הבמה מעוצבת כחוף ים. בפס הקול נשמעים רחשי גלים, ואלה נמהלים עם רעש מטוסי קרב והדי פיצוצים עמומים מעזה, כאשר מרחוק נשמעים צרחות בערבית של "אללה הוא אכבר" קריאות "בושה! בושה! בושה!" ושירה בעברית "שיישרף לכם הכפר".
במרכז הבמה ניצבת כלבת ים ענקית עשויה מפיברגלס. זו יוליה. ייצור אגדי מיתי שעלה ממצולות הים. יוליה מוארת באור יקרות, והתאורה הדרמטית משווה לה מראה מלאכי, שמיימי.
מסביב ליוליה – חבורת כתבי טלוויזיה. כל אחד מהם אוחז בידו מיקרופון ועליו המספר של התחנה שלו – 11, 12, 13, 14.
כתב 11
אפילו הבולגרים הוותיקים של יפו, אלה שעוד זוכרים את הרב בכר על הטוסטוס, את ימי הזוהר של מוצי ליאון ומשה אוננה במכבי יפו ואת חיים הזורק החוצה מ"תמונות יפואיות" של מנחם תלמי – אפילו הם לא מצליחים להעלות בזיכרונם אירוע מרגש שכזה.
כתב 12
היי, חצוף שכמוך, למה אתה מחקה את סגנון הפתיחים שלי? לכל הפחות תהיה מקורי.
כתב 11
סליחה? מה פה שלך פה בדיוק פה?
כתב 12 (מחקה אותו בלעג)
מה פה שלי פה? הכול פה שלי פה בדיוק פה. רפרנסים נוסטלגיים מהולים בהומור אירוני דק זה הסימן המסחרי שלי. תמצא לך שפה משלך. (מגחך): תכף גם תתחיל להסתובב עם מגבעת לבנה.
כתב 11 (מתכופף לעבר כתב 12 וממתיק סוד)
תגיד, אם אנחנו כבר ככה, זה נכון מה שמספרים? הכתבה הקודמת שלך על יוליה שברה את כל שיאי הרייטינג של חברת החדשות?
כתב 12 לא מספיק לענות כשמכיוונה של יוליה נשמעת נהמה קלה, והיא מזיזה את הסנפיר הימני. כל הכתבים מגיבים בגניחות עונג.
כתב 12
היא חולמת, המתוקה.
כתב 11
תראה איך קרני השמש משתקפים בשפמה המושלם, העדין, הענוג כמחושים של חיפושית. האין זה השפם היפה ביותר שעין אנוש ראתה מעולם? האם יש בינינו משורר שיוכל לתאר כהלכה את טיפות המים אשר מנצנצות כעת על פלומתה הרכה, שאותה – כך למדנו זה לא מכבר – יוליה עומדת להשיל בקרוב. אבל עכשיו – שששש… נדמה לי שהיא שקעה שוב בתנומה.
כתב 12
נו מה?
כתב 13 (משתלט על העניינים ופונה למצלמה)
כשכבר היה נדמה שאין שום דבר שיכול לאחד את השבטים המסוכסכים שמתגוררים בין הים התיכון לנהר הירדן, עלתה מהים יוליה. כלבת ים מהאגדות. אומרים שאפילו השעון המפורסם של יפו עצר מלכת לכבודה. בבת אחת שכחו כולם את כל הצרות. נשכחה המלחמה בעזה. נשכחו חוקי ההפיכה המשטרית. נשכחה האינפלציה הדוהרת. נשכחה שריפת חווארה. נשכחו הפיגועים. נשכחה ביזת התקציב. נשכחה האלימות. כל העיניים הופנו אל יוליה – כלבת הים של כולנו.
יוליה הטובה. יוליה המנמנמת בחול. יוליה השונצת. יוליה שעלתה מבין הגלים על מנת להזכיר לנו את מה שכולנו הצלחנו לשכוח – שיכול להיות פה טוב. שיכול להיות פה נעים. שאנחנו עדיין יכולים לאהוב. שכולנו ראויים לאהבה.
ואולי אין זה מקרה שיוליה בחרה לעלות לחוף דווקא ביפו. דווקא בעיר מעורבת, של יהודים וערבים. דווקא ליד החוף שאליו הגיעו אוניות המעפילים הראשונות. ואז היא חזרה אל הים, ובלב כולנו התעורר החשש, שאולי היא עזבה אותנו לתמיד, אבל יוליה חזרה – ולא סתם חזרה. היא חזרה לכאן, אל חוף תל ברוך. אותו חוף שהיה מפורסם פעם כחוף של הזונות.
כל הכתבים נועצים בכתב 13 מבטים המומים.
כתב 13 (מתחיל לשיר)
הירקון זורם ונשפך לים
הזונות גם…
כתב 11 (ממלמל לכתב 12)
"טוב, מה נהיה פה? כולכם התחלתם לעשות פתיחים פיוטיים?
כתב 14 מנצל את העובדה שאף אחד לא שם לב אליו, ומחליף את הכיסוי של המיקרופון שעליו הסיפרה 14 בכיסוי גדול בהרבה, כיסוי בגודל של אבטיח, שכמעט מסתיר את הראש שלו.
כתב 14
אה… אני בשידור?… להתחיל… כן?
(סופר)
– 1, 2, 3… אתם מוכנים שם באולפן? טוב…. אני עומד כאן על חוף הים של תל ברוך, אליו נמלטה כלבת הים האהובה יוליה, היישר מחוף הים של יפו, ממש כמו יונה הנביא שברח מיפו אל תרשיש הקדומה.
ואני מוקף בכתבים הבורים של ערוצי התעמולה 11, 12 ו-13, שאת כולם עקפנו השבוע ברייטינג, והחצופים האלה משדרים מכאן כבר ארבעה ימים רצופים, מסביב לשעון, אבל דבר אחד הם לא מספרים לצופים שלהם. אתם יכולים לנחש מה? שיוליה הגיעה לחוף הזה בשעה הזו כי היא יודעת שהיא יכולה לסמוך על ממשלת ישראל ועל העומד בראשה.
ואני יכול לספר לכם עכשיו – וזהו סקופ בלעדי לצופינו הפטריוטים: ראש הממשלה בכבודו ובעצמו יחד עם רעייתו, הגברת בכבודה ובעצמה, עומדים להגיע בקרוב לחוף ולשאת הצהרה מיוחדת על יוליה.
אל החוף מתפרץ דייג ערבי, לבוש בבלויי סחבות של דייג ערבי ומדבר במבטא מוגזם של דייג ערבי.
דייג ערבי
זה הבן שלי, מוחמד, שנתן ליוליה את שמה! כן כן! לקחתם לנו את הבתים, את ההיסטוריה, את החומוס. לא ניתן לכם לקחת לנו גם את יוליה… לא ניתן לכם להשכיח שזה היה מוחמד, הבן שלי, שנתן לכלבת הים שכל היאהוד אוהבים את השם יוליה…
הכתב של ערוץ 14 דופק את המיקרופון הגדול שלו בראשו של הדייג הערבי, שנופל מעולף על החול. יוליה המכנית פוערת את פיה ומתוך בטנה בוקע אור גדול. ארבעת הכתבים גוררים את גופו של הדייג הערבי אל תוך הלוע הפעור של יוליה. והוא נבלע בתוכה כמו יונה בבטן הלוויתן.
כתב 14
אתם רואים, אנחנו לא חייבים תמיד לריב. אנחנו גם יכולים לשתף פעולה לפעמים.
כתב 13
רק כשזה נוגע לערבים. בכל מקרה אחר זה לא יעבוד.
אל החוף מתפרצים שני חצוצרנים לבושים בבגדים של חיילים צרפתיים מהמאה ה-18. הם אוחזים בידיהם חצוצרות ענקיות. השניים תוקעים בחצוצרות ומכריזים: "היכונו לכניסתו של ראש הממשלה בכבודו ובעצמו והגברת בכבודה ובעצמה". החיילים מרחיקים מהחוף את הכתבים של 11, 12 ו-13, וכולם נבלעים מאחורי הקלעים. רק כתב 14 נשאר ליד יוליה. אל החוף שהתרוקן נכנסים ראש הממשלה בכבודו ובעצמו והגברת בכבודה ובעצמה.
הגברת בכבודה ובעצמה
יו… יוליה… יו…
הגברת בכבודה ובעצמה שולפת טלפון נייד גדול, ומתחילה לשדר.
הגברת בכבודה ובעצמה
אל הבן שלי אני משדרת. אל בני האהוב והטוב. הבן החכם שלי. בני הבכור, שהבוגדים הכריחוהו להפליג הרחק ממני. אבל אפילו הם לא ימנעו ממני לספר לבני על כל מה שקורה בממלכה. אפילו שהוא הרחק הרחק מכאן, באיי קיימן.
ראש הממשלה בכבודו ובעצמו
הוא בקוסטה ריקה.
הגברת בכבודה ובעצמה
הוא לא באיי קיימן?
ראש הממשלה בכבודו ובעצמו
לא. הוא בקוסטה ריקה.
הגברת בכבודה ובעצמה
אז מי נמצא באיי קיימן?
ראש הממשלה בכבודו ובעצמו
הבנקאים שלנו.
כתב 14 נעמד בין ראש הממשלה והגברת לבין יוליה.
כתב 14
סליחה שאני מפריע, אדוני וגבירתי, אנחנו בשידור חי בערוץ 14.
הגברת בכבודה ובעצמה (צוהלת)
הערוץ שלנו!
ראש הממשלה בכבודו ובעצמו מעיין בניירותיו, מכחכח בגרונו, מסדר מעט את שיערותיו, ומזדקף.
כתב 14
אתה יכול להתחיל, אדוני.
ראש הממשלה בכבודו ובעצמו
כולם אוהבים את יוליה. יהודים וערבים, עשירים ועניים, ימנים וימנים מלא-מלא. גם אני וגם רעייתי, הגברת בכבודה ובעצמה, אוהבים מאוד את יוליה. כששמעתי על יוליה בפעם הראשונה, נזכרתי שבילדותנו בירושלים, הייתה כלבת ים בגן החיות התנ"כי בירושלים, שאחי הגדול ואני נהגנו להאכיל אותה בכל יום בדגים טריים.
הגברת בכבודה ובעצמה (מתחילה להתייפח וממלמלת):
אחיך הגיבור. אחיך האמיץ שהקריב את חייו למען כולנו.
ראש הממשלה בכבודו ובעצמו
אחי הכי הכי.
(ממשיך לנאום)
האם עצרתם רגע לשאול את עצמכם – מה עושה יוליה כל היום על החוף? רובצת לה ומתבטלת. מנמנמת. יוצאת לשחייה קלה בצהרים וחוזרת. ואת זה משדרים עכשיו בערוצי התעמולה מסביב לשעון. אבל כשהבן שלי היה ישן ככה כל היום? לעגו לו! ביזו אותו! העליבו אותו! "פרזיט" הם קראו לו! עד שהוא נאלץ לארוז תיק קטן ולנסוע הרחק הרחק אל מעבר לים.
והאם עצרתם לרגע ושאלתם את עצמכם – למה בחרה יוליה לעלות דווקא אל החוף הזה? הרי כל חופי העולם פתוחים לפניה, לא? היא יכלה באותה מידה לעלות על החוף בעזה, כמה עשרות קילומטרים דרומה מכאן. או שהיא יכלה לעלות על החופים של צור, צידון או ביירות – רק כמה עשרות קילומטרים צפונה. אבל יוליה לא עשתה את זה. למה? אני אגיד לכם למה: כי יוליה חכמה. יוליה מבינה. יוליה יודעת שרק כאן אצלנו, על חופי הזהב של מדינת היהודים, היא תהיה בידיים בטוחות.
(ראש הממשלה בכבודו ובעצמו מנמיך את קולו ורוכן לעבר המצלמה כממתיק סוד):
הנה משהו שלא סיפרתי עד היום – לא רחוק מכאן, במקום שפעם קראו לו הדולפינריום, והיום הוא עוד אתר בנייה בתל אביב, נמצאה לפני כשלושים שנה גופתה של ג'ני מיי. היא נמצאה שם תלויה. בשירותים, אם אינני טועה. אמרו שהתאבדה. היו גם שמועות אחרות. זה לא משנה עכשיו. מתה ודי.
אתם אולי לא יודעים מי הייתה ג'ני מיי – ולמה שתדעו – אז אני אספר לכם. ג'ני מיי הייתה מאלפת דולפינים ומאלפת כלבי ים – הכי טובה בעולם. בהלוויה שלה בוושינגטון פגשתי את ראש הסי-איי-איי. ידיד וותיק שלי. והוא ידע שאני יודע שג'ני מיי הגיעה לכאן עם ידע אדיר ממש באילוף דולפינים וכלבי ים למטרות צבאיות.
ג'ני מיי הייתה מעורבת פה במזרח התיכון בדברים שגם בעוד חמישים שנה אסור יהיה לדבר עליהם. עכשיו, אני לא אומר שזה קשור ליוליה. בפירוש לא אומר דבר כזה. אבל אני גם סומך עליכם הצופים, שתחברו את מה שצריך לחבר ותבינו את מה שצריך להבין כי…
נאומו של ראש הממשלה בכבוד ובעצמו נקטע בפתאומיות כשפיה של יוליה נפער ומתוכו נורה הדייג הערבי שנראה אומלל ומפוחד. הוא זוחל אל רגליה של הגברת בכבודה ובעצמה ומתחיל לנשק אותן. מאחורי הקלעים חוזרים כתבי הטלוויזיה מלווים בחצוצרנים וכולם שרים ביחד את שירו של צפריונה "כלב ים". ראש הממשלה בכבודו ובעצמו ורעייתו בכבודה ובעצמה מצטרפים למקהלה.
מקהלה שרה בקול גדול
כלב ים
שלג צח
מלט רך
בטן גב
סבל עז
הרג רב
הלם קרב
כלב צב
כלב ים
כלב ים
כלב ים
מסך
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם