חמישה ימים של הפצצות בעזה וירי טילים על ישראל – הכוללים סבל, אובדן וכאב – הסתיימו, כצפוי, עם הפסקת אש שתימשך עד להתלקחות הבאה.
בשעות שלאחר מכן, תשומת הלב הייתה אמורה לעבור לשלל נושאים ביטחוניים אחרים (ציון יום הנכבה, מצעד הדגלים בירושלים, התכנסות הליגה הערבית) ולמופע דיוני התקציב, הכולל את ניסיונות הסחטנות המסורתיים, הגוררים בתורם ביקורת ציבורית.
אולם, הכותרות אחרי ההכרזה על סיום מבצע "מגן וחץ" התמקדו בנושא שונה לחלוטין – בתורים האינסופיים שהשתרכו בארבעת המרכזים הייעודיים של רשות האוכלוסין (בחיפה, תל אביב, באר שבע וירושלים), שהוסבו להתמודדות עם הפיגור המצטבר בהנפקת הדרכונים. המחזה הזה לא מפתיע ומזקק את הדינמיקה של המשבר הפוליטי המתמשך.
מיליוני ישראלים גילו בשנתיים האחרונות כי המשימה הפרוזאית לכאורה של חידוש דרכון או הוצאת דרכון חדש הפכה לכמעט בלתי אפשרית. התורים להליך הפשוט הזה, שלוקח פחות מעשר דקות, נחטפו ממש ברגע שנפתחו.
אנשים נרשמו לתורים במקומות מרוחקים שעות ממקום מגורם כדי לקצר את ההמתנה מתשעה חודשים לשישה. מי שרצו – או היו חייבים לצאת מהארץ – הוציאו הון עתק בשדה התעופה
אנשים נרשמו לתורים במקומות מרוחקים שעות ממקום מגורם כדי לקצר את ההמתנה מתשעה חודשים לשישה. מי שרצו – או היו חייבים לצאת מהארץ – הוציאו הון עתק בשדה התעופה תמורת דרכון זמני ובמקביל קבעו פגישה להנפקת דרכון חדש חודשים לאחר מכן. הכאוס סביב הנושא הפך במהרה לסמל לכשלי הממשלה.
כל הממשלות שפעלו מאז 2021 טוענים שמשבר דרכונים דומה קיים גם במקומות אחרים – והוא פועל יוצא של בהלת פוסט־קורונה הקשורה לחידוש הטיסות הבינלאומיות. בתום תקופת הסגרים והבידודים, מיליוני אזרחים גילו שאין להם דרכונים או שהדרכונים שלהם אינם בתוקף.
אולם, הביקוש לחידוש דרכונים בישראל בשנתיים האחרונות התווסף לפיגורים משמעותיים שהחלו להצטבר זה מכבר. ב־2014, בעקבות מדיניות חדשה (ולא בלתי שנויה במחלוקת), ישראל החלה להנפיק תעודות זהות ודרכונים ביומטריים.
היות שלא היו בידה האמצעים לייצר את התעודות בארץ, היא התקשרה עם חברה גרמנית כדי שזו תבצע את התהליך עד שישראל תוכל לצבור ניסיון ולרכוש את הציוד הנחוץ בעצמה. לפני מגפת הקורונה כבר היה ברור ש־5,000–6,000 התעודות המונפקות מדי יום לא מצליחות לענות על הביקוש – וכי יש למצוא חלופה לחוזה עם הספקית החיצונית, שהסתיים ב־2019.
העיכובים במציאת חלופה החלו עוד לפני פרוץ המגפה – והתפוגגותה רק החריפה את הבעיה. זוהי רק דוגמה אחת מני רבות לגרירת הרגליים, חוסר היעילות והרשלנות בניהול ובתפעול מנגנוני המדינה
העיכובים במציאת חלופה החלו עוד לפני פרוץ המגפה – והתפוגגותה רק החריפה את הבעיה. זוהי רק דוגמה אחת מני רבות לגרירת הרגליים, חוסר היעילות והרשלנות בניהול ובתפעול מנגנוני המדינה בשנים האחרונות.
לא מפתיע שבמצב כזה צומחות תופעות לוואי רעילות כגון הפעלת קשרים (לדבר עם בת הדודה מדרגה שנייה, שהשכן שלה עובד ברשות האוכלוסין או, לחלופין, לפנות ליו"ר סניף המפלגה או לעוזר הח"כית שתסדר תור בהקדם האפשרי), ומסחור (לא רק באמצעות מאכערים אלא גם בקניית תורים מיזמים המפעילים עובדים ובוטים שתופסים את כל התורים ברגע שהם עולים לאתר).
מי שלא התברכו ברשת חברתית ענפה או בעודפי כסף נזילים מוצאים את עצמם יותר ויותר חסרי אונים וכתוצאה מכך גם זועמים על כל המערכת. חוסר היכולת לספק שירות בסיסי באופן הוגן לכל אזרח ואזרחית הוא תמצית היעדר משילות.
זה גם יוצר תחושות של תסכול וניכור – ומפחית את האמון במוסדות המדינה ובעומדים בראשם. כשבעיות דומות עולות בתחומים אחרים – מדיור ושירותים סוציאליים ועד לחינוך, תחבורה, בריאות וביטחון אישי – התרעומת שוברת שיאים.
עבור ישראלים וישראליות רבים דרכון תקף הוא אמצעי מילוט מלחצי היום־יום על רקע הטלטלות הפוליטיות האחרונות. הם טסים בשביל פסק זמן, "לנשום". אבל דרכון גם נתפס כפוליסת ביטוח
מאניית הדרכונים היא גם ביטוי אנושי מאוד לחיים האינטנסיביים בארץ, לתנועה התמידית ממשבר למשבר ולרמת אי־הוודאות השוררת במדינה. חוסר היציבות הזה טומן בחובו סכנות ממשייות, ובו זמנית גם פותח אפשרויות חדשות. דרכון הוא אמצעי להתמודד עם שלל התופעות הללו.
עבור ישראלים וישראליות רבים דרכון תקף הוא אמצעי מילוט מלחצי היום־יום על רקע הטלטלות הפוליטיות האחרונות. הם טסים בשביל פסק זמן, "לנשום". אבל דרכון גם נתפס כפוליסת ביטוח, בייחוד עבור מי שלא הצליחו להשיג דרכון זר (מספרם של האחרונים גדל בהתמדה).
רוב הישראלים שמחים פשוט להחזיק בדרכון בתוקף ליתר ביטחון. אחרים שוקלים להשתמש בו כדרך לצאת מהמציאות העגומה סביבם. ממש כשם שחברות מעבירות את משרדיהן ואת כספם מחוץ למדינה, כך גם יותר ויותר בני הארץ עושים "רילוקיישן" בחיפוש אחר חיים שקטים יותר ונטולי דאגות כלכליות.
אך הגורמים לעזיבה עמוקים יותר. יש שמחפשים סביבה חופשית ויציבה בזמן שהממשלה תוקפת את יסודותיה הדמוקרטיים של ישראל (שמרחיקה לכת הרבה מעבר להתקפה על עצמאותה של מערכת המשפט) ומנסה לחזק את תפיסת העליונות היהודית, שנוגדת את ערכי רוב האוכלוסייה (כ־60% מאזרחי המדינה מגדירים את עצמם כחלק מהמחנה הדמוקרטי).
אותם אנשים עוזבים פיזית מפני שכמו פליטים פוליטיים רבים, הם לא מסוגלים להיות חלק ממשטר הסותר את אמונותיהם ואינם מוכנים לגדל את ילדיהם במדינה שבה ביקורת נתפסת כסוג של בגידה
רבים כבר מגויסים למחאה המתעצמת ושותפים קבועים בפעילות ההתנגדות למהלכי הממשלה הנמשכת ללא הפוגה מאז הקמתה. אולם, יש מי שאומרים נואש. עבורם, ישראל לא־שוויונית ובלתי צודקת היא הסיוט הגרוע ביותר.
אותם אנשים עוזבים פיזית מפני שכמו פליטים פוליטיים רבים, הם לא מסוגלים להיות חלק ממשטר הסותר את אמונותיהם ואינם מוכנים לגדל את ילדיהם במדינה שבה ביקורת נתפסת כסוג של בגידה. יהיה אשר יהיה המניע, הנהייה אחר הדרכונים נמצאת במלוא התנופה. אולם, אפילו ההסדר הזמני שהופעל לקראת פרסום דוח מבקר המדינה בעייתי.
על פי ההנחיות המעודכנות, בחודש הקרוב רשות האוכלוסין תעסוק בהנפקת דרכונים בלבד בארבעת המרכזים הגדולים ביותר שלה. פירוש הדבר הוא השהיית כל השירותים האחרים, המופנים ללשכות אחרות. לא כל אחד יכול להרשות לעצמו להוציא דרכון – אבל כולם צריכים תעודת זהות במדינה הזאת.
כדי לקבל תעודת זהות, חייבים להיות רשומים במרשם האוכלוסין. תהליך הרישום פועל עתה באיטיות, אם בכלל. גם זרים הזקוקים לאשרות עבודה או מי שמבקשים לקבל תושבות זמנית יצטרכו לחכות.
ישראלי הנשוי לאזרחית זרה יצטרך להמתין עד שיחדשו את הטיפול בבקשתו; חלק מהזוגות יישארו בחו"ל; מבקשי המקלט, שמעמדם מעורער ממילא, יצטרכו להתמודד עם סחבת
ישראלי הנשוי לאזרחית זרה יצטרך להמתין עד שיחדשו את הטיפול בבקשתו; חלק מהזוגות יישארו בחו"ל; ומבקשי המקלט, שמעמדם מעורער ממילא, יצטרכו להתמודד עם סחבת נוספת עם כל הכרוך בכך.
אי־השוויון הזה הוא תוצאה ישירה של צעדים טקטיים קצרי טווח שהפכו לתחליף למדיניות שוויונית ארוכת טווח. מהלכים אלה משרתים את הצרכים המיידיים של האוחזים בשלטון – הם מחזקים את אינטרסים של הבייס הפוליטי שלהם ומעמיקים את שליטתם.
לא מפתיע שפעולות מהסוג הזה מלבות מתחים חברתיים, יוצרות הרגשה של חוסר צדק – ומונעות לעצב אסטרטגיה להנגשת שירותים באופן שוטף ובכך לדאוג לזכויותיהם של כל תושבי הארץ. לא ברור איך ומתי ייפתר העומס בהנפקת הדרכונים (נראה שבמרכזים מסוימים התקצרו התורים כעבור כמה ימים).
קשה אף יותר לדעת כיצד ישראל ואזרחיה יצליחו להתמודד עם הצירוף המבלבל של סמכותנות ואנרכיה הנובע משחיקה מכוונת של היסודות הדמוקרטיים של המדינה. מה שכן ודאי הוא שהמשך ההליכה במסלול הנוכחי הוא הרסני לחלוטין. רק שינוי פרדיגמטי יוכל לחלץ את הארץ ויושביה מהמשך ההתדרדרות לדיקטטורה המלווה בכאוס.
פירוש הדבר שחובה להניח את הקרקע עכשיו ליצירת סדר דמוקרטי מתוקן קודם כל במובן הליברלי על־ידי הגדרה מחדש של כללי המשחק על בסיס ערכי השוויון, הצדק והחירות. לא מדובר בעניין של שמאל, ימין או מרכז, אלא בבניית מוסדות ופירוט הנורמות המעודדים דיון וחילוקי דעות – ובהמשך גם שינוי ושגשוג.
אבל זה לא מספיק. התחדשות דמוקרטית משמעה בעיקר יצירה של דמוקרטיה מהותית המסוגלת להכיל את מגוון תושבי הארץ ללא הבדל במסגרת המבטיחה את זהותם הלאומית, התרבותית, ההיסטורית הדתית והאזרחית, יחד עם זכויותיהם האישיות.
רק כך ניתן להחליף את מגמת השליטה הבלתי שוויונית ביחסי גומלין פוריים – וכתוצאה מכך להבטיח יעילות והגינות שלטונית. במצב כזה, סביר להניח שבעיית הדרכונים תיעלם מעצמה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם