הגיע הזמן להודות: בני גנץ ויאיר לפיד לא מייצגים את אנשי המחאה, להיפך.

בימיה האפלים ביותר של ארגנטינה, בזמן שלטון החונטה הצבאית במדינה בשנות ה-70, הייתה המשטרה המקומית עסוקה ברדיפת פעילים פוליטיים שהתנגדו למשטר.

השוטרים היו חוטפים את הפעילים, מונעים מהם מפגש עם עורכי דין, מעלימים אותם בשיטתיות מבלי לספק מידע למשפחותיהם על מקומם. עשרות אלפי אנשים נעלמו בשיטה זו. גורלם של רבים מהם אינו ידוע גם כיום, כ-50 שנה לאחר מכן.

בימיה האפלים של ארגנטינה, בזמן שלטון החונטה הצבאית, הייתה המשטרה עסוקה ברדיפת פעילים פוליטיים שהתנגדו למשטר. השוטרים היו חוטפים אותם, מונעים מהם מפגש עם עורכי דין ומעלימים אותם

מה שכן ידוע הוא שאותם עצירים פוליטיים, שכל חטאם היה התנגדות למשטר, או אנשים שהיו מקושרים לאותם מתנגדי המשטר, עברו עינויים קשים ביותר ונרצחו באכזריות מעוררת פלצות, בזריקה ממטוסים לים ובדרכים מזעזעות אחרות שרק מוח אנושי מעוות יכול לייצר.

מובן שאיש מהם לא הובא בפני שופט ואלו שכן, נתקלו במערכת משפט מגוייסת לחלוטין אשר שימשה כלי שרת בידי שלטון הגנרלים ששלט במדינה באותה תקופה.

ישראל, לפחות עד כמה שאנחנו יודעים, אינה נוקטת עדיין בפעולות אכזריות כאלו. אך בכל הקשור לשלב הראשון של התהליך, הוכיחה משטרת ישראל, באמצעות שוטרי תחנת חדרה ומפקד התחנה, סנ"צ זוהר מסלאווי, שהיא יודעת לבצע את המשימה היטב. לא רק יודעת, אלא גם נלהבת לעשות זאת.

עצורים פוליטיים, אנשים מן השורה שיצאו להפגין נגד המהפכה המשטרית, נעצרו באלימות מוגזמת, טורטרו במשך שעות תוך שמונעים מהם שיחה עם עורכי הדין, תרופות ועל פי עדותם, ממשיכים להכות אותם גם כאשר הם אזוקים בתוך תחנת המשטרה.

גידי ברן נעצר אמש כשהפגין מול בית נתניהו בקיסריה. בריאיון לחדשות 13 הוא סיפר: "אלימות כזו לא ראיתי, השוטרים שמו לי בנדנה על העיניים. איבדתי את ההכרה"

לריאיון המלא – https://t.co/6dJr5diHm7@tamarishshalom pic.twitter.com/iCUtjN3OjT

— חדשות 13 (@newsisrael13) June 3, 2023

השלב המטריד באמת היה התרגילים המתוחכמים שעשו שוטרי התחנה על מנת להעלים את העצורים מתחת לאפם של בני משפחתם ועורכי דינם.

מה עלול להיות השלב הבא? לא צריך להמר, מספיק לבדוק את האופן שבו מתנהלים משטרים אפלים בכל העולם, לאורך כל ההיסטוריה. ארגנטינה היא רק דוגמה אחת.

עצורים פוליטיים, אנשים שיצאו להפגין נגד המהפכה המשטרית, נעצרו באלימות מוגזמת, טורטרו שעות ונמנעו מהם שיחה עם עו"ד, תרופות, ולעדותם הוכו גם כשהם אזוקים בתוך תחנת המשטרה

דבר המטריד הנוסף בכל הסיפור הזה הוא שתיקתם של הפוליטיקאים, במיוחד אלו המתיימרים לייצג, לכאורה, את המחנה המתנגד לרפורמה. אין די מילים חמורות לתאר את שתיקתם של בני גנץ ויאיר לפיד לנוכח אירועי קיסריה האחרונים.

בשתיקתם, בשידור המסר של "עסקים כרגיל", באי קריאתם להקמת ועדת חקירה ולהשעייתו המיידית של מסלאווי ושל מפקד המחוז נצ"מ שלומי בן שושן עד בירור הדברים, או לכל הפחות זימון של מפכ"ל המשטרה לשיחת הבהרה – הכשירו שני אלו את המשך התהליך והחרפתו. דם העצורים הבאים יהיה לחלוטין על הידיים של שני אלו.

די היה אם היו טורחים להגיע באותו לילה אפל לתחנת המשטרה, כפי שעשתה ח"כ אפרת רייטן, ולדרוש את שחרור העצורים, או לכל הפחות לקבל מידע בעניינם. הדבר היה מעמיד את מפקד התחנה במקומו ומעביר מסר על הקו האדום שנחצה.

לפיד וגנץ העדיפו להמשיך להתנמנם במיטותיהם באותו לילה. אולי חלמו על מגש הבורקסים המפתה שיוגש להם בזמן שיחתמו על הסכם הכניעה לדיקטטורה בבית הנשיא. בכך העבירו בדיוק את המסר ההפוך. מסלאווי יכול להמשיך לחייך בנחת, תוך כדי שהוא מורה לשוטריו להטיח את העצור הבא בכוח ברצפה (על פי עדות של אחד העצורים).

די היה אם גנץ ולפיד היו טורחים להגיע באותו לילה אפל לתחנת המשטרה, כפי שעשתה ח"כ רייטן, ולדרוש את שחרור העצורים, או לכל הפחות מידע בעניינם. הדבר היה מעמיד את מפקד התחנה במקומו

חשוב לומר: ראשית, לא כל השוטרים במשטרה מיישרים שורות עם ההתדרדרות המוסרית הזאת. ישנם רבים שממשיכים לנסות ולמלא את תפקידם האמיתי, הגנה על אזרחי המדינה בהתאם לשבועת האמונים אליה נשבעו עם סיום קורס השוטרים – שבועה למדינת ישראל. לא לשר, לראש ממשלה, או לכל בעל תפקיד במערכת. יתכן שבמקום אות הצטיינות הם הפכו לנרדפים.

שנית, האירוע הזה, הוא אולי עליית מדרגה בכל הקשור למיינסטרים הישראלי. אך הוא מתנהל כבר עשרות רבות של שנים כלפי האוכלוסייה הפלסטינית בשטחים. ישראל היא "מכחישת כיבוש" ועד כה היה לנו נוח, לא משנה העמדה הפוליטית, לעצום עיניים לגבי מה שקורה שם, מעבר לגדר. להם סגרו את העיניים עם פלנלית, אנחנו בחרנו לעצום אותן מבחירה.

המשך התהליך זלג אל תוך גבולות המדינה ביחס כלפי אוכלוסיות שהמיינסטרים הישראלי לא חפץ ביקרן – אתיופים, ערביי ישראל וחרדים. בחרנו לא לראות ולא לשמוע את הקולות. היה לנו נוח מאד להבין את עמדת המשטרה, לספר לעצמנו שיש בה מן האמת והצדק.

עכשיו זה התהפך עלינו. בשעה טובה, שהיא שעה רעה מאד.

עכשיו הגיע הזמן להבין כמה מהר כל אחד ואחת מאיתנו יכול למצוא את עצמו מותקף באלימות קשה, נטול זכויות יסוד בסיסיות, נעלם בנבכי המערכת ונתון לחסדיהם של אנשים תאבי כוח ששכחו את תפקידם ומקומם.

עכשיו הזמן להבין כמה מהר כל אחד מאיתנו יכול למצוא עצמו מותקף באלימות קשה, נטול זכויות יסוד בסיסיות, נעלם בנבכי המערכת ונתון לחסדי אנשים תאבי כוח ששכחו את תפקידם ומקומם

גם חברי לה-פמליה, שאולי חוגגים על איך המשטרה "נכנסה בשמאלנים הבוגדים", כדאי שיפנימו שלא לעולם חוסן. מי שחושב שהלילה השחור שלו לא יכול להגיע בכל רגע, בלי התראה, צריך להיות נאיבי מאד, בלשון עדינה מאד.

שלטון חסר גבולות שמפעיל שוטרים חסרי מעצורים, הוא סכנה לכל אדם ואישה, ללא הבדל גזע, דת או עמדה פוליטית. אנשים קצרי רואי שמסתכלים על הרגע, מכילים אותו ומנסים לאזן לעצמם את הסיפור, כדאי שיזכרו שזה בדיוק מה שקרה לאנשי המחאה מהמיינסטרים של החברה הישראלית.

עדיף שתחשבו איפה זה יכול לפגוש אתכם. התשובה היא בכל מקום, בכל רגע נתון. בדיוק כפי שזה קרה לכל מי שחשב שלו זה לא יקרה.

לסיום, מילת הערכה, כי גם אלף מילים לא יספיקו, לעורכי ועורכות הדין של המחאה, שנלחמות בלי הפסקה למען העצורים גם תחת מחיר אישי כבד. הם אולי האצבע האחרונה בסכר הזה שמאיים להטביע את כולנו.

כדאי מאד שמי שאמורים לעצור את הסחף הזה יתעוררו מחלום הבורקסים בבית הנשיא, לפני שימצאו את עצמם אזוקים בתחנת משטרה לא נודעת עם פלנלית על העיניים וללא שום עורך דין שיסכים להילחם עבורם.

לירז רימון הוא אדם מן הישוב. פועל חברתי, ידידותי לסביבה ומיודד עם החברה. מנהל תוכן ושיווק לפרנסתו וכותב לנשמתו. שואף ליותר ונהנה ממה שיש.