מאחר שזאת נראית אפשרות בלתי סבירה, יש לבחון אותה: האם בנימין נתניהו עשוי לרקום במסגרת ביקורו בסין תוכנית מגירה להקמת מדינה פלסטינית-מינוס, ככדור בקנה ליום הדין?

שלום ירושלמי כותב:

"סין הייתה זו שתיווכה בין איראן וערב הסעודית … ההערכה היא שנתניהו ינסה לקדם את היחסים עם סעודיה דרך ההשפעה הסינית … בשבוע שעבר הציג נשיא סין ליו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס …  תוכנית סינית חדשה לשלום בין ישראל והפלסטינים".

האינטרסים של נתניהו

ההפיכה המשטרית
נראה שנתניהו מבין שכישלון ההפיכה יוביל לפרוק הקואליציה ואילו הצלחתה תוביל למלחמת אזרחים. לכן הוא עשוי לנסות להיחלץ מהמבוי הסתום ע"י טריפת הקלפים, הפרת בריתות ומחויבויות, יוזמה בלתי צפויה והפתעה, כפי שעשה בעבר נוכח איום על שלטונו.

נתניהו מבין שכישלון ההפיכה יוביל לפרוק הקואליציה ואילו הצלחתה תוביל למלחמת אזרחים. לכן הוא עשוי לנסות להיחלץ מהמבוי הסתום ע"י טריפת הקלפים, הפרת בריתות ומחויבויות, יוזמה בלתי צפויה והפתעה

אובדן השליטה של נתניהו על ממשלתו

המיליציות הפרטיות, קריסת ביטחון הפנים וזליגת השסעים לצבא ולשב"כ, משבר ההשקעות, יוקר המחייה וההפקרות התקציבית – עשויים להניע את נתניהו לנסות לסדר מחדש של הכלים ולחתור לקואליציה חליפית על בסיס מהפך מדיני דרמטי (או לפחות הכרזה על כינוס "ועידת שלום אזורית", שתשתלט על סדר היום הציבורי, ותעכב את ההפיכה המשטרית ואת התפוררות ממשלתו).

הסכם מדיני או ועידת שלום אזורית בחסות סין

יציבו את נתניהו (אם לא וינסטון צ'רצ'יל אז שארל דה-גול, אם לא טוני בלייר אז אריאל שרון) במרכז הזירה הבינלאומית, ויחלישו את ההתנגדות הציבורית להסדר טיעון או לחנינה בתיקי השוחד והפרת האמונים.

נקיטת יוזמה שוברת מוסכמות והקמת מדינה פלסטינית מינוס

בחסות סין וערב הסעודית, עשויים להוות גלגל הצלה למשק ולקדם את חזון נתניהו לעיצוב מחדש של מאזן הכוחות במזה"ת: החלשת ההשפעה האיראנית, חיזוק ההרתעה המצרית, צירוף ערב הסעודית להסכמי אברהם תוך ריסון השפעה של ממשלים ליברליים מערביים על האזור.

"נתניהו [הבין] את הצורך בעורף כלכלי, שאותו הוא בונה במדינות המפרץ: הכסף המפרצי יחליף את הכסף של ההיי־טק". (דני גוטווין)

מדינה פלסטינית מינוס ואפילו ועידת שלום אזורית ביוזמת סין וערב הסעודית, תפגע במוניטין של ממשל ביידן, תשחק לידי בעלי בריתו מ"מסיבת התה" האמריקאית ותעניק לסין לגיטימציה אזורית ועולמית שאי אפשר להפריז בערכה וברווחים שנתניהו יוכל לנכס בתמורה.

מורשת נתניהו ומקומו בזיכרון ההיסטורי

איך יוכל "האיש על המרפסת" בכיכר ציון ועל אכסדרת בית המשפט המחוזי להיחלץ מדימוי המפלג והמשחית, אם לא ילך בדרכם של שלושת מנהיגי הליכוד לפניו, שהובילו מדיניות חוץ רק לאחר שיצאו נגדה (פינוי סיני, ועידת מדריד, פינוי עוטף עזה והקמת הגדר), חוללו פניית פרסה מדינית, התנערו מהימין המשיחי והעדיפו קואליציה עם יריביהם משמאל?

ניראה שזאת ההזדמנות האחרונה של נתניהו להיחרט בזיכרון כאיש שעיצב מחדש את מאזן הכוחות במזה"ת ומעבר לו. איזו חלופה יש לנתניהו להציל את עצמו מליפול על חרבו ללא מהפך מדיני שובר מסגרות ונאמנויות?

הסכם מדיני או ועידת שלום אזורית בחסות סין יציבו את נתניהו במרכז הזירה הבינלאומית, ויחלישו את ההתנגדות הציבורית להסדר טיעון או לחנינה בתיקי השוחד והפרת האמונים

האינטרסים של סין

הסכם שלום אזורי ביוזמת סין עשוי להגביר את היציבות שתשפיע על אספקת הנפט ומחירו, ולתרום למיצוב סין כשותפה שווה לארה"ב ולאיחוד האירופי בעיצוב עתיד המזרח התיכון.

נפט

כלכלת סין תלויה במידה רבה באספקת הנפט והגז ובמחירם.

"ערב הסעודית …מספקת לסין יותר ממחצית תפוקתה השנתית – יותר משהיא מייצאת לארצות הברית … [סין] חתמה על חוזים גם עם הממשל בבגדד וגם עם המחוז הצפוני-הכורדי … סין פעלה נמרצות להבטיח לעצמה אספקת נפט מסודאן וגם מדרום סודאן".(אפרים הלוי)

השפעה על תפוקת הנפט והגז ועל המחירים תסייע לכלכלת סין, תהווה מנוף סיני ללחץ על המערב, ותחזק את סין בתחרות מול ארה"ב הליברלית המנוכרת לנתניהו המזוהה עם המחנה הטראמפיסטי – פופוליסטי.

 השקעות, נתיבי סחר ורצף יבשתי 

18 ממדינות המזה"ת וצפון אפריקה משתתפות ב"יוזמת החגורה והדרך" הסינית. ביניהן: טורקיה, לבנון, עירק, איראן, ערב-הסעודית, איחוד-האמירויות  מצרים סודאן ודרום סודאן. כלומר, יציבות המזה"ת חיונית לכלכלת סין לא רק  לצורך ייבוא גז ונפט אלא גם כדי להבטיח את נתיבי הסחר וליצור רצף יבשתי לאירופה דרך ישראל ירדן וסוריה.

הקשר בין ההשקעות של סין והאפשרות שהיא תהיה מעורבת ביישוב הסכסוך עולים גם מדברי השר לעניינים סוציאליים של הרשות הפלסטינית אחמד מג'דלאני, שאמר כי סין תוכל  לסייע בתיווך בין ישראל והפלסטינים וכי מיליארדי הדולרים שהשקיעה בישראל יוכלו לשמש מנוף השפעה סיני על ישראל כדי להגיע להסכם פשרה.

דיפלומטיה ומוניטין לא אלים

סין רגישה מאוד לדימויה הציבורי בעולם ומקדמת את יוזמותיה באמצעות דיפלומטיה שקטה, תוך שהיא נמנעת מאיום או הפעלת כוח ופועלת במידה רבה במסגרת הכללים והקודים המקובלים ביחסים בינלאומיים. האפשרות שסין תהיה שותפה לפריצת דרך מדינית במזה"ת עשויה לסייע לסין למצב את עצמה כמובילה או כשותפה לעיצוב הסדר העולמי בדרכי שלום.

הסכם שלום אזורי ביוזמת סין עשוי להגביר את היציבות שתשפיע על אספקת הנפט ומחירו, ולתרום למיצוב סין כשותפה שווה לארה"ב ולאיחוד האירופי בעיצוב עתיד המזרח התיכון

מסקנות

במקרה של פריצת דרך מדינית (אמיתית או מאחזת עיניים) המחנה הדמוקרטי יעמוד בפני אתגר כפול: באילו תנאים יוכל לתמוך בתהליך המדיני שעשוי להיות מהפכני אבל גם עלול לשחוק את הישגי המחאה ולשמש תירוץ נגד שינויים חוקתיים שיבטיחו שוויון, חרות והגנה מפני עריצות.

כדי לעמוד באתגר הכפול של יצירת סדר אזורי חדש וסדר חוקתי חדש, על המחנה הדמוקרטי לנקוט יוזמה גלויה שתחתור להבטיח את המעורבות הפעילה של ארה"ב והאיחוד האירופי בשני התהליכים: המדיני המדומיין והחוקתי הממשי.

"כדי לערער את התמיכה שנתניהו מקבל מהאינטרנציונל הפופוליסטי, [על המחאה] לאותת לעולם כי הכוחות הדמוקרטיים בישראל חזקים", טוען דני גוטווין. במקום להשאיר את הזירה הבינלאומית לנתניהו, יש לזנב במדיניות החוץ הפרטית שלו, לגייס את כל המשאבים, להזעיק את המשטרים הליברליים ולהזכיר לסין, שנתניהו הוא ברווז צולע המשסע פחות מחצי האזרחים בכל יתר האזרחים הנחושים למנף את המשבר הרב-ממדי כדי לחשל את המבנה דמוקרטי ולנרמל את המבנה המדיני.

הסכם ישראלי פלסטיני בחסות סין וערב הסעודית ניראה כמו תרגיל מחשבתי פרוע במקרה הטוב או כסחריר מתעתע לא פחות מנאום בר-אילן או סיפוח הבקעה. עם זאת, האם אי אפשר לדמיין את נתניהו רוקח תוכנית מגירה בדמות הסכם סודי המסדיר את היחסים, השמור בכספת כנשק יום הדין?

ד"ר אמיר יובל הוא מרצה לשעבר בחוג למדע-המדינה באוניברסיטת חיפה וב"מכללת כנרת". מאמרי דעה שלו התפרסמו באתר "עבודה שחורה" ובעיתון הארץ. מנתח את הפוליטיקה באמצעות המושג: "גלוקליזציה", המתייחס לשינויים בתפקידי מוסדות המדינה והמוסדות המוניציפאליים בעידן הגלובלי (בשלב ה"פופוליזם"). הניתוח הוביל אותו למסקנה ש"פוליטיזציה" של המוסדות הציבוריים אינה הבעיה אלא חלק מהפתרון ולכן הוא תומך במודל האירופי של שירותים ציבוריים וסוציאל-דמוקרטיה.