הכותב צריך להוסיף לשם שלו "אופטימיסט". אבי אופטימסט אלבאז.
התקציב הקרוב הולך לדפוק בדיוק את אלה שצריכים עזרה מהמדינה. מה חשבת? שהמדינה אכפת לה מהאזרחים ללא עורף משפחתי?
הממשלה עוזרת למי שעוזר לה. קרי, חברי מרכז ליכוד עם ג'ובים ומכרזים תפורים, מתנחלים וחרדים.
כל השאר לא קיימים. שקופים.
העצה הטובה היא לא לכתוב פוסט בבלוגים של זמן ישראל אלא להיות מתנחל או חרדי. עדיף מתנחל. שם, בהרי השומרון, הכסף זורם כמים. מדינת רווחה על מלא על חשבון הכסף הציבורי. אידיליה.

אתה עושה את זה קל מידי ומפיל את האחריות על הש"ג. על ה"מישהו באגף הלוגיסטיקה של צה"ל ומישהו במשרד הביטחון כנראה חיו בסרט ששמו "מלחמות קצרות"."
האחראי על בטחון המדינה הוא ראש הממשלה. זה קודם כל כשלון מוחלט של הכשלון המוחלט שבורח מאחריות. ואנשים כמוך עוזרים לו לברוח מאחריות.
כשאין דיונים אסטרטגיים, ואין מחשבה לעתיד, ואין הכנה של הצבא למלחמה – האשם העיקרי הוא הדרג המדיני ובראשם ראש הממשלה.
הצבא הוא זרוע ביצועית. ואם היו דורשים ממנו מלאים של מלחמה של שנה ושנתיים, סביר להניח שהיו מלאים לשנה שנתיים. אבל אף אחד לא התכונן למלחמה. סגרו אוגדות, שיחררו מילואימניקים צעירים, לא גייסו את חייבי הגיוס (כולל החרדים המשתמטים). למעשה לא עשו כלום חוץ מלחזק ולחמש את החמאס.
זה לא מחדל זו מדיניות מופקרת של ראש ממשלה שלא מתעניין בבטחון המדינה ולא אכפת לו מחבלי ארץ שננטשים. את המחיר האישי גם ככה הוא לא משלם, אז מה זה משנה לו?
כל עוד אריה אגוזי וכל התקשורת לא ימצאו את האשם האמיתי למצבנו, לא יהיה שינוי. היחידים שפועלים היום הם ערוץ 14 שעבורם ישראל מעולם לא היתה במצב טוב יותר וזה רק עניין של זמן עד שנכבוש את עזה ולבנון גם בלי פגזים.

נראה לי מוזר לשבת בתל אביב ולכתוב על הלך רוח במדינה ענקית בצד השני של כדור הארץ. חיים אסא ניזון מהתקשורת האמריקאית, כלומר cnn וקצת טום פרידמן ו NYT. לא בטוח שמכיר מה קורה במערב אוקלהומה, בפרברי שיקגו ואפילו לא באפר ווסט סייד בניו יורק. שלא לדבר על פילדלפיה שאיננה נאמנה לא לכחולים ולא לאדומים.
חיים אסא כותב מנהמות ליבו, מחלומותיו ומרצונו בנצחון הדמוקרטים. הם משוכנע שהאמריקאים מיואשים ושיש רבים שלא מוצאים מועמד ששווה להצביע עבורו או עבורה.

עבור רבים סגנית הנשיא היא בובה על חוט. מופעלת על ידי הפירמות הענקיות שתומכות במועמדים מאחורי הקלעים. תמיכה שלא באה בחינם.
והנה מה שכתבה ב 22/12/2022:
Before seeing friends and family this holiday season, get your updated COVID-19 vaccine. It's never been easier to protect yourself
היא (כמו רבים אחרים) כתבה אוסף של שקרים, בדיות והזיות. ולמה? כי היא חלק מהקמפיין של החברות האלה שמייצרות את ה"חיסון" הזה.
אז אפשר להגיד עליי שאני הבעייתי ולא היא. אני לא רואה את זה ככה. מי שהיתה ג'יהאדיסטית של "חיסונים" איננה ראויה להיות נשיאה ולבטח רבים זוכרים לה את זה (גם לי מותר לכתוב תחושות של אנשים על מה שקורה בצד השני בעולם, לא רק לחיים אסא).

הבעיה היא בדימיון האנושי. קל להסתכל על המציאות ולהתעלם ממנה. אנו רואים את זה כל יום בערוץ 14. הם מסתכלים על המציאות ומציירים תמונה שאיננה קיימת אלא בראשם של המציגים. הם מדמיינים את המציאות כפי שהם מצפים שהיא תהיה לא כפי שהיא באמת.
אותו הדבר היה ברצועה. המפקדים דימיינו את המציאות כפי שרצו לראות אותה ולא כפי שהיא היתה באמת.

איך זה קורה? זה קורה בגלל החולשה האנושית שכהנמן קיבל עליה פרס נובל. שרוב הפעמים בני האדם מקבלים החלטות שגויות על סמך דימיונות ושיגיונות ולא על סמך המציאות. אם אתה לא מאמין שמישהו יבוא לתקוף אותך, גם אם הוא מתכונן לכך שנים, אתה תמיד תהיה מופתע כשתחטוף את האגרוף.

אמנם בלי גולדה ולא ירושלים אך קרה לי סיפור דומה. בסוף שנות התשעים במאה הקודמת הלכתי בדיזנגוף וכשפניתי לשד' בן גוריון נצמד אליי כלב קטן ונחמד. לאן שהלכתי, הלך אחריי. עליתי הביתה, ארבע קומות ברגל, והוא טיפס בקלות ובמיומנות. בדק בכל קומה שאני לא נכנס לאחת הדירות. פתחתי לו את הדלת. הוא נכנס ראשון, בדק את המקום שנראה לו בסדר. הסתכל עליי ולא זז. קראתי לשכנה. היא היתה מנוסה בכלבים. מיד התחילה לצעוק עליי שאני לא בסדר (לא התרגשתי, "עוד באירופה" היא היתה נוירוטית ושתלטנית) ובמקביל נתנה לכלב מים וניסתה למצוא לו גם אוכל במקרר הריק.
לא כל כך ידעתי מה עושים עם כלב בבית, אז הלכתי לישון והשארתי לו איזה שטיחון בתקווה שיבין את הרמז.
בבוקר קמתי מוקדם. ידעתי שצריך "להוציא את הכלב". ירדנו ביחד בדממה ארבע קומות. חצינו את הכביש לשדרה ופנינו לכיכר אתרים. הלכתי חסר אונים מסביב לכיכר תוך שאני שואל את עצמי האם זה מספיק כבר ה"להוציא את הכלב" ואפשר לחזור הביתה. בין הכיכר לשדרה יש ירידה קלה. הגעתי לשדרה והבחנתי שהכלב לא לצידי. הבטתי אחורה, הוא עמד בקצה כיכר אתרים כמו חיכה שאסתכל עליו, נתן בי מבט אחרון והמשיך במסעו דרומה. אני זוכר את המבט שלו שאומר "תודה ושלום" שניה לפני שנעלם.
ברטרוספקטיבה של יותר מעשרים וחמש שנה, הוא נראה לי כמו גרוש טרי המריח מחדש את ריח החופש והחוויות. לא מתעכב יותר מידי בסטוצים מזדמנים. משוטט בדרכים במטרה למצוא מקומות אירוח חדשים עם אוכל טוב יותר, כרית שינה נוחה יותר ויחס הולם.

בהקשר הזה כדאי לקרוא את אלון עידן.

https://www.haaretz.co.il/magazine/blacklist/2022-08-18/ty-article-magazine/.premium/00000182-b149-d018-adae-b95f152a0000

""מסגרת" היא מילה צנועה וטכנוקרטית שמתחייבת לדברים בסיסיים: הנה מקום ששומר על הילדים, מעין מרחב מוגן שבו הילדים מוחזקים, משומרים, בעצם ממוסגרים. ואמנם יש משהו מאוד סטטי במילה, ממש כמו מסגרת של תמונה: אתה ממסגר את הילד בתקווה שהזמן אצלו ייעצר, בתקווה שלא תדע מה עבר עליו ועם הפנטזיה שהוא לא יעבור בכלל משהו אלא יקפא בזמן. מיד לאחר שיסתיים הזמן שלו בתוך ה"מסגרת", תקבל אותו בדיוק כמו במצב ששלחת אותו.

כך שבמובן מסוים, אולי לא מודע, כשאנחנו שולחים את הילדים ל"מסגרות", אולי אלה אנחנו שנכנסים בכלל לתוך מסגרת ומתפללים שזאת תגן עלינו מפני החרדות והסיוטים שמידפקים על דלתות תודעתנו."

שלום ירושלמי מנסה לתת הסברים מסובכים לדברים הפשוטים ביותר. בתפיסתו של יאיר לפיד: לפיד = ביבי. רוצה להיות ביבי, חולם להיות ביבי, מעריץ את ביבי, מסכים עם ביבי ומחקה את ביבי. כל פעולותיו לפיד הן נגזרות של ההערצה לנתניהו.
לפיד הוא ימני בדיעותיו. שונא ערבים, שונא הסתדרות, שונא עבודה מאורגנת, שונא דמוקרטיה (הפריימריז ב"יש עתיד" מעידים על כך) ושונא את כל מי שביבי שונא. ממשלת הימין על מלא מלא, זה חלומו של לפיד. הוא מאמין שהוא יכול לנהל את המערכה טוב יותר עם פחות נזקים אך עם אותו חזון. ישראל הדתיה, המתנחלת, האלימה והמפציצה פלסטינים מהשמיים.
אין ללפיד שום חזון אחר ששונה מזה של נתניהו.

המחאה צריכה להעיף את לפיד ולהפסיק להזמין אותו לנאום. מטרותיו אינן מטרותיה. והגיע הזמן שגם שלום ירושלמי יכתוב את האמת הבעייתית הזו מבלי ללכת סחור סחור.

התגובה של רחל פרומן מלמדת על העולם שנוצר בישראל. חצי עם שרואה ערוץ 14, על שקריו והנדסת התודעה, וחצי עם שסולד מערוץ 14 בגלל שקריו והנדסת התודעה.
מלחמת התרבות איננה כבר על הרפורמה אלא על אופיה של ישראל. וזה קרב שאף אחד לא רוצה להפסיד בו. פשרה כבר לא תתקבל והאופציה שרואה כל צד היא נצחון.
יש שני תסריטים לעתיד. 1. בחירות 2. מלחמה.
הממשלה תעדיף מלחמה. יעודדו קצת את חיזבאללה להעיף טילים. יעצבנו קצת את חמאס, את השטחים ויבעירו את השטח כדי שיהיו כמה שיותר מתים כדי שיוכלו לחוקק את המהפכה. מתים על מזבח המלחמה של הממשלה באזרחים. והארץ תבער.
ואחרי זה, בע"ה, יועמדו כל הבוגדים למשפט. מנתניהו ועד קרעי, כולם יועמדו למשפט על בגידה במדינת ישראל וחתירה לחיסולה.