בראשית החודש שטף גל של מעצרי נבחרים ובכירים חלק מהרשויות המקומיות הערביות בצפון. הפעם המוקד היה מכרזים תפורים, מכורים ובטח לא חוקיים, לכאורה. על פי החשד, בעלי חברה לפינוי אשפה שיחדו נבחרים ובכירים בשלטון המקומי הערבי בתמורה לזכייה במכרזים לפינוי האשפה ברשויות המקומיות.

עוספייא, כפר מנדא, ריינה, אבו סנאן במרכז האירוע בשלב זה, ורשויות נוספות ייחשפו אט אט. פרשת שחיתות זאת יכולה להיות מכונה – "פרשת האשפה" ועשויה לתאר היטב את אחד מפרקי המחקר רחב ההיקף שביצעתי, אשר תיאר את תסמונת השחיתות השבטית ברשויות המקומיות הערביות בישראל.

פרשת שחיתות זאת יכולה להיות מכונה – "פרשת האשפה" ועשויה לתאר היטב את אחד מפרקי המחקר רחב ההיקף שביצעתי, אשר תיאר את תסמונת השחיתות השבטית ברשויות המקומיות הערביות בישראל

השלטון המקומי במדינת ישראל מורכב כיום מ־255 רשויות מקומיות. רשויות אלו מופקדות על מתן מכלול השירותים המוענקים לאזרחים בישראל ואף על חלק מהשירותים הממלכתיים, בייחוד בתחומי החינוך, הרווחה, הבריאות, הדת, התרבות והפנאי.

במרבית הנושאים מונחות הרשויות המקומיות על ידי מערכת כללים שנקבעו על ידי השלטון המרכזי, והן כפופות לסמכויות פיקוח והתערבות מצדו. כך השלטון המקומי הוא למעשה זרוע ביצועית של השלטון המרכזי, סמכויות ראש הרשות גדולות לאין ערוך מסמכויות שר, והוא בעל שליטה כמעט מוחלטת בכל מה שנעשה בעירו (בן בסט ואחרים, 2013: 21–22).

בשלושת העשורים האחרונים חווה השלטון המקומי שינויים רבים, בעקבותיהם גדלה האוטונומיה שלו, והתפקידים שאותם הוא נדרש למלא רבים יותר מאי פעם בעבר. בניגוד לכפיפות לשלטון המרכזי שהייתה נהוגה בעבר, כיום יש לרשויות המקומיות, בייחוד אלה האיתנות, אוטונומיה בניהול ענייני הפנים שלהן. נוסף על כך, הן הגבירו את שיתוף הפעולה עם ארגוני מגזר שלישי הפועלים בתחומן.

בדומה לארגונים ציבוריים אחרים, חלק מהרשויות המקומיות זנחו את התפקיד המסורתי של ביצוע משימות המוכתבות מלמעלה לטובת ניהול מורכב יותר. רשויות מסוימות שיפרו את ביצועיהן כתוצאה משינוי זה, אך חלק מהרשויות המקומיות נותרו מאחור, ולא עלה בידן לספק את הצרכים ואת הדרישות שהועלו מצד האזרחים ומצד השלטון המרכזי.

שינוי זה בשלטון המקומי הוביל להתמודדות שלו עם אתגרים, בעיקר כלכליים, אשר השפיעו על המבנה שלו ועל השחיתות שעלולה להתפתח בו. במחקרים נמצא שהשלטון המקומי הוא מוקד למעשי שחיתות מסוגים שונים: שוחד, מינויים פסולים, הטיית מכרזים ועוד. כך הופך השלטון המקומי פוטנציאל לצמיחה של שחיתות מקומית ממוסדת.

השלטון המקומי הוא זרוע ביצועית של השלטון המרכזי, סמכויות ראש הרשות גדולות לאין ערוך מסמכויות שר, והוא בעל שליטה בנעשה בעירו. בעשורים האחרונים השלטון המקומי חווה שינויים שהגדילו את האוטונומיה שלו

הרשויות המקומיות הערביות הן שליש מהרשויות המקומיות במדינת ישראל. הן ממלאות תפקיד חשוב בחיי החברה הערבית, ונחשבות לגופים בעלי עוצמה והשפעה רבה על התפתחותה ועל קידומה.

רשויות אלו סובלות ברובן ממצוקה תפקודית, ניהולית וכספית לאור האוטונומיה שהוזכרה לעיל. הן תלויות בחסדיו של השלטון המרכזי, דבר שעלול להגביר את הנטייה לדפוסים בלתי לגליים ומושחתים (נבות, 2012: 448), לניהול שאינו מקצועי, אינו יעיל וחסר תכנון ובקרה, לרמה נמוכה של גביית מסים ולהיעדר יוזמות לפיתוח כלכלי ושיתוף משקיעים מקומיים.

נוסף על כך, היחסים עם תושבי הרשות המקומית מורכבים, שכן קיים קושי לתפעל את הדמוקרטיה המקומית ללא שיתוף הציבור. רוב התושבים חשים חוסר אמון, ומעניקים מידה נמוכה בלבד של לגיטימציה לרשות המקומית ולמוסדותיה.

על המצוקות הללו ניתן להוסיף גם את אפיונה של החברה הערבית ברמה כלכלית־חברתית נמוכה שבאה לידי ביטוי בעוני ובאבטלה. נתון זה מוביל להשפעה שלילית ישירה על איתנותה הפיננסית של הרשות המקומית. כל הנאמר לעיל מגביר את הפערים החברתיים והכלכליים בין המגזר הערבי ליהודי בישראל ובהתאמה גם את השחיתות המקומית (גאנם ועזאיזה, 2008).

השחיתות שמתפתחת ברשויות הערביות שונה מהשחיתות ברשויות היהודיות. ברשויות הערביות לא תתפתח שחיתות הייטקיסטית מעודנת כמו שנראה בתל אביב, בחיפה ובירושלים אלא שחיתות מסוג אחר. שחיתות שבטית המבוססת על הכוח של החמולה השולטת בכפר או ביישוב. שוני זה נובע מהגורמים לשחיתות ברשויות הערביות שעיקרם בדרכי פעולה והתנהגויות שהושרשו לאורך שנים בחברה הערבית השבטית ולא היה מי שיעצור את התפשטותם.

השחיתות שמתפתחת ברשויות הערביות שונה מהשחיתות ברשויות היהודיות. לא תתפתח בהן שחיתות הייטקיסטית מעודנת כמו בת"א, בחיפה ובירושלים אלא שחיתות שבטית המבוססת על כוח החמולה השולטת ביישוב

להלן מספר גורמים המשמשים כזרז לשחיתות:

1. הרשות המקומית כמעסיקה הגדולה במדינה

החמולות הערביות משתמשות בתפקידים ציבורים ברשות המקומית כקלף לגיוס קולות בוחרים, ובכך מעניקות משרות לכל דורש. רוב המינויים שנעשים הם לרוב טרם הבחירות, כך שאנו עומדים ממש עכשיו לקראת "תור הזהב" של החמולות ברשויות הערביות בישראל בכל הקשור למינוי מקורבים לתפקידים ציבוריים. לדוגמה, בדו"ח מבקר המדינה לשנת 2020 נראה שמעל למחצית המועסקים ברשויות הערביות הם קרובי משפחה.

2. השתתפות אזרחית בתקופת בחירות בלבד ואדישות אזרחית בשגרה

שיעורי ההשתתפות בחברה הערבית בישראל עולים לצורכי הבחירות המקומיות בלבד. זאת לעומת תקופות אחרות שבהן ההשתתפות האזרחית יורדת ולעיתים אינה מורגשת.

הסיבה העיקרית לכך היא שהפוליטיקה הערבית המקומית היא חמולתית, והגורם המשפיע ביותר על ההצבעה הוא ההשתייכות לחמולה ועימה הציפייה לתמורה חומרית בעד ההצבעה.

בפוליטיקה המקומית במגזר הערבי מתקיימת תרבות פוליטית של "חלוקת שלל", דהיינו – ציפייה של המצביעים לזכות בהטבות ובמינויים בתמורה לתמיכתם במועמד שיצליח (בלאנדר, 2008; בן בסט ודהן, 2008; בריק, 2013), לכן בתקופת הבחירות התושבים, בעידוד החמולות, פועלים ללא לאות "למען הדמוקרטיה".

בפוליטיקה המקומית במגזר הערבי מתקיימת תרבות פוליטית של "חלוקת שלל", דהיינו – ציפייה של המצביעים לזכות בהטבות ובמינויים בתמורה לתמיכתם במועמד שיצליח

3. שקיפות מוסדית לקויה וחסרה

השקיפות מאפשרת הפעלת ביקורת ציבורית אזרחית, מסייעת בתיקון המעוות ומאפשרת לציבור לראות את הנעשה מבעד לקירות הרשות המקומית. בקרב הרשויות הערביות השקיפות המקומית אינה קיימת באופן משמעותי, אתרי אינטרנט של הרשות המקומית אינם פעילים בחלק נכבד מהרשויות, כך גם הרשתות החברתיות והאפליקציות העירוניות.

לרוב, לא ידוע מי מבקר הרשות ונציב תלונות הציבור ברשות המקומית אליהם יכולים לפנות התושבים, וגם אם כן יודעים מתברר שהוא נציג של החמולה ששולטת ברשות המקומית והמענה שייתן יהיה מטעם ולא למען.

4. אי קיום חוקים באופן בוטה של נבחרים וממונים ברשות המקומית

רשויות מקומיות ערביות, כמו חלק מהרשויות היהודיות, לא מקיימות את לשון החוק. דוגמאות מגוונות לכך ניתן לקרוא מתוך דו"חות ביקורת המדינה לאורך השנים, אותם דו"חות שמוצגים לראווה לציבור בישראל ואין להם קוראים.

דוגמאות רבות לאי קיום חוקים ברשויות אלו ניתן לראות בדמות ניגוד עניינים ואי קיום מכרזים על פי חוק. למשל, ראש רשות מקומית ערבית שהעסיק את אחיו בעבודות גינון במועצה, ראש רשות אחר שנתן לבן של אחד מחברי המועצה לבנות אתרי אינטרנט עבור הרשות המקומית, חבר מועצה מכהן שבבעלותו עסק פרטי של מחשבים מכר לרשות המקומית מחשבים לטובת עובדי הרשות וכל זאת ללא מכרזים או הצעות מחיר, כפי שדורש החוק (דו"ח מבקר המדינה – רשות מקומית חורפייש, פקיעין, 2018). מה שאפיין את כל האירועים הוא, שהנוגעים בדבר הפסול באים מאותה חמולה שבטית.

דוגמאות רבות לאי קיום חוקים ברשויות אלו ניתן לראות בדמות ניגוד עניינים ואי קיום מכרזים על פי חוק. אירועים אלה התאפיינו בכך שהנוגעים בדבר הפסול באים מאותה חמולה שבטית

באירועים אלו אפשר לראות באופן מפורש את קיום ניגוד העניינים ואי קיום המכרזים, וכמובן את הקשר בין הנבחרים והמקורבים שזועק. אחת מההתנהגויות הפסולות השכיחות ברשויות המקומיות הערביות היא עבירת הקליינטליזם, שמשמעה יחסים היררכיים לא פורמליים המבוססים על חילופין בין פטרון בעל סטטוס גבוה המספק טובות הנאה בלעדיות (כסף, ביטחון, הגנה) לקליינטים רבים (אזרחים, תושבים) תמורת תמיכה פוליטית.

בדו"חות מבקר המדינה משנת 2018 של המועצה המקומית עילבון ניתן לקרוא שראש המועצה מוותר על תשלומים או על מיסים שעסקים מקומיים מחויבים לשלם על פי חוק לרשות המקומית, והוא לא פועל כדי לגבות כספים אלו. כך גם ראש מועצה אחר המאפשר לחברי המועצה בעירו לא לשלם מיסים פרטיים (ארנונה, מים) כלל לאורך שנים, ובכך 'מסייע' להרחבת הגירעון של הרשות המקומית. תיאור זה פוגם בחוק ומעבר לכך מעורר תהיות על מרקם היחסים שבין הרשות המקומית לקליינטים שלה, התושבים.

דו"חות הביקורת של הרשויות המקומיות מספרים מדי שנה את סיפור השחיתות והמנהל הלא תקין, אך הנייר סופג הכול ופעולות הלכה למעשה לא נעשות בשטח. ישנה דרישה לתקן את המעוות, לעיתים נראה שנפתחת חקירה או שנעשית כתבת תחקיר, אך עשייה משמעותית המספקת מענה לעוולות הנעשות במסגרת הרשות המקומית לא נראית באופק. ואז אחרי שנים מתגלה "פרשת האשפה", כמו זאת שתיארתי בפתיחת המאמר.

דו"חות הביקורת של הרשויות המקומיות מספרים מדי שנה את סיפור השחיתות והמנהל הלא תקין, אך הנייר סופג הכול ופעולות הלכה למעשה לא נעשות בשטח חרף הדרישה לתקן את המעוות

במחקר שביצעתי בשלהי שנת 2020 נבדקו גם האתרים האינטרנטיים של כלל הרשויות המקומיות בישראל, ושם חיפשתי את פרסום המכרזים ותוצאותיהם באתר הרשות המקומית.

נשאלה השאלה אם רשויות מקומיות מקיימות שקיפות אמיתית ומפרסמות מכרזים ומעדכנות תוצאות מכרזים באתריהן. חזרתי לטבלת האקסל העצומה של המחקר לאחר פרסום "פרשת האשפה", ונוכחתי לראות את ארבעת כוכבות הפרשה – עוספייא, כפר מנדא, ריינה ואבו סנאן (בשלב זה) כרשויות שלא פרסמו מכרזים באתר הרשות המקומית עד שנת 2021 בכלל, ובפרט פרסום מכרז על אודות פינוי אשפה ברשות המקומית.

היום, במאי 2023, ניתן להתחקות אחר האתר, לבחון את השנים 2021–2023 ולראות כי בין השנים הללו מכרזים לפינוי האשפה פורסמו פעם אחת בלבד ברשויות עוספיה, כפר מנדא וריינה. קודם לכן אין אזכור לקיום מכרז פומבי בהקשר זה וברשות אבו סנאן אין זכר באתר הרשות לקיום מכרז בתחום פינוי האשפה – מה זה אומר על שקיפות, קיום חוק ומכרזים חוקיים?

נזקי השחיתות השלטונית

לסיכום, השחיתות השלטונית עלולה לגרום לנזקים רבים. תחילה היא פוגעת באופן עמוק בערכים הדמוקרטיים. נוסף על כך, היא טומנת בחובה נזקים לכלכלת המדינה ולרווחת האזרחים (בן בסט ודהן, 2009; Johnston, 2005: 17-18), ואף מגבירה את אי־השוויון (סגלוביץ ואחרים, 2014). בסופה השחיתות מסייעת בפגיעה מורלית בציבור המשתקפת בירידת אמון הציבור במוסדות השלטון (Johnston, 2005, 2012).

למעשה, שלטון מושחת או שלטון שרבים בו המעשים המושחתים, לא רק מונע מהציבור להשיג ולהגשים את המטרות ואת היעדים שאפשר להשיג אך ורק בפעולה מאורגנת, אלא גם מנצל את הציבור לצרכים שלו. בכך הוא פוגע בחירות וברווחה האישית של האזרחים, בהעמקת אי־השוויון ובכבוד האדם (נבות, 2008: 23-24;Marmor, 2004; 6-9).

השחיתות השלטונית גורמת לנזקים רבים. היא פוגעת עמוקות בערכים הדמוקרטיים, מזיקה לכלכלת המדינה ולרווחת האזרחים, מגבירה את אי־השוויון ופוגעת מורלית בציבור, שאמונו במוסדות השלטון יורד

השלטון המקומי הערבי דורש מהמדינה הוגנות, צדק, שוויון ואמון, אך לא מדגים דרישה זאת מול תושביו. הייתי ממליצה שהשלטון המקומי הערבי יעשה חישוב מסלול מחדש שיתחיל בצעד קטן – הפרטה של החמולות מתוך הפוליטיקה והשלטון המקומי בשילוב קידום עשייה חברתית, ערכית, ודמוקרטית אמיתית למען התושבים ברשויות הערביות.

מצד התושבים הייתי מצפה להתחיל לפעול באופן אקטיבי ושיטתי למען מנהל תקין ברשות המקומית בדמות מכרזים הוגנים ושקופים, מינויים פוליטיים נקיים מנפוטיזם ושירות אמיתי ללא רבב לתושבים.

כך לא נראה חדשות לבקרים פרשות הצצות כמו פטריות אחרי הגשם בדמות "פרשת האשפה" שבה נבחרים ובכירים בשלטון המקומי מזלזלים בכספי התושבים, ומאפשרים כניסה של קבלנים למתחם השירות ברשות שאינה בהכרח לטובת משלם המיסים, אך בהחלט לטובת כיסם הפרטי.

אשת חינוך ואקדמיה. עוסקת בחקר השחיתות השלטונית בבניית חוסן אישי וקהילתי בארגונים פרטים וציבוריים ובמערכת החינוך בפרט. מרצה במכללת אורנים ועמיתת מחקר באוניברסיטת אריאל. מנכ"לית מרכז מגדלורים – הכוונה לחוסן מיטבי, מרכז שמעניק שירותי הרצאות, סדנאות וימי עיון בתחומי חברה בוערים.