את הספר "ארץ־עֶרֶב", ספר שיריה של המשוררת שרה קירש, קראתי כפי שאני נוהגת בדרך כלל עם ספרי שירה חדשים במהלך תפילת שחרית בשבת בבוקר.

באותה שבת התפללתי במניין שמתקיים מאז הקורונה בגינה בבית פרטי ברחוב הרכבת בירושלים. הבית מוקף גינה גדולה יפהפיה.

באותה שבת אביבית ירד גשם, הירוק היה ירוק מאד וחשבתי לעצמי ששרה קירש הייתה נהנית מהגינה ואולי גם מהטקסט אותו קראנו באותה שבת, פרשת קדושים בספר ויקרא:

"לפני עוור לא תיתן מכשול, לא תעמוד על דם רעך, מפני שיבה תקום והדרת פני זקן, ואהבת לרעך כמוך".

תפס את עיני במיוחד איסור הונאת הגר.
"כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים".

הבית מוקף גינה גדולה יפהפיה. באותה שבת אביבית ירד גשם, הירוק היה ירוק מאד וחשבתי לעצמי ששרה קירש הייתה נהנית מהגינה ואולי גם מהטקסט אותו קראנו באותה שבת, פרשת קדושים בספר ויקרא

מקריאה בספר "ארץ-ערב" נראה שֶׁהַגֵּרוּת, הַזָרוּת וְהַפְּלִיטוֹּת מוכרות לקירש באופן עמוק. השיר "פליטה" פותח את הספר

"פְּלִיטָה

הָלַכְתִּי וְנִפְתַּחְתִּי
וְשָׁם דִּבֵּר אֵלַי מִישֶׁהוּ
שִׁכְחִי, הקשיחי עַצְמֵךְ

כָּךְ תּוּכְלִי לְדַוֵּחַ מֵהָאֲדָמָה
אֶת הָעֵצִים שֶׁאֵינָם נִתָּנִים לַתֵּאוּר
אֶת רֵאשִׁית
הַקַּיִץ".

עטיפת "ארץ־עֶרֶב" של שרה קירש

קראתי את השיר הקצר והמרוכז הזה מספר פעמים כדי להבין את הקשר בין הכותרת "פליטה" לשיר. בקריאה חוזרת הבנתי שַפְּלִיטוֹּת דורשת שכחה והקשחה. אצל קירש השכחה וההקשחה מאפשרות את היצירה, מאפשרות לדווח מהאדמה את העצים שאינם ניתנים לתיאור, את ראשית הקיץ.

לדווח את ולא לדווח על. אולי זו משמעות השירה. דיווח את. דיווח שנובע משכחה עמוקה ומאפשר מפגש רענן וחדש עם העולם. מפגש ראשוני צלול וחד פעמי. כך המשוררת נעה בין נחמה לייאוש ופוגשת את הרחובות הנמוכים, את השמים מוצפי העננים, את העפיפון וקצה החוט, את הרחובות הריקים בטביליסי לאחר ניצחון במשחק כדורגל, את הנמרות, הזאבים והארנבות העירוניות.

קראתי את השיר מספר פעמים כדי להבין את הקשר בין הכותרת "פליטה" לשיר. בקריאה חוזרת הבנתי שפְּלִיטוֹּת דורשת שכחה והקשחה. אצל קירש הן מאפשרות את היצירה, לדווח מהאדמה את העצים

הַזָרוּת וְהַפְּלִיטוֹּת  נוכחות ברבים מעשרים וארבעה השירים שבספר.

אני שמה לב שכשאני מתחילה לקרוא כל אחד מהשירים אני דרוכה. איני יודעת לאן הוא מוביל ומה יפרוץ מתוך התיאורים האסתטיים בהם נפתחים מרבית השירים.

כך למשל בשיר שמתאר משחק כדורגל בטיבליסי. אני תוהה כמה משוררות כתבו על משחק כדרוגל?

"גיאורגיה, צִלּוּמִים

מִשְׂחַק כַּדּוּרֶגֶל. עֲצֵי הַשִּׁטָּה מְלַבְלְבִים הָעִיר מְלֵאָה
נִיחוֹחָם, הָרְחוֹבוֹת רֵיקִים, כַּדּוּרֶגֶל בָּרַדְיוֹ וּבַטֶּלֶוִיזְיָה,
אֲנִי שׁוֹמַעַת מֵהַחַלּוֹנוֹת. נַהֲגִי הֲמוֹנִיּוֹת צוֹעֲקִים זֶה אֶל זֶה:
מִסְפָּר 4,אִישׁ מטיבליסי הִבְקִיעַ גּוֹל. הֵם
דָּרְסוּ כְּלֵב. הוּא זָעַק שָׁעָתָּיִים בַּפַּארְק".

נראה שבשירים רבים היסוד המאיים פורץ מתוך השיר ללא כל הכנה או התראה מוקדמת.

ובכך קירש מכניסה אותי הקוראת לתוך חוויית חייה. לתוך הטראומה המכוננת של חייה – עת הוכתמו בידי כוחות דורסניים, לוחמניים, רצחניים, כאשר שלג שחור כיסה את עירה.

בשירים רבים היסוד המאיים פורץ מהשיר ללא התראה מוקדמת. ובכך קירש מכניסה אותי לתוך חוויית חייה, הטראומה המכוננת של חייה – עת הוכתמו בידי כוחות דורסניים, רצחניים, כאשר שלג שחור כיסה את עירה

קירש נולדה במזרח גרמניה בשנת 1935. שמה המקורי היה אינגריד ברנשטיין אך היא שינתה אותו לשרה כאות מחאה נגד האנטישמיות והשמדת יהודי אירופה. בשנת 1976 היא חתמה על עצומה כנגד גירוש הזמר-היוצר היהודי וולף בירמן מגרמניה המזרחית ובשל כך סולקה מהמפלגה הקומוניסטית בה היתה חברה.

בתגובה לכך היא עזבה את גרמניה המזרחית וויתרה על האזרחות שלה, נדדה בעולם ולבסןף התחילה פרק חיים חדש בכפר קטן ומבודד לחוף הים הצפוני במערב גרמניה. שיריה הם שירי מחאה נוקבת כנגד יסודות הרוע האנושי המתפרץ בליבם של החיים המתורבתים והמאורגנים לכאורה.

מושג האלביתי לפי הפסיכיאטר ארנסט ינטש וכפי שהורחב על ידי זיגמונד פרויד מתייחס  לתחושת הזרות שעולה דווקא בתוך המרחב האינטימי המוכר, תחושה שעולה מתוך הפער הנפער בין תחושת מוכרות לתחושת זרות, בין הרציונל לבין כוחות פרימיטיביים שפורצים באופן לא נשלט. קירש מתארת את האלביתי בשיר.

"המראות

מַרְאוֹת יָפוֹת בְּבֵית, פָּנִים יָפוֹת שֶׁל שׁוּם אִישׁ.
עֲנָנִים צָפִים בָּהֶן.
רַכִּים, אֲפֹרִים, קרועי בָּרָק. אַל-בֵּיתִיִּים.
כְּמוֹ הָיוּ נְתוּנִים בַּמִּלְחָמָה".

מושג האלביתי לפי הפסיכיאטר ינטש וכפי שהורחב ע"י פרויד מתייחס לתחושת הזרות שעולה דווקא במרחב האינטימי המוכר, מתוך הפער בין תחושת מוכרות לתחושת זרות, בין הרציונל לבין כוחות פרימיטיביים

הפער הנפער בין המוכר והזר  מעורר תחושות אלביתיות ופעמים רבות הוא מתועל ליצירה ואומנות שמצליחות להקים גשר דק ופגיע מעל פי התהום הפעורה.

נראה שקירש התמודדה עם הפער הזה במספר דרכים.

הראשונה היא כתיבת השירה. היא מתארת את שיריה כשירים חופשיים שמשוטטים בעולם (עמוד 19):

"מִי יוֹדֵעַ מָה עוֹד יַעֲלֶה בְּגוֹרָלָם
בְּטֶרֶם יִמְצְאוּ אֶת מְנוּחָתָם".

השירים של שרה קירש אכן משוטטים בעולם ומשוטטים כאן בארץ בזכות התרגום הרגיש והאוהב של המתרגמת המוכשרת והרגישה, הפסיכולוגית דינה פון שוורצה.

חברתי המשוררת אביגיל אנטמן סיפרה לי שהביאה 7 שירים מן הספר לסדנת כתיבה שהיא מנחה בירושלים. השירים עוררו הזדהות עמוקה וביטאו תחושות עמוקות שקשורות למחאה הנוכחית.

הפער בין המוכר והזר מעורר תחושות אלביתיות ופעמים רבות מתועל ליצירה ואומנות שמצליחות להקים גשר דק ופגיע מעל התהום הפעורה. נראה שקירש התמודדה עם הפער במספר דרכים, בהן כתיבת שירה

הדרך השנייה בה היא מתמודדת עם התהום שנפערה בחייה היא יציאה לגלות, עקירה ופליטות. היא מגורשת מהמפלגה הקומוניסטית ב-76' וב-77' היא מגרשת את עצמה מגרמניה המזרחית. המצפן שלה מונח על קרקעית הים, היא כותבת בשיר פטפוט עורבים:

"וְהַמַּצְפֵּן שֶׁלִּי מֻנָּח עַל קַרְקָעִית הַיָּם
אַךְ הַתִּקְוָה רוֹצָה לִרְקֹד".

היא נעה בין שבר מצפוני, פוליטי ואידיאולוגי עמוק לבין תקווה שרוצה לרקוד.

הדרך השלישית בה היא בוחרת כבר בגיל צעיר מאד הוא שינוי השם מאינגריד לשרה, שמה של האם העברייה הראשונה.

אני מתבוננת בתמונה שלה המצולמת בכריכת הספר. תמונה של אישה עוצמתית וענווה. אישה שלא מפסיקה לבחור בחירות עצמאיות שמציבות אותה במקום כואב בעולם. היא בוחרת לכתוב שירה, היא בוחרת למחות, היא בוחרת לעזוב את ארצה ולהגר למערב. היא בוחרת לעצמה שם חדש.

לפי מה שקראתי בויקיפדיה, שינוי שמה היה צעד של מחאה כנגד האנטישמיות של אביה. היא מזכירה לי את בת פרעה שמחתה נגד ציווי אביה והצילה את התינוק הבוכה משה.

שינוי שמה הזכיר לי את המדרש שאומר:

"שלושה שמות נקראו לו לאדם: אחד מה שקוראים לו אביו ואמו
ואחד מה שקוראים לו בני אדם ואחד מה שקונה הוא לעצמו
טוב מכולם זה שקנה הוא לעצמו" (מדרש תנחומא פרשת ויקהל).

וגם כמובן את שירה של זלדה:

"לכל איש יש שם… שנתנה לו כמיהתו".

לפי מה שקראתי בויקיפדיה, שינוי שמה היה צעד של מחאה כנגד האנטישמיות של אביה. היא מזכירה לי את בת פרעה שמחתה נגד ציווי אביה והצילה את התינוק הבוכה משה

הטראומה קורעת בנו קרעים ויוצרת ניתוקים, היא מרוקנת את חיינו מערך ומרוקנת את העולם ממשמעות. כמו השירה של קירש גם מלאכת התרגום של דינה פון-שוורצה היא מלאכה של ריפוי ואיחוי. במלאכת התרגום שלה היא יוצרת קשרים, איחויים חיבורים ורצף. היא יוצרת קשר בין שרה קירש לבין נשים בישראל בחורף 2023, רצף בין שירים שנכתבו בגרמנית במאה שעברה לבין ראשית הקיץ כאן בישראל. רצף בין נהר השפרה, אטרסברג, סוונסי, אמריקה, טיבליסי ירושלים ותל אביב.

עד כה תרגמה דינה פון שוורצה חמישה ספרים של ארבע משוררות גרמניות יהודיות.

עם כל ספר שהיא מתרגמת היא מעניקה חיים ובית ונוכחות למשוררות גדולות שלא הכרנו, משוררות שנאלצו להגר מביתן, מארצן ומהעולם התרבותי לתוכו נולדו והתבגרו. כל אחד מהספרים שתרגמה מרחיב את יריעות האוהל ומוסיף ממד חדש לתמונת העולם שלנו.

הספר הדק יוצא בהוצאת קשב בסדרה שנקראת כד שירים.
כל ספר בסדרה מכיל 24 שירים.
כמו 24 המזרקות בשיר על הקיץ המוזר:

"בִּשְׁכוּנָה זוֹ…
יֵשׁ כַּמָּה בְּרֵכוֹת, עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע
מזרקות, יְצִירַת מַיִם קְטַנָּה
יֵשׁ מַרְשִׁימוֹת מֵהֶן בְּעָרִים אֲחֵרוֹת
זוֹהֲרוֹת מִסְתַּחְרְרוֹת, אֵלֶּה שֶׁכָּאן
מְדַלְּגוֹת, מְקֻטָּעוֹת, אֵינָן פּוֹרְצוֹת
לֹא יוֹצְרוֹת עֲצֵי זְכוּכִית רַחֲבֵי צַמֶּרֶת
רַק שיחים, לִבְבוֹת מַיִם זְעִירִים
עַל רְחוֹבוֹת מְפֻיָחִים

הטראומה קורעת בנו קרעים ויוצרת ניתוקים, היא מרוקנת את חיינו מערך ומרוקנת את העולם ממשמעות. כמו השירה של קירש גם מלאכת התרגום של דינה פון-שוורצה היא מלאכה של ריפוי ואיחוי

מזרקות שיוצרות שיחים, שיח מלב אלא לב, מזרקות שיוצרות לִבְבוֹת מים זעירים על רחובות מְפֻיָחִים.

24 שירים, 24 מזרקות ואינספור לבבות מים רוויי אהבה ותקווה.

*דברים שאמרתי בערב השקה לספר שנערך במקום לאומנות Artspace ברחוב הברזל בתל אביב

ד"ר אילת כהן וידר היא פסיכולוגית קלינית. מטפלת ומדריכה קלינית בעמותת לב בטוח. מורשית לטיפול בהיפנוזה, חוקרת דפוסים של השתקה חברת קבוצת "פסיכואתיקה" – למניעת פגיעה מינית על ידי אנשי טיפול. לשעבר יו"ר "קולך". מרצה לפסיכולוגיה של טראומה במכללת הרצוג.