איך אתה יודע שזה באמת מדאיג את נתניהו, שאיכפת לו ושאינו שאנן וזחוח או אפילו מגחך על העניין? האם יש מקור שקרוב אליו שידע לספר לך אילו סימנים נתן בו, לכך שהוא באמת מרגיש דאגה ואף לא ישן בלילה? לדעתי יכול להיות שפשוט לא איכפת לו.
מעניין באמת מה היה קורה אם גנץ לא היה נכנס לממשלה בזמן הקורונה. דווקא מקריקטוריסט הייתי מצפה לכוח דמיון… ונגיד וייכנס עם נתניהו במקום בן גביר והפעם הוא ראשון ברוטציה? נראה לך באמת שאייזנקוט, סער וגנץ יצביעו במליאה כדי להעביר חוקים לטובת ביטול המשפט? אתה עד כדי כך תמים? או חושב שהם עד כדי כך מטומטמים?
אמיר, כדאי שתדע למה אנשים חושבים מה שהם חושבים
ומה משרת את נתניהו
בתמונה יש כמה וכמה אנשים עם מסיכה על הפה בלבד ושתיים בלי מסיכה בכלל – עיניי חדות מאוד. חלק מהאנשים אינם שומרים על ריחוק. וכך גם השוטרים שעומדים ברקע ואחד מהם גם מפטפט עם מפגינה שקרובה אליו.
זה מה שאני רואה גם לא בהפגנות. הציבור הליברלי בהרצליה, תל אביב וטבעון שבהן אני גר או מרבה לבלות זמן, אינו אחראי, וגם השוטרים אינם מאוד אחראים. על הגשר בהרצליה למשל: מתפללים צפופים ללא מסיכות נצמדים למפגינים צפופים ללא מסיכות. וגם בוידאו שהצבת: המשטרה נכנסת פנימה באופן מבהיל, והמפגינים תוקפים אותה ומצטופפים סביבה באופן שאף הוא אווילי. עניניי הצעירות חדות, האמן לי…
אמיר אשמח שתשיב, לא הייתי בהפגנה ואני לא מבין איך יכול להיות שמה שאתה כותב הוא נכון; הרי רואים בבירור בהגדלת התמונה שהצבת למעלה שבמעגל המדיטציה אנשים קרובים מאוד אלה לאלה ושרובם אינם באמת עוטים מסיכות אלא רק על הפה כדי לצאת ידי חובה, כיצד אתה מסביר את הניגוד?
כן הלכתי להפגנה על הגשר ליד ביתי תי בצומת הרצליה, וגם שם אני הייתי היחיד עם מסיכה על האף והיחיד ששמר מרחק בטןח מאחרים
נתניהו חיבב להתפטר ואולם אם הייתי שוטר ומגיע לגשר הייתי חייב למלא את תפקידי ולתת דוחות
לגבי אלימות איני יודע מה לחשוב אבל האם ייתכן שבגלל היעדר המוני של הקפדה על ההנחיות כפי שרואים בתמונתך, ביקשו השוטרים לנהוג יד קשה וכרגיל הגזימו, כפי שקורה להם גם בשכונות החרדיות?
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
המלחמה בין איראן לישראל הותירה את הרפובליקה האסלאמית במצב מורכב ללא תקדים. מעבר לנזקים הפיזיים והכלכליים, איראן מוצאת את עצמה מתמודדת עם משבר אמון רב-ממדי שמרעיד את יסודות מדיניותה ומערער על לכידותה הפנימית. המציאות החדשה חושפת את הפערים בין השאיפות הגיאו-פוליטיות של איראן לבין המגבלות הריאליות של כוחה האזורי.
העימות עם ישראל חשף בצורה חדה את שבריריות היחסים בין איראן למערב. מנהיגי איראן, שטיפחו במשך שנים אשליות לגבי אפשרויות דיפלומטיות עם אירופה, מוצאים עצמם עומדים מול מציאות קשה. הסנקציות שהוטלו על איראן לצד הקפאת הנכסים הנוספים, מעידות על כך שהמערב אינו רואה בטהראן שותף לדיאלוג אלא איום שיש לבלמו.
מור שפירא היא מרצה במחלקה לערבית באוניברסיטת בר אילן וחוקרת במכון MEMRI לחקר תקשורת המזרח התיכון. מומחית לשפה הערבית, התקשורת הערבית והאסלאם. רותמת את הידע שלה בערבית ובתשע שפות נוספות, ואת בקיאותה בתרבות הערבית כדי לתמוך במאמצי צה"ל במלחמה. הופיעה רבות בתקשורת בערוצים כאן 11, דמוקרTV, מכאן 33 (ערבית).
מערכת החינוך בישראל ובעולם מתמודדת דרך קבע עם אתגרים הנובעים משינויים דמוגרפיים, תרבותיים וטכנולוגיים. אולם, בעתות משבר בינלאומי כמו מגפת הקורונה, או משבר לאומי כמלחמת "חרבות ברזל", אתגרים אלו מתעצמים ומחייבים תגובה יוצאת דופן.
בפוסט זה אתייחס להבחנה שבין מושגי היזמות החינוכית והחלוציות החינוכית, הבחנה בין מאפייניהם הייחודיים והדגמתם באמצעות אירועים ממערכת החינוך בישראל במצבי חירום, בדגש על מלחמת "חרבות ברזל".
אשת חינוך ואקדמיה. עוסקת בחקר השחיתות השלטונית ובחקר החוסן האישי, הקהילתי והלאומי בארגונים פרטים וציבוריים ובמערכת החינוך בפרט. מרצה וחברת סגל במכללת אורנים ועמיתת מחקר באוניברסיטת אריאל ובמוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית. מנכ"לית מרכז מגדלורים – הכוונה לחוסן מיטבי, מרכז שמעניק שירותי הרצאות, סדנאות וימי עיון בתחומי חוסן וחברה בוערים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם