הפגנת תמיכה בחאדר עדנאן בגדה המערבית, 2 במאי 2023 (צילום: Nasser Ishtayeh/Flash90)
Nasser Ishtayeh/Flash90

ישראל הייתה יכולה למנוע את מות האסיר הפלסטיני

כל עוד יימשכו המעצרים המנהליים – יימשכו גם שביתות הרעב ● ההתקרבות לאיראן לא תספיק, סוריה זקוקה להשקעות של מדינות ערב ● הסודאנים נמלטים למצרים, שנמצאת במצב כלכלי קשה ● נשיא תוניסיה מנע ממו"ל להציג ספר ביקורתי ● והשבוע ב־1980: המצור על שגרירות איראן בלונדון ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזה"ת

מות בכיר הג'יהאד לא ימנע שביתות רעב

חאדר עדנאן ידע שהוא עלול למות כתוצאה משביתת הרעב. זאת גם לא הייתה שביתת הרעב הראשונה שלו. למעשה, הוא קנה את עולמו כשהתמיד בשביתת הרעב במחאה נגד המעצר המנהלי שלו. גופו נחלש באופן משמעותי כתוצאה מכך, כך קבעו הרופאים הישראלים והפלסטינים שטיפלו בו לאורך השנים.

אך עדנאן לא שאף להפוך לשהיד, למרות האידאולוגיה הג'יהאדיסטית של הארגון שאליו השתייך. באמצעות שביתות הרעב, עדנאן ניסה להיאבק במעצרים המנהליים – אמצעי שכיח המופעל כנגד הפלסטינים, ולעיתים גם נגד יהודים.

אלפי פלסטינים יושבים שנים רבות בכלא במסגרת מעצרים מנהליים בלי אפשרות לדעת על מה הם עצורים ומתי ישוחררו. הנורמה המעוותת הזאת, שמשרתת את המשך דיכוי הפלסטינים – בני אדם חסרי זכויות במדינת ישראל – היא שגרמה לעדנאן ולאחרים לשבות רעב.

מותו, שהוביל לירי מאסיבי מצד הג'יהאד האסלאמי על הדרום, לא יגרום לאחרים להפסיק. כל עוד יימשכו המעצרים המנהליים – יימשכו גם שביתות הרעב ארוכות הטווח, שתוצאותיהן עלולות להיגמר במוות של אסיר פלסטיני בכלא הישראלי, תסיסה בשטחים – וירי על ערי ישראל.

הפגנת תמיכה בחאדר עדנאן בגדה המערבית, 2 במאי 2023 (צילום: Nasser Ishtayeh/Flash90)
הפגנת תמיכה בחאדר עדנאן בגדה המערבית, 2 במאי 2023 (צילום: Nasser Ishtayeh/Flash90)

כל עוד יימשכו המעצרים המנהליים – יימשכו גם שביתות הרעב ארוכות הטווח, שתוצאותיהן עלולות להיגמר במוות של אסיר פלסטיני בכלא הישראלי, תסיסה בשטחים – וירי על ישראל

ספק אם מישהו יסיק מסקנות מהמקרה הזה, שבוודאות ניתן היה למנוע. כדאי לדעת כי ברגעים אלה חאדר עדנאן הבא כבר מחשב את שביתת הרעב העתידית שלו.

בסוריה ממתינים למדינות הערביות

לקראת ביקור נשיא איראן בסוריה, שלטים רבים עם תמונות בשאר אל־אסד ואורחו האיראני נתלו בכל צומת ועל כל בניין רב קומות בדמשק ומחוצה לה. בפעם האחרונה היה זה מחמוד אחמדינג'אד שביקר בסוריה, בשנת 2010, עוד לפני פרוץ האביב הערבי.

אז, סוריה הוצפה בהשקעות איראניות, טורקיות ומערביות; משלחות אמריקאיות רמות דרג הגיעו לביקור בדמשק ושום דבר לא בישר על הסערה המתקרבת. כעבור 13 שנים, אסד עדיין מכהן כנשיא סוריה, הרבה בזכות המאמצים האיראניים והרוסיים, אך ארצו שילמה על כך מחיר יקר – ערי סוריה הפכו לעיי חורבות; כחצי מיליון סורים קיפחו את חייהם ומיליונים הפכו לפליטים.

אסד יודע היטב שללא טהרן הוא כבר מזמן היה נפרד מכס הנשיאות, וייתכן מאוד שגם מחייו. יחד עם זאת, הוא גם יודע שללא ההשקעות הגדולות של מדינות ערב העשירות – סעודיה, איחוד האמירויות או קטאר – הוא לא יצליח לשקם את סוריה והמשבר הכלכלי ימשיך לחנוק אותה.

נשיא איראן איברהים ראיסי על כבש מטוסו בנמל התעופה בדמשק, 3 במאי 2023 (צילום: Omar Sanadiki, AP)
נשיא איראן איברהים ראיסי מגיע לדמשק, 3 במאי 2023 (צילום: Omar Sanadiki, AP)

אסד יודע היטב שללא טהרן הוא כבר מזמן היה נפרד מכס הנשיאות, וייתכן מאוד שגם מחייו. יחד עם זאת, הוא גם יודע שללא ההשקעות הגדולות של מדינות ערב העשירות – הוא לא יצליח לשקם את סוריה

במהלך ביקור אבראהים ראיסי, המנהיגים חתמו על שורה של הסכמים כלכליים. היה ניכר שהם עושים מאמץ משמעותי בשביל להפנות את הזרקור לשיתופי הפעולה בתחום האנרגיה ולהשקעות העתידיות. אלא שברור וידוע לכל שטהרן ודמשק נמצאות תחת סנקציות מערביות כבדות ביותר ולאף אחת מהן אין מצבורים נסתרים של זהב או מט"ח.

אסד עדיין נשען על איראן בכל מה שנוגע לביטחון ולדיכוי המתנגדים בארצו, אך ללא הכסף הערבי לא תהיה תקומה כלכלית לסוריה. איך ניתן ליישב את הסתירה הזאת? לכאורה, ההסכם שנחתם לאחרונה בין ערב הסעודית ובין איראן והסולחה הגדולה, מציבים את סוריה בעמדה נוחה יותר.

אולם, בפעול, נראה שהמדינות הערביות מצפות שבתמורה להשקעות שיזרמו לדמשק (כדי שזה יקרה, מדינות ערב יצטרכו להפר את הסנקציות המערביות או לנסות ללחוץ על המערב בשביל לקבל אישור), הפעילות האיראנית הצבאית בסוריה תצומצם באופן משמעותי.

סוריה גם תצטרך לנקוט באמצעות משמעותיים בשביל לעצור את סחר הסמים היוצא משטחה, ובמיוחד – סם הקפטגון. בשלב הנוכחי, הליגה הערבית טרם החליטה על חידוש החברות של סוריה, שבוטלה בשנת 2011, ונראה שכולם יושבים על הגדר.

נשיא סוריה בשאר אסד מקבל את פניו של שגריר בחריין החדש בסוריה במסגרת התחממות היחסים בין משטר אסד ומדינות המפרץ הפרסי, 19 ביוני 2022 (צילום: SANA via AP)
נשיא סוריה בשאר אסד מקבל את פניו של שגריר בחריין החדש בסוריה במסגרת התחממות היחסים בין המדינות, 19 ביוני 2022 (צילום: SANA via AP)

בפעול, נראה שהמדינות הערביות מצפות שבתמורה להשקעות שיזרמו לדמשק – הפעילות האיראנית הצבאית בסוריה תצומצם באופן משמעותי

מצרים לא מחכה לפליטים הסודאנים

הצבא הסודאני וכוחות "התגובה המהירה" סיכמו על הפסקת אש בת שבוע, אך סודאנים רבים לא מאמינים לגנרלים וממשיכים לנוע לכיוון גבולות המדינה מחשש לחייהם.

בערים רבות מורגש מחסור חמור במזון, דלק ותרופות, ובכירי האו"ם מזהירים כי נוסף על 100 אלף הפליטים שכבר עזבו את סודאן – כ־700 אלף פליטים נוספים עלולים להציף את המדינות הסמוכות – צ'אד, אתיופיה ומצרים.

סודאן גובלת גם ברפובליקה המרכז אפריקאית ובאריתריאה, אך המדינות הללו נחשבות למסוכנות מאוד ואינן מהוות יעד רצוי. עבור רבים, מצרים היא המדינה הבטוחה והשקטה ביותר, אך הבעיה היא שבמצרים אף אחד לא מחכה לרבבות פליטים חסרי כל.

מאז ומעולם מצרים נחשבה כמקום מפלט עבור הסודאנים שנמלטו מהאלימות בארצם – וגלים של פליטים סודאנים שטפו את ארץ הנילוס פעם אחר פעם. הפליטים נרדפו על־ידי השלטונות וקשה לומר שחייהם במצרים היו שבעים וקלים, ובכל זאת – אלפים זכו לקבל קורת גג ופת לחם ולעיתים גם תעסוקה.

עשן מיתמר באזור ח'רטום, סודאן, 19 באפריל 2023 (צילום: AP Photo/Marwan Ali)
עשן מיתמר באזור ח'רטום, סודאן, 19 באפריל 2023 (צילום: AP Photo/Marwan Ali)

הפעם המצב במצרים שונה. מגפת הקורונה, המשבר הכלכלי ויוקר המחיה הלמו בעוצמה במדינה הערבית הגדולה ורבים מעידים על כך שהם מתקשים לסיים את החודש

הפעם המצב במצרים שונה מאוד. מגפת הקורונה, המשבר הכלכלי ויוקר המחיה הלמו בעוצמה במדינה הערבית הגדולה ביותר ורבים מעידים על כך שהם מתקשים לסיים את החודש לנוכח האינפלציה המשתוללת. בראיון לכלי תקשרת יפני, הנשיא עבד אל־פתאח א־סיסי אמר שכרגע במצרים נמצאים כ"מיליון סודאנים ושמונה–תשעה מיליון אורחים מלוב, סוריה, תימן ומדינות אפריקה".

עד כה, חצו למצרים כ־40 אלף סודאנים – חלקם שילמו למבריחים ולמובילים מאות דולרים ומכרו את כל רכושם בשביל להגיע לשם. עכשיו הם יצטרכו להתמודד עם הקשיים הרבים במצרים ולא ברור מתי והאם בכלל יוכלו לחזור אי־פעם לביתם.

פרנקנשטיין בתוניסיה

נשיא תוניסיה קייס סעיד – פרופסור ואיש אקדמיה – אוהב ספרים וספרות. אולם, ככל הנראה, הוא פחות מתחבר לספרים המבקרים אותו ואת פעילותו. השבוע סעיד בירך בחמימות את באי יריד הספרים בתוניס ודיבר רבות בזכות חופש היצירה וחופש המחשבה, כראוי למנהיג של מדינה המחשיבה את עצמה לערש האביב הערבי.

אך רק שעות ספורות לפני הנאום המלבב הזה השלטונות התוניסאים סגרו דוכן שהציג לראווה ספר חדש – "פרנקנשטיין בתוניסיה" מאת כמאל ריאחי. הדמות המופיעה על כריכת הספר מזכירה באופן מובהק את הנשיא סעיד והתוכן עוסק בשינויים שעולל "הפרנקנשטיין התוניסאי" לארצו.

המו"ל טען שהדוכן נסגר רק ליממה והספר הורד מהתצוגה כיוון ש"מלכתחילה לא הוגש לאישור מארגני יריד הספרים" – והבטיח שבקרוב הספר יופיע בכל חנויות הספרים, אך תוניסאים רבים הטילו בכך ספק

המו"ל טען שהדוכן נסגר רק ליממה והספר הורד מהתצוגה כיוון ש"מלכתחילה לא הוגש לאישור מארגני יריד הספרים, ולא בגלל תוכנו" – והבטיח שבקרוב הספר יופיע בכל חנויות הספרים, אך תוניסאים רבים הטילו בכך ספק וביטאו את זעמם ברשתות החברתיות.

"ספר, שיר או מאמר הם איום על כוחו. חופש הביטוי אינו אפשרי כשהנשיא עוצר את מתנגדיו, אוסר על ספרים ומפעיל לחץ על בית המשפט והמשטרה", כך כתב אמין סנוסי, פרשן תוניסאי ידוע. מאז שעלה לשלטון בשנת 2019, סעיד פיטר את ראש הממשלה, ביטל את חסינות חברי הפרלמנט וגם עצר את עבודת הפרלמנט למשך חודש. לאחר מכן הוא נטל לעצמו את הזכות למנות שופטים.

הוא נחשב למנהיג אוטוריטרי וכוחני אך יחד עם זאת, בינתיים, סעיד נהנה מפופולריות מסוימת ברחוב התוניסאי העייף מהמשבר הכלכלי ומהאי־יציבות המתמשכת.

השבוע בתולדות מזה"ת: המצור על שגרירות איראן בלונדון

ב־30 באפריל 1980 קבוצה של שישה גברים חמושים ממוצא ערבי־איראני הסתערה על שגרירות איראן בלונדון. בתמורה לשחרור של 26 בני ערובה – ובתוכם גם צוות השגרירות – הם דרשו מהרפובליקה האסלאמית של איראן לשחרר אסירים במחוז ח'וזסתאן – וגם מעבר בטוח מחוץ לממלכה המאוחדת.

אחרי שהממשלה הבריטית החליטה שלא תוכל להיענות לדרישתם החל המצור על השגרירות. ביום השישי למצור, כשהחמושים היו מתוסכלים מהעדר ההתקדמות – הם הרגו בן ערובה אחד וזרקו את גופתו מחוץ לשגרירות

אחרי שהממשלה הבריטית החליטה שלא תוכל להיענות לדרישתם (ובאיראן כלל לא שקלו את שחרור האסירים הערביים במחוז ח'וזסתאן) החל המצור על השגרירות. ביום השישי למצור, כשהחמושים היו מתוסכלים מהעדר ההתקדמות – הם הרגו בן ערובה אחד וזרקו את גופתו מחוץ לשגרירות.

באותו היום הכוחות המיוחדים הבריטיים פתחו ב"מבצע נמרוד" לחילוץ בני הערובה. הם טיפסו על הבניין ופרצו אליו דרך החלונות. הפשיטה נמשכה 17 דקות בלבד – וכל בני הערובה, מלבד אחד, חולצו בשלום. חמישה מתוך ששת החמושים נהרגו.

החמוש האחרון נשפט ל־27 שנות מאסר בכלא. המתחים בין המשטר האיראני לתושבים הערביים של מחוז ח'וזסתאן נמשכים גם היום. תושבי המחוז סובלים מדיכוי והפליה ומשתתפים באופן תדיר בהפגנות נגד המשטר האיראני.

עוד 1,241 מילים
סגירה