פוליטית. הוא לומד במלגת קאמרה און קמפוס ומתעסק במשך שנים בהסברה ישראלית ובמשלחות של סטודנטים שמגיעים לישראל. מאמין בתקשורת אמיתית, נכונה ועובדתית.

בשנים האחרונות האקטואליה מציפה את נושא המצפון. אירועי מלחמת אוקטובר ולפניהם אירועי הקורונה מייצרים שפע החלטות שנוגעות לחיי אדם, ותהליכי קבלת ההחלטות והתגובות כלפיהם מעוררים שאלה לגבי קיומו וטיבו של מצפון בקרב רבות מהנפשות הפועלות.

איך מבינה הפסיכולוגיה את מושג המצפון? האם הוא חלק הכרחי מהאישיות הבריאה? האם אנו נולדים אתו או שהוא מתפתח בדומה לפונקציות מנטליות אחרות?

יעלה ורטהיים היא פסיכולוגית קלינית וחינוכית, עובדת בקליניקה פרטית בתל-אביב. בזמנה הפנוי כותבת, קוראת וטווה מחשבות מול נופים בריצה.

מעולם לא בגדתי בחניה אשתי.

אני יודע שזו הצהרה שעשויה להישמע קצת מוזר, אבל במציאות הישראלית בה אני חי ואותה הכרתי במהלך שנות נישואיי לחניה זוגתי-לחיים-ארוכים, יש בהצהרה הזו משהו מתבקש. זאת מאחר שנאמנות בחיי הנישואים מבלי "להתפרפר מהצד", כפי שהדבר קרוי בלשון עממית, אינה דבר מובן מאליו.