הקואליציה של בנימין נתניהו היא קואליציה מושחתת, לאומנית וגזענית. כך אפשר לאפיין את תקופת כהונת נתניהו בפעם השלישית, מאז ניצח בבחירות בנובמבר 2022. נתניהו מטפח כנופיית גמדים כדי שיוכל מולם להיראות גבוה. הקואליציה שלו מייצרת פרובוקציות ומחוקקת חוקים אנטי דמוקרטיים כדי לאפשר לנתניהו להיחלץ מהכלא ולהבטיח את השרידות הפוליטית שלו, אבל על הדרך גם להביא לריסוק הדמוקרטיה במהלך מתוכנן.

גם תקציב המדינה הפך לבן ערובה של ההפיכה המשטרית. נתניהו נכנע לשותפיו הקואליציוניים שתומכים בחקיקת פסקת ההתגברות ובביטול עילת הסבירות, ובתמורה הם קיבלו סכום של 14 מיליארד שקלים, שברובם מוקדשים לצרכים סקטוריאליים של החרדים והמתנחלים הלאומנים.

גם תקציב המדינה הפך לבן ערובה של ההפיכה המשטרית. נתניהו נכנע לשותפיו הקואליציוניים שתומכים בחקיקת פסקת ההתגברות ובביטול עילת הסבירות, ובתמורה הם קיבלו סכום של 14 מיליארד שקלים

המהלך הזה הופך את החברה הישראלית מחברה סולידרית לחברה קניבליסטית.

הגזירות בתקציב המדינה יביאו לריסוק ודיכוי של כל מנגנוני הערבות החברתית בישראל.

זה לא מפתיע וראינו את הסימנים האלו כבר בתקופות כהונת נתניהו הראשונה ובעיקר השנייה. בחודש יוני האחרון מכון זולת לשוויון וזכויות אדם פרסם דו"ח בשם "דמוקרטיה לכאורה", שסקר את מצב המשטר בישראל. הדו"ח הראה שישראל מעולם לא הייתה מופת לדמוקרטיה ליברלית, ובתקופת נתניהו כראש ממשלה התחזקו באופן משמעותי ההיבטים הסמכותניים באופי המשטר.

מ-1996 ועד 2021, צעד אחר צעד, נתניהו דרדר את המדינה במורד המדד הדמוקרטי. בחקיקה, בהחלשת מעמדם של חוקי יסוד, במדיניות, בצמצום סמכותה של הכנסת וביכולתה להגביל את כוחה של הממשלה והעומד בראשה, בהעברת תקציב דו-שנתי, בהרחבת השימוש בחוק ההסדרים, בחוקי החרם, הנכבה, הדגל וחוק יסוד: הלאום, בפגיעה בחופש העיתונות, בניסיון למנוע השתתפות פוליטית של אזרחים ערבים בבחירות ובאיסור כניסת ארגוני חברה אזרחית לבתי הספר.

נתניהו הפך את ישראל ממדינה דמוקרטית למדינה סף-סמכותנית.

שר המשפטים יריב לוין, שר האוצר בצלאל סמוטריץ', יו"ר ועדת החוקה ח"כ שמחה רוטמן, השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, יו"ר ש"ס ויו"ר ועדת הכספים ח"כ אריה דרעי, ח"כ משה גפני –  משרטטים לישראל חזון שמשנה אותה מהיסוד. החזון נועד לקדם עליונות יהודית, לספח את השטחים ולטרנספר את הפלסטינים, להנציח את הבורות והבערות של הציבור החרדי, לעשות פוליטיזציה של המשטרה, לקדם סדר חברתי מסורתי, לדחוק את הנשים, הלהט"בים, והמיעוטים אל שנות ה-50 של המאה ה-20.

המהלך הזה הופך את החברה הישראלית מחברה סולידרית לחברה קניבליסטית. הגזירות בתקציב המדינה יביאו לריסוק ודיכוי של כל מנגנוני הערבות החברתית בישראל

ועל כולם מנצח פורום קהלת, מכון המחקר האולטרה-שמרני, שדוחף נמרצות לעבר פירורה של הדמוקרטיה הליברלית בישראל. זאת באמצעות גיבוש תוכניות לממשלה להקמת מדינה לאומנית־דתית, עם מדיניות כלכלית־שמרנית. מנכ"ל פורום קהלת צייץ לפני כמה שבועות, שזכות בחירה לנשים היא לא תנאי הכרחי לקיומה של דמוקרטיה. הוא לא אמר, חלילה, שצריך לבטל את זכות הבחירה לנשים. אבל זו שיטת הפעולה שלהם, מתחילים בלהחדיר את הרעיונות הכי מפלצתיים בצורה מלוטשת, ואז בתהליך איטי הופכים אותם למציאות.

המחאה

המחאה האדירה והמרגשת שנמשכת כבר 20 שבועות בקפלן בתל אביב וברחבי הארץ, מציגה כיצד נוצק רוב ישראלי חדש, שהתעורר מתרדמת החורף שלו ואומר באופן מפורש "ישראל לא תהיה דיקטטורה". הרוב הזה פעיל ונלהב, הוא חותם על עצומות ותורם למחאה, וכדי שהרוב הזה יהיה רוב דמוקרטי על מלא, הוא צריך לפתוח את זרועותיו לציבור הערבי, ולקרוא לו להיות חלק מחזית ישראלית במאבק הזה על דמותה של המדינה.

המחאה והלחץ הבינלאומי על הממשלה הביאה להשהיית החקיקה ול"שיחות הידברות" בבית הנשיא. אין ספק בכנות כוונותיו של נשיא המדינה שאמר: "מיליוני אנשים מבקשים דבר אחד – לא לצעוד לתוך התהום. אנחנו כבר מזמן לא בוויכוח פוליטי אלא על סף קריסה חוקתית. אנחנו רגע לפני התנגשות, אפילו התנגשות אלימה". אבל חייבים לומר שמדובר בשיחות סרק. אני לא מבינה למה האופוזיציה ממשיכה בשיחות האלו. שר המשפטים יריב לוין אמר במופע האימים המסית שלו, בהפגנת הימין לפני כחודש בירושלים, שהוא מתכוון להמשיך בחקיקה, כי "העם דורש רפורמה משפטית", ודבריו זכו לתרועות הקהל שצעק "לא רוצים פשרה".

ועל כולם מנצח פורום קהלת, מכון המחקר האולטרה-שמרני, שדוחף נמרצות לפירור הדמוקרטיה הליברלית בישראל, באמצעות גיבוש תוכניות להקמת מדינה לאומנית־דתית, עם מדיניות כלכלית־שמרנית

הממשלה הזו אינה מתכוונת רק לשנות את כללי המשחק הנהוגים במשטר דמוקרטי, היא מתכוונת לבטל אותם לגמרי. לקדם מהפכה משטרית, שבקצה שלה גם מתוכננת מהפכת אפרטהייד בשטחים. מהפכה שהמשמעות שלה היא העברת השליטה בפלסטינים ובמתנחלים בשטחים לידי המתנחלים, כדי להביא לא רק לסיפוח מלא של השטחים לישראל, אלא גם להקמת משטר מעמדי. למעלה "נאמנים", שתומכים בהמשך משטר הכיבוש, ותחתם שמאלנים "בוגדים" שמותחים ביקורת על המדיניות הזו, ומתחתם ערבים נחותים ומשוללי זכויות.

לוין, רוטמן וחבריהם רוצים לכונן בישראל משטר סמכותני מלא, ולעשות אותו בלתי הפיך. בראש המשטר הזה יעמוד שליט יחיד, לכל ימי חייו, ומפלגת שלטון אחת עם מפלגות לוויין בניהולה. ממשלה כזו תוכל להכשיר מאחזים בלתי חוקיים, להכריז על בנייה בהתנחלויות ולאפשר סיפוח, גם במחיר בידוד מדיני, כלכלי, בטחוני ובינלאומי גורף, וכניסה לעימות כולל ואלים עם הפלסטינים עד להכרעתם. ממשלה כזו תוביל לריקבון מוסרי ולא תוכל להיות דמוקרטיה.

ואל תבינו לא נכון – יש מקום להידברות. יש גם מקום להסכמות. אבל על הדמוקרטיה לא תהיה שום פשרה, כי כשמדינה מפסיקה להיות דמוקרטיה, אין דרך בטוחה חזרה.

מאבק לסדר יום חדש

אני חושבת שצריך לראות בהתנגדות האזרחית האדירה שקמה למהלכי הממשלה הזו, הזדמנות למחנה הדמוקרטי שוחר השלום והשוויון. המאבק מעכשיו צריך להתמקד לא רק בשימור המצב הקיים, בחסימת ניסיונות הממשלה לבטל את עצמאות מערכת המשפט ובהדיפת הפגיעה בזכויות האדם והאזרח.

לוין, רוטמן וחבריהם רוצים לכונן בישראל משטר סמכותני מלא, ולעשות אותו בלתי הפיך. בראש המשטר הזה יעמוד שליט יחיד, לכל ימי חייו, ומפלגת שלטון אחת עם מפלגות לוויין בניהולה

המאבק צריך לייצר גם סדר יום חדש וחוזה חברתי חדש, שמבוסס על ההכרה שצדק ושוויון, כמו חרות ואמת, אינם ניתנים לחלוקה. וזו חובתנו גם להכיר בזכויות של האחר ולהיות בסולידריות איתו.

סדר יום כזה יכלול תביעה לשינוי המציאות. סדר יום שבו הציבור מבין שהמשמעות של מדינת הלכה היא שהלכה לו המדינה, ושקידום מדיניות של עליונות יהודית ושל אפרטהייד והמשך הכיבוש והשליטה על מיליוני בני אדם תהפוך את ישראל למנודה ולמצורעת בעיני העולם. סדר יום בו הציבור יבין שאי אפשר להמשיך בסבבי לחימה והפצצות בעזה, שאי אפשר להמשיך עם האפליה של הציבור הערבי ועם האדישות לנוכח ההרג הבלתי נתפס של האזרחים הערבים, שצריך לפעול למען הפריפריה ולהגן על זכויות נשים, להט"בים, ותקשורת חופשית, שאסור לתת לכלכלה שלנו לקרוס.

בסדר היום החדש שלנו, צריך להדגיש, כל הזכויות קשורות זו בזו ומשולבות זו בזו. ללא הגנה על זכויות אוניברסליות, פרטיות וקולקטיביות וזכויות בסיס חברתיות, החירויות תתקשינה לבוא לכדי ביטוי.

אני יודעת שבהפגנות כולם צועקים חוקה, חוקה חוקה. צועקים גם בושה, בושה, בושה, חוקה, חוקה, חוקה. ואכן למול המפכה המשטרית המתוכננת זה נשמע מפתה. אבל בשביל חוקה צריך הסכמה רחבה על השאלות הבסיסיות של הזהות הלאומית שלנו. ואני לא רואה שום היתכנות לכך כרגע.

כי אם יש דבר אחד שהוא גרוע מהיעדר חוקה, זו חוקה גרועה שעלולה לקבע נורמות גזעניות, לא שוויוניות או לא דמוקרטיות, וכבר היינו בסרט הזה.

בשביל חוקה צריך הסכמה רחבה על השאלות הבסיסיות של זהותנו הלאומית, ואני לא רואה שום היתכנות לכך כרגע. אם יש דבר גרוע מהיעדר חוקה, זו חוקה גרועה שתקבע נורמות גזעניות או לא דמוקרטיות

זה לא יהיה נכון להנחית חוקה מלמעלה למטה, אלא להציע שורה של צעדים הדרגתיים כדי להגן על החירויות שלנו; הכנת מספר חוקי יסוד בארסנל, שיגנו על זכויות האדם; על הזכות לשוויון, שוויון חברתי, שוויון הזדמנויות, שוויון בין יהודים לערבים, על הזכות לחופש ביטוי ולחופש דת וחופש מדת.

חוקי יסוד שבקונסטלציה פוליטית נכונה יהיה ניתן לחוקק אותם, והם יהוו בסיס להשלמת חוקה פלורליסטית ושוויונית, ברוח עקרונות מגילת העצמאות, והמעמד שלה יהיה יציב ומשוריין.

סדר יום חדש שכזה, מחייב לעגן בחקיקה את כלל הרכיבים הדמוקרטיים וזכויות האדם של כלל אזרחי המדינה, תושביה, ואלו שנתונים לשליטתה. רכיבים שייקחו בחשבון היבטים לאומיים, מגדריים ואתניים, אחרת המשטר במדינת ישראל יישאר עומד על כרעי תרנגולת, ויהיה תלוי בערכים הדמוקרטיים או הסמכותניים האישיים של הממשלה והעומד בראשה.

כשאני מסתכלת על המפגינים, על אלו שיצאו למאבק על פניה של המדינה שלנו, על כינון חוקה, על שוויון, על צדק ועל דמוקרטיה, על פיוס ושותפות יהודית ערבית וסיום הכיבוש, אני אומרת להם: יש לנו כוח שהתחלנו להשתמש בו. יש דברים שצריך לעצור אותם – ולא בדיבורים בפרלמנט.

ברגע שהבנו כי מה שמטפטף עלינו אינו גשם ושלזירת איגרוף לא נכנסים בבגדי בלט – את הוויכוחים על נימוסים והליכות נשאיר לימים שלאחר הניצחון ונילחם בכיכרות וברחובות, ברשתות ובוועדות – עד שהדמוקרטיה תנצח! אנחנו ננצח!

זה לא יהיה נכון להנחית חוקה מלמעלה, אלא להציע שורת צעדים הדרגתיים, חוקי יסוד שבקונסטלציה פוליטית נכונה יתאפשר לחוקקם כבסיס לחוקה פלורליסטית ושוויונית, ברוח מגילת העצמאות

הפשיסטים והדיקטטורים מחייכים עכשיו, אבל הם לא יודעים מה מחכה להם.

זהבה גלאון היא יו"ר מרצ לשעבר ונשיאת זולת לשוויון וזכויות אדם